וינסנט מינלי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה |
|||
שורה 2:
==ביוגרפיה==
מינלי נולד ב[[שיקגו]] תחת השם לסטר אנטוני מינלי להורים עם שורשים [[איטלקי|איטלקים]] ו[[סקוטי|סקוטים]]. אביו, וינסנט צ'ארלס מינלי, היה [[מנצח]] מוזיקלי בתיאטרון בעיר, כשבהמשך בנו, וינסנט, עבד במחלקת התלבושות של התיאטרון של שיקגו, בהמשך עבד כמעצב תפאורה עד אשר החל לביים הצגות בעצמו.
עם הרקע מהתיאטרון, נודע מינלי כבמאי סרטים המזוהה מאוד עם סרטיו, בזכות דרך עבודתו העקבית כבמאי שתמיד מביא את הנסיון שלו מהתיאטרון, במטרה למזג בין השניים. סרטו הראשון כבמאי נקרא "Cabin in the Sky", משנת [[1943]], שהיה [[עיבוד קולנועי]] למחזמר מ[[ברודוויי]], שהפיק ארתור פריד באולפני [[MGM]], האיש שנתן למינלי את ההזדמנות להציג את כשרונו הבימתי על מסך הקולנוע. סרט זה היה [[אוונגרד]]י לזמנו, בשל ההחלטה ללהק לסרט אך ורק שחקנים [[אמריקאים-אפריקאים]] ובהם אדי אנדרסון ו[[לואי ארמסטרונג]]. שנה אחר כך ביים מינלי את "פגוש אותי בסנט לואיס", ואז התיידד עם השחקנית הצעירה [[ג'ודי גרלנד]]. הם נישאו ב[[יוני]] [[1945]], ומנישואים אלו נולדה [[לייזה מינלי]], שגדלה להיות זמרת ושחקנית זוכת פרס האוסקר. אף שמינלי נודע כהומוסקסואל הוא נישא גם בשנית ושמר על מערכת יחסים הדוקה וקרובה עם בתו.
שורה 8:
הוא ביים מעל ל-30 סרטים, רובם סרטים מוזיקליים, וביניהם: "אמריקאי בפאריס", זוכה שישה פרסי אוסקר, "בריגדון", שניהם בכיכובו של [[ג'ין קלי]], "קיסמט", על פי המחזה זוכה [[פרס טוני]]" ו"[[ג'יג'י]]" (Gigi), עליו קיבל מינלי את פרס האוסקר על הבימוי. עוד ביים מינלי את [[אליזבת טיילור]] שלוש פעמים: ב"אבי הכלה" והמשכו "הרווח הקטן של אבא" ובדרמה הרומנטית "אהבה למבוגרים בלבד", בו כיכבה לצד בעלה [[ריצ'רד ברטון]]. בין כוכביו האחרים שהופיעו בסרטיו של מינלי נמנים: [[פרד אסטר]] ב"שגעונות [[פלורנץ זיגפלד|זיגפלד]]" ו"קרון הלהקה", [[קתרין הפבורן]] בסרט המתח "מתחת לזרם", [[אינגריד ברגמן]] בדרמה על [[מלחמת העולם השנייה]], "ארבעת פרשי האפוקליפסה", [[קירק דאגלס]] בדרמה הביוגרפית "התאווה לחיים", המבוססת על חייו של הצייר [[וינסנט ואן גוך]], [[ג'ניפר ג'ונס]] בעיבוד של מינלי לרומן הידוע של [[גוסטב פלובר]] "[[מאדאם בובארי]]", [[גרגורי פק]] ב"מעצבת האופנה", [[רוברט מיצ'ם]] ב"הביתה מהגבעה", [[פרנק סינטרה]] ב"[[אחדים באו במרוצה]]", [[ג'ודי הולידיי]] ב"צלצול הפעמונים" ו[[ברברה סטרייסנד]] ב"ביום בהיר ניתן לראות לנצח".
מבקריו טענו עם השנים שבסרטיו האסתטיקה גוברת על האומנות ושהדקורציה הופכת להיות העיקר. אולם כיום סרטיו נחשבים ליפים מבין הסרטים הקלאסים, כשמינלי משמש כאחד מעמודי התווך של ז'אנר הסרטים המוזיקליים שפרחו בהוליווד, הז'אנר המזוהה יותר מכל עם הקולנוע הקלאסי.
==קישורים חיצוניים==
| |||