רביעיית מיתרים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שלומית קדם (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
שלומית קדם (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 13:
[[File:Allegrakwartet.jpg|thumb|250px|רביעיית המיתרים "אלגרה" באולם [[קונצרטחבאו]] ב[[אמסטרדם]])]]
[[יוזף היידן]] הביא את רביעיית המיתרים אל קדמת הבמה, לאחר שגילה צורה זו בדרך מקרה. בשנים 1755-57 עבד המלחין הצעיר אצל הברון קרל פון יוזף אדלר פון פירנברג, באחוזתו הכפרית בוויינצירל, כשמונים קילומטרים מו[[וינה]]. הברון רצה במוזיקה, והנגנים שעמדו אותה שעה לרשותו של היידן כללו שני כנרים, ויולן וצ'לן. כך מתאר ה[[ביוגרפיה|ביוגרף]] המוקדם של היידן, [[גיאורג אוגוסט גריזינגר]] את סיפור המעשה:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הנסיבות הבאות, האקראיות לחלוטין, הניעו אותו לנסות את מזלו בחיבור רביעיות מיתרים. ברון בשם פירנברג החזיק באחוזה בוויינצירל, מרחק תחנות אחדות מווינה, ומדי פעם היה מזמין את הכומר שלו, את המנהל שלו, היידן, ואת אלברכטסברגר (אחיו של ה[[קונטרפונקט|קונטרפונקטיסט]] הנודע [[יוהן גיאורג אלברכטסברגר]]) לנגן עמו להנאתם. פירנברג ביקש מהיידן לחבר משהו, שארבעת החובבים הללו יוכלו לנגן. היידן, שהיה אז בן שמונה-עשרה, נענה לאתגר ויצר את הרביעייה הראשונה שלו. השבחים שזכתה להם מיד עם הופעתה עודדו את מחברה להלחין עוד יצירות במתכונת זו.}}
היידן המשיך וכתב עוד תשע רביעיות בשנים אלה. יצירות אלה, שיצאו לאור כאופוס 1 ואופוס 2 בנויות מחמישה פרקים בסדר זה: פרק מהיר, מינואט וטריו 1, פרק איטי, מינואט וטריו 2, ופרק סיום מהיר. כפי שמציין פינשר, בסגנונן ניכרת השפעתה של מסורת הדיברטימנטו ה[[אוסטריה|אוסטרי]].
היידן לא כתב עוד רביעיות במשך שנים אחדות, אך חזר לסוגה זו בשנים 1769-72, ב-18 רביעיות, אופוסים 9, 17 ו-20. רביעיות אלה נכתבו בצורה שהתקבעה כסטנדרט הן להיידן והן למלחינים אחרים, דהיינו, ארבעה פרקים - פרק מהיר, פרק איטי, מינואט וטריו ופרק סיום מהיר (ראו להלן).\
מאז ימי היידן שומרת רביעיית המיתרים על מעמדה היוקרתי ומציגה מבחן יכולת אמיתי למלחין, הן בשל המגבלה בגוני הצליל, בהשוואה לשלל הגוונים במוזיקה [[תזמורת{תזמורתית]], והן בשל הנטייה הקונטרפוטנקטית בכתיבה לארבעה כלים שווים.
הלחנת רביעיות שגשגה ב[[התקופה הקלאסית במוזיקה|תקופה הקלאסית]]; הן [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]] והן [[לודויג ואן בטהובן|בטהובן]] כתבו סדרות מפורסמות של רביעיות, שתפסו את מקומן לצד אלה של היידן. רפיון מסוים בקצב כתיבת הרביעיות חל ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]; תופעה מעניינת באה לביטוי בשנים אלה - מלחינים שחיברו רק רביעייה אחת, אולי כדי להוכיח את שליטתם המלאה בסוגה המהוללת הזו. בתחילת התקופה המודרנית חזרה רביעיית המיתרים לפופולריות הקודמת שלה בקרב המלחינים ומילאה תפקיד חשוב בעיקר בהתפתחותם של [[ארנולד שנברג|שנברג]], [[בלה בארטוק]] ו[[דמיטרי שוסטקוביץ'|שוסטקוביץ']].
[[קטגוריה:הרכבים קאמריים]]
[[קטגוריה:הרכבים מוזיקליים]]
| |||