|
'''מפרכסת''' היא כינוי לבעל חיים לאחר ש[[שחיטה|נשחט]], בעוד איבריו מתנועעים עד שתצא נפשו. מצב זה הוא מצב אמצעי בין חיים למיתה
==טומאת אוכלין==
ה[[משנה]] במסכתב[[מסכת חולין]]{{הערה{{בבלי|חולין|קיז|ב}}.}} פוסקת שבהמה טמאה שנשחטה על ידי יהודי, או בהמה טהורה שנשחטה על ידי גוי ועדיין מפרכסת מטמאת [[טומאת אוכלים]] (טומאה החלה על אוכלים) אבל לא [[טומאת נבילה]]. כדיבעל לגרוםחיים לההמטמא להיות טמאה בטומאתטומאת אוכלין, צריךהוא להיות התנאים הבאים: א.רק בעל החיים נשחטשנשחט כראוי שחיטה כשרה, מכיון שלו הייתה זו בהמה טהורה שנשחטה על ידי יהודי, היתה היא כשרה לאכילה. באופן כזה ניתן להחשיב את בעל החיים ל"אוכל", בשתי האופנים הבאים: אם יהודי שחט אותה, ניתן להחשיבה כאוכל, אם היהודי [[מחשבה (הלכה)|חשב]] במחשבתו שהשחיטה היא לצורך אכילת הגוי. ליהודי יש כח רוחני להפוך בהמה ל"אוכל" על ידי שחיטה, שכן לעם ישראל הותרה בהמה מיד עם שחיטתה, עוד לפני גמר מותה. באופן דומה, אם גוי שחט בהמה לצורך יהודי, נחשבת הבהמה עם שחיטתה ל"אוכל", שכן מכיון שהבהמה מיועדת ליהודי, שלו הותרה הבהמה בשחיטה, ניתן להחשיב את הבהמה כאוכל למרות שבאופן ספיצפי זה הבהמה אינה כשרה לאכילה.
למרות שבהמה מפרכסת מטמאת טומאת אוכלין, היא אינה מטמאת טומאת נבילות, שכן טומאת נבילות היא רק על בהמה שמתה לגמרי, שכן הציווי בתורה בה נכתבה האזהרה על טומאת נבילות, נכתבה בלשון מיתה - {{ציטוטון|וכי '''ימות''' מן הבהמה}}.
==אבר מן החי==
[[רבי יוחנן]] ו[[חזקיה]] נחלקו בנידון של גוי שאוכל ממפרכסתמבהמה מפרכסת האם הוא עובר על איסור [[אבר מן החי]]. חזקיה סבור שהבהמה נחשבת למצב אמצעי, לא חיה ולא מתה, ולכן אין האוכלה עובר על איסור אבר מן החי{{הערה|{{בבלי|חולין|קכא|ב}}.}}. לעומת זאת, רבי יוחנן סבור שהבהמה נחשבת לחיה לגמרי, והאוכלה עובר על איסור אבר מן החי.
==הגנה מטומאה אחרת==
קיים דין, האומר כי כלי הבלוע בתוך דבר אחר והם בתוך [[אוהל (הלכה)|אוהל]], אין הדבר הטמא נהיה טמא ב[[טומאת אוהל]]. האמורא [[רבי זירא]] הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה המפרכסת נחשב כבלוע - מכיון שהבהמה אינה מתה. [[רב ששת]] השיב שהבהמה נחשבת כאינה בלועה, מכיון שהיא נחשבת כ"אוכל".
|
