רמת השרון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 68:
עם פרוץ [[המרד הערבי הגדול|המרד הערבי]], תוגברו הסיורים והמשמרות במושבה, והוקמו סביבה חפירות ו[[ביצורים]]. ב-[[19 במאי]] [[1936]] הוקמה תחנה של [[משטרת היישובים העבריים]], שהעסיקה עשרה [[גפירים]]. מטה ההגנה התמקם בבית הוועד, וקווי [[טלפון]] נמתחו ממנו לבתים במושבה. בסופו של דבר, לא הותקפה המושבה במהלך המאורעות. בתוך כך, בעקבות סירובם של סוחרים ערבים לסחור עם יהודים, הפכה המושבה למרכז חשוב לאספקת תוצרת חקלאית לתל אביב. ארבעה מהתושבים אף פתחו חנות ב[[שוק הכרמל|רחוב הכרמל]] בתל אביב, בו נמכרה תוצרת חקלאית מרמת השרון.
במהלך המאורעות נסגרה הדרך לתל אביב, שעברה דרך [[שייח מוניס]], והתושבים נאלצו לנסוע דרך [[הרצליה]], [[רעננה]], [[רמתיים]], [[פתח תקווה]] ו[[רמת גן]], דרך שאורכה 35 ק"מ במקום 12 ק"מ. לעתים נמשכה הדרך יום שלם. בשיתוף עם הוועד של הרצליה, החליט הוועד לסלול כביש חדש, שעלותו נאמדה ב-19 אלף [[לירה ארץ ישראלית]]. הרצליה מימנה כשני שלישים מהעלות, ורמת השרון את השליש הנותר. לשם כך, [[משכון|משכן]] הוועד את מכון המים. חברת [[סולל בונה]] התחילה בסלילה כבר בקיץ 1936, אך העבודות נתקלו בקשיים כבר מהרגע הראשון: הערבים התנגדו לכך שהכביש יעבור בשטחי ה[[וקף|ווקף]], מושל המחוז עמד על כך שהכביש יעבור בשטחי שייח מוניס ולבסוף התברר כי העלויות גבוהות מהמשוער, והוועד לא יכול היה לעמוד בהן. העבודות חודשו רק ב-[[1939]], לאחר שהוועד לקח הלוואה, ולאחר שהוטל [[מס]] נסיעה על קווי [[אגד]], לצורך מימון הסלילה. באוקטובר [[1941]] נחנך הכביש, שהיה לימים ל[[כביש 482]], העובר לאורך רחוב בן-גוריון בהרצליה, רחוב סוקולוב ברמת השרון, רחובות [[דרך משה סנה|משה סנה]] ופנחס רוזן בתל אביב ודרך אבא הלל ברמת גן.
במהלך [[שנות ה-40 של המאה ה-20]] הגיעו לרמת השרון עולים חדשים רבים, ובהם [[מעפילים]], עולים מ[[חאלב]], מ[[תימן]] ומ[[מצרים]], וכן [[ניצול שואה|ניצולי שואה]]. ב-[[1946]] רכש הוועד שטח של 18 דונם עליו הוקמו 40 יחידות דיור למעפילים ניצולי שואה ששהו ב[[מחנה המעצר בעתלית]].
| |||