|
דין זה נלמד מפסוק מפורש בתורה: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם|מקור={{תנ"ך|ויקרא|יא|לה}}}}.
==דם שחיטה==
דמו של בעל החיים עצמו בשחיטתו, נחשב למשקה, רק אם הוא נחשב כאחד מהשנים: "דם חללים" דם של בהמה שנהרגה נחשב לאחד ממיני המשקים כ"דם" שנאמר "וגם חללים תשתה"{הערה|ראה {{בבלי|חולין|עב|ב}}.}}, או "דם שחיטה" - דם של בהמה שנחשטה כהלכתה וראויה לאכילה נחשבת כ[[מים]] שהוא אחד ממיני המשקים, כאמור בפסוק "על הארץ תשפכנו כמים". אך בהמה טמאה שלא נשחטה בכשרות - למשל שחיטה על דיי גוי, צריכה הכשר של מים ממקום אחר, מלבד דם בעל החיים עצמו, שכן דם שאינו דם שחיטה או דם חללים אינו מכשיר לקבל טומאה.
==יד להכשר==
חכמי הגמרא{{הערה|{{בבלי|חולין|קכח|א}}.}} נחלקו האם יש דין "יד" לקבל את המשקים כדי לקבל טומאה, הנידון הוא אם המשקה המכשיר את האוכל, נפל על על החלק המשמש כ"יד" לאוכל (כמו למשל [[עצם]] ועליו [[בשר]]).
חכמי ה[[משנה]] דנו האם הכשר לפני שהאוכל נקרא כ"אוכל", מועיל לאחר שהאוכל נחשב כאוכל. [[רבי עקיבא]] רצה לומר, דן ב[[חלב]] (שומן) של בעל חיים, במקום שהוא לא משמש לאכילה, שהועבר למקום בו הוא משמש לאכילה, האם די בדם השחיטה כדי להכשירו או לא, לאחר שהוא פסק שהחלב אינו צריך הכשר, תלמידו [[רבי יהודה]] הזכיר לפניו פסק אחר בו פסק ההפך, במשנה מופיע כי רבי עקיבא חזר בו, וישנן גרסאות שונות{{הערה|בגמרא שם.}} האם חזר בו מפסקו הראשון, או שדווקא מפסקו השני חזר בו.
===מיני המאכלים===
|
