מספר העריכות של המשתמש (user_editcount) | 13347 |
שם חשבון המשתמש (user_name) | 'H. sapiens' |
הזמן שכתובת הדוא"ל אומתה בו (user_emailconfirm) | '20091228233109' |
הזמן שעבר מאז הרשמת המשתמש (user_age) | 468435149 |
קבוצות (כולל קבוצות משתמעות) שהמשתמש נמצא בהן (user_groups) | [
0 => 'autopatrolled',
1 => '*',
2 => 'user',
3 => 'autoconfirmed'
] |
הרשאות שיש למשתמש (user_rights) | [
0 => 'autopatrol',
1 => 'unwatchedpages',
2 => 'editautopatrolprotected',
3 => 'createaccount',
4 => 'read',
5 => 'edit',
6 => 'createpage',
7 => 'createtalk',
8 => 'writeapi',
9 => 'viewmyprivateinfo',
10 => 'editmyprivateinfo',
11 => 'editmyoptions',
12 => 'abusefilter-log-detail',
13 => 'urlshortener-create-url',
14 => 'centralauth-merge',
15 => 'abusefilter-view',
16 => 'abusefilter-log',
17 => 'vipsscaler-test',
18 => 'flow-hide',
19 => 'flow-edit-title',
20 => 'upload',
21 => 'reupload-own',
22 => 'move-categorypages',
23 => 'minoredit',
24 => 'editmyusercss',
25 => 'editmyuserjson',
26 => 'editmyuserjs',
27 => 'sendemail',
28 => 'applychangetags',
29 => 'changetags',
30 => 'viewmywatchlist',
31 => 'editmywatchlist',
32 => 'spamblacklistlog',
33 => 'flow-lock',
34 => 'mwoauthmanagemygrants',
35 => 'reupload',
36 => 'move',
37 => 'collectionsaveasuserpage',
38 => 'collectionsaveascommunitypage',
39 => 'autoconfirmed',
40 => 'editsemiprotected',
41 => 'skipcaptcha',
42 => 'flow-edit-post',
43 => 'ipinfo',
44 => 'ipinfo-view-basic',
45 => 'transcode-reset',
46 => 'transcode-status',
47 => 'enrollasmentor'
] |
האם משתמש עורך דרך הממשק למכשירים ניידים או לא (user_mobile) | false |
מספר העריכות הגלובלי של המשתמש (global_user_editcount) | 13492 |
האם המשתמש עורך מיישום נייד (user_app) | false |
מזהה הדף (page_id) | 2341673 |
מרחב השם של הדף (page_namespace) | 0 |
שם הדף ללא מרחב השם (page_title) | 'מלחמת אל הסער בים' |
שם הדף המלא (page_prefixedtitle) | 'מלחמת אל הסער בים' |
רמת ההגנה על עריכת הדף (page_restrictions_edit) | [] |
גיל הדף בשניות (page_age) | 3136437 |
פעולה (action) | 'edit' |
תקציר עריכה/סיבה (summary) | '/* עלילות בעל וענת: מלחמת בעל בים */ ניסוח' |
זמן מאז עריכת הדף האחרונה בשניות (page_last_edit_age) | 1042 |
מודל התוכן הישן (old_content_model) | 'wikitext' |
מודל התוכן החדש (new_content_model) | 'wikitext' |
קוד הוויקי של הדף הישן, לפני העריכה (old_wikitext) | '[[קובץ:Destruction of Leviathan.png|שמאל|ממוזער|250px|"השמדת לוויתן" חיתוך עץ של [[גוסטב דורה]], מתוך סדרת ציורי המקרא.]]
'''מלחמת אל הסער בֵּים''' היא [[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיב ספרותי]] ו[[סיווג ארנה-תומפסון|טיפוס סיפורי]] שהיה נפוץ ב[[מיתולוגיה|מיתולוגיות]] וב[[שירה אפית|שירות אפיות]] ב[[המזרח הקרוב|מזרח הקרוב]] הקדום, ובכלל זה ב[[מיתולוגיה מסופוטמית|מיתולוגיות המסופוטמיות]], ב[[מיתולוגיה מצרית|מיתולוגיה המצרית הקדומה]], במיתולוגיה ה[[חורים|חורית]]-[[חתים#דת ומיתולוגיה|חתית]], ב[[מיתולוגיה כנענית|מיתולוגיה הכנענית]], וב[[תנ"ך|מקרא]].
אופייני למוטיב זה דמות [[אנטגוניסט (דמות)|אנטגוניסטית]] של אל [[ים]], כגון [[ים (אל)|ים]] הכנעני, או של אלת-ים [[נקבה|נקבית]] כגון [[תיאמת]] המסופוטמית, אשר תכופות מתגלמים או נעזרים ב[[מפלצת|מפלצות]] ים דמויות [[דרקון]], או בטורפים ימיים גדולים כ[[לווייתנאים|לוויתן]], [[תנין]] או [[נחש]] ענק. בכמה דוגמאות של המיתוס, דמות הים מאיימת לגאות ולהציף את העולם כולו, דורשת מן האלים לסור למרותה, ומטילה עליהם את אימתה. את העולם מציל אל [[גיבור (ספרות ואמנות)|גיבור]], בדרך-כלל אל-סער או אל מלחמה דוגמת [[מרדוך]] הבבלי, [[בעל (אל)|בעל]] הכנעני, [[תשוב]] החורי ו[[סת]] המצרי, אשר מביס את הים ואיתניו בקרב. לעיתים מסתייע אל הסער בדמויות של אל חכם ויועץ, דוגמת [[כושר וחסיס]] הכנעני או [[אאה]] המסופוטמי, ושל אלה אחות או בת-לוויה מפתה כמו [[עשתרת]] או [[ענת]], שהים משתוקק אליה.
המקרא [[פולמוס|התפלמס]] עם מוטיב נפוץ זה על-ידי הדגשה כי האל המקראי הוא שברא את איתני הים בעצמו, ומשתמש בהם ככלי-משחק. אך במקומות רבים במקרא שרד גם מוטיב מפורש של מלחמת האל בים ובאיתניו: "[[תהום (יהדות)|תהום]]", "התנינים הגדולים", "[[לווייתן (מיתולוגיה)|לוויתן]] נחש בריח", "לוויתן נחש עקלתון", "[[ים (אל)#בתנ"ך|רהב]]" ועוד. לפי קטעים אלו יש [[חקר המקרא|חוקרי מקרא]] המשחזרים שירה קדומה של מלחמת האל המקראי בים. הדים למיתוס זה שרדו גם ב[[ספרים חיצונים (הלכה)|ספרים חיצוניים]], בכתבים מוקדמים של ה[[נצרות]] ובספרות [[חז"ל]].
== תולדות המחקר ==
[[קובץ:Gunkel.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[הרמן גונקל]]]]
[[קובץ:Albert T. Clay.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[אלברט ט. קליי]]]]
[[קובץ:Beersheba (997008136261405171).jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[ויליאם אולברייט]]]]
[[קובץ:Cassuto2.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[משה דוד קאסוטו]]]]
[[קובץ:Hans Gustav Güterbock, North District of Israel (997008136669305171) (cropped).jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[הנס גוסטב גיטרבוק]]]]
פרט למקרא, מעט מאוד מספרות המזרח הקרוב הקדום היה מוכר עד ל{{ה|מאה ה-19}}. מוטיב '''מלחמת אל הסער בים''' שרד במקרא, ב[[מסורת (יהדות)|מסורת היהודית]] והנוצרית ובתרגומי [[פילון איש גבל]] ליוונית מן ה[[מיתולוגיה כנענית|מיתולוגיה הפיניקית]], אך לא נערך מחקר ביקורתי בנושא{{הערה|שם=איילי16002|נגה איילי־דרשן (2016). '''ודורך על במתי ים: מלחמת אל הסער בים בספרות המזרח הקדום'''. ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק - ירושלים, עמ' 2-8}}.
המחקר החל עם גילוי ופיענוח מיתוס הבריאה הבבלי [[אנומה אליש]], מאז{{הערה|שם=איילי16002}} שנת [[1849]] באתר העתיק של [[נינוה]], על-ידי [[ארכאולוג]]ים ו[[אשורולוג]]ים [[האימפריה הבריטית|בריטיים]] כ[[אוסטן הנרי לייארד]], [[הורמוזד רסאם]] ו[[ג'ורג' סמית' (אשורולוג)|ג'ורג' סמית']]. באנומה אליש מומלך אל הסער ה[[בבל]]י [[מרדוך]] לראש האלים לאחר שהרג את [[תיאמת]] או "תיאמתום", אלת הים המסופוטמית הקדומה, ואת מפלצותיה, וברא את העולם מגופתה.
הראשונים שחקרו את הדמיון בין אנומה אליש לספרי המקרא היו התאולוג ה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטי]] ו[[ביקורת המקרא|מבקר המקרא]] ה[[גרמנים|גרמני]] [[הרמן גונקל]], והכומר ה[[הכנסייה האפיסקופלית (ארצות הברית)|אפיסקופלי]] וחוקר ה[[שפות שמיות|שפות השמיות]] ה[[קנדים|קנדי]] [[ג'ורג' ארון בארטון]] {{אנג|George Aaron Barton}}. שניהם, ובעקבותיהם חוקרים רבים נוספים, הצביעו על מוטיב המלחמה בים המשותף לשני המקורות, והסיקו שמקורו היה במסופוטמיה "ערש התרבות". באותן שנים, היחידי{{הערה|שם=איילי16002}} שראה במוטיב השפעה שמחוץ למסופוטמיה, על סמך המקרא וכתבי פילון בלבד, היה [[אלברט קליי]] {{אנג|Albert T. Clay}}, כומר [[לותרניזם|לותרני]] וחוקר שפות שמיות אמריקאי מ[[אוניברסיטת ייל]]. הוא הסיק שמקור המוטיב ב[[כנען]], והגיע לבבל עם ה[[אמורים]]{{הערה|Clay, A. T. (1909). Amurru, the Home of the Northern Semites: A Study Showing that the Religion and Culture of Israel are Not of Babylonian Origin. Sunday School Times.}}{{הערה|Sayce, A. H. (1924). The Origin of Biblical Traditions. By Albert T. Clay. 10× 7½, 224 pp. Yale and Oxford University Presses, 1923. Journal of the Royal Asiatic Society, 56(1), 111-116.}}.
גם בהמשך התקדם מחקר המוטיב בעיקר בעקבות תגליות ארכאולוגיות. התגלית הידועה ביותר התפרסמה בתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]]: חפירות העיר הכנענית העתיקה [[אוגרית]] בראשות הארכאולוג ה[[צרפת]]י [[שארל וירולו]], ופיענוח ה[[שירה אוגריתית|שירה האוגריתית]] של [[עלילות בעל וענת|מלחמת האל בעל באל ים]], בתחילה על-ידי עוזרו של וירולו [[עדיה חורון]]. קטעים אחרים באותה שירה ייחסו לבעל מלחמה בלווייתן ([[אוגריתית]]: לתן), ולאחותו [[ענת]] מלחמה בים, בלוויתן ובתנין (אוגריתית: תננ){{הערה|שם=איילי16002}}. אלו היו רק מקצת מן [[שירה אוגריתית#הזיקה לספרות המקראית|המקבילות הלשוניות הבולטות]] בין השירה האוגריתית והמקרא.
הראשון{{הערה|שם=איילי16002}} שחקר את הקשר המשולש בין מלחמת בעל בים, אנומה אליש והמקרא היה ה[[ארכאולוגיה מקראית|ארכאולוג המקראי]] ו[[ביקורת המקרא|חוקר המקרא]] ה[[אמריקאים|אמריקאי]] [[ויליאם פוקסוול אולברייט]], בשנת 1936. לשלושת אלו הוא הוסיף מקורות דומים נוספים: את [[מלחמת אל הסער בים#פפירוס עשתרת: מלחמת סת בים|פפירוס עשתרת]] ממצרים העתיקה, את [[אגדת לבו]] המסופוטמית ואת [[אל הסער האנטולי#מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה|אגדת מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה]] ה[[חתית]]. אולברייט היה הראשון שחיפש מקור משותף לכל סיפורי מלחמת אל הסער בים, אף כי לא הגיע למסקנה נחרצת בשאלה{{הערה|W.F. Albright Zebul Yam and Thâpiṭ Nahar in the Combat between Baal and the Sea, JPOS 16 [1936]: 17–2.}}. מאז דנו חוקרי מקרא רבים, מהם מפורסם בשפה העברית [[משה דוד קאסוטו]], בהשפעות הבבליות והכנעניות על המקרא, ובמוטיב המקראי של שלטון האל על "תהום", "התנינים הגדולים", "לוויתן נחש בריח", "לוויתן נחש עקלתון", "רהב" ועוד{{הערה|ליונשטם 1969}}{{הערה|שם=זקוביץ15|יאיר זקוביץ, '''לא כך כתוב בתנ"ך''', מבוא, או מתי נבראו התנינים הגדולים,2004, עמ' 15-26}}{{הערה|אריה איסר ומתניה זהר. (2010). '''והרעב כבד בארץ: שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא''', עמ' 24}}.
החל משנת [[1946]] פרסם ה[[חתיתולוג]] הגרמני-יהודי [[האנס גוסטב גיטרבוק]] {{אנג|Hans Gustav Güterbock}} את [[אל הסער האנטולי#מחזור כוּמׇרְבִי|שירת אֻלִִיכֻמִי]] שגילה בחפירות [[חתושה]]: עיבוד [[חתים|חתי]] של שירה [[חורים|חורית]], המתארת את מלחמת [[אל הסער האנטולי|תשוב]], אל הסער החורי, בסלע אֻלִִיכֻמִי הגדל בים, ובנו של ראש האלים כומרבי. גיטרבוק קשר את שירת אֻלִִיכֻמִי לשירה האוגריתית של מלחמת בעל בים. הוא גם קשר אליה מיתוסים חורים-חתיים נוספים: [[מלחמת אל הסער בים#שירת חדמו (CTH 384) ושירת אֻלִִיכֻמִי (CTH 345)|שירת חדמו]] על מלחמת תשוב בנחש חדמו הגדל בים, ו[[מלחמת אל הסער בים#אגדת פישישה|אגדת פישישה]] המאזכרת אף היא מלחמה של אל סער בים{{הערה|שם=איילי16002}}.
משנת 1964 החל להתערער מעמדה הקדום של האנומה אליש במחקר, כאשר הוצע לאחר את זמן חיבורה מתקופת [[חמורבי]] בתחילת [[האלף השני לפנה"ס]] למלכותו של [[נבוכדנצר הראשון]] בסוף האלף השני, כלומר מאוחר מן המיתוסים החורים-חתיים, האוגריתיים ומפפירוס עשתרת המצרי{{הערה|שם=איילי16002}}. זהו התיארוך המקובל כיום. בשנת 1968 ב[[אוניברסיטת הרווארד]] חזר האשורולוג ה[[דנמרק|דני]] רב-ההשפעה [[תורקילד יאקובסן]] {{אנג|Thorkild Jacobsen}} לטענת אלברט קליי כי מלחמת מרדוך בים באנומה אליש איננה מתאימה לגאוגרפיה של התרבות המסופוטמית, המרוכזת סביב נהרות ה[[פרת]] וה[[חידקל]] ולא חוף הים, ואף לא למסורת ה[[שומר]]ית, ולפיכך היא חייבת להיות השפעה זרה שם. למרות זאת, עד [[שנות ה-90]] עדיין היה מקובל למדי במחקר לראות באנומה אליש את המקור למוטיב מלחמת אל הסער בים, ככל הנראה עקב הקושי להניח השפעה של תרבויות ה[[לבנט]] הקטנות על בבל הגדולה. לחלופין נטו במחקר לראות בכל המיתוסים הנזכרים למעלה גרסאות של אותו מיתוס קדמון מבלי להכריע לגבי שאלת מקורו, ומבלי להבחין בשינויים הייחודיים שעבר בכל תרבות{{הערה|שם=איילי16002}}.
הדיון בשאלת מוצאו של מוטיב מלחמת אל הסער בים התחדש בשנות ה-90, לאחר פרסום מכתב כתוב [[אכדית]] מהארכיון של [[מארי]], המזכיר את מלחמת אל הסער אדו מ[[חלב (עיר)|חלב]] בים. מכתב זה מתוארך ל[[המאה ה-18 לפנה"ס|מאה ה-18 לפנה"ס]], ונחשב לעדות הקדומה ביותר למוטיב זה. כמו בהשערת קליי כמאה שנה לפני כן, המכתב מקשר את המוטיב לממלכות האמוריות מארי ו[[ימחד]], אבל אינו יכול לפסול את מוצאו בבבל, אם כי קדום לאנומה אליש, שכן הים מכונה בו בשם האכדי "תמתום", ולא בשם ה[[שפות שמיות צפון-מערביות|שמי-מערבי]] "ים"{{הערה|שם=איילי16002}}.
משנות ה-2000 חקרה [[נגה איילי-דרשן]], מומחית ישראלית לספרות וללשונות המזרח הקרוב הקדום, את המוטיבים השונים של מיתוס מלחמת אל הסער בים בשיטות מחקר גאוגרפיות-היסטוריות, כמו אלו של [[סיווג ארנה-תומפסון|ארנה ותומפסון]] למוטיבים ולטיפוסים ספרותיים במיתוס וב[[פולקלור]]{{הערה|Noga Ayali-Darshan, '''The Storm-God and the Sea: The Origin, Versions, and Diffusion of a Myth throughout the Ancient Near East''' (English revised edition; ORA 37), Tübingen 2020}}. היא הצביעה על השפעות של התרבויות השונות זו על זו, ועל המקרא בכלל זה, ועם זאת גם על מאפיינים ייחודיים של המיתוס בכל תרבות. איילי-דרשן וחוקרי מקרא אחרים משחזרים שירה עברית עתיקה על מלחמת האל המקראי בים, אשר לא נכללה במקרא באופן רשמי, אך שרדה בו בהתייחסויות ובציטוטים מרובים.
== תעודות ומוטיבים ספרותיים ==
המאפיין המגדיר של [[סיווג ארנה-תומפסון|הטיפוס הסיפורי]] הוא מוטיב של אל-סער גיבור, הנלחם באל (או אלת) הים, ומנצח. בספרה המוקדש לנושא עוסקת איילי-דרשן ב-11 סיפורים ותעודות מהמזרח הקדום שמכילים מוטיב זה{{הערה|שם=אד17|איילי-דרשן (2016), עמ' 17}}:
* [[עלילות בעל וענת]], [[שירה אוגריתית]]: ניצחון האל [[בעל (אל)|בעל]] על [[ים (אל)|האל ים]].
* [[אנומה אליש]], סיפור מסופוטמי ב[[אכדית]]: ניצחון האל [[מרדוך]] על אלת הים [[תיאמת]].
* קטעים רבים בשירת ה[[מקרא]]: עליונות האל המקראי על הים, תהום, התנינים הגדולים, לוויתן, רהב, נחש בריח ונחש עקלתון.
* [[אל הסער האנטולי#מחזור כוּמׇרְבִי|שירת אֻלִִיכֻמִי]] החורית-חתית: מלחמת [[אל הסער האנטולי|אל הסער החתי תרחנה]] בסלע אֻלִִיכֻמִי הגדל בים.
* שירת חדמו החורית-חתית: מלחמת אל הסער תרחנה בנחש חדמו הגדל בים.
* [[מלחמת אל הסער בים#פפירוס עשתרת|פפירוס עשתרת]] המצרי-כנעני: ניצחון אל הסער [[סת]] על האל ים.
* [[מלחמת אל הסער בים#שירת הים החתית|שירת הים החתית]]: מסמך קטוע המספר על גאותו של ים, אימת האלים ועצת כומרבי לשאת לו מנחה.
* מסמך פולחני חורי-חתי (CTH 346.9) "כאשר ניצח אל הסער את הים".
* אגדת פשישה החורית-חתית (CTH 358.3): לוח מקוטע בו מוזכרת מלחמת אל הסער בים.
* מכתב (A.1968) מארכיון [[מארי]]: [[נביא]] מ[[חלב (עיר)|חלב]] מוסר ל[[זמרי-לים]] את כלי הנשק שבהם ניצח אל הסער אדו את ים.
* שלושה לחשים רפואיים ממצרים העתיקה, המספרים על ניצחון אל הסער סת על הים.
שני כתובים נוספים הוזכרו כקרובים לטיפוס הסיפורי של מלחמת אל-הסער בים: [[אגדת לבו]] ו[[אל הסער האנטולי#מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה|אגדת מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה]]. לאלו ניתן להוסיף תעודות שאינן טקסטואליות אלא [[איקונוגרפיה|איקונוגרפיות]].
{{תמונה רחבה| Museum of Anatolian Civilizations082 kopie1jpg.jpg|606px|[[אל הסער האנטולי]] תרחונתס הורג את הנחש אילויינכה. מאחורי האל עומד בנו שארומה. תבליט [[הממלכות החתיות החדשות|ניאו-חתי]] מן האתר הארכאולוגי ב[[מלטיה]]. [[המאה ה-9 לפנה"ס]].}}
בנוסף על המוטיב העיקרי של ניצחון אל הסער על הים, מופיעים מוטיבים משניים בחלק מן הסיפורים{{הערה|שם=אד17}}. מכיוון שרבים מן הסיפורים לא השתמרו היטב וכתובים בתעודות חלקיות מאוד, סביר שגם דוגמאות שונות של המוטיבים המשניים אבדו, ובמקור הופעתם היתה נפוצה יותר. המוטיבים המשניים הם:
* הים גואה ומציף את האדמה, מטיל את אימתו על האלים, ולעיתים אף על הגיבור אל הסער (בשבעה מתוך 11 הסיפורים).
* הים דורש מן האלים לסור למרותו (בשישה מתוך ה-11).
* [[הר קל|הר צפון]], או הר צפוני כלשהו בו מולך אל הסער (בשישה מתוך ה-11).
* אל הסער מוכרז כמלך לאחר ניצחונו על הים (בחמישה מתוך ה-11).
* לאל הסער נבנה מקדש/ארמון (בארבעה מתוך ה-11).
* אחותו או רעייתו של אל-הסער תומכת בו במלחמה, לעתים על-ידי נסיון לפתות את הים (בחמישה מתוך ה-11)
* הים משתוקק לאחותו או רעייתו של אל הסער (בשלושה מתוך ה-11).
* אל הסער או שאר האלים נכשלים בניסיונם הראשון להלחם בים (בארבעה מתוך ה-11).
* אל זוטר כלשהו נקרא להלחם בים ולקחת את השלטון לעצמו, אך נכשל (בשניים מתוך ה-11)
* אל הדגן מייעץ לשאת מנחה לים (בשניים מתוך ה-11)
* אל הסער בורא את העולם (בשניים מתוך ה-11)
המוטיבים המשניים יכולים לסייע למחקר להתחקות אחר התפשטות המיתוס מתרבות אחת לאחרת. למשל, בשירת הים החתית מוזהרים האלים מגאותו של הים על-ידי כומרבי, ראש האלים ואל הדגן, המציע לפייס את הים במנחות. בפפירוס עשתרת המצרי ממלאת את אותו תפקיד אלת הקציר המצרית רננותת, למרות שהיא איננה ראש האלים, אלא אלה זוטרה בלבד. ממוטיב זה כמו ממוטיבים אחרים הסיקה איילי-דרשן שפפירוס עשתרת הושפע מן הסיפור החתי, והקביל את תפקיד רננותת בעלילה לתפקיד כומרבי עקב הדימיון באיפיונם הפולחני.
== מלחמת אל הסער בנחש במיתולוגיות הודו-אירופיות ==
באמצעות מחקר [[בלשנות היסטורית]] ו[[מיתולוגיה השוואתית]] של שפות ומיתולוגיות הודו-אירופיות ניתן לשחזר מקצת מ[[פרוטו-הודו-אירופית#מיתולוגיה|המיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית]] המקורית. גם במיתולוגיה זו נפוץ המוטיב של מלחמת אל-סער, ששמו הפרוטו-הודו-אירופי המקורי משוחזר כ"פֶּרְקְוּנוּס" (perkʷunos*), בנחש או בדרקון ענק, לעיתים בעל שלושה ראשים או מספר אחר של ראשים. למשל, ב[[מיתולוגיה נורדית|מיתולוגיה הנורדית]] מביס אל הרעם [[תור (אל)|תור]] את הנחש [[יורמונגנד|יוֹרְמוּנְגָָנד]]; ב[[מיתולוגיה הינדואית|מיתולוגיה ההינדואית]] הורג הגיבור [[טריטה|טְרִיטָה]] את הנחש וְרִיטֶה בעזרת אל מזג האוויר [[אינדרה]]{{הערה|M. L. West, '''Indo-European Poetry and Myth''', Oxford University Press, 2007}}.
במיתוסים ההודו-אירופיים, דמות הנחש/דרקון איננה מקושרת בהכרח עם הים. למעשה לא מוכר כלל אל-ים במיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית, ומחסרונן של מילים רבות הקשורות בים בשפה זו מקובל להניח שהתרבות המקורית שדיברה בה חיה באזור ללא מוצא לים. ייתכן שהנחש/דרקון זוהה לראשונה עם הים בתרבות החתית, תרבות הודו-אירופית עתיקה ב[[אנטוליה]] שבצפון המזרח הקדום. בתרבות זו מוכרות לפחות שתי גרסאות של מיתוס [[אל הסער האנטולי#מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה|מלחמת אל-הסער תשוב בנחש אִילוּיׇנְקַה]]. שמו החיתי הקדום של האל תשוב הוא תַרֻ או תַרְחֻנְזַס, אשר כמו תור הנורדי וטריטה ההינדי התפתח [[אטימולוגיה|אטימולוגית]], כמשוער, מתוך השם הפרוטו-הודו-אירופי פֶּרְקְוּנוּס. הקשר של אִילוּיׇנְקַה לים איננו ברור מתוך הסיפור, ולפיכך לא כללה איילי-דרשן סיפור זה ברשימת המיתוסים מובהקים של מלחמת אל-הסער בים. ואולם היא כן כללה מספר סיפורים דומים מן התרבות החתית-חורית, שאף גיבורם הוא אל הסער תרחנת/תשוב, ובהם אויביו, כמו הנחש חדמו וענק האבן אֻלִִיכֻמִי, כן מקושרים באופנים ובמידות שונות עם הים.
== המכתב לזמרי-לים: אדו אל הסער מכניע את הים ==
{{חלונית
|כותרת = מתוך מכתב למלך מארי [[זמרי-לים]]
|רוחב = 20em
|תוכן = :לאדוני אמור, כך נור-סין עבדך:
:"אַבּיָה העונה של אדו מחל[ב] בא אלי וכך אמר לי, כך אדו (אמר):
:"נתתי את הארץ כולה ליח'דון-לים, ובזכות נשקי לא קם לו מתחרה. (אך הוא)
:עזב את חלקי, את הארץ שנתתי לו, (ו)לשמשי-אדו נתתי (אותה)[..]אשיבך
:השבתיך לכ[ס אביך]; נתתי לך את הנשק אשר (באמצעותו) נלחמתי עם ים;
:משחתיך בשמן נצחוני, וכך אף אחד מולך לא עמ[ד]"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 263}}.
|מקור = תרגום לעברית: נגה איילי-דרשן.
}}
זוהי העדות העתיקה ביותר המתוארכת בוודאות למוטיב '''מלחמת אל-סער בים''' במזרח הקרוב הקדום, מן [[המאה ה-18 לפנה"ס]]. במכתב רשמי (מסומן A.1968 בספרות הארכאולוגית) ל[[זמרי-לים]], מלכה ה[[אמורים|אמורי]] האחרון של העיר [[מארי]], שנמצא [[מארי#תעודות מארי|בארכיון המפורסם שלה]], כותב נור-סין, [[שגריר]] מארי ב[[חלב (עיר)|עיר חלב]] הסורית ומצטט את אַבּיָה, ה"עונה" כלומר ה[[נביא]], של אל-הסער אדו מחלב, אשר מבטיח לזמרי-לים את כלי הנשק שבאמצעותם נלחם אדו עם ים. אַבּיָה מוסר בשם האל אדו כי [[יחדון-לים]], מלכה הקודם של מארי, ניצח במלחמותיו רק בזכות נשקו של אדו. ואולם יחדון-לים חטא, ולכן ניתנה הארץ לזמרי-לים במקומו. כעת, לאחר שהושיב אדו את זמרי-לים על כס המלוכה במארי, הוא גם מוסר לו את כלי נשקו שבאמצעותם נלחם בים, ואף "מושח אותו בשמן ניצחונו"{{הערה|איילי דרשן (2016), עמ' 262-268}}.
האל אדו מחלב היה חשוב בתקופה הבבלית העתיקה, בייחוד בממלכת [[ימחד]], וגם לאחר שנפלה ממלכה זו נשאר האל פופולרי, בכלל זה ב[[חתושה]] בירת החתים. יריבו הים מכונה במכתב "תימתום", הצורה הסורית של השם האכדי "תיאמתום". למרות המוצא האמורי של ימחד, שפתם הכתובה הייתה אכדית, ולכן לא ניתן לדעת אם כך כינו בני חלב בשפתם את יריבו של אל-הסער, או שמדובר בתרגום השם המקובל לאכדית. במארי עצמה נמצא דווקא המרכיב "ים" ב[[שם תאופורי|שמות תאופוריים]].
מכתב נוסף שנמצא בארכיון מארי{{ביאור|מסומן A.1858 בספרות המחקר{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 266}}}} מדווח כי כלי הנשק של אדו אכן הגיעו מחלב למקדש האל [[דגון|דגן]] ב[[תרקה]]. קרוב לוודאי שזמרי-לים התכוון לשאת אותם בטקסיות במלחמה, כפי שנהגו לפי תעודות אחרות מלכים נוספים בימחד. ממכתבים אלו לא ניתן ללמוד על תוכן סיפור מלחמת אדו בים, שבעצמו לא התגלה. אך ניתן לדעת שהיה סיפור מוכר כזה, ושהייתה לו חשיבות פולחנית, טקסית ופוליטית.
== בספרות החורית-חתית ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[חתים]], [[חורים]], [[אל הסער האנטולי]]}}
[[קובץ:Weather God.jpg|ממוזער|שמאל|אל הסער האנטולי בתבליט חתי. בידו השמאלית הוא מחזיק ברק מסוגנן.]]
בחפירות הארכאולוגיות באתר [[חתושה]] (כיום בוע'זכוי ב[[טורקיה]]), בירת [[האימפריה החתית]], נמצאו בעיקר ב[[ארכיון חתושה]] תעודות רבות אך מקוטעות ברובן, המעידות על תפוצה רחבה של סיפור מלחמת אל הסער בים באזור [[אנטוליה]]. התעודות כתובות בכתב היתדות החתי, רובן בשפה החתית ומיעוטן בשפה החורית. העמים החורים השתקעו בצפון סוריה בראשית האלף השני, כשהיגרו מ[[הרי הקווקז]], ככל הנראה מאזור [[ארמניה]] של היום, והתמזגו תחילה בתרבות הסורית המקומית. מסורות חוריות וסוריות עברו לאימפריה החתית, בעיקר כאשר סיפחה את ממלכת [[כיזוואתנה]] בשלהי [[המאה ה-15 לפנה"ס]]. חלק מן המסורות הועתקו על-ידי הסופרים החתיים בחתושה בשפה החורית, או תורגמו לחתית. במחקר המודרני הן מכונות במונח "הספרות החורית-חתית"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עם' 55-56.}}.
=== שירת הים החורית-חתית: נצחון אל הסער על הים ===
{{חלונית
|כותרת = מתוך שירת הים החתית
|רוחב = 19em
|תוכן = :[...]תרחנה [...] בתוך המים [...]
:לשמים הוא התקרב עוד ועוד,
:ואז [...] כיסה את [ ] האיום,
:ומשמים [...] השיטפונות היו
:בתוך [האד]מה, [ב]הר[ים] [...וב]טרסות.
:הנוזלים עטפו את הארץ.
:[על]ו הנוזלים מעלה
:ומצ[או] את השמש והירח,
:[מע]לה הג[יעו] לכוכבי השמים.
:(אז) [החל כ]ומרבי לומר לאלים
:את הדברים (האלה):
:"האלים [הגדול]ים, איזה אל לא ידענו?
:[...] ידענו את הים.
:אותו [...] לתנור האדמה
:תנו מס לים! נחושת, לפיס-לזולי,
:(אבני) פאראשאש, כסף, זהב,
:[שימו] במים, [בפנ]ים!
:נשים-נא בתוך [המי]ם.
:כאשר הים את המס [...] יעמדו"
:בין האלים, אף א[חד...]
:"בואי, אנזילי מלכת נינווה [...]"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 60-61}}.
|מקור = תרגום לעברית: נגה איילי-דרשן.
}}
שירת הים (מסומנת SA A-AB-BA Sir בספרות המחקר) הכילה ככל הנראה גרסה חורית-חתית שלמה של מלחמת אל הסער בים. היא מתועדת בכמה מסמכים ששרדו חלקית:
* '''מסמך (CTH 785)''' בשני עותקים בשפה החתית, מכיל הוראות פולחניות לביצוע השירה: {{ציטוטון|הזמר ישיר את "שירת מעשה הגבורה של הים", כאשר [נ]יצח אל הסער את הים. בעודם ממשיכים לשיר, הכוהן הולך קדימה להר ארנה}}. בסוף הלוח שרד [[קולופון]]: {{ציטוטון|[חגי]גות הר חזי"}}. השירה הושרה איפוא בחגיגות לכבוד הר חזי, ושמה המלא היה "שירת מעשה הגבורה של ים". כמקובל בשירות חוריות-חתיות, היא כונתה על שם אויבו של הגיבור, ולא על שם הגיבור עצמו. הר חזי נקרא כך בפי אלו ששכנו לצפונו, כמו החורים והחתים, בעוד שהשוכנים מדרומו כמו אוגרית, המקרא ושאר דוברי שפות שמיות מערביות קראו לו [[הר קל|הר צפון]]. בעקבות תושבי סוריה שראו בהר צפון את מושב האל בעל, ראו בו גם החורים/חתים את מושב אל הסער, אם כי היו להם גם מסורות עתיקות יותר על מיקום הר חזי. לפי המסמך ששרד מצווה הכוהן לצעוד לכוון הר ארנה שבממלכת כיזוואתנה, ונראה כי כאשר הטקס הועבר לשם, יחד עם מסורות חוריות נוספות, הוחלפה הצעידה הטקסית בכיוון הר חזי המקורי לצעידה בכיוון הר ארנה המקומי. נמצא גם לוח מקביל כתוב חורית המסתיים אף הוא בקולופון "הר חזי", ומוסכם אצל חוקרי התחום שמדובר באותו חג. תוכן השירה לא נמסר גם בו, אך הזמרים מצווים לשיר את "שיר המלכות", כנראה מלכותו של אל הסער החורי תשוב, שבהמשך נזכרים כלי נשקו{{הערה|שם=איילי201656|איילי-דרשן (2016), עמ' 56-58}}.
* שני לוחות קטלוגיים שונים של רשימות יצירות ספרותיות כוללות יצירה בשם '''"של הים"''', כנראה אותה שירה בשם מקוצר{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 59}}.
* '''מסמך מקוטע (KUB 45.63)''' המכיל כנראה את הלוח הראשון של שירת הים בשפה החורית. מצב ידיעת לשון זו במחקר מאפשר לפענח בה משפטים מעטים בלבד. היא פותחת במילים "אשירה על ים" ומסתיימת בקולופון "לוח אחד של הי[ם]". נזכרים בו "האלים", "האלים העתיקים" וכוּמׇרְבִי אבי האלים, המתעתד לשאת נאום בפני האלים, שתוכנו נמצא כנראה בלוח הבא{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 59-60}}.
* '''שירת הים החתית (CTH 346.9)''': לוח זה שבור בראשיתו ובסופו, ולכן לא ידוע שמו, אך לפי תוכנו הוא כנראה חלק משירת הים בשפה החתית. מסופר בו כי שטפונות כיסו את האדמה, ההרים וה[[טרסה|טרסות]], והמים המשיכו לגאות עד כי הגיעו לשמש, לירח ולכוכבי השמים. אז נשא כוּמׇרְבִי נאום בפני האלים, ואמר להם שיש לשלם מס לים כדי לרצותו: כסף, זהב, נחושת ו[[לפיס לזולי|לפיס-לזולי]]. הוא גם פנה לאלה "אנזילי מלכת נינוה". אנזילי, ששמה נכתב באמצעות האידאוגרמה "[[אשתר]]", היא מקבילה חתית לאלה החורית [[שוושכה|שַוַושְכַה]], והתואר "מלכת נינוה" רומז כנראה למקדש שוושכה ב[[נינוה]], המתועד עוד מסוף [[האלף השלישי לפנה"ס]]. שוושכה הייתה אלת המלחמה והתשוקה, ובמסורת החורית הקדומה היא אשתו של תשוב אל הסער. במסורת החורית-סורית המאוחרת כפי שהיא נמצאת גם בחתושה, אשתו של תשוב היתה [[חבת]], ושוושכה/אנזילי הפכה לאחותו{{הערה|שם=איילי201660|איילי-דרשן (2016), עמ' 60-62}}. המשך הסיפור, שכלל כמשוער נצחון של אל הסער על הים, לא שרד.
איילי-דרשן זיהתה קוי דימיון בין שירת הים החתית ל[[מלחמת אל הסער בים#פפירוס עשתרת|פפירוס עשתרת]] המצרי: פפירוס עשתרת פותח גם הוא במילים "אשירה על ים", סגנון פתיחה נפוץ בשירות החוריות-חתיות, אך נדיר במצרים העתיקה. כומרבי החתי הוא אבי האלים אך גם אל הדגן, וזה עשוי להסביר מדוע בפפירוס עשתרת, האלה הקוראת לפייס את הים במנחה היא רננותת אלת הקציר, אף שבמצרים היא אלה זוטרה. נראה כי בגרסה החתית נקראה אנזילי להביא את המס לים ולפתות אותו, בדומה לעשתרת בפפירוס המצרי{{הערה|שם=איילי201660}}.
=== אגדת פישישה ===
זהו שבר לוח קטן (מסומן CTH 350.3 בספרות הארכאולוגית) המכיל תחילת סיפור הנקרא כיום במחקר "אגדת פישישה", על שם גיבורה – הר פישישה, הממוקם באזור לבנון, לפי מסמכים אחרים של בריתות בין [[הממלכה החתית הקדומה|הממלכה החתית]] לממלכות [[וסאל|וסאליות]]. במעט ששרד מן הסיפור, פישישה [[אונס|אנס]] את האלה אנזילי בעת שישנה, וכשהתעוררה והתלקח זעמה, ביקש לפייסה בהבטחה שיספר לה על הנשק שבאמצעותו ניצח אל הסער תרחונה את ים{{הערה|שם=איילי201663|איילי-דרשן, (2016), עמ' 63-66}}.
עקב מיקומו של ההר בלבנון הוערך במחקר שהאגדה היא ממוצא כנעני, אך לדעת איילי-דרשן זהו תרגום לחתית של סיפור חורי: המוטיב של הזדווגות בין אלים להרים נפוץ בספרות החורית, ואף כיום בארמניה ובקווקז, והטקסט כולל פתגם חורי "נפל תפוח מעץ" במשמעות של בהלה. בסיפור מוזכרים הר חזי, הוא הר צפון, והר שני בשם נמני, המוזכר גם הוא בספרות החורית, וכן בספרות סורית ומסופוטמית, בדרך-כלל בזוג ביחד עם הר חזי. אל הסער החורי תשוב מתואר לעתים קרובות עם ארבעה בני-לוויה: ההרים חזי ונמני, והשוורים שרי וחורי. תבליטים וחותמות רבים מסוריה ואנטוליה מתארים את אל הסער עם נשק בידו, כששתי רגליו עומדות על שני הרים, ומקובל במחקר שהרים אלו הם חזי ונמני{{הערה|שם=איילי201663}}.
=== שחרור האלה מן הים ===
לוח מקוטע (מסומן CTH 350.1 בספרות הארכאולוגית) בו נזכרים תרחונה אל הסער, האלה אנזילי והאל ים, וכן משרתו של ים, האל החורי אימפאלורי. נראה שאין זה המשך של שירת הים החתית, אלא גרסה מקבילה או דומה. התוכן לא פוענח ברובו, אך מילים כמו קרב וחרב מצביעים על עימות, כנראה בין אל הסער לים, וכן נכתב שאל הסער שחרר את האלה אנזילי. במחקר משערים שהלוח מתאר סיפור בו שבה האל ים את האלה אנזילי, ואל הסער שיחרר אותה. גם סיפור זה מזכיר את פפירוס עשתרת המצרי{{הערה|איילי-דרשן _2016), עמ' 66-67}}.
=== שירת חדמו ושירת אֻלִִיכֻמִי ===
{{חלונית
|כותרת = מתוך שירת אֻלִִיכֻמִי: אאה מסייע לאל הסער
|רוחב = 19em
|תוכן = :[[אאה]] לאלים הקדמונים החל להשיב:
:"שמעו את דברי האלים הקדמונים,
:אתם אשר (י)ודעים את המילים הקדומות.
:פתחו אותו שוב, את בית החותמות העתיק,
:של האבות, של הסבים.
:הביאו את החותם של האבות הקדמונים,
:ועמו חתמו (או)תם שוב.
:הוציאו את המסור העתיק,
:אשר באמצעותו ניסרו בין שמים לארץ,
:ונחתוך את אֻלִִיכֻמִי, את סלע הבזלת,
:תחת רגלי(ו), (הוא) [היר]י[ב]
: אשר [מג]דל כומרבי נגד האלים"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 87}}.
|מקור = תרגום לעברית: נגה איילי-דרשן.
}}
שירות אלו מופיעות באופן מקוטע במספר רב של שברי לוחות חוריים-חתיים. הן אינן מספרות על מלחמת אל-הסער ישירות בים, אלא במפלצות-ים. חתיתולוגים סבורים ששירות אלו הן האחרונות במחזור כומרבי. כמו בשירות הקודמות באותו מחזור, כומרבי אבי האלים הוא האנטגוניסט הזומם נגד אל הסער, אך בשירת חדמו ובשירת אֻלִִיכֻמִי חובר ים לכומרבי במזימותיו. יש חתיתולוגים הסבורים שגם שירת הים החתית היא חלק ממחזור כומרבי, אך אחרים ובהם איילי-דרשן סבורים ששירת הים החתית נבדלת בכך שבה ים לבדו הוא האנטגוניסט, ומאיים על כומרבי ועל כל שאר האלים יחד{{הערה|שם=איילי201667|איילי-דרשן (2016), עמ' 67-92}}.
שירת חדמו (מסומנת CTH 384 בספרות המחקר) ושירת אֻלִִיכֻמִי (CTH 345) הן ככל הנראה שני עיבודים חלופיים של אותה מסורת. בשתיהן מסופר על מפלצות ענק שנולדו לכומרבי ולאם עצומת גודל: חדמו – נחש ימי שנולד מבתו הענקית של ים, ואֻלִִיכֻמִי – סלע שנולד מסלע-אם ענק. לאחר שהתייעץ עם בן-בריתו ים, ייעד כומרבי לבניו אלו את הבסת אל הסער ואת המלכות על האלים. משגדלו הבנים למימדי ענק, ולא ניתן היה להסתירם עוד, סופר לאל הסער עליהם, והוא בכה וסירב להלחם בהם. כדי לסייע לו יצאה אחותו אנזילי לחוף הים וניסתה לפתותם. ניסיון זה כשל נגד אֻלִִיכֻמִי – סלע עיוור, חרש וחסר-תחושה – וככל הנראה צלח לפחות חלקית נגד חדמו, אשר התפתה לעלות לחוף לפני שהגיע לשיא גודלו, אך מנקודה זו בעלילה לא שרד המשך שירת חדמו. בשירת אֻלִִיכֻמִי גם אל מלחמה אחר – אשתבי – הוזמן על-ידי האלים להלחם באֻלִִיכֻמִי, ונכשל גם הוא. רק לאחר עזרתו של [[אאה]] אל החוכמה הצליח אל הסער לנצח את אֻלִִיכֻמִי, ושב להיות מלך האלים{{הערה|שם=איילי201667}}.
=== מלחמת אל הסער בנחש אילויינכה ===
{{הפניה לערך מורחב|אל הסער האנטולי#מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה}}
שני נוסחים שונים של אגדה זו נמצאו בחפירות חתושה. היא נזכרת תכופות במחקרים על מיתוס מלחמת אל הסער בים, מאז מחקרו הראשון של אולברייט בנושא משנת 1936. הסיבה לכך היא שבאחד הנוסחים שוכן הנחש בים, ובכך הוא דומה לנחש חדמו. אך איילי-דרשן כללה ברשימתה המצומצמת של דוגמאות למיתוס את שירת חדמו, ולא כללה בה את אגדת אילויינכה. זאת משום שבאגדת אילויינכה, הים משמש רק כמקום מחייתו של הנחש, אך אינו נלחם או זומם נגד אל-הסער, ואף אינו מואנש.{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 94-96}}.
== עלילות בעל וענת: מלחמת בעל בים ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[עלילות בעל וענת]], [[בעל (אל)]], [[ים (אל)]]}}
{{חלונית
|כותרת = מתוך "[[עלילות בעל וענת]]"{{ש}}לוח KTU 1.2 IV, שורות 7-23
|רוחב = 28em
|תוכן = : ...ענה כותֿר-וחֿסיס: "הלא אמרתי
:לך, הו בעל הנשיא, שניתי, הו, רוכב ערבות: הנה אויבך
:בעל, הנה אויבך תמחץ, הנה תצמית צוררך.
:תיקח מלכותך לעולם, ממשלתך לדור ודור".
:עיצב כותֿר אלות ונקב בשמותיהן: "שמך, את,
:'יגרש'. 'יגרש' גרשי את ים, גרשי את ים מכסאו.
:את נהר ממושב ממשלתו. זנקי מידי בעל, כמו נשר
:מאצבעותיו, (ו)הלמי(ב)כתף ים הנשיא, בין ידי
:נהר השופט". זינקה האלה מידי בעל, כמו נשר
:מאצבעותיו, הלמה (ב)כתף ים הנשיא, בין ידי נהר השופט.
:(אך) ים עז, לא מך, לא רעדו פרקיו, לא השתנתה
:צורתו. עיצב כותֿר (שנית) אלות ונקב בשמותיהן:
:"שמך את 'אימר' - מררי (=סלקי) את ים, מררי את ים
:מכסאו, את נהר ממושב ממשלתו. זנקי
:מידי בעל, כמו נשר מאצבעותיו. הלמי (ב)קודקוד
:ים הנשיא, בין עיני נהר השופט, יתמוטט ים
:ויפול לארץ"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 121-122}}.
|מקור = תרגום לעברית: איילי-דרשן.
}}
סיפור מלחמתו של בעל בים ב"עלילות בעל וענת" נחשב לעיתים קרובות לדגם היסוד של מיתוס מלחמת אל הסער בים, במזרח הקדום כולו ובייחוד במיתוס הכנעני. עם זאת, איילי-דרשן סבורה שסיפור זה ייחודי מאוד בסגנונו לאוגרית ולסופר אלמלך השבני החתום עליו, ולפיכך אינו מייצג בהכרח את המוטיב בשאר המרחב הכנעני יותר מאשר הסיפורים החתיים-חוריים והמצרים. ייחודו של הסיפור מתבטא בין השאר בהיעדר סממנים מיתיים בתיאור האלים, והצגתם ה[[האנשה|מואנשת]] כנסיכים אנושיים המתעמתים על המלוכה{{הערה|איילי-דרשן 2016, עמ' 97-100}}.
{{חלונית
|כותרת = מתוך "[[עלילות בעל וענת]]"{{ש}}לוח KTU 1.3 III, שורות 37-42
|רוחב = 28em
|תוכן = :"מי האויב שהופיע לבעל? צר לרוכב ערבות?
:הלוא מחצתי את אהוב-אל, ים. הלא חסמתי את תנין, אסרתיו.
:מחצתי את נחש עקלתון, שליט ששבעה ראשים לו{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 147}}.
|מקור = תרגום לעברית: איילי-דרשן.
}}
הלוח הראשון (KTU 1.1) עליו כתוב הסיפור מקוטע מאוד, אך מן השורות ששרדו ניתן להבין כי ראש האלים [[אל (אל כנעני)|אל]] המליך את ים בנו, ותבע ממנו לסלק את בעל, מאחר שזה קילל את אל. מרכיב זה מזכיר את השירות החוריות-חתיות על היריבות בין אבי האלים כומרבי ואל הסער [[תשוב]]. בלוח זה מכונה ים "אהוב אל", בעוד שבעל מכונה "בן דגן", אף שבמקומות אחרים בשירת אוגרית נחשב בעל גם הוא לבנו של אל. ייתכן שהסופר מזהה את אל עם האל [[דגון|דגן]], אך איילי-דרשן מציינת כי שני אלי סער אחרים במזרח הקדום, תשוב החורי ודמרוס בכתבי [[פילון איש גבל]], נחשבו כבעלי שני אבות: אב ביולוגי ואב מאמץ שהיה אל הדגן{{הערה|איילי-דרשן 2016, עמ' 101-107}}.
האל הזוטר [[עשתר (אל)|עשתר]], כוכב השחר, נזכר פעמיים במחזור עלילות בעל: פעם אחת בלוח KTU 1.1 כאשר הציע את עצמו למלוכה במקום ים, ובלוח 1.6 KTU כאשר הומלך במקום בעל, ובשני המקרים הוא נכשל וירד מכסאו. עלילה זו מקבילה ככל הנראה לעלילת האל הזוטר אשתבי בשירת אוליכומי החורית-חתית, המוזמן על-ידי האלים להלחם בים, ונכשל{{הערה|איילי-דרשן, (2016), עמ' 110-113}}.
בלוח השני (KTU 1.2) שרדו הטור הראשון והטור האחרון. בטור הראשון מסופר כי ים שלח שליחים לאספת האלים, אשר תובעים להסגיר לידיהם את בעל. לצידו של בעל עומדות ענת ועשתרת, ומונעות מבעדו להגיב באלימות ולפגוע בשליחי ים. שאר האלים כופפים את ראשם בפני שליחי ים, מה שניתן להתפרש כגרסה חצרנית מואנשת למוטיב המיתי של אימת הים על האלים. בטור האחרון של הלוח השני מתוארת עזרת האל האומן [[כושר וחסיס|כושר-וחסיס]] לבעל. בכך מקביל תפקידו של כושר-וחסיס לתפקיד האל החכם [[אאה]] בסיפורים המסופוטמיים והחורים-חיתיים. בהמשך אותו טור מתואר הקרב המכריע בין ים לבעל, גם הוא באופן מואנש כקרב בין שני נסיכים, ניצחונו של בעל בזכות כלי המלחמה של כושר-וחסיס, והמלכתו של בעל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 119-123}}. עשתרת מיוצגת גם במקום זה, בקריאה "ים אכן מת! בעל ימלוך!"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 124-126}}.
מרבית תוכנם של שני הלוחות הבאים (ככל הנראה) בסיפור, לוח KTU 1.3 ולוח KTU 1.4, מפרט על בניית ארמונו של בעל בהר-צפון על-ידי כושר-וחסיס. בתום הבנייה זוכה בעל בכוחותיו ובהדרו השמימיים. בלוח זה מופיעות פעמים רבות בנות לווייתו של בעל: טלי בת רב ופדרי בת אור, שכאלות ה[[טל]] וה[[ערפל]] הן מתאימות לאפייונו כאל סער{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 127-138}}.
מאבק הבעל במפלצות הים זכה לעניין רב במחקר מיד עם פרסום שירת אוגרית, עקב הקשר למקרא, אך למעשה הוא מובא בעלילות בעל כבדרך-אגב, וללא קשר מובהק למלחמתו בים. בלוח KTU 1.5 לועג האל [[מות]] לבעל, ומזכיר את מלחמת בעל ב'''לוויתן נחש בריח'''{{ביאור|אוגריתית: לתן בתֿן ברח. הכתיב כולל עיצורים בלבד וקשה לדעת כיצד בוטא. "בתֿן" אינו מקביל ל"נחש" בעברית אלא ל"פתן"}}, ב'''נחש עקלתון'''{{ביאור|אוגריתית: בתֿן עקלתן. גם כאן "בתֿן" מקביל ל"פתן"}}, וכן ב"שליט בעל שבעה ראשים" שלא ברור מיהו. יצורים אלו, כפי שהעירו ליונשטם ואחרים, אף אינם מקושרים במפורש לים{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 143-146}}. בלוח KTU 1.3 מתפארת ענת כי מחצה את ים, חסמה את '''תנין'''{{ביאור|אוגריתית "תנן", ככל הנראה בוטא "תונאן"}}, מחצה את נחש עקלתון, את השליט בעל שבעה ראשים, ומספר דמויות נוספות שאינן מוכרות מן השירה האוגריתית ששרדה. לא ברור מדוע ענת מנכסת לעצמה את הריגת אלו שהמסורת האחרת מייחסת את הריגתם לבעל, וייתכן שהיא רק מתפארת בהתאמה לאפיון הלוחמני, האכזרי והגנדרני שלה במיתוס{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 146-149}}.
== פפירוס עשתרת: מלחמת סת בים ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[סת]], [[סת-בעל]], [[עשתרת]]}}
[[קובץ:400 Year stele Budge.png|שמאל|ממוזער|300px|שחזור מצבת השנה ה-400, שהקדיש [[רעמסס השני]] ל[[סת]] ב[[טאניס]]. סת נראה מצד שמאל בדמות האל הכנעני בעל, עם קרניים וסרט משתפל מכובעו.]]
פפירוס עשתרת הוא פפירוס מצרי המתוארך למחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס על פי אזכורו של פרעה [[אמנחותפ השני]]. הוא נקרא כיום על שם האלה הכנענית עשתרת, הנזכרת בו פעמים רבות. ואולם חלקו הגדול של הפפירוס לא שרד, ולפי מה שנותר בחלקים ששרדו מקובל במחקר שהוא הכיל סיפור מלחמה של אל הסער המצרי סת באל ים הכנעני. לפי תיאורו של האל [[פתח (אל)|פתח]] כראש האלים נראה שהפפירוס נכתב בעיר [[ממפיס (מצרים)|מוף]], בה שכנה אז מושבה של מהגרים מכנען שכונתה "רובע ה[[צור (לבנון)|צור]]ים"{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 23}}.
פפירוס עשתרת מעיד על השפעה כנענית חזקה על הפולחן והמיתולוגיה המצרית, שאף קדמה להשפעה הכנענית המוכרת היטב למחקר בתקופה הרעמססית. הבט אחד של השפעה זו הוא תיאור אלה כנענית טיפוסית, עשתרת, כבתו של ראש האלים המצרי פתח. הבט אחר של ההשפעה ניתן לראות באופיו של אל הסופה המצרי סת: באזור מצרים, שם סופות הן [[סופת חול|סופות חול]] ולא סערות גשם, הוא נתפס בדרך-כלל כאל דמוני, מפחיד ובלתי-אהוב. אך בתקופת כתיבתו של פפירוס עשתרת [[סת-בעל|זוהה סת עם בעל]], אל הגשם והסער הכנעני, ולפיכך ממלא סת בפפירוס עשתרת את תפקיד הגיבור האהוב והמציל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 33-36}}. האנטגוניסט בפפירוס עשתרת אף הוא אל כנעני שהתקבל במצרים באותה תקופה: האל ים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 24-25}}.
בחלקים ששרדו מן הפפירוס, הסיפור נפתח באספת אלים שבה מציעה אלת הקציר המצרית [[רננותת]] לשלוח מנחה לאל ים, הדורש להיות שליט האלים, כדי לרצותו. האלים בוחרים בעשתרת להביא את המנחה לים, ככל הנראה מתוך הנחה שיופיה ומיניותה יסייעו לפייס אותו. במעט ששרד מתיאור פגישת עשתרת וים, נראה שעשתרת אכן השתמשה במיניותה, שכן היא מתוארת כצוחקת ושרה עירומה לפני ים, וים מוסיף על דרישותיו שפתח ייתן לו את בתו עשתרת לאשה{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 32}}. מוטיב דומה של פיתוי האל ים על-ידי אשה יפה נמצא במקור מצרי מן התקופה הרעמססית, [[אגדת שני האחים]], שאף בה ניכרות השפעות כנעניות{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 46-51}}.
בחלקים נוספים ששרדו מתוך הפפירוס שוחזר שמו של סת בסמוך לפעלים רבים של לחימה, המעידים כנראה על מלחמתו בים. כמו כן שרד תיאור של ים כמי שמאיים לגאות ולהציף את היבשה כולה, מה שמסביר את פחדם של האלים האחרים ממנו.
מוטיבים דומים מתקופת הממלכה החדשה במצרים נמצאו בשלושה לחשים רפואיים, מ[[פפירוס הרסט]], [[פפירוס ברלין]] ו[[פפירוס ליידן]], המדמים את ריפוי המחלה להכנעת ים על-ידי סת או בעל. סת/בעל מתואר בהם כמכשף את הים, מרעים בקולו על ים, ונלחם בו ב[[חנית]]<nowiki/>ות עשויות עץ ממין כלשהו, אולי [[ארז]] או [[מילה (עץ)|מילה]]. המילים לחנית ולעץ בלחש הן מילים שאולות מכנענית{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 40-45}}.
== אנומה אליש: מלחמת מרדוך בתיאמת ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[אנומה אליש]], [[תיאמת]], [[מרדוך]]}}
{{חלונית
|כותרת = מתוך "אנומה אליש"{{ש}}לוח א', שורות 127-138
|תוכן = :ונאספו האלים בקרבה (=של תיאמת)
: זממו [[רוע|רעות]] על האלים בוראיהם...
:[זועמ]ים, זוממים, לא נחים יומם ולילה.
:[מת]נשאים לקרב, שואגים, רועמים,
:כוננו אסיפה, הביאו לידי קרב.
:האם חובורו, יוצרת כל,
:הוסיפה נשק ללא מתחרה, ילדה תנינים -
:שיני(הם) חדות... אכזריים,
:מילאה גופם חמה במקום דם
:הלבישה את הנחשים הנוראיים אימה,
:עיטרה ביראה, ודימתה (אותם) כאלים.{{הערה|שם=אד165|איילי-דרשן (2016), עמ' 165}}.
|מקור = תרגום לעברית: ש. שפרה ו[[יעקב קליין (אשורולוג)|י. קליין]].
}}
בניגוד לאלי-ים [[זכר]]יים במרבית המיתוסים הידועים, במסופוטמיה אלת הים הייתה [[נקבה|נקבית]]: תיאמת או בשמה המלא במיתוס "תיאמתום", מילה שב[[אכדית]] פירושה בפשטות "ים" אך [[מין דקדוקי|מינה הדקדוקי]] נקבה{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 156}}.
בדומה לסיפורי בריאה רבים אחרים פותחת האנומה אליש ב[[מיתוס מוצא#הגדרות|תאוגוניה]]: הופעתם/יצירתם של האלים עוד בטרם היות העולם: התגלמות המים המתוקים הזכרי אפסו והתגלמות המים המלוחים הנקבית תיאמת מהלו את מימיהם יחד, וכך הולידו את שאר האלים. תיאמת היא איפוא ישות מיטיבה במקורה: האם והיולדת הארכיטיפית. אך לפי המיתוס, כאשר נולד מרדוך וקיבל מ[[אנו]] אל השמים את רוחות השמים במתנה, "נדלחה" תיאמת והפכה לדמות מרושעת. היא מולידה צבא של מפלצות מטילות אימה: 11 תנינים ונחשי ענק. כמו כן היא יוצרת משרת/בן זוג בשם קינגו, ודורשת להפוך אותו לשליט האלים. דמותו של קינגו משנית מאוד בעלילת האנומה-אליש, ודרשן-איילי סבורה שהיא נדרשת רק משום שתיאמת היא נקבה, ומשום כך אינה יכולה לדרוש את השלטון על האלים לעצמה, כפי שעושה אל הים בכמה מן המיתוסים.
ראש האלים החדשים [[אנשר]] מבקש מן האלים [[אאה]] ואנו להילחם בתיאמת, אך הם יראים מכוחה ומסרבים -- מוטיב משני נפוץ בסיפורי מלחמת אל הסער בים. רק מרדוך מסכים לצאת לקרב, לאחר שקיבל הבטחה שיקודם לראש האלים אם ינצח. מרדוך מתכונן למלחמה ומצטייד בכלי-נשק: קשת, מרכבה ושריון, המסמלים את כוחות מזג-האוויר ורוחות השמיים, ומזהים אותו כאל סער{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 169-174}}.
{{חלונית
|כותרת = מתוך "אנומה אליש"{{ש}}לוח ד', שורה 135 - לוח ה', שורה 58
|תוכן = :נח האדון, בפגרה הסתכל,
:חילק את הנפל וברא נפלאות:
:פיצל אות לשניים כדג יבש,
:חציה שם (למעלה) וקירה (כ)שמיים
:מתח את עור(ה) והציב משמר,
:ציווה עליהם "מימיה בל תגיר"...
:יצר מעמד לאלים הגדולים,
:כוכבים בדמותם העמיד, מזלות.
:הודיע שנה, הגביל גבולות...
:פתח דלתות בשני צדי (השמיים),
:חיזק מנעולים בשמאל ובימין.
:בתוך (תיאמת) שם את עליות (השמיים),
:יצר את הירח, על הלילה הפקיד(ו).
:הועידו (להיות כ)עדי הלילה כדי להודיע ימים
:את הרוק של תיאמת [...]
:ברא מרדוך [...]
:אסף וקבץ לעננ[ים]
:את עליית הרוח, המטרת הגשם
:הקטרת הערפל (-הוא) ערמת ארסה של תיאמת
:הועיד לעצמו ולקח בידו.
:שם את קודוקודה (ו)שפך [...]
:מעין הבקיע, נמלא מים.
:בקע מעיניה פ[רת] וחידקל...
:חתם נחיריה, הותיר [...]
:שפך על שדיה [הר] רחוק,
:מבועים ניקב כדי להוביל הלאה את יובלי המים{{הערה|שם=אד165}}.
|מקור = תרגום לעברית: נגה איילי-דרשן.
}}
לפני הקרב מסופר שמרדוך נבהל בתחילה ממראה תיאמת, ואף זה מוטיב משני נפוץ בסיפורי מלחמת אל הסער בים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 174-177}}. אך מרדוך מתאושש, ולאחר שהוא נושא נאום על פשעיה של תיאמת נפתח הקרב ביניהם. מרדוך לוכד את תיאמת ברשת העשויה מארבעת רוחות השמים, ויורה חץ בקרביה. לאחר מותה הוא כולא את בני-בריתה ו-11 התנינים והנחשים, והורג את קינגו. כמו ב[[עלילות בעל וענת]] האוגריתי, גם באנומה אליש, מלחמתו של אל-הסער במפלצות הים רק מאוזכרת בתעודות ששרדו, ואיננה מפורטת ומודגשת כמו מלחמתו באלת הים עצמה{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 172-177}}.
ההבדל העיקרי בין אנומה אליש לשאר מיתוסים של מלחמת אל הסער בים (פרט למיתוס המקראי, המושפע מאנומה אליש) הוא הסיפור ה[[מיתוס מוצא#הגדרות|קוסמוגוני]] של בריאת העולם מגופת אלת הים המנוצחת. לפני האנומה אליש לא יוחסה יכולת הבריאה למרדוך, ולא לגיבורים ואלי-סער אחרים. תיאור הבריאה של אנומה אליש מסתמך על מוטיבים מסופוטמיים ממיתוסי בריאה עתיקים יותר, כמו הפרדת השמים והארץ, ועם זאת הוא מעדכן אותם: באנומה אליש ההפרדה מתייחסת למימיה של תיאמת ולא לחומר יבש. בהמשך האנומה אליש מתוארת גם בריאת האדם מדמו של קינגו, וזהו עדכון המיתוס של [[אתרחסיס]] בו נברא האדם מדמו של אל מורד אחר: ווה-אילו המורד באנליל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 182-185}}.
ואולם ככלל, בריאת העולם ובריאת האדם מפריעות את הרצף העלילתי של האנומה אליש: לאחריהם חוזר הסיפור למוטיבים משניים הנפוצים במיתוסים של מלחמת אל הסער בים: האלים השמחים על ניצחון מרדוך (ולא על בריאת העולם) ממליכים אותו לראש האלים, ולבקשתו נבנה לו מקדש, שמעתה יהיה גם מקום אספת האלים. במשתה חנוכת המקדש קוראים האלים ב-50 שמות של מרדוך, חלקם שמות של אלים קודמים, ובאופן זה הואצלו תכונותיהם על מרדוך. השירה מסתיימת בפניית "והגדת לבנך" לדורות הבאים לשמור ולהעביר את הסיפור{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 185-191}}.
רבים מן ההיבטים של סיפור אנומה אליש מושפעים ומשחזרים את הסיפור השומרי הקדום יותר של הריגת המפלצת אנזו על-ידי האל הגיבור [[נינורתה]], סיפור שהיה לו ככל הנראה מעמד קלאסי במיתוס ובפולחן המסופוטמי. החוקרים מסכימים שמהלך זה היה חלק מביסוס הדומיננטיות ה[[בבל]]ית, שביטלה את הפנתאון השומרי הישן עם [[אנליל]], אל העיר [[ניפור]], כראש האלים, והמליכה במקומו את מרדוך האל הבבלי. ועם זאת יש באנומה אליש גם היבטים שונים וחדשים, מהם שרירותיים שקשה להסבירם, כמו השתנות תיאמת מדמות אהובה לשנואה, ותיאור הגיבור מרדוך כאל סער. מספר חוקרים של האנומה אליש ראו בכך עדות להשפעות של מסורות לא-מסופוטמיות, ובייחוד של סיפורי מלחמת אל סער בים שיובאו מתרבויות שבהן הים מילא תפקיד חשוב יותר מאשר במסופוטמיה, תרבות שהתרכזה מסביב לנהרות ולא לחוף הים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 191-195}}.
== במקרא ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[תהום (יהדות)]], [[בריאת העולם ביהדות ובאנומה אליש]]}}
מתקופת [[ממלכת ישראל|ממלכות ישראל]] ו[[ממלכת יהודה|יהודה]], במחצית הראשונה של [[האלף ה-1 לפנה"ס|האלף הראשון לפנה"ס]] ב[[ארץ ישראל]], לא מוכרות בתעודות ארכאולוגיות כתובות מובהקות של מוטיב מלחמת אל הסער בים. לפיכך המקור היחידי למיתוס מאזור זה ומתקופה זו הוא [[תנ"ך|המקרא]]{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 205-206}}.
=== הפולמוס והמלחמה ===
כבר בסוף [[המאה ה-19]], עם גילוי ופיענוח [[אנומה אליש]], ובראשית [[המאה ה-20]] עם גילוי ופיענוח [[עלילות בעל וענת]], הצביעו חוקרי מקרא כ[[הרמן גונקל]] ו[[משה דוד קאסוטו]]{{ביאור|מצוטטים על-ידי שמואל אפרים ליונשטם{{הערה|ליונשטם 1969}}}} על מוטיב של מלחמת האל המקראי בתהום, בים ובמפלצותיו. מוטיב זה נרמז לראשונה כבר בפסוק השני של התורה{{הערה|אריה איסר ומתניה זהר. (2010). '''והרעב כבד בארץ: שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא''', עמ' 24}}, וחוזר במקומות רבים נוספים. בעקבות גונקל וקאסוטו מסכימים היום חוקרי מקרא רבים{{הערה|שם=זקוביץ15}} שהמקרא [[פולמוס|מתפלמס]] עם האנומה אליש, עם מיתוס המלחמה בים באופן כללי, ועם מיתוס המלחמה במקרא עצמו, בעיקר באמצעות הדגשה כי אף הים ומפלצותיו נבראו על-ידי האל המקראי, ושהם ככלי-משחק בידו. כך "'''התנינים הגדולים'''" הם המין היחידי של יצורים הנזכר במפורש בשמו בעת בריאת בעלי-החיים ב[[ספר בראשית]] פרק א', וב[[תהלים ק"ד]] נכתב {{ציטוטון| מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' '''כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ''' מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת. שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן '''לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ'''}}. איילי-דרשן ואחרים מייחסים פולמוס זה בעיקר ל[[המקור הכהני|מקור הכהני]]{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 223-226}}. סיפור הבריאה הסדור, השלו וההרמוני בבראשית א' הוא, לדעת קאסוטו למשל, ניגוד מכוון לבריאה האלימה והכאוטית המתוארת באנומה אליש.
עם זאת, במקומות רבים במקרא, ובייחוד בשירה, כגון ב[[ספר תהלים]], ב[[ספר איוב]], ב[[ספר ישעיהו]] וב[[ספר חבקוק]], ישנם אף תיאורים ברורים ונמלצים של מלחמת האל בים וביצוריו:
{{ציטוטון|אַתָּה '''פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים''' עַל הַמָּיִם. אַתָּה '''רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן''' תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים. אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן|{{תנ"ך|תהלים|עד|יג|טו|קצר=כן}}}}
{{ציטוטון|בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' '''בְּחַרְבוֹ''' הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל '''לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ''' וְעַל '''לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן''' '''וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם'''.|{{תנ"ך|ישעיהו|כז|א|קצר=כן}}}}
{{ציטוטון|עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה' עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת '''רַהַב''' מְחוֹלֶלֶת '''תַּנִּין'''. הֲלוֹא אַתְּ הִיא '''הַמַּחֲרֶבֶת יָם''' מֵי תְּהוֹם רַבָּה הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים|{{תנ"ך|ישעיהו|נא|ט|י|קצר=כן}}}}
{{ציטוטון|ה' אֱלֹהֵי '''צְבָאוֹת''' מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ. אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם. אַתָּה '''דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ'''|{{תנ"ך|תהלים|פט|ט|יא|קצר=כן}}}}
רוב השמות הנזכרים במסורת המקראית של המלחמה: "ים", "תנין", "לוויתן", "נחש בריח", ו"נחש עקלתון", מקבילים לשמות הישויות בהן נלחמו בעל וענת לפי השירה האוגריתית. ואולם איילי-דרשן וחוקרים נוספים סבורים, בניגוד לקאסוטו, שהמקרא איננו ממשיך ישירות את המסורת האוגריתית, אלא שגם המקרא וגם המסורת האוגריתית הם ענפים מקבילים בספרות השמית-מערבית. סיוע לכך ניתן למצוא בביטויים האוגריתיים "לתן בתֿן ברח", המקביל בעברית ל"לוויתן פתן בריח" ולא ל"לוויתן נחש בריח", ו"בתֿן עקלתן" המקביל בעברית ל"פתן עקלתון" ולא ל"נחש עקלתון". היינו, בין אם השורש המקורי בביטויים אלו היה פ-ת-נ ובין אם נ-ח-ש, חל שינוי בענף אחד של המסורת שלא חל בענף האחר{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 208-210}}.
=== שחזור השירה העברית הקדומה ===
בעקבות ניתוח המוטיב בסיפורי המזרח הקדום, הוצע איפוא שגם ב[[הדת הישראלית הקדומה|דת הישראלית הקדומה]] הייתה שירה עתיקה של מלחמת האל המקראי בים, אשר לא נכללה במקרא במפורש, אך שרדה בו בהתייחסויות ובציטוטים מרובים{{הערה|שם=קלייןעולם|יעקב קליין, עולם התנ"ך: איוב, "בכחו רגע הים", מלחמת האל הבורא בים ובעוזריו, עמ' 146-148}}. איילי-דרשן שחזרה את מהלך השירה כך{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 208-228}}:
'''1. האל נלחם בים רכוב על מרכבת סוסים, כשבידיו קשת ומטות, בהם ביקע את הים: '''{{ציטוטון|הֲבִנְהָרִים חָרָה ה' אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה. עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ.|{{תנ"ך|חבקוק|ג|ח|ט|קצר=כן}}}}.
'''2. המים זרמו מן התהומות ומן העננים:''' {{ציטוטון|רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים זֶרֶם מַיִם עָבָר נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא. שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה|{{תנ"ך|חבקוק|ג|י|יא|קצר=כן}}}}.
{{ציטוטון|רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת. זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים|{{תנ"ך|תהלים|עז|יז|יח|קצר=כן}}}}.
'''3. האל ירה את חציו, רעמו וחניתו להאיר את הארץ:''' {{ציטוטון|לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ|{{תנ"ך|חבקוק|ג|י|יא|קצר=כן}}}}.
{{ציטוטון|אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ. קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ|{{תנ"ך|תהלים|עז|יח|יט|קצר=כן}}}}.
ב[[שירת דוד]] וב[[תהילים י"ח]] מופיע נוסח שונה במקצת, לפיו האל רכוב על [[כרוב (מיתולוגיה)|כרוב]] ולא על מרכבת סוסים: {{ציטוטון|(ותגעש) וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ. עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל, גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ. וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו. וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף, וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ, סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת, חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים. מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ, בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי אֵשׁ. יַרְעֵם מִן שָׁמַיִם ה', וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ. וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם, בָּרָק (ויהמם) וַיָּהֹם. וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם, יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל, בְּגַעֲרַת ה', מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ.|{{תנ"ך|שמואל ב|כב|ח|טז|קצר=כן}}}}. כמו בשירת חבקוק [[דימוי|מדומים]] הברקים לחיצי האל. בקטע זה גם בולט איפיונו של האל המקראי כאל סער: נשקו וכליו הם ברק ורעם, ערפל, רוח, ברד ועננים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 213-214}} .
'''4. האל הוסיף להלחם באויביו באמצעות מטותיו:''' {{ציטוטון|מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע עָרוֹת יְסוֹד עַד צַוָּאר סֶלָה. נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פרזו [פְּרָזָיו] יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר|{{תנ"ך|חבקוק|ג|יג|יד|קצר=כן}}}}.
'''5. לבסוף דרך האל במרכבתו בים, והמים התעכרו:''' {{ציטוטון|דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים|{{תנ"ך|חבקוק|ג|טו|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|בַּיָּם דַּרְכֶּךָ ושביליך [וּשְׁבִילְךָ] בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ|{{תנ"ך|תהלים|עז|כ|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם|{{תנ"ך|איוב|ט|ח|קצר=כן}}}}
לדעת [[יעקב קליין (אשורולוג)|יעקב קליין]]{{הערה|שם=קלייןעולם}} ואיילי-דרשן, בגרסה המקראית הקדומה הייתה תבוסת הים מבוא לבריאת העולם, בדומה לאנומה אליש, שבה תבוסת תיאמת מובילה לבריאת העולם על-ידי מרדוך המנצח. האל המקראי, בניגוד למרדוך, אינו בורא את העולם מגופתו של אל המים המנוצח. אך גם באנומה אליש מסופר שמרדוך כלא את המים העליונים בתוך בחלק העליון של גופת תיאמת, ושם עליהם משמר כדי שלא יוכלו לצאת.
'''6. האל סימן גבול לתהום ולים, ובכך איפשר ליבשה להופיע:''' {{ציטוטון|בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם. בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם. בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ|{{תנ"ך|משלי|ח|כז|כט|קצר=כן}}}}{{ביאור|בפרק ח' בספר [[משלי]] מצטט הסופר את החכמה שקדמה לכל בריאה, ומתאורו ניתן ללמוד על מסורת הבריאה שהכיר{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 219-220}}.}}. תיאורים דומים ישנם ב{{תנ"ך|תהלים|לג|קצר=כן}}: {{ציטוטון|בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת.... כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד}}, וכן ב[[שירת הים]] ב[[ספר שמות]]: {{ציטוטון|וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם}}. עוד ניתן למצוא הדים לכך בספר ירמיהו: {{ציטוטון|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ|{{תנ"ך|ירמיהו|ה|כב|קצר=כן}}}}
איילי-דרשן משחזרת חלק זה בסיפור בשבעה שלבים נוספים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 223-228}}:
'''0. מצב היולי: המים מכסים את העולם לפני הבריאה:''' למשל {{ציטוטון|תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם.|{{תנ"ך|תהלים|קד|ו|קצר=כן}}}}
'''1. האל יצר את גבול העולם הגדול על המים:''' למשל {{ציטוטון|בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם. בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם. בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ|{{תנ"ך|משלי|ח|כז|כט|קצר=כן}}}}
'''2. האל כינס חלק מן המים בעננים, או סגר אותם בגבולם העליון בשמים:''' למשל {{ציטוטון|הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ|{{תנ"ך|תהלים|קד|ג|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר|{{תנ"ך|תהלים|קמח|ו|קצר=כן}}}}
'''3. חלק אחר מן המים אצר במחסנים מתחת לארץ:''' למשל {{ציטוטון|כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת.|{{תנ"ך|תהלים|לג|ז|קצר=כן}}}}
'''4. חלק נוסף מהמים הניס האל מעל פני הארץ למקום אחר:''' למשל {{ציטוטון|מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן.|{{תנ"ך|תהלים|קד|ז|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה|{{תנ"ך|ישעיהו|יז|יג|קצר=כן}}}}
'''5. האל סגר את המים בגבולם התחתון על פני הארץ...''' {{ציטוטון|וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם.|{{תנ"ך|איוב|לח|י|קצר=כן}}}}
'''6. וכך נחשפה היבשה:''' {{ציטוטון|וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ ה' מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ.|{{תנ"ך|תהלים|יח|טז|קצר=כן}}}}
בסיפור הבריאה הכהני השליו בבראשית א' מגיעה לשיא המגמה להעלים את מיתוס המלחמה בים מן הקוסמוגניה: האל מפריד את המים פעמיים ביום השני: למים עליונים ולמים תחתונים באמצעות רקיע (ולא "חוק"), ומקבץ את המים התחתונים למקום אחד כדי שתראה היבשה. תאור זה חוזר בכמה מקומות אחרים במקרא באופן פחות שליו. למשל ב[[תהילים קמ"ח]] מתואר הגבול כ"חוק" : {{ציטוטון| הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם. יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ. וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר. הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת}}, ובתהלים ק"ד, האידילי מאוד בסגנונו, המים עדיין "נסים מגערת" האל ובורחים מ"קול רעמו". לדעת איילי-דרשן, התאורים האחרים במקרא אינם עיבודים של בראשית א', אלא גם הם וגם בראשית א' הם עיבודים מקבילים של מיתוס המלחמה בים ובריאת העולם.
=== מוטיבים משניים של המיתוס במקרא ===
בניתוחה של איילי-דרשן למיתוסים מרחבי המזרח הקדום נמצאו מספר [[מלחמת אל הסער בים#תעודות ומוטיבים ספרותיים|מוטיבים משניים]] של המיתוס. את חלקם מאתרת איילי-דרשן גם במקרא.
==== פחד האלים מן הים ====
למשל, בפרק מ"א ב[[ספר איוב]] מתואר באופן מפורט {{ציטוטון|מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ}}, השולט בים: {{ציטוטון|יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה. אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה}}. כמו במוטיב משני נפוץ של מיתוס המלחמה בים, האלים יראים מפניו, וכלי-נשק אינם יכולים לו:
{{ציטוטון|מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ. מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה. יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה. לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ לוֹ אַבְנֵי קָלַע. כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן}}.
==== הר צפון ====
מוטיב משני נוסף הנפוץ במיתוסי מלחמת אל הסער בים במזרח הקדום הוא [[הר צפון]], המזוהה עם הר חזי בספרות החורית-חתית. איילי-דרשן מוצאת מוטיב זה גם במקרא{{הערה|שם==איילי2016240|איילי-דרשן (2016), עמ' 240-244}}, למשל:
{{ציטוטון|'''נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ''' תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה. צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם. מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ. חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ. עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ. בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם ובתובנתו [וּבִתְבוּנָתוֹ] '''מָחַץ רָהַב'''. בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלֲלָה יָדוֹ '''נָחָשׁ בָּרִיחַ'''.|{{תנ"ך|איוב|כו|ז|יג|קצר=כן}}}}
{{ציטוטון|אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם. אַתָּה '''דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב''' בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ. לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם. יג '''צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם''' תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ|{{תנ"ך|תהלים|פט|י|יג|קצר=כן}}}}
איילי-דרשן הציעה כי "צפון וימין" מקבילים להרים חזי ונמני, הנפוצים וקשורים לאל הסער בספרות החורית-חתית, ו/או לצפון ונני, מצודה הנזכרת בספרות האוגריתית{{הערה|שם==איילי2016240}}.
==== המלכת אל הסער המנצח ====
האנומה אליש המסופוטמית, כמו מיתוס האוגריתי של מלחמת בעל בים, קשרו את בניית המקדש או ההיכל לאל הסער עם המלכתו על האלים. גם עדויות למוטיב זה מוצאת איילי-דרשן במקרא{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 244-249}}:
{{ציטוטון|הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז. ב הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ. '''קוֹל ה' עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים'''. קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר. ה קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. ... '''וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד'''. ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב '''וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם'''.|{{תנ"ך|תהלים|כט|א|י|קצר=כן}}}}
פרק זה בתהילים דומה לקטעים מסויימים בשירה האוגריתית, ומספר חוקרי מקרא העריכו שעובד מתוך מזמור כנעני לבעל.
== לאחר תקופת המקרא ==
[[הספרים החיצוניים|הספר החיצוני]] [[תפילת מנשה]] פותח בפניה אל האלוהים: {{ציטוטון|אשר עשית השמים והארץ וכל צבאם, אשר אסרת את הים בדבר מצוותך, וסגרת וחתמת תהום בשמך הנורא והנכבד|תפילת מנשה, ב-ג}}.
[[חזון יוחנן]], בנבואה [[אפוקליפסה|אפוקליפטית]] על אחרית הימים, חוזה מלאך שירד מן השמים {{ציטוטון|ויתפוש את התנין את הנחש הקדמוני... וישליכהו אל תהום ויסגור עליו ויחתום|חזון יוחנן כ', ב-ג}}.
מקורות רבים בספרות [[חז"ל]] מספרים על מרד הים או "[[שר של ים (חז"ל)|שר של ים]]" בשעת הבריאה, ועל מלחמת ה' במרד והכנעתו: {{ציטוטון|בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם [כדי שתתגלה היבשה], אמר לפניו: ריבונו של עולם, די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, שנאמר "בכוחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב" (איוב כ"ו, י"ב).|תלמוד בבלי, בבא בתרא עד ע"ב}}.
[[רבי יוחנן]] זיהה את "התנינים הגדולים" בבראשית א' עם "לויתן נחש בריח" ו"לויתן נחש עקלתון" שבספר ישעיהו (בבא בתרא עד ע"ב). באותו מקום דרש [[רב (אמורא)|רב]] כי הקב"ה "סירס את הזכר" שבין התנינים "והרג הנקבה" כדי שלא יזדווגו זה עם זה ולא יחריבו את העולם בעוצמת המעשה. זיהוי חז"ל את "התנינים הגדולים" עם הלוויתן הביא למסורות רבות נוספות של ניצחון ה' על חיה זו, למשל שהוא הורגה ושומר את בשרה למאכלם של צדיקים לעתיד לבוא (תלמוד בבלי, בבא בתרא עה ע"א){{הערה|שם=זקוביץ15}}.
== לקריאה נוספת ==
* נגה איילי־דרשן (2016). '''ודורך על במתי ים: מלחמת אל הסער בים בספרות המזרח הקדום'''. ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק - ירושלים.
* ליונשטם, ש. א. (1969). מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו אל מיתוס הים במקרא. '''ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה''', 96-101.
== ראו גם ==
* [[כאוס (מיתולוגיה)#"מלחמה בכאוס"|מפלצות כאוס ו"כאוסקאמפף"]]
* [[מיתוסים של מבול]]
* [[פרוטו-הודו-אירופית#מיתוסים]]
== ביאורים ==
{{ביאורים}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מיתולוגיה]]
[[קטגוריה:פולקלור]]' |
קוד הוויקי של הדף החדש, אחרי העריכה (new_wikitext) | '[[קובץ:Destruction of Leviathan.png|שמאל|ממוזער|250px|"השמדת לוויתן" חיתוך עץ של [[גוסטב דורה]], מתוך סדרת ציורי המקרא.]]
'''מלחמת אל הסער בֵּים''' היא [[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיב ספרותי]] ו[[סיווג ארנה-תומפסון|טיפוס סיפורי]] שהיה נפוץ ב[[מיתולוגיה|מיתולוגיות]] וב[[שירה אפית|שירות אפיות]] ב[[המזרח הקרוב|מזרח הקרוב]] הקדום, ובכלל זה ב[[מיתולוגיה מסופוטמית|מיתולוגיות המסופוטמיות]], ב[[מיתולוגיה מצרית|מיתולוגיה המצרית הקדומה]], במיתולוגיה ה[[חורים|חורית]]-[[חתים#דת ומיתולוגיה|חתית]], ב[[מיתולוגיה כנענית|מיתולוגיה הכנענית]], וב[[תנ"ך|מקרא]].
אופייני למוטיב זה דמות [[אנטגוניסט (דמות)|אנטגוניסטית]] של אל [[ים]], כגון [[ים (אל)|ים]] הכנעני, או של אלת-ים [[נקבה|נקבית]] כגון [[תיאמת]] המסופוטמית, אשר תכופות מתגלמים או נעזרים ב[[מפלצת|מפלצות]] ים דמויות [[דרקון]], או בטורפים ימיים גדולים כ[[לווייתנאים|לוויתן]], [[תנין]] או [[נחש]] ענק. בכמה דוגמאות של המיתוס, דמות הים מאיימת לגאות ולהציף את העולם כולו, דורשת מן האלים לסור למרותה, ומטילה עליהם את אימתה. את העולם מציל אל [[גיבור (ספרות ואמנות)|גיבור]], בדרך-כלל אל-סער או אל מלחמה דוגמת [[מרדוך]] הבבלי, [[בעל (אל)|בעל]] הכנעני, [[תשוב]] החורי ו[[סת]] המצרי, אשר מביס את הים ואיתניו בקרב. לעיתים מסתייע אל הסער בדמויות של אל חכם ויועץ, דוגמת [[כושר וחסיס]] הכנעני או [[אאה]] המסופוטמי, ושל אלה אחות או בת-לוויה מפתה כמו [[עשתרת]] או [[ענת]], שהים משתוקק אליה.
המקרא [[פולמוס|התפלמס]] עם מוטיב נפוץ זה על-ידי הדגשה כי האל המקראי הוא שברא את איתני הים בעצמו, ומשתמש בהם ככלי-משחק. אך במקומות רבים במקרא שרד גם מוטיב מפורש של מלחמת האל בים ובאיתניו: "[[תהום (יהדות)|תהום]]", "התנינים הגדולים", "[[לווייתן (מיתולוגיה)|לוויתן]] נחש בריח", "לוויתן נחש עקלתון", "[[ים (אל)#בתנ"ך|רהב]]" ועוד. לפי קטעים אלו יש [[חקר המקרא|חוקרי מקרא]] המשחזרים שירה קדומה של מלחמת האל המקראי בים. הדים למיתוס זה שרדו גם ב[[ספרים חיצונים (הלכה)|ספרים חיצוניים]], בכתבים מוקדמים של ה[[נצרות]] ובספרות [[חז"ל]].
== תולדות המחקר ==
[[קובץ:Gunkel.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[הרמן גונקל]]]]
[[קובץ:Albert T. Clay.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[אלברט ט. קליי]]]]
[[קובץ:Beersheba (997008136261405171).jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[ויליאם אולברייט]]]]
[[קובץ:Cassuto2.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[משה דוד קאסוטו]]]]
[[קובץ:Hans Gustav Güterbock, North District of Israel (997008136669305171) (cropped).jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[הנס גוסטב גיטרבוק]]]]
פרט למקרא, מעט מאוד מספרות המזרח הקרוב הקדום היה מוכר עד ל{{ה|מאה ה-19}}. מוטיב '''מלחמת אל הסער בים''' שרד במקרא, ב[[מסורת (יהדות)|מסורת היהודית]] והנוצרית ובתרגומי [[פילון איש גבל]] ליוונית מן ה[[מיתולוגיה כנענית|מיתולוגיה הפיניקית]], אך לא נערך מחקר ביקורתי בנושא{{הערה|שם=איילי16002|נגה איילי־דרשן (2016). '''ודורך על במתי ים: מלחמת אל הסער בים בספרות המזרח הקדום'''. ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק - ירושלים, עמ' 2-8}}.
המחקר החל עם גילוי ופיענוח מיתוס הבריאה הבבלי [[אנומה אליש]], מאז{{הערה|שם=איילי16002}} שנת [[1849]] באתר העתיק של [[נינוה]], על-ידי [[ארכאולוג]]ים ו[[אשורולוג]]ים [[האימפריה הבריטית|בריטיים]] כ[[אוסטן הנרי לייארד]], [[הורמוזד רסאם]] ו[[ג'ורג' סמית' (אשורולוג)|ג'ורג' סמית']]. באנומה אליש מומלך אל הסער ה[[בבל]]י [[מרדוך]] לראש האלים לאחר שהרג את [[תיאמת]] או "תיאמתום", אלת הים המסופוטמית הקדומה, ואת מפלצותיה, וברא את העולם מגופתה.
הראשונים שחקרו את הדמיון בין אנומה אליש לספרי המקרא היו התאולוג ה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטי]] ו[[ביקורת המקרא|מבקר המקרא]] ה[[גרמנים|גרמני]] [[הרמן גונקל]], והכומר ה[[הכנסייה האפיסקופלית (ארצות הברית)|אפיסקופלי]] וחוקר ה[[שפות שמיות|שפות השמיות]] ה[[קנדים|קנדי]] [[ג'ורג' ארון בארטון]] {{אנג|George Aaron Barton}}. שניהם, ובעקבותיהם חוקרים רבים נוספים, הצביעו על מוטיב המלחמה בים המשותף לשני המקורות, והסיקו שמקורו היה במסופוטמיה "ערש התרבות". באותן שנים, היחידי{{הערה|שם=איילי16002}} שראה במוטיב השפעה שמחוץ למסופוטמיה, על סמך המקרא וכתבי פילון בלבד, היה [[אלברט קליי]] {{אנג|Albert T. Clay}}, כומר [[לותרניזם|לותרני]] וחוקר שפות שמיות אמריקאי מ[[אוניברסיטת ייל]]. הוא הסיק שמקור המוטיב ב[[כנען]], והגיע לבבל עם ה[[אמורים]]{{הערה|Clay, A. T. (1909). Amurru, the Home of the Northern Semites: A Study Showing that the Religion and Culture of Israel are Not of Babylonian Origin. Sunday School Times.}}{{הערה|Sayce, A. H. (1924). The Origin of Biblical Traditions. By Albert T. Clay. 10× 7½, 224 pp. Yale and Oxford University Presses, 1923. Journal of the Royal Asiatic Society, 56(1), 111-116.}}.
גם בהמשך התקדם מחקר המוטיב בעיקר בעקבות תגליות ארכאולוגיות. התגלית הידועה ביותר התפרסמה בתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]]: חפירות העיר הכנענית העתיקה [[אוגרית]] בראשות הארכאולוג ה[[צרפת]]י [[שארל וירולו]], ופיענוח ה[[שירה אוגריתית|שירה האוגריתית]] של [[עלילות בעל וענת|מלחמת האל בעל באל ים]], בתחילה על-ידי עוזרו של וירולו [[עדיה חורון]]. קטעים אחרים באותה שירה ייחסו לבעל מלחמה בלווייתן ([[אוגריתית]]: לתן), ולאחותו [[ענת]] מלחמה בים, בלוויתן ובתנין (אוגריתית: תננ){{הערה|שם=איילי16002}}. אלו היו רק מקצת מן [[שירה אוגריתית#הזיקה לספרות המקראית|המקבילות הלשוניות הבולטות]] בין השירה האוגריתית והמקרא.
הראשון{{הערה|שם=איילי16002}} שחקר את הקשר המשולש בין מלחמת בעל בים, אנומה אליש והמקרא היה ה[[ארכאולוגיה מקראית|ארכאולוג המקראי]] ו[[ביקורת המקרא|חוקר המקרא]] ה[[אמריקאים|אמריקאי]] [[ויליאם פוקסוול אולברייט]], בשנת 1936. לשלושת אלו הוא הוסיף מקורות דומים נוספים: את [[מלחמת אל הסער בים#פפירוס עשתרת: מלחמת סת בים|פפירוס עשתרת]] ממצרים העתיקה, את [[אגדת לבו]] המסופוטמית ואת [[אל הסער האנטולי#מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה|אגדת מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה]] ה[[חתית]]. אולברייט היה הראשון שחיפש מקור משותף לכל סיפורי מלחמת אל הסער בים, אף כי לא הגיע למסקנה נחרצת בשאלה{{הערה|W.F. Albright Zebul Yam and Thâpiṭ Nahar in the Combat between Baal and the Sea, JPOS 16 [1936]: 17–2.}}. מאז דנו חוקרי מקרא רבים, מהם מפורסם בשפה העברית [[משה דוד קאסוטו]], בהשפעות הבבליות והכנעניות על המקרא, ובמוטיב המקראי של שלטון האל על "תהום", "התנינים הגדולים", "לוויתן נחש בריח", "לוויתן נחש עקלתון", "רהב" ועוד{{הערה|ליונשטם 1969}}{{הערה|שם=זקוביץ15|יאיר זקוביץ, '''לא כך כתוב בתנ"ך''', מבוא, או מתי נבראו התנינים הגדולים,2004, עמ' 15-26}}{{הערה|אריה איסר ומתניה זהר. (2010). '''והרעב כבד בארץ: שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא''', עמ' 24}}.
החל משנת [[1946]] פרסם ה[[חתיתולוג]] הגרמני-יהודי [[האנס גוסטב גיטרבוק]] {{אנג|Hans Gustav Güterbock}} את [[אל הסער האנטולי#מחזור כוּמׇרְבִי|שירת אֻלִִיכֻמִי]] שגילה בחפירות [[חתושה]]: עיבוד [[חתים|חתי]] של שירה [[חורים|חורית]], המתארת את מלחמת [[אל הסער האנטולי|תשוב]], אל הסער החורי, בסלע אֻלִִיכֻמִי הגדל בים, ובנו של ראש האלים כומרבי. גיטרבוק קשר את שירת אֻלִִיכֻמִי לשירה האוגריתית של מלחמת בעל בים. הוא גם קשר אליה מיתוסים חורים-חתיים נוספים: [[מלחמת אל הסער בים#שירת חדמו (CTH 384) ושירת אֻלִִיכֻמִי (CTH 345)|שירת חדמו]] על מלחמת תשוב בנחש חדמו הגדל בים, ו[[מלחמת אל הסער בים#אגדת פישישה|אגדת פישישה]] המאזכרת אף היא מלחמה של אל סער בים{{הערה|שם=איילי16002}}.
משנת 1964 החל להתערער מעמדה הקדום של האנומה אליש במחקר, כאשר הוצע לאחר את זמן חיבורה מתקופת [[חמורבי]] בתחילת [[האלף השני לפנה"ס]] למלכותו של [[נבוכדנצר הראשון]] בסוף האלף השני, כלומר מאוחר מן המיתוסים החורים-חתיים, האוגריתיים ומפפירוס עשתרת המצרי{{הערה|שם=איילי16002}}. זהו התיארוך המקובל כיום. בשנת 1968 ב[[אוניברסיטת הרווארד]] חזר האשורולוג ה[[דנמרק|דני]] רב-ההשפעה [[תורקילד יאקובסן]] {{אנג|Thorkild Jacobsen}} לטענת אלברט קליי כי מלחמת מרדוך בים באנומה אליש איננה מתאימה לגאוגרפיה של התרבות המסופוטמית, המרוכזת סביב נהרות ה[[פרת]] וה[[חידקל]] ולא חוף הים, ואף לא למסורת ה[[שומר]]ית, ולפיכך היא חייבת להיות השפעה זרה שם. למרות זאת, עד [[שנות ה-90]] עדיין היה מקובל למדי במחקר לראות באנומה אליש את המקור למוטיב מלחמת אל הסער בים, ככל הנראה עקב הקושי להניח השפעה של תרבויות ה[[לבנט]] הקטנות על בבל הגדולה. לחלופין נטו במחקר לראות בכל המיתוסים הנזכרים למעלה גרסאות של אותו מיתוס קדמון מבלי להכריע לגבי שאלת מקורו, ומבלי להבחין בשינויים הייחודיים שעבר בכל תרבות{{הערה|שם=איילי16002}}.
הדיון בשאלת מוצאו של מוטיב מלחמת אל הסער בים התחדש בשנות ה-90, לאחר פרסום מכתב כתוב [[אכדית]] מהארכיון של [[מארי]], המזכיר את מלחמת אל הסער אדו מ[[חלב (עיר)|חלב]] בים. מכתב זה מתוארך ל[[המאה ה-18 לפנה"ס|מאה ה-18 לפנה"ס]], ונחשב לעדות הקדומה ביותר למוטיב זה. כמו בהשערת קליי כמאה שנה לפני כן, המכתב מקשר את המוטיב לממלכות האמוריות מארי ו[[ימחד]], אבל אינו יכול לפסול את מוצאו בבבל, אם כי קדום לאנומה אליש, שכן הים מכונה בו בשם האכדי "תמתום", ולא בשם ה[[שפות שמיות צפון-מערביות|שמי-מערבי]] "ים"{{הערה|שם=איילי16002}}.
משנות ה-2000 חקרה [[נגה איילי-דרשן]], מומחית ישראלית לספרות וללשונות המזרח הקרוב הקדום, את המוטיבים השונים של מיתוס מלחמת אל הסער בים בשיטות מחקר גאוגרפיות-היסטוריות, כמו אלו של [[סיווג ארנה-תומפסון|ארנה ותומפסון]] למוטיבים ולטיפוסים ספרותיים במיתוס וב[[פולקלור]]{{הערה|Noga Ayali-Darshan, '''The Storm-God and the Sea: The Origin, Versions, and Diffusion of a Myth throughout the Ancient Near East''' (English revised edition; ORA 37), Tübingen 2020}}. היא הצביעה על השפעות של התרבויות השונות זו על זו, ועל המקרא בכלל זה, ועם זאת גם על מאפיינים ייחודיים של המיתוס בכל תרבות. איילי-דרשן וחוקרי מקרא אחרים משחזרים שירה עברית עתיקה על מלחמת האל המקראי בים, אשר לא נכללה במקרא באופן רשמי, אך שרדה בו בהתייחסויות ובציטוטים מרובים.
== תעודות ומוטיבים ספרותיים ==
המאפיין המגדיר של [[סיווג ארנה-תומפסון|הטיפוס הסיפורי]] הוא מוטיב של אל-סער גיבור, הנלחם באל (או אלת) הים, ומנצח. בספרה המוקדש לנושא עוסקת איילי-דרשן ב-11 סיפורים ותעודות מהמזרח הקדום שמכילים מוטיב זה{{הערה|שם=אד17|איילי-דרשן (2016), עמ' 17}}:
* [[עלילות בעל וענת]], [[שירה אוגריתית]]: ניצחון האל [[בעל (אל)|בעל]] על [[ים (אל)|האל ים]].
* [[אנומה אליש]], סיפור מסופוטמי ב[[אכדית]]: ניצחון האל [[מרדוך]] על אלת הים [[תיאמת]].
* קטעים רבים בשירת ה[[מקרא]]: עליונות האל המקראי על הים, תהום, התנינים הגדולים, לוויתן, רהב, נחש בריח ונחש עקלתון.
* [[אל הסער האנטולי#מחזור כוּמׇרְבִי|שירת אֻלִִיכֻמִי]] החורית-חתית: מלחמת [[אל הסער האנטולי|אל הסער החתי תרחנה]] בסלע אֻלִִיכֻמִי הגדל בים.
* שירת חדמו החורית-חתית: מלחמת אל הסער תרחנה בנחש חדמו הגדל בים.
* [[מלחמת אל הסער בים#פפירוס עשתרת|פפירוס עשתרת]] המצרי-כנעני: ניצחון אל הסער [[סת]] על האל ים.
* [[מלחמת אל הסער בים#שירת הים החתית|שירת הים החתית]]: מסמך קטוע המספר על גאותו של ים, אימת האלים ועצת כומרבי לשאת לו מנחה.
* מסמך פולחני חורי-חתי (CTH 346.9) "כאשר ניצח אל הסער את הים".
* אגדת פשישה החורית-חתית (CTH 358.3): לוח מקוטע בו מוזכרת מלחמת אל הסער בים.
* מכתב (A.1968) מארכיון [[מארי]]: [[נביא]] מ[[חלב (עיר)|חלב]] מוסר ל[[זמרי-לים]] את כלי הנשק שבהם ניצח אל הסער אדו את ים.
* שלושה לחשים רפואיים ממצרים העתיקה, המספרים על ניצחון אל הסער סת על הים.
שני כתובים נוספים הוזכרו כקרובים לטיפוס הסיפורי של מלחמת אל-הסער בים: [[אגדת לבו]] ו[[אל הסער האנטולי#מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה|אגדת מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה]]. לאלו ניתן להוסיף תעודות שאינן טקסטואליות אלא [[איקונוגרפיה|איקונוגרפיות]].
{{תמונה רחבה| Museum of Anatolian Civilizations082 kopie1jpg.jpg|606px|[[אל הסער האנטולי]] תרחונתס הורג את הנחש אילויינכה. מאחורי האל עומד בנו שארומה. תבליט [[הממלכות החתיות החדשות|ניאו-חתי]] מן האתר הארכאולוגי ב[[מלטיה]]. [[המאה ה-9 לפנה"ס]].}}
בנוסף על המוטיב העיקרי של ניצחון אל הסער על הים, מופיעים מוטיבים משניים בחלק מן הסיפורים{{הערה|שם=אד17}}. מכיוון שרבים מן הסיפורים לא השתמרו היטב וכתובים בתעודות חלקיות מאוד, סביר שגם דוגמאות שונות של המוטיבים המשניים אבדו, ובמקור הופעתם היתה נפוצה יותר. המוטיבים המשניים הם:
* הים גואה ומציף את האדמה, מטיל את אימתו על האלים, ולעיתים אף על הגיבור אל הסער (בשבעה מתוך 11 הסיפורים).
* הים דורש מן האלים לסור למרותו (בשישה מתוך ה-11).
* [[הר קל|הר צפון]], או הר צפוני כלשהו בו מולך אל הסער (בשישה מתוך ה-11).
* אל הסער מוכרז כמלך לאחר ניצחונו על הים (בחמישה מתוך ה-11).
* לאל הסער נבנה מקדש/ארמון (בארבעה מתוך ה-11).
* אחותו או רעייתו של אל-הסער תומכת בו במלחמה, לעתים על-ידי נסיון לפתות את הים (בחמישה מתוך ה-11)
* הים משתוקק לאחותו או רעייתו של אל הסער (בשלושה מתוך ה-11).
* אל הסער או שאר האלים נכשלים בניסיונם הראשון להלחם בים (בארבעה מתוך ה-11).
* אל זוטר כלשהו נקרא להלחם בים ולקחת את השלטון לעצמו, אך נכשל (בשניים מתוך ה-11)
* אל הדגן מייעץ לשאת מנחה לים (בשניים מתוך ה-11)
* אל הסער בורא את העולם (בשניים מתוך ה-11)
המוטיבים המשניים יכולים לסייע למחקר להתחקות אחר התפשטות המיתוס מתרבות אחת לאחרת. למשל, בשירת הים החתית מוזהרים האלים מגאותו של הים על-ידי כומרבי, ראש האלים ואל הדגן, המציע לפייס את הים במנחות. בפפירוס עשתרת המצרי ממלאת את אותו תפקיד אלת הקציר המצרית רננותת, למרות שהיא איננה ראש האלים, אלא אלה זוטרה בלבד. ממוטיב זה כמו ממוטיבים אחרים הסיקה איילי-דרשן שפפירוס עשתרת הושפע מן הסיפור החתי, והקביל את תפקיד רננותת בעלילה לתפקיד כומרבי עקב הדימיון באיפיונם הפולחני.
== מלחמת אל הסער בנחש במיתולוגיות הודו-אירופיות ==
באמצעות מחקר [[בלשנות היסטורית]] ו[[מיתולוגיה השוואתית]] של שפות ומיתולוגיות הודו-אירופיות ניתן לשחזר מקצת מ[[פרוטו-הודו-אירופית#מיתולוגיה|המיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית]] המקורית. גם במיתולוגיה זו נפוץ המוטיב של מלחמת אל-סער, ששמו הפרוטו-הודו-אירופי המקורי משוחזר כ"פֶּרְקְוּנוּס" (perkʷunos*), בנחש או בדרקון ענק, לעיתים בעל שלושה ראשים או מספר אחר של ראשים. למשל, ב[[מיתולוגיה נורדית|מיתולוגיה הנורדית]] מביס אל הרעם [[תור (אל)|תור]] את הנחש [[יורמונגנד|יוֹרְמוּנְגָָנד]]; ב[[מיתולוגיה הינדואית|מיתולוגיה ההינדואית]] הורג הגיבור [[טריטה|טְרִיטָה]] את הנחש וְרִיטֶה בעזרת אל מזג האוויר [[אינדרה]]{{הערה|M. L. West, '''Indo-European Poetry and Myth''', Oxford University Press, 2007}}.
במיתוסים ההודו-אירופיים, דמות הנחש/דרקון איננה מקושרת בהכרח עם הים. למעשה לא מוכר כלל אל-ים במיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית, ומחסרונן של מילים רבות הקשורות בים בשפה זו מקובל להניח שהתרבות המקורית שדיברה בה חיה באזור ללא מוצא לים. ייתכן שהנחש/דרקון זוהה לראשונה עם הים בתרבות החתית, תרבות הודו-אירופית עתיקה ב[[אנטוליה]] שבצפון המזרח הקדום. בתרבות זו מוכרות לפחות שתי גרסאות של מיתוס [[אל הסער האנטולי#מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה|מלחמת אל-הסער תשוב בנחש אִילוּיׇנְקַה]]. שמו החיתי הקדום של האל תשוב הוא תַרֻ או תַרְחֻנְזַס, אשר כמו תור הנורדי וטריטה ההינדי התפתח [[אטימולוגיה|אטימולוגית]], כמשוער, מתוך השם הפרוטו-הודו-אירופי פֶּרְקְוּנוּס. הקשר של אִילוּיׇנְקַה לים איננו ברור מתוך הסיפור, ולפיכך לא כללה איילי-דרשן סיפור זה ברשימת המיתוסים מובהקים של מלחמת אל-הסער בים. ואולם היא כן כללה מספר סיפורים דומים מן התרבות החתית-חורית, שאף גיבורם הוא אל הסער תרחנת/תשוב, ובהם אויביו, כמו הנחש חדמו וענק האבן אֻלִִיכֻמִי, כן מקושרים באופנים ובמידות שונות עם הים.
== המכתב לזמרי-לים: אדו אל הסער מכניע את הים ==
{{חלונית
|כותרת = מתוך מכתב למלך מארי [[זמרי-לים]]
|רוחב = 20em
|תוכן = :לאדוני אמור, כך נור-סין עבדך:
:"אַבּיָה העונה של אדו מחל[ב] בא אלי וכך אמר לי, כך אדו (אמר):
:"נתתי את הארץ כולה ליח'דון-לים, ובזכות נשקי לא קם לו מתחרה. (אך הוא)
:עזב את חלקי, את הארץ שנתתי לו, (ו)לשמשי-אדו נתתי (אותה)[..]אשיבך
:השבתיך לכ[ס אביך]; נתתי לך את הנשק אשר (באמצעותו) נלחמתי עם ים;
:משחתיך בשמן נצחוני, וכך אף אחד מולך לא עמ[ד]"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 263}}.
|מקור = תרגום לעברית: נגה איילי-דרשן.
}}
זוהי העדות העתיקה ביותר המתוארכת בוודאות למוטיב '''מלחמת אל-סער בים''' במזרח הקרוב הקדום, מן [[המאה ה-18 לפנה"ס]]. במכתב רשמי (מסומן A.1968 בספרות הארכאולוגית) ל[[זמרי-לים]], מלכה ה[[אמורים|אמורי]] האחרון של העיר [[מארי]], שנמצא [[מארי#תעודות מארי|בארכיון המפורסם שלה]], כותב נור-סין, [[שגריר]] מארי ב[[חלב (עיר)|עיר חלב]] הסורית ומצטט את אַבּיָה, ה"עונה" כלומר ה[[נביא]], של אל-הסער אדו מחלב, אשר מבטיח לזמרי-לים את כלי הנשק שבאמצעותם נלחם אדו עם ים. אַבּיָה מוסר בשם האל אדו כי [[יחדון-לים]], מלכה הקודם של מארי, ניצח במלחמותיו רק בזכות נשקו של אדו. ואולם יחדון-לים חטא, ולכן ניתנה הארץ לזמרי-לים במקומו. כעת, לאחר שהושיב אדו את זמרי-לים על כס המלוכה במארי, הוא גם מוסר לו את כלי נשקו שבאמצעותם נלחם בים, ואף "מושח אותו בשמן ניצחונו"{{הערה|איילי דרשן (2016), עמ' 262-268}}.
האל אדו מחלב היה חשוב בתקופה הבבלית העתיקה, בייחוד בממלכת [[ימחד]], וגם לאחר שנפלה ממלכה זו נשאר האל פופולרי, בכלל זה ב[[חתושה]] בירת החתים. יריבו הים מכונה במכתב "תימתום", הצורה הסורית של השם האכדי "תיאמתום". למרות המוצא האמורי של ימחד, שפתם הכתובה הייתה אכדית, ולכן לא ניתן לדעת אם כך כינו בני חלב בשפתם את יריבו של אל-הסער, או שמדובר בתרגום השם המקובל לאכדית. במארי עצמה נמצא דווקא המרכיב "ים" ב[[שם תאופורי|שמות תאופוריים]].
מכתב נוסף שנמצא בארכיון מארי{{ביאור|מסומן A.1858 בספרות המחקר{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 266}}}} מדווח כי כלי הנשק של אדו אכן הגיעו מחלב למקדש האל [[דגון|דגן]] ב[[תרקה]]. קרוב לוודאי שזמרי-לים התכוון לשאת אותם בטקסיות במלחמה, כפי שנהגו לפי תעודות אחרות מלכים נוספים בימחד. ממכתבים אלו לא ניתן ללמוד על תוכן סיפור מלחמת אדו בים, שבעצמו לא התגלה. אך ניתן לדעת שהיה סיפור מוכר כזה, ושהייתה לו חשיבות פולחנית, טקסית ופוליטית.
== בספרות החורית-חתית ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[חתים]], [[חורים]], [[אל הסער האנטולי]]}}
[[קובץ:Weather God.jpg|ממוזער|שמאל|אל הסער האנטולי בתבליט חתי. בידו השמאלית הוא מחזיק ברק מסוגנן.]]
בחפירות הארכאולוגיות באתר [[חתושה]] (כיום בוע'זכוי ב[[טורקיה]]), בירת [[האימפריה החתית]], נמצאו בעיקר ב[[ארכיון חתושה]] תעודות רבות אך מקוטעות ברובן, המעידות על תפוצה רחבה של סיפור מלחמת אל הסער בים באזור [[אנטוליה]]. התעודות כתובות בכתב היתדות החתי, רובן בשפה החתית ומיעוטן בשפה החורית. העמים החורים השתקעו בצפון סוריה בראשית האלף השני, כשהיגרו מ[[הרי הקווקז]], ככל הנראה מאזור [[ארמניה]] של היום, והתמזגו תחילה בתרבות הסורית המקומית. מסורות חוריות וסוריות עברו לאימפריה החתית, בעיקר כאשר סיפחה את ממלכת [[כיזוואתנה]] בשלהי [[המאה ה-15 לפנה"ס]]. חלק מן המסורות הועתקו על-ידי הסופרים החתיים בחתושה בשפה החורית, או תורגמו לחתית. במחקר המודרני הן מכונות במונח "הספרות החורית-חתית"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עם' 55-56.}}.
=== שירת הים החורית-חתית: נצחון אל הסער על הים ===
{{חלונית
|כותרת = מתוך שירת הים החתית
|רוחב = 19em
|תוכן = :[...]תרחנה [...] בתוך המים [...]
:לשמים הוא התקרב עוד ועוד,
:ואז [...] כיסה את [ ] האיום,
:ומשמים [...] השיטפונות היו
:בתוך [האד]מה, [ב]הר[ים] [...וב]טרסות.
:הנוזלים עטפו את הארץ.
:[על]ו הנוזלים מעלה
:ומצ[או] את השמש והירח,
:[מע]לה הג[יעו] לכוכבי השמים.
:(אז) [החל כ]ומרבי לומר לאלים
:את הדברים (האלה):
:"האלים [הגדול]ים, איזה אל לא ידענו?
:[...] ידענו את הים.
:אותו [...] לתנור האדמה
:תנו מס לים! נחושת, לפיס-לזולי,
:(אבני) פאראשאש, כסף, זהב,
:[שימו] במים, [בפנ]ים!
:נשים-נא בתוך [המי]ם.
:כאשר הים את המס [...] יעמדו"
:בין האלים, אף א[חד...]
:"בואי, אנזילי מלכת נינווה [...]"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 60-61}}.
|מקור = תרגום לעברית: נגה איילי-דרשן.
}}
שירת הים (מסומנת SA A-AB-BA Sir בספרות המחקר) הכילה ככל הנראה גרסה חורית-חתית שלמה של מלחמת אל הסער בים. היא מתועדת בכמה מסמכים ששרדו חלקית:
* '''מסמך (CTH 785)''' בשני עותקים בשפה החתית, מכיל הוראות פולחניות לביצוע השירה: {{ציטוטון|הזמר ישיר את "שירת מעשה הגבורה של הים", כאשר [נ]יצח אל הסער את הים. בעודם ממשיכים לשיר, הכוהן הולך קדימה להר ארנה}}. בסוף הלוח שרד [[קולופון]]: {{ציטוטון|[חגי]גות הר חזי"}}. השירה הושרה איפוא בחגיגות לכבוד הר חזי, ושמה המלא היה "שירת מעשה הגבורה של ים". כמקובל בשירות חוריות-חתיות, היא כונתה על שם אויבו של הגיבור, ולא על שם הגיבור עצמו. הר חזי נקרא כך בפי אלו ששכנו לצפונו, כמו החורים והחתים, בעוד שהשוכנים מדרומו כמו אוגרית, המקרא ושאר דוברי שפות שמיות מערביות קראו לו [[הר קל|הר צפון]]. בעקבות תושבי סוריה שראו בהר צפון את מושב האל בעל, ראו בו גם החורים/חתים את מושב אל הסער, אם כי היו להם גם מסורות עתיקות יותר על מיקום הר חזי. לפי המסמך ששרד מצווה הכוהן לצעוד לכוון הר ארנה שבממלכת כיזוואתנה, ונראה כי כאשר הטקס הועבר לשם, יחד עם מסורות חוריות נוספות, הוחלפה הצעידה הטקסית בכיוון הר חזי המקורי לצעידה בכיוון הר ארנה המקומי. נמצא גם לוח מקביל כתוב חורית המסתיים אף הוא בקולופון "הר חזי", ומוסכם אצל חוקרי התחום שמדובר באותו חג. תוכן השירה לא נמסר גם בו, אך הזמרים מצווים לשיר את "שיר המלכות", כנראה מלכותו של אל הסער החורי תשוב, שבהמשך נזכרים כלי נשקו{{הערה|שם=איילי201656|איילי-דרשן (2016), עמ' 56-58}}.
* שני לוחות קטלוגיים שונים של רשימות יצירות ספרותיות כוללות יצירה בשם '''"של הים"''', כנראה אותה שירה בשם מקוצר{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 59}}.
* '''מסמך מקוטע (KUB 45.63)''' המכיל כנראה את הלוח הראשון של שירת הים בשפה החורית. מצב ידיעת לשון זו במחקר מאפשר לפענח בה משפטים מעטים בלבד. היא פותחת במילים "אשירה על ים" ומסתיימת בקולופון "לוח אחד של הי[ם]". נזכרים בו "האלים", "האלים העתיקים" וכוּמׇרְבִי אבי האלים, המתעתד לשאת נאום בפני האלים, שתוכנו נמצא כנראה בלוח הבא{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 59-60}}.
* '''שירת הים החתית (CTH 346.9)''': לוח זה שבור בראשיתו ובסופו, ולכן לא ידוע שמו, אך לפי תוכנו הוא כנראה חלק משירת הים בשפה החתית. מסופר בו כי שטפונות כיסו את האדמה, ההרים וה[[טרסה|טרסות]], והמים המשיכו לגאות עד כי הגיעו לשמש, לירח ולכוכבי השמים. אז נשא כוּמׇרְבִי נאום בפני האלים, ואמר להם שיש לשלם מס לים כדי לרצותו: כסף, זהב, נחושת ו[[לפיס לזולי|לפיס-לזולי]]. הוא גם פנה לאלה "אנזילי מלכת נינוה". אנזילי, ששמה נכתב באמצעות האידאוגרמה "[[אשתר]]", היא מקבילה חתית לאלה החורית [[שוושכה|שַוַושְכַה]], והתואר "מלכת נינוה" רומז כנראה למקדש שוושכה ב[[נינוה]], המתועד עוד מסוף [[האלף השלישי לפנה"ס]]. שוושכה הייתה אלת המלחמה והתשוקה, ובמסורת החורית הקדומה היא אשתו של תשוב אל הסער. במסורת החורית-סורית המאוחרת כפי שהיא נמצאת גם בחתושה, אשתו של תשוב היתה [[חבת]], ושוושכה/אנזילי הפכה לאחותו{{הערה|שם=איילי201660|איילי-דרשן (2016), עמ' 60-62}}. המשך הסיפור, שכלל כמשוער נצחון של אל הסער על הים, לא שרד.
איילי-דרשן זיהתה קוי דימיון בין שירת הים החתית ל[[מלחמת אל הסער בים#פפירוס עשתרת|פפירוס עשתרת]] המצרי: פפירוס עשתרת פותח גם הוא במילים "אשירה על ים", סגנון פתיחה נפוץ בשירות החוריות-חתיות, אך נדיר במצרים העתיקה. כומרבי החתי הוא אבי האלים אך גם אל הדגן, וזה עשוי להסביר מדוע בפפירוס עשתרת, האלה הקוראת לפייס את הים במנחה היא רננותת אלת הקציר, אף שבמצרים היא אלה זוטרה. נראה כי בגרסה החתית נקראה אנזילי להביא את המס לים ולפתות אותו, בדומה לעשתרת בפפירוס המצרי{{הערה|שם=איילי201660}}.
=== אגדת פישישה ===
זהו שבר לוח קטן (מסומן CTH 350.3 בספרות הארכאולוגית) המכיל תחילת סיפור הנקרא כיום במחקר "אגדת פישישה", על שם גיבורה – הר פישישה, הממוקם באזור לבנון, לפי מסמכים אחרים של בריתות בין [[הממלכה החתית הקדומה|הממלכה החתית]] לממלכות [[וסאל|וסאליות]]. במעט ששרד מן הסיפור, פישישה [[אונס|אנס]] את האלה אנזילי בעת שישנה, וכשהתעוררה והתלקח זעמה, ביקש לפייסה בהבטחה שיספר לה על הנשק שבאמצעותו ניצח אל הסער תרחונה את ים{{הערה|שם=איילי201663|איילי-דרשן, (2016), עמ' 63-66}}.
עקב מיקומו של ההר בלבנון הוערך במחקר שהאגדה היא ממוצא כנעני, אך לדעת איילי-דרשן זהו תרגום לחתית של סיפור חורי: המוטיב של הזדווגות בין אלים להרים נפוץ בספרות החורית, ואף כיום בארמניה ובקווקז, והטקסט כולל פתגם חורי "נפל תפוח מעץ" במשמעות של בהלה. בסיפור מוזכרים הר חזי, הוא הר צפון, והר שני בשם נמני, המוזכר גם הוא בספרות החורית, וכן בספרות סורית ומסופוטמית, בדרך-כלל בזוג ביחד עם הר חזי. אל הסער החורי תשוב מתואר לעתים קרובות עם ארבעה בני-לוויה: ההרים חזי ונמני, והשוורים שרי וחורי. תבליטים וחותמות רבים מסוריה ואנטוליה מתארים את אל הסער עם נשק בידו, כששתי רגליו עומדות על שני הרים, ומקובל במחקר שהרים אלו הם חזי ונמני{{הערה|שם=איילי201663}}.
=== שחרור האלה מן הים ===
לוח מקוטע (מסומן CTH 350.1 בספרות הארכאולוגית) בו נזכרים תרחונה אל הסער, האלה אנזילי והאל ים, וכן משרתו של ים, האל החורי אימפאלורי. נראה שאין זה המשך של שירת הים החתית, אלא גרסה מקבילה או דומה. התוכן לא פוענח ברובו, אך מילים כמו קרב וחרב מצביעים על עימות, כנראה בין אל הסער לים, וכן נכתב שאל הסער שחרר את האלה אנזילי. במחקר משערים שהלוח מתאר סיפור בו שבה האל ים את האלה אנזילי, ואל הסער שיחרר אותה. גם סיפור זה מזכיר את פפירוס עשתרת המצרי{{הערה|איילי-דרשן _2016), עמ' 66-67}}.
=== שירת חדמו ושירת אֻלִִיכֻמִי ===
{{חלונית
|כותרת = מתוך שירת אֻלִִיכֻמִי: אאה מסייע לאל הסער
|רוחב = 19em
|תוכן = :[[אאה]] לאלים הקדמונים החל להשיב:
:"שמעו את דברי האלים הקדמונים,
:אתם אשר (י)ודעים את המילים הקדומות.
:פתחו אותו שוב, את בית החותמות העתיק,
:של האבות, של הסבים.
:הביאו את החותם של האבות הקדמונים,
:ועמו חתמו (או)תם שוב.
:הוציאו את המסור העתיק,
:אשר באמצעותו ניסרו בין שמים לארץ,
:ונחתוך את אֻלִִיכֻמִי, את סלע הבזלת,
:תחת רגלי(ו), (הוא) [היר]י[ב]
: אשר [מג]דל כומרבי נגד האלים"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 87}}.
|מקור = תרגום לעברית: נגה איילי-דרשן.
}}
שירות אלו מופיעות באופן מקוטע במספר רב של שברי לוחות חוריים-חתיים. הן אינן מספרות על מלחמת אל-הסער ישירות בים, אלא במפלצות-ים. חתיתולוגים סבורים ששירות אלו הן האחרונות במחזור כומרבי. כמו בשירות הקודמות באותו מחזור, כומרבי אבי האלים הוא האנטגוניסט הזומם נגד אל הסער, אך בשירת חדמו ובשירת אֻלִִיכֻמִי חובר ים לכומרבי במזימותיו. יש חתיתולוגים הסבורים שגם שירת הים החתית היא חלק ממחזור כומרבי, אך אחרים ובהם איילי-דרשן סבורים ששירת הים החתית נבדלת בכך שבה ים לבדו הוא האנטגוניסט, ומאיים על כומרבי ועל כל שאר האלים יחד{{הערה|שם=איילי201667|איילי-דרשן (2016), עמ' 67-92}}.
שירת חדמו (מסומנת CTH 384 בספרות המחקר) ושירת אֻלִִיכֻמִי (CTH 345) הן ככל הנראה שני עיבודים חלופיים של אותה מסורת. בשתיהן מסופר על מפלצות ענק שנולדו לכומרבי ולאם עצומת גודל: חדמו – נחש ימי שנולד מבתו הענקית של ים, ואֻלִִיכֻמִי – סלע שנולד מסלע-אם ענק. לאחר שהתייעץ עם בן-בריתו ים, ייעד כומרבי לבניו אלו את הבסת אל הסער ואת המלכות על האלים. משגדלו הבנים למימדי ענק, ולא ניתן היה להסתירם עוד, סופר לאל הסער עליהם, והוא בכה וסירב להלחם בהם. כדי לסייע לו יצאה אחותו אנזילי לחוף הים וניסתה לפתותם. ניסיון זה כשל נגד אֻלִִיכֻמִי – סלע עיוור, חרש וחסר-תחושה – וככל הנראה צלח לפחות חלקית נגד חדמו, אשר התפתה לעלות לחוף לפני שהגיע לשיא גודלו, אך מנקודה זו בעלילה לא שרד המשך שירת חדמו. בשירת אֻלִִיכֻמִי גם אל מלחמה אחר – אשתבי – הוזמן על-ידי האלים להלחם באֻלִִיכֻמִי, ונכשל גם הוא. רק לאחר עזרתו של [[אאה]] אל החוכמה הצליח אל הסער לנצח את אֻלִִיכֻמִי, ושב להיות מלך האלים{{הערה|שם=איילי201667}}.
=== מלחמת אל הסער בנחש אילויינכה ===
{{הפניה לערך מורחב|אל הסער האנטולי#מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה}}
שני נוסחים שונים של אגדה זו נמצאו בחפירות חתושה. היא נזכרת תכופות במחקרים על מיתוס מלחמת אל הסער בים, מאז מחקרו הראשון של אולברייט בנושא משנת 1936. הסיבה לכך היא שבאחד הנוסחים שוכן הנחש בים, ובכך הוא דומה לנחש חדמו. אך איילי-דרשן כללה ברשימתה המצומצמת של דוגמאות למיתוס את שירת חדמו, ולא כללה בה את אגדת אילויינכה. זאת משום שבאגדת אילויינכה, הים משמש רק כמקום מחייתו של הנחש, אך אינו נלחם או זומם נגד אל-הסער, ואף אינו מואנש.{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 94-96}}.
== עלילות בעל וענת: מלחמת בעל בים ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[עלילות בעל וענת]], [[בעל (אל)]], [[ים (אל)]]}}
{{חלונית
|כותרת = מתוך "[[עלילות בעל וענת]]"{{ש}}לוח KTU 1.2 IV, שורות 7-23
|רוחב = 28em
|תוכן = : ...ענה כותֿר-וחֿסיס: "הלא אמרתי
:לך, הו בעל הנשיא, שניתי, הו, רוכב ערבות: הנה אויבך
:בעל, הנה אויבך תמחץ, הנה תצמית צוררך.
:תיקח מלכותך לעולם, ממשלתך לדור ודור".
:עיצב כותֿר אלות ונקב בשמותיהן: "שמך, את,
:'יגרש'. 'יגרש' גרשי את ים, גרשי את ים מכסאו.
:את נהר ממושב ממשלתו. זנקי מידי בעל, כמו נשר
:מאצבעותיו, (ו)הלמי(ב)כתף ים הנשיא, בין ידי
:נהר השופט". זינקה האלה מידי בעל, כמו נשר
:מאצבעותיו, הלמה (ב)כתף ים הנשיא, בין ידי נהר השופט.
:(אך) ים עז, לא מך, לא רעדו פרקיו, לא השתנתה
:צורתו. עיצב כותֿר (שנית) אלות ונקב בשמותיהן:
:"שמך את 'אימר' - מררי (=סלקי) את ים, מררי את ים
:מכסאו, את נהר ממושב ממשלתו. זנקי
:מידי בעל, כמו נשר מאצבעותיו. הלמי (ב)קודקוד
:ים הנשיא, בין עיני נהר השופט, יתמוטט ים
:ויפול לארץ"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 121-122}}.
|מקור = תרגום לעברית: איילי-דרשן.
}}
סיפור מלחמתו של בעל בים ב"עלילות בעל וענת" נחשב לעיתים קרובות לדגם היסוד של מיתוס מלחמת אל הסער בים, במזרח הקדום כולו ובייחוד במיתוס הכנעני. עם זאת, איילי-דרשן סבורה שסיפור זה ייחודי מאוד בסגנונו לאוגרית ולסופר אלמלך השבני החתום עליו, ולפיכך אינו מייצג בהכרח את המוטיב בשאר המרחב הכנעני יותר מאשר הסיפורים החתיים-חוריים והמצרים. ייחודו של הסיפור מתבטא בין השאר בהיעדר סממנים מיתיים בתיאור האלים, והצגתם ה[[האנשה|מואנשת]] כנסיכים אנושיים המתעמתים על המלוכה{{הערה|איילי-דרשן 2016, עמ' 97-100}}.
{{חלונית
|כותרת = מתוך "[[עלילות בעל וענת]]"{{ש}}לוח KTU 1.3 III, שורות 37-42
|רוחב = 28em
|תוכן = :"מי האויב שהופיע לבעל? צר לרוכב ערבות?
:הלוא מחצתי את אהוב-אל, ים. הלא חסמתי את תנין, אסרתיו.
:מחצתי את נחש עקלתון, שליט ששבעה ראשים לו{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 147}}.
|מקור = תרגום לעברית: איילי-דרשן.
}}
הלוח הראשון (KTU 1.1) עליו כתוב הסיפור מקוטע מאוד, אך מן השורות ששרדו ניתן להבין כי ראש האלים [[אל (אל כנעני)|אל]] המליך את ים בנו, ותבע ממנו לסלק את בעל, מאחר שזה קילל את אל. מרכיב זה מזכיר את השירות החוריות-חתיות על היריבות בין אבי האלים כומרבי ואל הסער [[תשוב]]. בלוח זה מכונה ים "אהוב אל", בעוד שבעל מכונה "בן דגן", אף שבמקומות אחרים בשירת אוגרית נחשב בעל גם הוא לבנו של אל. ייתכן שהסופר מזהה את אל עם האל [[דגון|דגן]], אך איילי-דרשן מציינת כי שני אלי סער נוספים במזרח הקדום, תשוב החורי ודמרוס בכתבי [[פילון איש גבל]], נחשבו כבעלי שני אבות: אב ביולוגי ואב מאמץ שהיה אל הדגן{{הערה|איילי-דרשן 2016, עמ' 101-107}}.
האל הזוטר [[עשתר (אל)|עשתר]], כוכב השחר, נזכר פעמיים במחזור עלילות בעל: פעם אחת בלוח KTU 1.1 כאשר הציע את עצמו למלוכה במקום ים, ובלוח 1.6 KTU כאשר הומלך במקום בעל, ובשני המקרים הוא נכשל וירד מכסאו. עלילה זו מקבילה ככל הנראה לעלילת האל הזוטר אשתבי בשירת אוליכומי החורית-חתית, המוזמן על-ידי האלים להלחם בים ונכשל{{הערה|איילי-דרשן, (2016), עמ' 110-113}}.
בלוח השני (KTU 1.2) שרדו הטור הראשון והטור האחרון. בטור הראשון מסופר כי ים שלח שליחים לאספת האלים, אשר תובעים להסגיר לידיהם את בעל. לצידו של בעל עומדות ענת ועשתרת, ומונעות מבעדו להגיב באלימות ולפגוע בשליחי ים. שאר האלים כופפים את ראשם בפני שליחי ים, מה שניתן להתפרש כגרסה חצרנית מואנשת למוטיב המיתי של פחד האלים מן הים. בטור האחרון של הלוח השני מתוארת עזרת האל האומן [[כושר וחסיס|כושר-וחסיס]] לבעל. בכך מקביל תפקידו של כושר-וחסיס לתפקיד האל החכם [[אאה]] בסיפורים המסופוטמיים והחורים-חיתיים. בהמשך אותו טור מתואר הקרב המכריע בין ים לבעל, גם הוא באופן מואנש כקרב בין שני נסיכים, ניצחונו של בעל בזכות כלי המלחמה של כושר-וחסיס, והמלכתו של בעל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 119-123}}. עשתרת מיוצגת גם במקום זה, בקריאה "ים אכן מת! בעל ימלוך!"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 124-126}}.
מרבית תוכנם של שני הלוחות הבאים (ככל הנראה) בסיפור, לוח KTU 1.3 ולוח KTU 1.4, מפרט על בניית היכלו של בעל ב[[הר קל|הר צפון]]<nowiki/>על-ידי כושר-וחסיס. בתום הבנייה זוכה בעל בכוחותיו ובהדרו השמימיים. בלוח זה מופיעות פעמים רבות בנות לווייתו של בעל: טלי בת רב ופדרי בת אור, שכאלות ה[[טל]] וה[[ערפל]] הן מתאימות לאפיונו כאל סער{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 127-138}}.
מאבק הבעל במפלצות הים זכה לעניין רב במחקר מיד עם פרסום שירת אוגרית, עקב הקשר למקרא. אך למעשה, בעלילות בעל ששרדו מובא מאבק זה כבדרך-אגב, וללא קשר מובהק למלחמתו בים. בלוח KTU 1.5 לועג האל [[מות]] לבעל, ומזכיר את מלחמת בעל ב'''לוויתן נחש בריח'''{{ביאור|אוגריתית: לתן בתֿן ברח. הכתיב כולל עיצורים בלבד וקשה לדעת כיצד בוטא. "בתֿן" אינו מקביל ל"נחש" בעברית אלא ל"פתן"}}, ב'''נחש עקלתון'''{{ביאור|אוגריתית: בתֿן עקלתן. גם כאן "בתֿן" מקביל ל"פתן"}}, וכן ב"שליט בעל שבעה ראשים" שלא ברור מיהו, אך ייתכן שהוא כינוי נוסף לנחש עקלתון. יצורים אלו, כפי שהעירו ליונשטם ואחרים, אף אינם מקושרים במפורש לים{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 143-146}}. בלוח KTU 1.3 מתפארת ענת כי מחצה את ים, חסמה את '''תנין'''{{ביאור|אוגריתית "תנן", ככל הנראה בוטא "תונאן"}}, מחצה את נחש עקלתון, את השליט בעל שבעה ראשים, ומספר דמויות נוספות שאינן מוכרות מן השירה האוגריתית ששרדה. לא ברור מדוע ענת מנכסת לעצמה את הריגת אלו שהמסורת האחרת מייחסת את הריגתם לבעל, וייתכן שהיא רק מתפארת בהתאמה לאפיון הלוחמני, האכזרי והגנדרני שלה במיתוס{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 146-149}}.
== פפירוס עשתרת: מלחמת סת בים ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[סת]], [[סת-בעל]], [[עשתרת]]}}
[[קובץ:400 Year stele Budge.png|שמאל|ממוזער|300px|שחזור מצבת השנה ה-400, שהקדיש [[רעמסס השני]] ל[[סת]] ב[[טאניס]]. סת נראה מצד שמאל בדמות האל הכנעני בעל, עם קרניים וסרט משתפל מכובעו.]]
פפירוס עשתרת הוא פפירוס מצרי המתוארך למחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס על פי אזכורו של פרעה [[אמנחותפ השני]]. הוא נקרא כיום על שם האלה הכנענית עשתרת, הנזכרת בו פעמים רבות. ואולם חלקו הגדול של הפפירוס לא שרד, ולפי מה שנותר בחלקים ששרדו מקובל במחקר שהוא הכיל סיפור מלחמה של אל הסער המצרי סת באל ים הכנעני. לפי תיאורו של האל [[פתח (אל)|פתח]] כראש האלים נראה שהפפירוס נכתב בעיר [[ממפיס (מצרים)|מוף]], בה שכנה אז מושבה של מהגרים מכנען שכונתה "רובע ה[[צור (לבנון)|צור]]ים"{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 23}}.
פפירוס עשתרת מעיד על השפעה כנענית חזקה על הפולחן והמיתולוגיה המצרית, שאף קדמה להשפעה הכנענית המוכרת היטב למחקר בתקופה הרעמססית. הבט אחד של השפעה זו הוא תיאור אלה כנענית טיפוסית, עשתרת, כבתו של ראש האלים המצרי פתח. הבט אחר של ההשפעה ניתן לראות באופיו של אל הסופה המצרי סת: באזור מצרים, שם סופות הן [[סופת חול|סופות חול]] ולא סערות גשם, הוא נתפס בדרך-כלל כאל דמוני, מפחיד ובלתי-אהוב. אך בתקופת כתיבתו של פפירוס עשתרת [[סת-בעל|זוהה סת עם בעל]], אל הגשם והסער הכנעני, ולפיכך ממלא סת בפפירוס עשתרת את תפקיד הגיבור האהוב והמציל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 33-36}}. האנטגוניסט בפפירוס עשתרת אף הוא אל כנעני שהתקבל במצרים באותה תקופה: האל ים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 24-25}}.
בחלקים ששרדו מן הפפירוס, הסיפור נפתח באספת אלים שבה מציעה אלת הקציר המצרית [[רננותת]] לשלוח מנחה לאל ים, הדורש להיות שליט האלים, כדי לרצותו. האלים בוחרים בעשתרת להביא את המנחה לים, ככל הנראה מתוך הנחה שיופיה ומיניותה יסייעו לפייס אותו. במעט ששרד מתיאור פגישת עשתרת וים, נראה שעשתרת אכן השתמשה במיניותה, שכן היא מתוארת כצוחקת ושרה עירומה לפני ים, וים מוסיף על דרישותיו שפתח ייתן לו את בתו עשתרת לאשה{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 32}}. מוטיב דומה של פיתוי האל ים על-ידי אשה יפה נמצא במקור מצרי מן התקופה הרעמססית, [[אגדת שני האחים]], שאף בה ניכרות השפעות כנעניות{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 46-51}}.
בחלקים נוספים ששרדו מתוך הפפירוס שוחזר שמו של סת בסמוך לפעלים רבים של לחימה, המעידים כנראה על מלחמתו בים. כמו כן שרד תיאור של ים כמי שמאיים לגאות ולהציף את היבשה כולה, מה שמסביר את פחדם של האלים האחרים ממנו.
מוטיבים דומים מתקופת הממלכה החדשה במצרים נמצאו בשלושה לחשים רפואיים, מ[[פפירוס הרסט]], [[פפירוס ברלין]] ו[[פפירוס ליידן]], המדמים את ריפוי המחלה להכנעת ים על-ידי סת או בעל. סת/בעל מתואר בהם כמכשף את הים, מרעים בקולו על ים, ונלחם בו ב[[חנית]]<nowiki/>ות עשויות עץ ממין כלשהו, אולי [[ארז]] או [[מילה (עץ)|מילה]]. המילים לחנית ולעץ בלחש הן מילים שאולות מכנענית{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 40-45}}.
== אנומה אליש: מלחמת מרדוך בתיאמת ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[אנומה אליש]], [[תיאמת]], [[מרדוך]]}}
{{חלונית
|כותרת = מתוך "אנומה אליש"{{ש}}לוח א', שורות 127-138
|תוכן = :ונאספו האלים בקרבה (=של תיאמת)
: זממו [[רוע|רעות]] על האלים בוראיהם...
:[זועמ]ים, זוממים, לא נחים יומם ולילה.
:[מת]נשאים לקרב, שואגים, רועמים,
:כוננו אסיפה, הביאו לידי קרב.
:האם חובורו, יוצרת כל,
:הוסיפה נשק ללא מתחרה, ילדה תנינים -
:שיני(הם) חדות... אכזריים,
:מילאה גופם חמה במקום דם
:הלבישה את הנחשים הנוראיים אימה,
:עיטרה ביראה, ודימתה (אותם) כאלים.{{הערה|שם=אד165|איילי-דרשן (2016), עמ' 165}}.
|מקור = תרגום לעברית: ש. שפרה ו[[יעקב קליין (אשורולוג)|י. קליין]].
}}
בניגוד לאלי-ים [[זכר]]יים במרבית המיתוסים הידועים, במסופוטמיה אלת הים הייתה [[נקבה|נקבית]]: תיאמת או בשמה המלא במיתוס "תיאמתום", מילה שב[[אכדית]] פירושה בפשטות "ים" אך [[מין דקדוקי|מינה הדקדוקי]] נקבה{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 156}}.
בדומה לסיפורי בריאה רבים אחרים פותחת האנומה אליש ב[[מיתוס מוצא#הגדרות|תאוגוניה]]: הופעתם/יצירתם של האלים עוד בטרם היות העולם: התגלמות המים המתוקים הזכרי אפסו והתגלמות המים המלוחים הנקבית תיאמת מהלו את מימיהם יחד, וכך הולידו את שאר האלים. תיאמת היא איפוא ישות מיטיבה במקורה: האם והיולדת הארכיטיפית. אך לפי המיתוס, כאשר נולד מרדוך וקיבל מ[[אנו]] אל השמים את רוחות השמים במתנה, "נדלחה" תיאמת והפכה לדמות מרושעת. היא מולידה צבא של מפלצות מטילות אימה: 11 תנינים ונחשי ענק. כמו כן היא יוצרת משרת/בן זוג בשם קינגו, ודורשת להפוך אותו לשליט האלים. דמותו של קינגו משנית מאוד בעלילת האנומה-אליש, ודרשן-איילי סבורה שהיא נדרשת רק משום שתיאמת היא נקבה, ומשום כך אינה יכולה לדרוש את השלטון על האלים לעצמה, כפי שעושה אל הים בכמה מן המיתוסים.
ראש האלים החדשים [[אנשר]] מבקש מן האלים [[אאה]] ואנו להילחם בתיאמת, אך הם יראים מכוחה ומסרבים -- מוטיב משני נפוץ בסיפורי מלחמת אל הסער בים. רק מרדוך מסכים לצאת לקרב, לאחר שקיבל הבטחה שיקודם לראש האלים אם ינצח. מרדוך מתכונן למלחמה ומצטייד בכלי-נשק: קשת, מרכבה ושריון, המסמלים את כוחות מזג-האוויר ורוחות השמיים, ומזהים אותו כאל סער{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 169-174}}.
{{חלונית
|כותרת = מתוך "אנומה אליש"{{ש}}לוח ד', שורה 135 - לוח ה', שורה 58
|תוכן = :נח האדון, בפגרה הסתכל,
:חילק את הנפל וברא נפלאות:
:פיצל אות לשניים כדג יבש,
:חציה שם (למעלה) וקירה (כ)שמיים
:מתח את עור(ה) והציב משמר,
:ציווה עליהם "מימיה בל תגיר"...
:יצר מעמד לאלים הגדולים,
:כוכבים בדמותם העמיד, מזלות.
:הודיע שנה, הגביל גבולות...
:פתח דלתות בשני צדי (השמיים),
:חיזק מנעולים בשמאל ובימין.
:בתוך (תיאמת) שם את עליות (השמיים),
:יצר את הירח, על הלילה הפקיד(ו).
:הועידו (להיות כ)עדי הלילה כדי להודיע ימים
:את הרוק של תיאמת [...]
:ברא מרדוך [...]
:אסף וקבץ לעננ[ים]
:את עליית הרוח, המטרת הגשם
:הקטרת הערפל (-הוא) ערמת ארסה של תיאמת
:הועיד לעצמו ולקח בידו.
:שם את קודוקודה (ו)שפך [...]
:מעין הבקיע, נמלא מים.
:בקע מעיניה פ[רת] וחידקל...
:חתם נחיריה, הותיר [...]
:שפך על שדיה [הר] רחוק,
:מבועים ניקב כדי להוביל הלאה את יובלי המים{{הערה|שם=אד165}}.
|מקור = תרגום לעברית: נגה איילי-דרשן.
}}
לפני הקרב מסופר שמרדוך נבהל בתחילה ממראה תיאמת, ואף זה מוטיב משני נפוץ בסיפורי מלחמת אל הסער בים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 174-177}}. אך מרדוך מתאושש, ולאחר שהוא נושא נאום על פשעיה של תיאמת נפתח הקרב ביניהם. מרדוך לוכד את תיאמת ברשת העשויה מארבעת רוחות השמים, ויורה חץ בקרביה. לאחר מותה הוא כולא את בני-בריתה ו-11 התנינים והנחשים, והורג את קינגו. כמו ב[[עלילות בעל וענת]] האוגריתי, גם באנומה אליש, מלחמתו של אל-הסער במפלצות הים רק מאוזכרת בתעודות ששרדו, ואיננה מפורטת ומודגשת כמו מלחמתו באלת הים עצמה{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 172-177}}.
ההבדל העיקרי בין אנומה אליש לשאר מיתוסים של מלחמת אל הסער בים (פרט למיתוס המקראי, המושפע מאנומה אליש) הוא הסיפור ה[[מיתוס מוצא#הגדרות|קוסמוגוני]] של בריאת העולם מגופת אלת הים המנוצחת. לפני האנומה אליש לא יוחסה יכולת הבריאה למרדוך, ולא לגיבורים ואלי-סער אחרים. תיאור הבריאה של אנומה אליש מסתמך על מוטיבים מסופוטמיים ממיתוסי בריאה עתיקים יותר, כמו הפרדת השמים והארץ, ועם זאת הוא מעדכן אותם: באנומה אליש ההפרדה מתייחסת למימיה של תיאמת ולא לחומר יבש. בהמשך האנומה אליש מתוארת גם בריאת האדם מדמו של קינגו, וזהו עדכון המיתוס של [[אתרחסיס]] בו נברא האדם מדמו של אל מורד אחר: ווה-אילו המורד באנליל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 182-185}}.
ואולם ככלל, בריאת העולם ובריאת האדם מפריעות את הרצף העלילתי של האנומה אליש: לאחריהם חוזר הסיפור למוטיבים משניים הנפוצים במיתוסים של מלחמת אל הסער בים: האלים השמחים על ניצחון מרדוך (ולא על בריאת העולם) ממליכים אותו לראש האלים, ולבקשתו נבנה לו מקדש, שמעתה יהיה גם מקום אספת האלים. במשתה חנוכת המקדש קוראים האלים ב-50 שמות של מרדוך, חלקם שמות של אלים קודמים, ובאופן זה הואצלו תכונותיהם על מרדוך. השירה מסתיימת בפניית "והגדת לבנך" לדורות הבאים לשמור ולהעביר את הסיפור{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 185-191}}.
רבים מן ההיבטים של סיפור אנומה אליש מושפעים ומשחזרים את הסיפור השומרי הקדום יותר של הריגת המפלצת אנזו על-ידי האל הגיבור [[נינורתה]], סיפור שהיה לו ככל הנראה מעמד קלאסי במיתוס ובפולחן המסופוטמי. החוקרים מסכימים שמהלך זה היה חלק מביסוס הדומיננטיות ה[[בבל]]ית, שביטלה את הפנתאון השומרי הישן עם [[אנליל]], אל העיר [[ניפור]], כראש האלים, והמליכה במקומו את מרדוך האל הבבלי. ועם זאת יש באנומה אליש גם היבטים שונים וחדשים, מהם שרירותיים שקשה להסבירם, כמו השתנות תיאמת מדמות אהובה לשנואה, ותיאור הגיבור מרדוך כאל סער. מספר חוקרים של האנומה אליש ראו בכך עדות להשפעות של מסורות לא-מסופוטמיות, ובייחוד של סיפורי מלחמת אל סער בים שיובאו מתרבויות שבהן הים מילא תפקיד חשוב יותר מאשר במסופוטמיה, תרבות שהתרכזה מסביב לנהרות ולא לחוף הים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 191-195}}.
== במקרא ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[תהום (יהדות)]], [[בריאת העולם ביהדות ובאנומה אליש]]}}
מתקופת [[ממלכת ישראל|ממלכות ישראל]] ו[[ממלכת יהודה|יהודה]], במחצית הראשונה של [[האלף ה-1 לפנה"ס|האלף הראשון לפנה"ס]] ב[[ארץ ישראל]], לא מוכרות בתעודות ארכאולוגיות כתובות מובהקות של מוטיב מלחמת אל הסער בים. לפיכך המקור היחידי למיתוס מאזור זה ומתקופה זו הוא [[תנ"ך|המקרא]]{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 205-206}}.
=== הפולמוס והמלחמה ===
כבר בסוף [[המאה ה-19]], עם גילוי ופיענוח [[אנומה אליש]], ובראשית [[המאה ה-20]] עם גילוי ופיענוח [[עלילות בעל וענת]], הצביעו חוקרי מקרא כ[[הרמן גונקל]] ו[[משה דוד קאסוטו]]{{ביאור|מצוטטים על-ידי שמואל אפרים ליונשטם{{הערה|ליונשטם 1969}}}} על מוטיב של מלחמת האל המקראי בתהום, בים ובמפלצותיו. מוטיב זה נרמז לראשונה כבר בפסוק השני של התורה{{הערה|אריה איסר ומתניה זהר. (2010). '''והרעב כבד בארץ: שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא''', עמ' 24}}, וחוזר במקומות רבים נוספים. בעקבות גונקל וקאסוטו מסכימים היום חוקרי מקרא רבים{{הערה|שם=זקוביץ15}} שהמקרא [[פולמוס|מתפלמס]] עם האנומה אליש, עם מיתוס המלחמה בים באופן כללי, ועם מיתוס המלחמה במקרא עצמו, בעיקר באמצעות הדגשה כי אף הים ומפלצותיו נבראו על-ידי האל המקראי, ושהם ככלי-משחק בידו. כך "'''התנינים הגדולים'''" הם המין היחידי של יצורים הנזכר במפורש בשמו בעת בריאת בעלי-החיים ב[[ספר בראשית]] פרק א', וב[[תהלים ק"ד]] נכתב {{ציטוטון| מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' '''כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ''' מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת. שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן '''לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ'''}}. איילי-דרשן ואחרים מייחסים פולמוס זה בעיקר ל[[המקור הכהני|מקור הכהני]]{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 223-226}}. סיפור הבריאה הסדור, השלו וההרמוני בבראשית א' הוא, לדעת קאסוטו למשל, ניגוד מכוון לבריאה האלימה והכאוטית המתוארת באנומה אליש.
עם זאת, במקומות רבים במקרא, ובייחוד בשירה, כגון ב[[ספר תהלים]], ב[[ספר איוב]], ב[[ספר ישעיהו]] וב[[ספר חבקוק]], ישנם אף תיאורים ברורים ונמלצים של מלחמת האל בים וביצוריו:
{{ציטוטון|אַתָּה '''פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים''' עַל הַמָּיִם. אַתָּה '''רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן''' תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים. אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן|{{תנ"ך|תהלים|עד|יג|טו|קצר=כן}}}}
{{ציטוטון|בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' '''בְּחַרְבוֹ''' הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל '''לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ''' וְעַל '''לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן''' '''וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם'''.|{{תנ"ך|ישעיהו|כז|א|קצר=כן}}}}
{{ציטוטון|עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה' עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת '''רַהַב''' מְחוֹלֶלֶת '''תַּנִּין'''. הֲלוֹא אַתְּ הִיא '''הַמַּחֲרֶבֶת יָם''' מֵי תְּהוֹם רַבָּה הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים|{{תנ"ך|ישעיהו|נא|ט|י|קצר=כן}}}}
{{ציטוטון|ה' אֱלֹהֵי '''צְבָאוֹת''' מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ. אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם. אַתָּה '''דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ'''|{{תנ"ך|תהלים|פט|ט|יא|קצר=כן}}}}
רוב השמות הנזכרים במסורת המקראית של המלחמה: "ים", "תנין", "לוויתן", "נחש בריח", ו"נחש עקלתון", מקבילים לשמות הישויות בהן נלחמו בעל וענת לפי השירה האוגריתית. ואולם איילי-דרשן וחוקרים נוספים סבורים, בניגוד לקאסוטו, שהמקרא איננו ממשיך ישירות את המסורת האוגריתית, אלא שגם המקרא וגם המסורת האוגריתית הם ענפים מקבילים בספרות השמית-מערבית. סיוע לכך ניתן למצוא בביטויים האוגריתיים "לתן בתֿן ברח", המקביל בעברית ל"לוויתן פתן בריח" ולא ל"לוויתן נחש בריח", ו"בתֿן עקלתן" המקביל בעברית ל"פתן עקלתון" ולא ל"נחש עקלתון". היינו, בין אם השורש המקורי בביטויים אלו היה פ-ת-נ ובין אם נ-ח-ש, חל שינוי בענף אחד של המסורת שלא חל בענף האחר{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 208-210}}.
=== שחזור השירה העברית הקדומה ===
בעקבות ניתוח המוטיב בסיפורי המזרח הקדום, הוצע איפוא שגם ב[[הדת הישראלית הקדומה|דת הישראלית הקדומה]] הייתה שירה עתיקה של מלחמת האל המקראי בים, אשר לא נכללה במקרא במפורש, אך שרדה בו בהתייחסויות ובציטוטים מרובים{{הערה|שם=קלייןעולם|יעקב קליין, עולם התנ"ך: איוב, "בכחו רגע הים", מלחמת האל הבורא בים ובעוזריו, עמ' 146-148}}. איילי-דרשן שחזרה את מהלך השירה כך{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 208-228}}:
'''1. האל נלחם בים רכוב על מרכבת סוסים, כשבידיו קשת ומטות, בהם ביקע את הים: '''{{ציטוטון|הֲבִנְהָרִים חָרָה ה' אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה. עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ.|{{תנ"ך|חבקוק|ג|ח|ט|קצר=כן}}}}.
'''2. המים זרמו מן התהומות ומן העננים:''' {{ציטוטון|רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים זֶרֶם מַיִם עָבָר נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא. שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה|{{תנ"ך|חבקוק|ג|י|יא|קצר=כן}}}}.
{{ציטוטון|רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת. זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים|{{תנ"ך|תהלים|עז|יז|יח|קצר=כן}}}}.
'''3. האל ירה את חציו, רעמו וחניתו להאיר את הארץ:''' {{ציטוטון|לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ|{{תנ"ך|חבקוק|ג|י|יא|קצר=כן}}}}.
{{ציטוטון|אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ. קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ|{{תנ"ך|תהלים|עז|יח|יט|קצר=כן}}}}.
ב[[שירת דוד]] וב[[תהילים י"ח]] מופיע נוסח שונה במקצת, לפיו האל רכוב על [[כרוב (מיתולוגיה)|כרוב]] ולא על מרכבת סוסים: {{ציטוטון|(ותגעש) וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ. עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל, גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ. וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו. וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף, וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ, סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת, חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים. מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ, בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי אֵשׁ. יַרְעֵם מִן שָׁמַיִם ה', וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ. וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם, בָּרָק (ויהמם) וַיָּהֹם. וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם, יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל, בְּגַעֲרַת ה', מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ.|{{תנ"ך|שמואל ב|כב|ח|טז|קצר=כן}}}}. כמו בשירת חבקוק [[דימוי|מדומים]] הברקים לחיצי האל. בקטע זה גם בולט איפיונו של האל המקראי כאל סער: נשקו וכליו הם ברק ורעם, ערפל, רוח, ברד ועננים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 213-214}} .
'''4. האל הוסיף להלחם באויביו באמצעות מטותיו:''' {{ציטוטון|מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע עָרוֹת יְסוֹד עַד צַוָּאר סֶלָה. נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פרזו [פְּרָזָיו] יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר|{{תנ"ך|חבקוק|ג|יג|יד|קצר=כן}}}}.
'''5. לבסוף דרך האל במרכבתו בים, והמים התעכרו:''' {{ציטוטון|דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים|{{תנ"ך|חבקוק|ג|טו|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|בַּיָּם דַּרְכֶּךָ ושביליך [וּשְׁבִילְךָ] בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ|{{תנ"ך|תהלים|עז|כ|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם|{{תנ"ך|איוב|ט|ח|קצר=כן}}}}
לדעת [[יעקב קליין (אשורולוג)|יעקב קליין]]{{הערה|שם=קלייןעולם}} ואיילי-דרשן, בגרסה המקראית הקדומה הייתה תבוסת הים מבוא לבריאת העולם, בדומה לאנומה אליש, שבה תבוסת תיאמת מובילה לבריאת העולם על-ידי מרדוך המנצח. האל המקראי, בניגוד למרדוך, אינו בורא את העולם מגופתו של אל המים המנוצח. אך גם באנומה אליש מסופר שמרדוך כלא את המים העליונים בתוך בחלק העליון של גופת תיאמת, ושם עליהם משמר כדי שלא יוכלו לצאת.
'''6. האל סימן גבול לתהום ולים, ובכך איפשר ליבשה להופיע:''' {{ציטוטון|בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם. בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם. בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ|{{תנ"ך|משלי|ח|כז|כט|קצר=כן}}}}{{ביאור|בפרק ח' בספר [[משלי]] מצטט הסופר את החכמה שקדמה לכל בריאה, ומתאורו ניתן ללמוד על מסורת הבריאה שהכיר{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 219-220}}.}}. תיאורים דומים ישנם ב{{תנ"ך|תהלים|לג|קצר=כן}}: {{ציטוטון|בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת.... כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד}}, וכן ב[[שירת הים]] ב[[ספר שמות]]: {{ציטוטון|וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם}}. עוד ניתן למצוא הדים לכך בספר ירמיהו: {{ציטוטון|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ|{{תנ"ך|ירמיהו|ה|כב|קצר=כן}}}}
איילי-דרשן משחזרת חלק זה בסיפור בשבעה שלבים נוספים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 223-228}}:
'''0. מצב היולי: המים מכסים את העולם לפני הבריאה:''' למשל {{ציטוטון|תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם.|{{תנ"ך|תהלים|קד|ו|קצר=כן}}}}
'''1. האל יצר את גבול העולם הגדול על המים:''' למשל {{ציטוטון|בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם. בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם. בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ|{{תנ"ך|משלי|ח|כז|כט|קצר=כן}}}}
'''2. האל כינס חלק מן המים בעננים, או סגר אותם בגבולם העליון בשמים:''' למשל {{ציטוטון|הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ|{{תנ"ך|תהלים|קד|ג|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר|{{תנ"ך|תהלים|קמח|ו|קצר=כן}}}}
'''3. חלק אחר מן המים אצר במחסנים מתחת לארץ:''' למשל {{ציטוטון|כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת.|{{תנ"ך|תהלים|לג|ז|קצר=כן}}}}
'''4. חלק נוסף מהמים הניס האל מעל פני הארץ למקום אחר:''' למשל {{ציטוטון|מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן.|{{תנ"ך|תהלים|קד|ז|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה|{{תנ"ך|ישעיהו|יז|יג|קצר=כן}}}}
'''5. האל סגר את המים בגבולם התחתון על פני הארץ...''' {{ציטוטון|וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם.|{{תנ"ך|איוב|לח|י|קצר=כן}}}}
'''6. וכך נחשפה היבשה:''' {{ציטוטון|וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ ה' מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ.|{{תנ"ך|תהלים|יח|טז|קצר=כן}}}}
בסיפור הבריאה הכהני השליו בבראשית א' מגיעה לשיא המגמה להעלים את מיתוס המלחמה בים מן הקוסמוגניה: האל מפריד את המים פעמיים ביום השני: למים עליונים ולמים תחתונים באמצעות רקיע (ולא "חוק"), ומקבץ את המים התחתונים למקום אחד כדי שתראה היבשה. תאור זה חוזר בכמה מקומות אחרים במקרא באופן פחות שליו. למשל ב[[תהילים קמ"ח]] מתואר הגבול כ"חוק" : {{ציטוטון| הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם. יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ. וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר. הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת}}, ובתהלים ק"ד, האידילי מאוד בסגנונו, המים עדיין "נסים מגערת" האל ובורחים מ"קול רעמו". לדעת איילי-דרשן, התאורים האחרים במקרא אינם עיבודים של בראשית א', אלא גם הם וגם בראשית א' הם עיבודים מקבילים של מיתוס המלחמה בים ובריאת העולם.
=== מוטיבים משניים של המיתוס במקרא ===
בניתוחה של איילי-דרשן למיתוסים מרחבי המזרח הקדום נמצאו מספר [[מלחמת אל הסער בים#תעודות ומוטיבים ספרותיים|מוטיבים משניים]] של המיתוס. את חלקם מאתרת איילי-דרשן גם במקרא.
==== פחד האלים מן הים ====
למשל, בפרק מ"א ב[[ספר איוב]] מתואר באופן מפורט {{ציטוטון|מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ}}, השולט בים: {{ציטוטון|יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה. אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה}}. כמו במוטיב משני נפוץ של מיתוס המלחמה בים, האלים יראים מפניו, וכלי-נשק אינם יכולים לו:
{{ציטוטון|מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ. מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה. יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה. לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ לוֹ אַבְנֵי קָלַע. כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן}}.
==== הר צפון ====
מוטיב משני נוסף הנפוץ במיתוסי מלחמת אל הסער בים במזרח הקדום הוא [[הר צפון]], המזוהה עם הר חזי בספרות החורית-חתית. איילי-דרשן מוצאת מוטיב זה גם במקרא{{הערה|שם==איילי2016240|איילי-דרשן (2016), עמ' 240-244}}, למשל:
{{ציטוטון|'''נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ''' תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה. צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם. מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ. חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ. עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ. בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם ובתובנתו [וּבִתְבוּנָתוֹ] '''מָחַץ רָהַב'''. בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלֲלָה יָדוֹ '''נָחָשׁ בָּרִיחַ'''.|{{תנ"ך|איוב|כו|ז|יג|קצר=כן}}}}
{{ציטוטון|אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם. אַתָּה '''דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב''' בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ. לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם. יג '''צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם''' תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ|{{תנ"ך|תהלים|פט|י|יג|קצר=כן}}}}
איילי-דרשן הציעה כי "צפון וימין" מקבילים להרים חזי ונמני, הנפוצים וקשורים לאל הסער בספרות החורית-חתית, ו/או לצפון ונני, מצודה הנזכרת בספרות האוגריתית{{הערה|שם==איילי2016240}}.
==== המלכת אל הסער המנצח ====
האנומה אליש המסופוטמית, כמו מיתוס האוגריתי של מלחמת בעל בים, קשרו את בניית המקדש או ההיכל לאל הסער עם המלכתו על האלים. גם עדויות למוטיב זה מוצאת איילי-דרשן במקרא{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 244-249}}:
{{ציטוטון|הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז. ב הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ. '''קוֹל ה' עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים'''. קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר. ה קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. ... '''וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד'''. ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב '''וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם'''.|{{תנ"ך|תהלים|כט|א|י|קצר=כן}}}}
פרק זה בתהילים דומה לקטעים מסויימים בשירה האוגריתית, ומספר חוקרי מקרא העריכו שעובד מתוך מזמור כנעני לבעל.
== לאחר תקופת המקרא ==
[[הספרים החיצוניים|הספר החיצוני]] [[תפילת מנשה]] פותח בפניה אל האלוהים: {{ציטוטון|אשר עשית השמים והארץ וכל צבאם, אשר אסרת את הים בדבר מצוותך, וסגרת וחתמת תהום בשמך הנורא והנכבד|תפילת מנשה, ב-ג}}.
[[חזון יוחנן]], בנבואה [[אפוקליפסה|אפוקליפטית]] על אחרית הימים, חוזה מלאך שירד מן השמים {{ציטוטון|ויתפוש את התנין את הנחש הקדמוני... וישליכהו אל תהום ויסגור עליו ויחתום|חזון יוחנן כ', ב-ג}}.
מקורות רבים בספרות [[חז"ל]] מספרים על מרד הים או "[[שר של ים (חז"ל)|שר של ים]]" בשעת הבריאה, ועל מלחמת ה' במרד והכנעתו: {{ציטוטון|בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם [כדי שתתגלה היבשה], אמר לפניו: ריבונו של עולם, די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, שנאמר "בכוחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב" (איוב כ"ו, י"ב).|תלמוד בבלי, בבא בתרא עד ע"ב}}.
[[רבי יוחנן]] זיהה את "התנינים הגדולים" בבראשית א' עם "לויתן נחש בריח" ו"לויתן נחש עקלתון" שבספר ישעיהו (בבא בתרא עד ע"ב). באותו מקום דרש [[רב (אמורא)|רב]] כי הקב"ה "סירס את הזכר" שבין התנינים "והרג הנקבה" כדי שלא יזדווגו זה עם זה ולא יחריבו את העולם בעוצמת המעשה. זיהוי חז"ל את "התנינים הגדולים" עם הלוויתן הביא למסורות רבות נוספות של ניצחון ה' על חיה זו, למשל שהוא הורגה ושומר את בשרה למאכלם של צדיקים לעתיד לבוא (תלמוד בבלי, בבא בתרא עה ע"א){{הערה|שם=זקוביץ15}}.
== לקריאה נוספת ==
* נגה איילי־דרשן (2016). '''ודורך על במתי ים: מלחמת אל הסער בים בספרות המזרח הקדום'''. ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק - ירושלים.
* ליונשטם, ש. א. (1969). מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו אל מיתוס הים במקרא. '''ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה''', 96-101.
== ראו גם ==
* [[כאוס (מיתולוגיה)#"מלחמה בכאוס"|מפלצות כאוס ו"כאוסקאמפף"]]
* [[מיתוסים של מבול]]
* [[פרוטו-הודו-אירופית#מיתוסים]]
== ביאורים ==
{{ביאורים}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מיתולוגיה]]
[[קטגוריה:פולקלור]]' |
פלט unified diff של השינויים שבוצעו בעריכה (edit_diff) | '@@ -207,13 +207,13 @@
}}
-הלוח הראשון (KTU 1.1) עליו כתוב הסיפור מקוטע מאוד, אך מן השורות ששרדו ניתן להבין כי ראש האלים [[אל (אל כנעני)|אל]] המליך את ים בנו, ותבע ממנו לסלק את בעל, מאחר שזה קילל את אל. מרכיב זה מזכיר את השירות החוריות-חתיות על היריבות בין אבי האלים כומרבי ואל הסער [[תשוב]]. בלוח זה מכונה ים "אהוב אל", בעוד שבעל מכונה "בן דגן", אף שבמקומות אחרים בשירת אוגרית נחשב בעל גם הוא לבנו של אל. ייתכן שהסופר מזהה את אל עם האל [[דגון|דגן]], אך איילי-דרשן מציינת כי שני אלי סער אחרים במזרח הקדום, תשוב החורי ודמרוס בכתבי [[פילון איש גבל]], נחשבו כבעלי שני אבות: אב ביולוגי ואב מאמץ שהיה אל הדגן{{הערה|איילי-דרשן 2016, עמ' 101-107}}.
+הלוח הראשון (KTU 1.1) עליו כתוב הסיפור מקוטע מאוד, אך מן השורות ששרדו ניתן להבין כי ראש האלים [[אל (אל כנעני)|אל]] המליך את ים בנו, ותבע ממנו לסלק את בעל, מאחר שזה קילל את אל. מרכיב זה מזכיר את השירות החוריות-חתיות על היריבות בין אבי האלים כומרבי ואל הסער [[תשוב]]. בלוח זה מכונה ים "אהוב אל", בעוד שבעל מכונה "בן דגן", אף שבמקומות אחרים בשירת אוגרית נחשב בעל גם הוא לבנו של אל. ייתכן שהסופר מזהה את אל עם האל [[דגון|דגן]], אך איילי-דרשן מציינת כי שני אלי סער נוספים במזרח הקדום, תשוב החורי ודמרוס בכתבי [[פילון איש גבל]], נחשבו כבעלי שני אבות: אב ביולוגי ואב מאמץ שהיה אל הדגן{{הערה|איילי-דרשן 2016, עמ' 101-107}}.
-האל הזוטר [[עשתר (אל)|עשתר]], כוכב השחר, נזכר פעמיים במחזור עלילות בעל: פעם אחת בלוח KTU 1.1 כאשר הציע את עצמו למלוכה במקום ים, ובלוח 1.6 KTU כאשר הומלך במקום בעל, ובשני המקרים הוא נכשל וירד מכסאו. עלילה זו מקבילה ככל הנראה לעלילת האל הזוטר אשתבי בשירת אוליכומי החורית-חתית, המוזמן על-ידי האלים להלחם בים, ונכשל{{הערה|איילי-דרשן, (2016), עמ' 110-113}}.
+האל הזוטר [[עשתר (אל)|עשתר]], כוכב השחר, נזכר פעמיים במחזור עלילות בעל: פעם אחת בלוח KTU 1.1 כאשר הציע את עצמו למלוכה במקום ים, ובלוח 1.6 KTU כאשר הומלך במקום בעל, ובשני המקרים הוא נכשל וירד מכסאו. עלילה זו מקבילה ככל הנראה לעלילת האל הזוטר אשתבי בשירת אוליכומי החורית-חתית, המוזמן על-ידי האלים להלחם בים ונכשל{{הערה|איילי-דרשן, (2016), עמ' 110-113}}.
-בלוח השני (KTU 1.2) שרדו הטור הראשון והטור האחרון. בטור הראשון מסופר כי ים שלח שליחים לאספת האלים, אשר תובעים להסגיר לידיהם את בעל. לצידו של בעל עומדות ענת ועשתרת, ומונעות מבעדו להגיב באלימות ולפגוע בשליחי ים. שאר האלים כופפים את ראשם בפני שליחי ים, מה שניתן להתפרש כגרסה חצרנית מואנשת למוטיב המיתי של אימת הים על האלים. בטור האחרון של הלוח השני מתוארת עזרת האל האומן [[כושר וחסיס|כושר-וחסיס]] לבעל. בכך מקביל תפקידו של כושר-וחסיס לתפקיד האל החכם [[אאה]] בסיפורים המסופוטמיים והחורים-חיתיים. בהמשך אותו טור מתואר הקרב המכריע בין ים לבעל, גם הוא באופן מואנש כקרב בין שני נסיכים, ניצחונו של בעל בזכות כלי המלחמה של כושר-וחסיס, והמלכתו של בעל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 119-123}}. עשתרת מיוצגת גם במקום זה, בקריאה "ים אכן מת! בעל ימלוך!"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 124-126}}.
+בלוח השני (KTU 1.2) שרדו הטור הראשון והטור האחרון. בטור הראשון מסופר כי ים שלח שליחים לאספת האלים, אשר תובעים להסגיר לידיהם את בעל. לצידו של בעל עומדות ענת ועשתרת, ומונעות מבעדו להגיב באלימות ולפגוע בשליחי ים. שאר האלים כופפים את ראשם בפני שליחי ים, מה שניתן להתפרש כגרסה חצרנית מואנשת למוטיב המיתי של פחד האלים מן הים. בטור האחרון של הלוח השני מתוארת עזרת האל האומן [[כושר וחסיס|כושר-וחסיס]] לבעל. בכך מקביל תפקידו של כושר-וחסיס לתפקיד האל החכם [[אאה]] בסיפורים המסופוטמיים והחורים-חיתיים. בהמשך אותו טור מתואר הקרב המכריע בין ים לבעל, גם הוא באופן מואנש כקרב בין שני נסיכים, ניצחונו של בעל בזכות כלי המלחמה של כושר-וחסיס, והמלכתו של בעל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 119-123}}. עשתרת מיוצגת גם במקום זה, בקריאה "ים אכן מת! בעל ימלוך!"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 124-126}}.
-מרבית תוכנם של שני הלוחות הבאים (ככל הנראה) בסיפור, לוח KTU 1.3 ולוח KTU 1.4, מפרט על בניית ארמונו של בעל בהר-צפון על-ידי כושר-וחסיס. בתום הבנייה זוכה בעל בכוחותיו ובהדרו השמימיים. בלוח זה מופיעות פעמים רבות בנות לווייתו של בעל: טלי בת רב ופדרי בת אור, שכאלות ה[[טל]] וה[[ערפל]] הן מתאימות לאפייונו כאל סער{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 127-138}}.
+מרבית תוכנם של שני הלוחות הבאים (ככל הנראה) בסיפור, לוח KTU 1.3 ולוח KTU 1.4, מפרט על בניית היכלו של בעל ב[[הר קל|הר צפון]]<nowiki/>על-ידי כושר-וחסיס. בתום הבנייה זוכה בעל בכוחותיו ובהדרו השמימיים. בלוח זה מופיעות פעמים רבות בנות לווייתו של בעל: טלי בת רב ופדרי בת אור, שכאלות ה[[טל]] וה[[ערפל]] הן מתאימות לאפיונו כאל סער{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 127-138}}.
-מאבק הבעל במפלצות הים זכה לעניין רב במחקר מיד עם פרסום שירת אוגרית, עקב הקשר למקרא, אך למעשה הוא מובא בעלילות בעל כבדרך-אגב, וללא קשר מובהק למלחמתו בים. בלוח KTU 1.5 לועג האל [[מות]] לבעל, ומזכיר את מלחמת בעל ב'''לוויתן נחש בריח'''{{ביאור|אוגריתית: לתן בתֿן ברח. הכתיב כולל עיצורים בלבד וקשה לדעת כיצד בוטא. "בתֿן" אינו מקביל ל"נחש" בעברית אלא ל"פתן"}}, ב'''נחש עקלתון'''{{ביאור|אוגריתית: בתֿן עקלתן. גם כאן "בתֿן" מקביל ל"פתן"}}, וכן ב"שליט בעל שבעה ראשים" שלא ברור מיהו. יצורים אלו, כפי שהעירו ליונשטם ואחרים, אף אינם מקושרים במפורש לים{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 143-146}}. בלוח KTU 1.3 מתפארת ענת כי מחצה את ים, חסמה את '''תנין'''{{ביאור|אוגריתית "תנן", ככל הנראה בוטא "תונאן"}}, מחצה את נחש עקלתון, את השליט בעל שבעה ראשים, ומספר דמויות נוספות שאינן מוכרות מן השירה האוגריתית ששרדה. לא ברור מדוע ענת מנכסת לעצמה את הריגת אלו שהמסורת האחרת מייחסת את הריגתם לבעל, וייתכן שהיא רק מתפארת בהתאמה לאפיון הלוחמני, האכזרי והגנדרני שלה במיתוס{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 146-149}}.
+מאבק הבעל במפלצות הים זכה לעניין רב במחקר מיד עם פרסום שירת אוגרית, עקב הקשר למקרא. אך למעשה, בעלילות בעל ששרדו מובא מאבק זה כבדרך-אגב, וללא קשר מובהק למלחמתו בים. בלוח KTU 1.5 לועג האל [[מות]] לבעל, ומזכיר את מלחמת בעל ב'''לוויתן נחש בריח'''{{ביאור|אוגריתית: לתן בתֿן ברח. הכתיב כולל עיצורים בלבד וקשה לדעת כיצד בוטא. "בתֿן" אינו מקביל ל"נחש" בעברית אלא ל"פתן"}}, ב'''נחש עקלתון'''{{ביאור|אוגריתית: בתֿן עקלתן. גם כאן "בתֿן" מקביל ל"פתן"}}, וכן ב"שליט בעל שבעה ראשים" שלא ברור מיהו, אך ייתכן שהוא כינוי נוסף לנחש עקלתון. יצורים אלו, כפי שהעירו ליונשטם ואחרים, אף אינם מקושרים במפורש לים{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 143-146}}. בלוח KTU 1.3 מתפארת ענת כי מחצה את ים, חסמה את '''תנין'''{{ביאור|אוגריתית "תנן", ככל הנראה בוטא "תונאן"}}, מחצה את נחש עקלתון, את השליט בעל שבעה ראשים, ומספר דמויות נוספות שאינן מוכרות מן השירה האוגריתית ששרדה. לא ברור מדוע ענת מנכסת לעצמה את הריגת אלו שהמסורת האחרת מייחסת את הריגתם לבעל, וייתכן שהיא רק מתפארת בהתאמה לאפיון הלוחמני, האכזרי והגנדרני שלה במיתוס{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 146-149}}.
== פפירוס עשתרת: מלחמת סת בים ==
' |
שורות שנוספו בעריכה (added_lines) | [
0 => 'הלוח הראשון (KTU 1.1) עליו כתוב הסיפור מקוטע מאוד, אך מן השורות ששרדו ניתן להבין כי ראש האלים [[אל (אל כנעני)|אל]] המליך את ים בנו, ותבע ממנו לסלק את בעל, מאחר שזה קילל את אל. מרכיב זה מזכיר את השירות החוריות-חתיות על היריבות בין אבי האלים כומרבי ואל הסער [[תשוב]]. בלוח זה מכונה ים "אהוב אל", בעוד שבעל מכונה "בן דגן", אף שבמקומות אחרים בשירת אוגרית נחשב בעל גם הוא לבנו של אל. ייתכן שהסופר מזהה את אל עם האל [[דגון|דגן]], אך איילי-דרשן מציינת כי שני אלי סער נוספים במזרח הקדום, תשוב החורי ודמרוס בכתבי [[פילון איש גבל]], נחשבו כבעלי שני אבות: אב ביולוגי ואב מאמץ שהיה אל הדגן{{הערה|איילי-דרשן 2016, עמ' 101-107}}.',
1 => 'האל הזוטר [[עשתר (אל)|עשתר]], כוכב השחר, נזכר פעמיים במחזור עלילות בעל: פעם אחת בלוח KTU 1.1 כאשר הציע את עצמו למלוכה במקום ים, ובלוח 1.6 KTU כאשר הומלך במקום בעל, ובשני המקרים הוא נכשל וירד מכסאו. עלילה זו מקבילה ככל הנראה לעלילת האל הזוטר אשתבי בשירת אוליכומי החורית-חתית, המוזמן על-ידי האלים להלחם בים ונכשל{{הערה|איילי-דרשן, (2016), עמ' 110-113}}.',
2 => 'בלוח השני (KTU 1.2) שרדו הטור הראשון והטור האחרון. בטור הראשון מסופר כי ים שלח שליחים לאספת האלים, אשר תובעים להסגיר לידיהם את בעל. לצידו של בעל עומדות ענת ועשתרת, ומונעות מבעדו להגיב באלימות ולפגוע בשליחי ים. שאר האלים כופפים את ראשם בפני שליחי ים, מה שניתן להתפרש כגרסה חצרנית מואנשת למוטיב המיתי של פחד האלים מן הים. בטור האחרון של הלוח השני מתוארת עזרת האל האומן [[כושר וחסיס|כושר-וחסיס]] לבעל. בכך מקביל תפקידו של כושר-וחסיס לתפקיד האל החכם [[אאה]] בסיפורים המסופוטמיים והחורים-חיתיים. בהמשך אותו טור מתואר הקרב המכריע בין ים לבעל, גם הוא באופן מואנש כקרב בין שני נסיכים, ניצחונו של בעל בזכות כלי המלחמה של כושר-וחסיס, והמלכתו של בעל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 119-123}}. עשתרת מיוצגת גם במקום זה, בקריאה "ים אכן מת! בעל ימלוך!"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 124-126}}.',
3 => 'מרבית תוכנם של שני הלוחות הבאים (ככל הנראה) בסיפור, לוח KTU 1.3 ולוח KTU 1.4, מפרט על בניית היכלו של בעל ב[[הר קל|הר צפון]]<nowiki/>על-ידי כושר-וחסיס. בתום הבנייה זוכה בעל בכוחותיו ובהדרו השמימיים. בלוח זה מופיעות פעמים רבות בנות לווייתו של בעל: טלי בת רב ופדרי בת אור, שכאלות ה[[טל]] וה[[ערפל]] הן מתאימות לאפיונו כאל סער{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 127-138}}.',
4 => 'מאבק הבעל במפלצות הים זכה לעניין רב במחקר מיד עם פרסום שירת אוגרית, עקב הקשר למקרא. אך למעשה, בעלילות בעל ששרדו מובא מאבק זה כבדרך-אגב, וללא קשר מובהק למלחמתו בים. בלוח KTU 1.5 לועג האל [[מות]] לבעל, ומזכיר את מלחמת בעל ב'''לוויתן נחש בריח'''{{ביאור|אוגריתית: לתן בתֿן ברח. הכתיב כולל עיצורים בלבד וקשה לדעת כיצד בוטא. "בתֿן" אינו מקביל ל"נחש" בעברית אלא ל"פתן"}}, ב'''נחש עקלתון'''{{ביאור|אוגריתית: בתֿן עקלתן. גם כאן "בתֿן" מקביל ל"פתן"}}, וכן ב"שליט בעל שבעה ראשים" שלא ברור מיהו, אך ייתכן שהוא כינוי נוסף לנחש עקלתון. יצורים אלו, כפי שהעירו ליונשטם ואחרים, אף אינם מקושרים במפורש לים{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 143-146}}. בלוח KTU 1.3 מתפארת ענת כי מחצה את ים, חסמה את '''תנין'''{{ביאור|אוגריתית "תנן", ככל הנראה בוטא "תונאן"}}, מחצה את נחש עקלתון, את השליט בעל שבעה ראשים, ומספר דמויות נוספות שאינן מוכרות מן השירה האוגריתית ששרדה. לא ברור מדוע ענת מנכסת לעצמה את הריגת אלו שהמסורת האחרת מייחסת את הריגתם לבעל, וייתכן שהיא רק מתפארת בהתאמה לאפיון הלוחמני, האכזרי והגנדרני שלה במיתוס{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 146-149}}.'
] |
שורות שהוסרו בעריכה (removed_lines) | [
0 => 'הלוח הראשון (KTU 1.1) עליו כתוב הסיפור מקוטע מאוד, אך מן השורות ששרדו ניתן להבין כי ראש האלים [[אל (אל כנעני)|אל]] המליך את ים בנו, ותבע ממנו לסלק את בעל, מאחר שזה קילל את אל. מרכיב זה מזכיר את השירות החוריות-חתיות על היריבות בין אבי האלים כומרבי ואל הסער [[תשוב]]. בלוח זה מכונה ים "אהוב אל", בעוד שבעל מכונה "בן דגן", אף שבמקומות אחרים בשירת אוגרית נחשב בעל גם הוא לבנו של אל. ייתכן שהסופר מזהה את אל עם האל [[דגון|דגן]], אך איילי-דרשן מציינת כי שני אלי סער אחרים במזרח הקדום, תשוב החורי ודמרוס בכתבי [[פילון איש גבל]], נחשבו כבעלי שני אבות: אב ביולוגי ואב מאמץ שהיה אל הדגן{{הערה|איילי-דרשן 2016, עמ' 101-107}}.',
1 => 'האל הזוטר [[עשתר (אל)|עשתר]], כוכב השחר, נזכר פעמיים במחזור עלילות בעל: פעם אחת בלוח KTU 1.1 כאשר הציע את עצמו למלוכה במקום ים, ובלוח 1.6 KTU כאשר הומלך במקום בעל, ובשני המקרים הוא נכשל וירד מכסאו. עלילה זו מקבילה ככל הנראה לעלילת האל הזוטר אשתבי בשירת אוליכומי החורית-חתית, המוזמן על-ידי האלים להלחם בים, ונכשל{{הערה|איילי-דרשן, (2016), עמ' 110-113}}.',
2 => 'בלוח השני (KTU 1.2) שרדו הטור הראשון והטור האחרון. בטור הראשון מסופר כי ים שלח שליחים לאספת האלים, אשר תובעים להסגיר לידיהם את בעל. לצידו של בעל עומדות ענת ועשתרת, ומונעות מבעדו להגיב באלימות ולפגוע בשליחי ים. שאר האלים כופפים את ראשם בפני שליחי ים, מה שניתן להתפרש כגרסה חצרנית מואנשת למוטיב המיתי של אימת הים על האלים. בטור האחרון של הלוח השני מתוארת עזרת האל האומן [[כושר וחסיס|כושר-וחסיס]] לבעל. בכך מקביל תפקידו של כושר-וחסיס לתפקיד האל החכם [[אאה]] בסיפורים המסופוטמיים והחורים-חיתיים. בהמשך אותו טור מתואר הקרב המכריע בין ים לבעל, גם הוא באופן מואנש כקרב בין שני נסיכים, ניצחונו של בעל בזכות כלי המלחמה של כושר-וחסיס, והמלכתו של בעל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 119-123}}. עשתרת מיוצגת גם במקום זה, בקריאה "ים אכן מת! בעל ימלוך!"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 124-126}}.',
3 => 'מרבית תוכנם של שני הלוחות הבאים (ככל הנראה) בסיפור, לוח KTU 1.3 ולוח KTU 1.4, מפרט על בניית ארמונו של בעל בהר-צפון על-ידי כושר-וחסיס. בתום הבנייה זוכה בעל בכוחותיו ובהדרו השמימיים. בלוח זה מופיעות פעמים רבות בנות לווייתו של בעל: טלי בת רב ופדרי בת אור, שכאלות ה[[טל]] וה[[ערפל]] הן מתאימות לאפייונו כאל סער{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 127-138}}.',
4 => 'מאבק הבעל במפלצות הים זכה לעניין רב במחקר מיד עם פרסום שירת אוגרית, עקב הקשר למקרא, אך למעשה הוא מובא בעלילות בעל כבדרך-אגב, וללא קשר מובהק למלחמתו בים. בלוח KTU 1.5 לועג האל [[מות]] לבעל, ומזכיר את מלחמת בעל ב'''לוויתן נחש בריח'''{{ביאור|אוגריתית: לתן בתֿן ברח. הכתיב כולל עיצורים בלבד וקשה לדעת כיצד בוטא. "בתֿן" אינו מקביל ל"נחש" בעברית אלא ל"פתן"}}, ב'''נחש עקלתון'''{{ביאור|אוגריתית: בתֿן עקלתן. גם כאן "בתֿן" מקביל ל"פתן"}}, וכן ב"שליט בעל שבעה ראשים" שלא ברור מיהו. יצורים אלו, כפי שהעירו ליונשטם ואחרים, אף אינם מקושרים במפורש לים{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 143-146}}. בלוח KTU 1.3 מתפארת ענת כי מחצה את ים, חסמה את '''תנין'''{{ביאור|אוגריתית "תנן", ככל הנראה בוטא "תונאן"}}, מחצה את נחש עקלתון, את השליט בעל שבעה ראשים, ומספר דמויות נוספות שאינן מוכרות מן השירה האוגריתית ששרדה. לא ברור מדוע ענת מנכסת לעצמה את הריגת אלו שהמסורת האחרת מייחסת את הריגתם לבעל, וייתכן שהיא רק מתפארת בהתאמה לאפיון הלוחמני, האכזרי והגנדרני שלה במיתוס{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 146-149}}.'
] |
כל הקישורים החיצוניים שהוסרו בעריכה (removed_links) | [] |
כל הקישורים החיצוניים בטקסט החדש (all_links) | [] |
קישורים בדף, לפני העריכה (old_links) | [] |
קוד הוויקי של הדף החדש, עם התמרה לפני שמירה (new_pst) | '[[קובץ:Destruction of Leviathan.png|שמאל|ממוזער|250px|"השמדת לוויתן" חיתוך עץ של [[גוסטב דורה]], מתוך סדרת ציורי המקרא.]]
'''מלחמת אל הסער בֵּים''' היא [[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיב ספרותי]] ו[[סיווג ארנה-תומפסון|טיפוס סיפורי]] שהיה נפוץ ב[[מיתולוגיה|מיתולוגיות]] וב[[שירה אפית|שירות אפיות]] ב[[המזרח הקרוב|מזרח הקרוב]] הקדום, ובכלל זה ב[[מיתולוגיה מסופוטמית|מיתולוגיות המסופוטמיות]], ב[[מיתולוגיה מצרית|מיתולוגיה המצרית הקדומה]], במיתולוגיה ה[[חורים|חורית]]-[[חתים#דת ומיתולוגיה|חתית]], ב[[מיתולוגיה כנענית|מיתולוגיה הכנענית]], וב[[תנ"ך|מקרא]].
אופייני למוטיב זה דמות [[אנטגוניסט (דמות)|אנטגוניסטית]] של אל [[ים]], כגון [[ים (אל)|ים]] הכנעני, או של אלת-ים [[נקבה|נקבית]] כגון [[תיאמת]] המסופוטמית, אשר תכופות מתגלמים או נעזרים ב[[מפלצת|מפלצות]] ים דמויות [[דרקון]], או בטורפים ימיים גדולים כ[[לווייתנאים|לוויתן]], [[תנין]] או [[נחש]] ענק. בכמה דוגמאות של המיתוס, דמות הים מאיימת לגאות ולהציף את העולם כולו, דורשת מן האלים לסור למרותה, ומטילה עליהם את אימתה. את העולם מציל אל [[גיבור (ספרות ואמנות)|גיבור]], בדרך-כלל אל-סער או אל מלחמה דוגמת [[מרדוך]] הבבלי, [[בעל (אל)|בעל]] הכנעני, [[תשוב]] החורי ו[[סת]] המצרי, אשר מביס את הים ואיתניו בקרב. לעיתים מסתייע אל הסער בדמויות של אל חכם ויועץ, דוגמת [[כושר וחסיס]] הכנעני או [[אאה]] המסופוטמי, ושל אלה אחות או בת-לוויה מפתה כמו [[עשתרת]] או [[ענת]], שהים משתוקק אליה.
המקרא [[פולמוס|התפלמס]] עם מוטיב נפוץ זה על-ידי הדגשה כי האל המקראי הוא שברא את איתני הים בעצמו, ומשתמש בהם ככלי-משחק. אך במקומות רבים במקרא שרד גם מוטיב מפורש של מלחמת האל בים ובאיתניו: "[[תהום (יהדות)|תהום]]", "התנינים הגדולים", "[[לווייתן (מיתולוגיה)|לוויתן]] נחש בריח", "לוויתן נחש עקלתון", "[[ים (אל)#בתנ"ך|רהב]]" ועוד. לפי קטעים אלו יש [[חקר המקרא|חוקרי מקרא]] המשחזרים שירה קדומה של מלחמת האל המקראי בים. הדים למיתוס זה שרדו גם ב[[ספרים חיצונים (הלכה)|ספרים חיצוניים]], בכתבים מוקדמים של ה[[נצרות]] ובספרות [[חז"ל]].
== תולדות המחקר ==
[[קובץ:Gunkel.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[הרמן גונקל]]]]
[[קובץ:Albert T. Clay.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[אלברט ט. קליי]]]]
[[קובץ:Beersheba (997008136261405171).jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[ויליאם אולברייט]]]]
[[קובץ:Cassuto2.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[משה דוד קאסוטו]]]]
[[קובץ:Hans Gustav Güterbock, North District of Israel (997008136669305171) (cropped).jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[הנס גוסטב גיטרבוק]]]]
פרט למקרא, מעט מאוד מספרות המזרח הקרוב הקדום היה מוכר עד ל{{ה|מאה ה-19}}. מוטיב '''מלחמת אל הסער בים''' שרד במקרא, ב[[מסורת (יהדות)|מסורת היהודית]] והנוצרית ובתרגומי [[פילון איש גבל]] ליוונית מן ה[[מיתולוגיה כנענית|מיתולוגיה הפיניקית]], אך לא נערך מחקר ביקורתי בנושא{{הערה|שם=איילי16002|נגה איילי־דרשן (2016). '''ודורך על במתי ים: מלחמת אל הסער בים בספרות המזרח הקדום'''. ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק - ירושלים, עמ' 2-8}}.
המחקר החל עם גילוי ופיענוח מיתוס הבריאה הבבלי [[אנומה אליש]], מאז{{הערה|שם=איילי16002}} שנת [[1849]] באתר העתיק של [[נינוה]], על-ידי [[ארכאולוג]]ים ו[[אשורולוג]]ים [[האימפריה הבריטית|בריטיים]] כ[[אוסטן הנרי לייארד]], [[הורמוזד רסאם]] ו[[ג'ורג' סמית' (אשורולוג)|ג'ורג' סמית']]. באנומה אליש מומלך אל הסער ה[[בבל]]י [[מרדוך]] לראש האלים לאחר שהרג את [[תיאמת]] או "תיאמתום", אלת הים המסופוטמית הקדומה, ואת מפלצותיה, וברא את העולם מגופתה.
הראשונים שחקרו את הדמיון בין אנומה אליש לספרי המקרא היו התאולוג ה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטי]] ו[[ביקורת המקרא|מבקר המקרא]] ה[[גרמנים|גרמני]] [[הרמן גונקל]], והכומר ה[[הכנסייה האפיסקופלית (ארצות הברית)|אפיסקופלי]] וחוקר ה[[שפות שמיות|שפות השמיות]] ה[[קנדים|קנדי]] [[ג'ורג' ארון בארטון]] {{אנג|George Aaron Barton}}. שניהם, ובעקבותיהם חוקרים רבים נוספים, הצביעו על מוטיב המלחמה בים המשותף לשני המקורות, והסיקו שמקורו היה במסופוטמיה "ערש התרבות". באותן שנים, היחידי{{הערה|שם=איילי16002}} שראה במוטיב השפעה שמחוץ למסופוטמיה, על סמך המקרא וכתבי פילון בלבד, היה [[אלברט קליי]] {{אנג|Albert T. Clay}}, כומר [[לותרניזם|לותרני]] וחוקר שפות שמיות אמריקאי מ[[אוניברסיטת ייל]]. הוא הסיק שמקור המוטיב ב[[כנען]], והגיע לבבל עם ה[[אמורים]]{{הערה|Clay, A. T. (1909). Amurru, the Home of the Northern Semites: A Study Showing that the Religion and Culture of Israel are Not of Babylonian Origin. Sunday School Times.}}{{הערה|Sayce, A. H. (1924). The Origin of Biblical Traditions. By Albert T. Clay. 10× 7½, 224 pp. Yale and Oxford University Presses, 1923. Journal of the Royal Asiatic Society, 56(1), 111-116.}}.
גם בהמשך התקדם מחקר המוטיב בעיקר בעקבות תגליות ארכאולוגיות. התגלית הידועה ביותר התפרסמה בתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]]: חפירות העיר הכנענית העתיקה [[אוגרית]] בראשות הארכאולוג ה[[צרפת]]י [[שארל וירולו]], ופיענוח ה[[שירה אוגריתית|שירה האוגריתית]] של [[עלילות בעל וענת|מלחמת האל בעל באל ים]], בתחילה על-ידי עוזרו של וירולו [[עדיה חורון]]. קטעים אחרים באותה שירה ייחסו לבעל מלחמה בלווייתן ([[אוגריתית]]: לתן), ולאחותו [[ענת]] מלחמה בים, בלוויתן ובתנין (אוגריתית: תננ){{הערה|שם=איילי16002}}. אלו היו רק מקצת מן [[שירה אוגריתית#הזיקה לספרות המקראית|המקבילות הלשוניות הבולטות]] בין השירה האוגריתית והמקרא.
הראשון{{הערה|שם=איילי16002}} שחקר את הקשר המשולש בין מלחמת בעל בים, אנומה אליש והמקרא היה ה[[ארכאולוגיה מקראית|ארכאולוג המקראי]] ו[[ביקורת המקרא|חוקר המקרא]] ה[[אמריקאים|אמריקאי]] [[ויליאם פוקסוול אולברייט]], בשנת 1936. לשלושת אלו הוא הוסיף מקורות דומים נוספים: את [[מלחמת אל הסער בים#פפירוס עשתרת: מלחמת סת בים|פפירוס עשתרת]] ממצרים העתיקה, את [[אגדת לבו]] המסופוטמית ואת [[אל הסער האנטולי#מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה|אגדת מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה]] ה[[חתית]]. אולברייט היה הראשון שחיפש מקור משותף לכל סיפורי מלחמת אל הסער בים, אף כי לא הגיע למסקנה נחרצת בשאלה{{הערה|W.F. Albright Zebul Yam and Thâpiṭ Nahar in the Combat between Baal and the Sea, JPOS 16 [1936]: 17–2.}}. מאז דנו חוקרי מקרא רבים, מהם מפורסם בשפה העברית [[משה דוד קאסוטו]], בהשפעות הבבליות והכנעניות על המקרא, ובמוטיב המקראי של שלטון האל על "תהום", "התנינים הגדולים", "לוויתן נחש בריח", "לוויתן נחש עקלתון", "רהב" ועוד{{הערה|ליונשטם 1969}}{{הערה|שם=זקוביץ15|יאיר זקוביץ, '''לא כך כתוב בתנ"ך''', מבוא, או מתי נבראו התנינים הגדולים,2004, עמ' 15-26}}{{הערה|אריה איסר ומתניה זהר. (2010). '''והרעב כבד בארץ: שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא''', עמ' 24}}.
החל משנת [[1946]] פרסם ה[[חתיתולוג]] הגרמני-יהודי [[האנס גוסטב גיטרבוק]] {{אנג|Hans Gustav Güterbock}} את [[אל הסער האנטולי#מחזור כוּמׇרְבִי|שירת אֻלִִיכֻמִי]] שגילה בחפירות [[חתושה]]: עיבוד [[חתים|חתי]] של שירה [[חורים|חורית]], המתארת את מלחמת [[אל הסער האנטולי|תשוב]], אל הסער החורי, בסלע אֻלִִיכֻמִי הגדל בים, ובנו של ראש האלים כומרבי. גיטרבוק קשר את שירת אֻלִִיכֻמִי לשירה האוגריתית של מלחמת בעל בים. הוא גם קשר אליה מיתוסים חורים-חתיים נוספים: [[מלחמת אל הסער בים#שירת חדמו (CTH 384) ושירת אֻלִִיכֻמִי (CTH 345)|שירת חדמו]] על מלחמת תשוב בנחש חדמו הגדל בים, ו[[מלחמת אל הסער בים#אגדת פישישה|אגדת פישישה]] המאזכרת אף היא מלחמה של אל סער בים{{הערה|שם=איילי16002}}.
משנת 1964 החל להתערער מעמדה הקדום של האנומה אליש במחקר, כאשר הוצע לאחר את זמן חיבורה מתקופת [[חמורבי]] בתחילת [[האלף השני לפנה"ס]] למלכותו של [[נבוכדנצר הראשון]] בסוף האלף השני, כלומר מאוחר מן המיתוסים החורים-חתיים, האוגריתיים ומפפירוס עשתרת המצרי{{הערה|שם=איילי16002}}. זהו התיארוך המקובל כיום. בשנת 1968 ב[[אוניברסיטת הרווארד]] חזר האשורולוג ה[[דנמרק|דני]] רב-ההשפעה [[תורקילד יאקובסן]] {{אנג|Thorkild Jacobsen}} לטענת אלברט קליי כי מלחמת מרדוך בים באנומה אליש איננה מתאימה לגאוגרפיה של התרבות המסופוטמית, המרוכזת סביב נהרות ה[[פרת]] וה[[חידקל]] ולא חוף הים, ואף לא למסורת ה[[שומר]]ית, ולפיכך היא חייבת להיות השפעה זרה שם. למרות זאת, עד [[שנות ה-90]] עדיין היה מקובל למדי במחקר לראות באנומה אליש את המקור למוטיב מלחמת אל הסער בים, ככל הנראה עקב הקושי להניח השפעה של תרבויות ה[[לבנט]] הקטנות על בבל הגדולה. לחלופין נטו במחקר לראות בכל המיתוסים הנזכרים למעלה גרסאות של אותו מיתוס קדמון מבלי להכריע לגבי שאלת מקורו, ומבלי להבחין בשינויים הייחודיים שעבר בכל תרבות{{הערה|שם=איילי16002}}.
הדיון בשאלת מוצאו של מוטיב מלחמת אל הסער בים התחדש בשנות ה-90, לאחר פרסום מכתב כתוב [[אכדית]] מהארכיון של [[מארי]], המזכיר את מלחמת אל הסער אדו מ[[חלב (עיר)|חלב]] בים. מכתב זה מתוארך ל[[המאה ה-18 לפנה"ס|מאה ה-18 לפנה"ס]], ונחשב לעדות הקדומה ביותר למוטיב זה. כמו בהשערת קליי כמאה שנה לפני כן, המכתב מקשר את המוטיב לממלכות האמוריות מארי ו[[ימחד]], אבל אינו יכול לפסול את מוצאו בבבל, אם כי קדום לאנומה אליש, שכן הים מכונה בו בשם האכדי "תמתום", ולא בשם ה[[שפות שמיות צפון-מערביות|שמי-מערבי]] "ים"{{הערה|שם=איילי16002}}.
משנות ה-2000 חקרה [[נגה איילי-דרשן]], מומחית ישראלית לספרות וללשונות המזרח הקרוב הקדום, את המוטיבים השונים של מיתוס מלחמת אל הסער בים בשיטות מחקר גאוגרפיות-היסטוריות, כמו אלו של [[סיווג ארנה-תומפסון|ארנה ותומפסון]] למוטיבים ולטיפוסים ספרותיים במיתוס וב[[פולקלור]]{{הערה|Noga Ayali-Darshan, '''The Storm-God and the Sea: The Origin, Versions, and Diffusion of a Myth throughout the Ancient Near East''' (English revised edition; ORA 37), Tübingen 2020}}. היא הצביעה על השפעות של התרבויות השונות זו על זו, ועל המקרא בכלל זה, ועם זאת גם על מאפיינים ייחודיים של המיתוס בכל תרבות. איילי-דרשן וחוקרי מקרא אחרים משחזרים שירה עברית עתיקה על מלחמת האל המקראי בים, אשר לא נכללה במקרא באופן רשמי, אך שרדה בו בהתייחסויות ובציטוטים מרובים.
== תעודות ומוטיבים ספרותיים ==
המאפיין המגדיר של [[סיווג ארנה-תומפסון|הטיפוס הסיפורי]] הוא מוטיב של אל-סער גיבור, הנלחם באל (או אלת) הים, ומנצח. בספרה המוקדש לנושא עוסקת איילי-דרשן ב-11 סיפורים ותעודות מהמזרח הקדום שמכילים מוטיב זה{{הערה|שם=אד17|איילי-דרשן (2016), עמ' 17}}:
* [[עלילות בעל וענת]], [[שירה אוגריתית]]: ניצחון האל [[בעל (אל)|בעל]] על [[ים (אל)|האל ים]].
* [[אנומה אליש]], סיפור מסופוטמי ב[[אכדית]]: ניצחון האל [[מרדוך]] על אלת הים [[תיאמת]].
* קטעים רבים בשירת ה[[מקרא]]: עליונות האל המקראי על הים, תהום, התנינים הגדולים, לוויתן, רהב, נחש בריח ונחש עקלתון.
* [[אל הסער האנטולי#מחזור כוּמׇרְבִי|שירת אֻלִִיכֻמִי]] החורית-חתית: מלחמת [[אל הסער האנטולי|אל הסער החתי תרחנה]] בסלע אֻלִִיכֻמִי הגדל בים.
* שירת חדמו החורית-חתית: מלחמת אל הסער תרחנה בנחש חדמו הגדל בים.
* [[מלחמת אל הסער בים#פפירוס עשתרת|פפירוס עשתרת]] המצרי-כנעני: ניצחון אל הסער [[סת]] על האל ים.
* [[מלחמת אל הסער בים#שירת הים החתית|שירת הים החתית]]: מסמך קטוע המספר על גאותו של ים, אימת האלים ועצת כומרבי לשאת לו מנחה.
* מסמך פולחני חורי-חתי (CTH 346.9) "כאשר ניצח אל הסער את הים".
* אגדת פשישה החורית-חתית (CTH 358.3): לוח מקוטע בו מוזכרת מלחמת אל הסער בים.
* מכתב (A.1968) מארכיון [[מארי]]: [[נביא]] מ[[חלב (עיר)|חלב]] מוסר ל[[זמרי-לים]] את כלי הנשק שבהם ניצח אל הסער אדו את ים.
* שלושה לחשים רפואיים ממצרים העתיקה, המספרים על ניצחון אל הסער סת על הים.
שני כתובים נוספים הוזכרו כקרובים לטיפוס הסיפורי של מלחמת אל-הסער בים: [[אגדת לבו]] ו[[אל הסער האנטולי#מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה|אגדת מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה]]. לאלו ניתן להוסיף תעודות שאינן טקסטואליות אלא [[איקונוגרפיה|איקונוגרפיות]].
{{תמונה רחבה| Museum of Anatolian Civilizations082 kopie1jpg.jpg|606px|[[אל הסער האנטולי]] תרחונתס הורג את הנחש אילויינכה. מאחורי האל עומד בנו שארומה. תבליט [[הממלכות החתיות החדשות|ניאו-חתי]] מן האתר הארכאולוגי ב[[מלטיה]]. [[המאה ה-9 לפנה"ס]].}}
בנוסף על המוטיב העיקרי של ניצחון אל הסער על הים, מופיעים מוטיבים משניים בחלק מן הסיפורים{{הערה|שם=אד17}}. מכיוון שרבים מן הסיפורים לא השתמרו היטב וכתובים בתעודות חלקיות מאוד, סביר שגם דוגמאות שונות של המוטיבים המשניים אבדו, ובמקור הופעתם היתה נפוצה יותר. המוטיבים המשניים הם:
* הים גואה ומציף את האדמה, מטיל את אימתו על האלים, ולעיתים אף על הגיבור אל הסער (בשבעה מתוך 11 הסיפורים).
* הים דורש מן האלים לסור למרותו (בשישה מתוך ה-11).
* [[הר קל|הר צפון]], או הר צפוני כלשהו בו מולך אל הסער (בשישה מתוך ה-11).
* אל הסער מוכרז כמלך לאחר ניצחונו על הים (בחמישה מתוך ה-11).
* לאל הסער נבנה מקדש/ארמון (בארבעה מתוך ה-11).
* אחותו או רעייתו של אל-הסער תומכת בו במלחמה, לעתים על-ידי נסיון לפתות את הים (בחמישה מתוך ה-11)
* הים משתוקק לאחותו או רעייתו של אל הסער (בשלושה מתוך ה-11).
* אל הסער או שאר האלים נכשלים בניסיונם הראשון להלחם בים (בארבעה מתוך ה-11).
* אל זוטר כלשהו נקרא להלחם בים ולקחת את השלטון לעצמו, אך נכשל (בשניים מתוך ה-11)
* אל הדגן מייעץ לשאת מנחה לים (בשניים מתוך ה-11)
* אל הסער בורא את העולם (בשניים מתוך ה-11)
המוטיבים המשניים יכולים לסייע למחקר להתחקות אחר התפשטות המיתוס מתרבות אחת לאחרת. למשל, בשירת הים החתית מוזהרים האלים מגאותו של הים על-ידי כומרבי, ראש האלים ואל הדגן, המציע לפייס את הים במנחות. בפפירוס עשתרת המצרי ממלאת את אותו תפקיד אלת הקציר המצרית רננותת, למרות שהיא איננה ראש האלים, אלא אלה זוטרה בלבד. ממוטיב זה כמו ממוטיבים אחרים הסיקה איילי-דרשן שפפירוס עשתרת הושפע מן הסיפור החתי, והקביל את תפקיד רננותת בעלילה לתפקיד כומרבי עקב הדימיון באיפיונם הפולחני.
== מלחמת אל הסער בנחש במיתולוגיות הודו-אירופיות ==
באמצעות מחקר [[בלשנות היסטורית]] ו[[מיתולוגיה השוואתית]] של שפות ומיתולוגיות הודו-אירופיות ניתן לשחזר מקצת מ[[פרוטו-הודו-אירופית#מיתולוגיה|המיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית]] המקורית. גם במיתולוגיה זו נפוץ המוטיב של מלחמת אל-סער, ששמו הפרוטו-הודו-אירופי המקורי משוחזר כ"פֶּרְקְוּנוּס" (perkʷunos*), בנחש או בדרקון ענק, לעיתים בעל שלושה ראשים או מספר אחר של ראשים. למשל, ב[[מיתולוגיה נורדית|מיתולוגיה הנורדית]] מביס אל הרעם [[תור (אל)|תור]] את הנחש [[יורמונגנד|יוֹרְמוּנְגָָנד]]; ב[[מיתולוגיה הינדואית|מיתולוגיה ההינדואית]] הורג הגיבור [[טריטה|טְרִיטָה]] את הנחש וְרִיטֶה בעזרת אל מזג האוויר [[אינדרה]]{{הערה|M. L. West, '''Indo-European Poetry and Myth''', Oxford University Press, 2007}}.
במיתוסים ההודו-אירופיים, דמות הנחש/דרקון איננה מקושרת בהכרח עם הים. למעשה לא מוכר כלל אל-ים במיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית, ומחסרונן של מילים רבות הקשורות בים בשפה זו מקובל להניח שהתרבות המקורית שדיברה בה חיה באזור ללא מוצא לים. ייתכן שהנחש/דרקון זוהה לראשונה עם הים בתרבות החתית, תרבות הודו-אירופית עתיקה ב[[אנטוליה]] שבצפון המזרח הקדום. בתרבות זו מוכרות לפחות שתי גרסאות של מיתוס [[אל הסער האנטולי#מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה|מלחמת אל-הסער תשוב בנחש אִילוּיׇנְקַה]]. שמו החיתי הקדום של האל תשוב הוא תַרֻ או תַרְחֻנְזַס, אשר כמו תור הנורדי וטריטה ההינדי התפתח [[אטימולוגיה|אטימולוגית]], כמשוער, מתוך השם הפרוטו-הודו-אירופי פֶּרְקְוּנוּס. הקשר של אִילוּיׇנְקַה לים איננו ברור מתוך הסיפור, ולפיכך לא כללה איילי-דרשן סיפור זה ברשימת המיתוסים מובהקים של מלחמת אל-הסער בים. ואולם היא כן כללה מספר סיפורים דומים מן התרבות החתית-חורית, שאף גיבורם הוא אל הסער תרחנת/תשוב, ובהם אויביו, כמו הנחש חדמו וענק האבן אֻלִִיכֻמִי, כן מקושרים באופנים ובמידות שונות עם הים.
== המכתב לזמרי-לים: אדו אל הסער מכניע את הים ==
{{חלונית
|כותרת = מתוך מכתב למלך מארי [[זמרי-לים]]
|רוחב = 20em
|תוכן = :לאדוני אמור, כך נור-סין עבדך:
:"אַבּיָה העונה של אדו מחל[ב] בא אלי וכך אמר לי, כך אדו (אמר):
:"נתתי את הארץ כולה ליח'דון-לים, ובזכות נשקי לא קם לו מתחרה. (אך הוא)
:עזב את חלקי, את הארץ שנתתי לו, (ו)לשמשי-אדו נתתי (אותה)[..]אשיבך
:השבתיך לכ[ס אביך]; נתתי לך את הנשק אשר (באמצעותו) נלחמתי עם ים;
:משחתיך בשמן נצחוני, וכך אף אחד מולך לא עמ[ד]"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 263}}.
|מקור = תרגום לעברית: נגה איילי-דרשן.
}}
זוהי העדות העתיקה ביותר המתוארכת בוודאות למוטיב '''מלחמת אל-סער בים''' במזרח הקרוב הקדום, מן [[המאה ה-18 לפנה"ס]]. במכתב רשמי (מסומן A.1968 בספרות הארכאולוגית) ל[[זמרי-לים]], מלכה ה[[אמורים|אמורי]] האחרון של העיר [[מארי]], שנמצא [[מארי#תעודות מארי|בארכיון המפורסם שלה]], כותב נור-סין, [[שגריר]] מארי ב[[חלב (עיר)|עיר חלב]] הסורית ומצטט את אַבּיָה, ה"עונה" כלומר ה[[נביא]], של אל-הסער אדו מחלב, אשר מבטיח לזמרי-לים את כלי הנשק שבאמצעותם נלחם אדו עם ים. אַבּיָה מוסר בשם האל אדו כי [[יחדון-לים]], מלכה הקודם של מארי, ניצח במלחמותיו רק בזכות נשקו של אדו. ואולם יחדון-לים חטא, ולכן ניתנה הארץ לזמרי-לים במקומו. כעת, לאחר שהושיב אדו את זמרי-לים על כס המלוכה במארי, הוא גם מוסר לו את כלי נשקו שבאמצעותם נלחם בים, ואף "מושח אותו בשמן ניצחונו"{{הערה|איילי דרשן (2016), עמ' 262-268}}.
האל אדו מחלב היה חשוב בתקופה הבבלית העתיקה, בייחוד בממלכת [[ימחד]], וגם לאחר שנפלה ממלכה זו נשאר האל פופולרי, בכלל זה ב[[חתושה]] בירת החתים. יריבו הים מכונה במכתב "תימתום", הצורה הסורית של השם האכדי "תיאמתום". למרות המוצא האמורי של ימחד, שפתם הכתובה הייתה אכדית, ולכן לא ניתן לדעת אם כך כינו בני חלב בשפתם את יריבו של אל-הסער, או שמדובר בתרגום השם המקובל לאכדית. במארי עצמה נמצא דווקא המרכיב "ים" ב[[שם תאופורי|שמות תאופוריים]].
מכתב נוסף שנמצא בארכיון מארי{{ביאור|מסומן A.1858 בספרות המחקר{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 266}}}} מדווח כי כלי הנשק של אדו אכן הגיעו מחלב למקדש האל [[דגון|דגן]] ב[[תרקה]]. קרוב לוודאי שזמרי-לים התכוון לשאת אותם בטקסיות במלחמה, כפי שנהגו לפי תעודות אחרות מלכים נוספים בימחד. ממכתבים אלו לא ניתן ללמוד על תוכן סיפור מלחמת אדו בים, שבעצמו לא התגלה. אך ניתן לדעת שהיה סיפור מוכר כזה, ושהייתה לו חשיבות פולחנית, טקסית ופוליטית.
== בספרות החורית-חתית ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[חתים]], [[חורים]], [[אל הסער האנטולי]]}}
[[קובץ:Weather God.jpg|ממוזער|שמאל|אל הסער האנטולי בתבליט חתי. בידו השמאלית הוא מחזיק ברק מסוגנן.]]
בחפירות הארכאולוגיות באתר [[חתושה]] (כיום בוע'זכוי ב[[טורקיה]]), בירת [[האימפריה החתית]], נמצאו בעיקר ב[[ארכיון חתושה]] תעודות רבות אך מקוטעות ברובן, המעידות על תפוצה רחבה של סיפור מלחמת אל הסער בים באזור [[אנטוליה]]. התעודות כתובות בכתב היתדות החתי, רובן בשפה החתית ומיעוטן בשפה החורית. העמים החורים השתקעו בצפון סוריה בראשית האלף השני, כשהיגרו מ[[הרי הקווקז]], ככל הנראה מאזור [[ארמניה]] של היום, והתמזגו תחילה בתרבות הסורית המקומית. מסורות חוריות וסוריות עברו לאימפריה החתית, בעיקר כאשר סיפחה את ממלכת [[כיזוואתנה]] בשלהי [[המאה ה-15 לפנה"ס]]. חלק מן המסורות הועתקו על-ידי הסופרים החתיים בחתושה בשפה החורית, או תורגמו לחתית. במחקר המודרני הן מכונות במונח "הספרות החורית-חתית"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עם' 55-56.}}.
=== שירת הים החורית-חתית: נצחון אל הסער על הים ===
{{חלונית
|כותרת = מתוך שירת הים החתית
|רוחב = 19em
|תוכן = :[...]תרחנה [...] בתוך המים [...]
:לשמים הוא התקרב עוד ועוד,
:ואז [...] כיסה את [ ] האיום,
:ומשמים [...] השיטפונות היו
:בתוך [האד]מה, [ב]הר[ים] [...וב]טרסות.
:הנוזלים עטפו את הארץ.
:[על]ו הנוזלים מעלה
:ומצ[או] את השמש והירח,
:[מע]לה הג[יעו] לכוכבי השמים.
:(אז) [החל כ]ומרבי לומר לאלים
:את הדברים (האלה):
:"האלים [הגדול]ים, איזה אל לא ידענו?
:[...] ידענו את הים.
:אותו [...] לתנור האדמה
:תנו מס לים! נחושת, לפיס-לזולי,
:(אבני) פאראשאש, כסף, זהב,
:[שימו] במים, [בפנ]ים!
:נשים-נא בתוך [המי]ם.
:כאשר הים את המס [...] יעמדו"
:בין האלים, אף א[חד...]
:"בואי, אנזילי מלכת נינווה [...]"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 60-61}}.
|מקור = תרגום לעברית: נגה איילי-דרשן.
}}
שירת הים (מסומנת SA A-AB-BA Sir בספרות המחקר) הכילה ככל הנראה גרסה חורית-חתית שלמה של מלחמת אל הסער בים. היא מתועדת בכמה מסמכים ששרדו חלקית:
* '''מסמך (CTH 785)''' בשני עותקים בשפה החתית, מכיל הוראות פולחניות לביצוע השירה: {{ציטוטון|הזמר ישיר את "שירת מעשה הגבורה של הים", כאשר [נ]יצח אל הסער את הים. בעודם ממשיכים לשיר, הכוהן הולך קדימה להר ארנה}}. בסוף הלוח שרד [[קולופון]]: {{ציטוטון|[חגי]גות הר חזי"}}. השירה הושרה איפוא בחגיגות לכבוד הר חזי, ושמה המלא היה "שירת מעשה הגבורה של ים". כמקובל בשירות חוריות-חתיות, היא כונתה על שם אויבו של הגיבור, ולא על שם הגיבור עצמו. הר חזי נקרא כך בפי אלו ששכנו לצפונו, כמו החורים והחתים, בעוד שהשוכנים מדרומו כמו אוגרית, המקרא ושאר דוברי שפות שמיות מערביות קראו לו [[הר קל|הר צפון]]. בעקבות תושבי סוריה שראו בהר צפון את מושב האל בעל, ראו בו גם החורים/חתים את מושב אל הסער, אם כי היו להם גם מסורות עתיקות יותר על מיקום הר חזי. לפי המסמך ששרד מצווה הכוהן לצעוד לכוון הר ארנה שבממלכת כיזוואתנה, ונראה כי כאשר הטקס הועבר לשם, יחד עם מסורות חוריות נוספות, הוחלפה הצעידה הטקסית בכיוון הר חזי המקורי לצעידה בכיוון הר ארנה המקומי. נמצא גם לוח מקביל כתוב חורית המסתיים אף הוא בקולופון "הר חזי", ומוסכם אצל חוקרי התחום שמדובר באותו חג. תוכן השירה לא נמסר גם בו, אך הזמרים מצווים לשיר את "שיר המלכות", כנראה מלכותו של אל הסער החורי תשוב, שבהמשך נזכרים כלי נשקו{{הערה|שם=איילי201656|איילי-דרשן (2016), עמ' 56-58}}.
* שני לוחות קטלוגיים שונים של רשימות יצירות ספרותיות כוללות יצירה בשם '''"של הים"''', כנראה אותה שירה בשם מקוצר{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 59}}.
* '''מסמך מקוטע (KUB 45.63)''' המכיל כנראה את הלוח הראשון של שירת הים בשפה החורית. מצב ידיעת לשון זו במחקר מאפשר לפענח בה משפטים מעטים בלבד. היא פותחת במילים "אשירה על ים" ומסתיימת בקולופון "לוח אחד של הי[ם]". נזכרים בו "האלים", "האלים העתיקים" וכוּמׇרְבִי אבי האלים, המתעתד לשאת נאום בפני האלים, שתוכנו נמצא כנראה בלוח הבא{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 59-60}}.
* '''שירת הים החתית (CTH 346.9)''': לוח זה שבור בראשיתו ובסופו, ולכן לא ידוע שמו, אך לפי תוכנו הוא כנראה חלק משירת הים בשפה החתית. מסופר בו כי שטפונות כיסו את האדמה, ההרים וה[[טרסה|טרסות]], והמים המשיכו לגאות עד כי הגיעו לשמש, לירח ולכוכבי השמים. אז נשא כוּמׇרְבִי נאום בפני האלים, ואמר להם שיש לשלם מס לים כדי לרצותו: כסף, זהב, נחושת ו[[לפיס לזולי|לפיס-לזולי]]. הוא גם פנה לאלה "אנזילי מלכת נינוה". אנזילי, ששמה נכתב באמצעות האידאוגרמה "[[אשתר]]", היא מקבילה חתית לאלה החורית [[שוושכה|שַוַושְכַה]], והתואר "מלכת נינוה" רומז כנראה למקדש שוושכה ב[[נינוה]], המתועד עוד מסוף [[האלף השלישי לפנה"ס]]. שוושכה הייתה אלת המלחמה והתשוקה, ובמסורת החורית הקדומה היא אשתו של תשוב אל הסער. במסורת החורית-סורית המאוחרת כפי שהיא נמצאת גם בחתושה, אשתו של תשוב היתה [[חבת]], ושוושכה/אנזילי הפכה לאחותו{{הערה|שם=איילי201660|איילי-דרשן (2016), עמ' 60-62}}. המשך הסיפור, שכלל כמשוער נצחון של אל הסער על הים, לא שרד.
איילי-דרשן זיהתה קוי דימיון בין שירת הים החתית ל[[מלחמת אל הסער בים#פפירוס עשתרת|פפירוס עשתרת]] המצרי: פפירוס עשתרת פותח גם הוא במילים "אשירה על ים", סגנון פתיחה נפוץ בשירות החוריות-חתיות, אך נדיר במצרים העתיקה. כומרבי החתי הוא אבי האלים אך גם אל הדגן, וזה עשוי להסביר מדוע בפפירוס עשתרת, האלה הקוראת לפייס את הים במנחה היא רננותת אלת הקציר, אף שבמצרים היא אלה זוטרה. נראה כי בגרסה החתית נקראה אנזילי להביא את המס לים ולפתות אותו, בדומה לעשתרת בפפירוס המצרי{{הערה|שם=איילי201660}}.
=== אגדת פישישה ===
זהו שבר לוח קטן (מסומן CTH 350.3 בספרות הארכאולוגית) המכיל תחילת סיפור הנקרא כיום במחקר "אגדת פישישה", על שם גיבורה – הר פישישה, הממוקם באזור לבנון, לפי מסמכים אחרים של בריתות בין [[הממלכה החתית הקדומה|הממלכה החתית]] לממלכות [[וסאל|וסאליות]]. במעט ששרד מן הסיפור, פישישה [[אונס|אנס]] את האלה אנזילי בעת שישנה, וכשהתעוררה והתלקח זעמה, ביקש לפייסה בהבטחה שיספר לה על הנשק שבאמצעותו ניצח אל הסער תרחונה את ים{{הערה|שם=איילי201663|איילי-דרשן, (2016), עמ' 63-66}}.
עקב מיקומו של ההר בלבנון הוערך במחקר שהאגדה היא ממוצא כנעני, אך לדעת איילי-דרשן זהו תרגום לחתית של סיפור חורי: המוטיב של הזדווגות בין אלים להרים נפוץ בספרות החורית, ואף כיום בארמניה ובקווקז, והטקסט כולל פתגם חורי "נפל תפוח מעץ" במשמעות של בהלה. בסיפור מוזכרים הר חזי, הוא הר צפון, והר שני בשם נמני, המוזכר גם הוא בספרות החורית, וכן בספרות סורית ומסופוטמית, בדרך-כלל בזוג ביחד עם הר חזי. אל הסער החורי תשוב מתואר לעתים קרובות עם ארבעה בני-לוויה: ההרים חזי ונמני, והשוורים שרי וחורי. תבליטים וחותמות רבים מסוריה ואנטוליה מתארים את אל הסער עם נשק בידו, כששתי רגליו עומדות על שני הרים, ומקובל במחקר שהרים אלו הם חזי ונמני{{הערה|שם=איילי201663}}.
=== שחרור האלה מן הים ===
לוח מקוטע (מסומן CTH 350.1 בספרות הארכאולוגית) בו נזכרים תרחונה אל הסער, האלה אנזילי והאל ים, וכן משרתו של ים, האל החורי אימפאלורי. נראה שאין זה המשך של שירת הים החתית, אלא גרסה מקבילה או דומה. התוכן לא פוענח ברובו, אך מילים כמו קרב וחרב מצביעים על עימות, כנראה בין אל הסער לים, וכן נכתב שאל הסער שחרר את האלה אנזילי. במחקר משערים שהלוח מתאר סיפור בו שבה האל ים את האלה אנזילי, ואל הסער שיחרר אותה. גם סיפור זה מזכיר את פפירוס עשתרת המצרי{{הערה|איילי-דרשן _2016), עמ' 66-67}}.
=== שירת חדמו ושירת אֻלִִיכֻמִי ===
{{חלונית
|כותרת = מתוך שירת אֻלִִיכֻמִי: אאה מסייע לאל הסער
|רוחב = 19em
|תוכן = :[[אאה]] לאלים הקדמונים החל להשיב:
:"שמעו את דברי האלים הקדמונים,
:אתם אשר (י)ודעים את המילים הקדומות.
:פתחו אותו שוב, את בית החותמות העתיק,
:של האבות, של הסבים.
:הביאו את החותם של האבות הקדמונים,
:ועמו חתמו (או)תם שוב.
:הוציאו את המסור העתיק,
:אשר באמצעותו ניסרו בין שמים לארץ,
:ונחתוך את אֻלִִיכֻמִי, את סלע הבזלת,
:תחת רגלי(ו), (הוא) [היר]י[ב]
: אשר [מג]דל כומרבי נגד האלים"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 87}}.
|מקור = תרגום לעברית: נגה איילי-דרשן.
}}
שירות אלו מופיעות באופן מקוטע במספר רב של שברי לוחות חוריים-חתיים. הן אינן מספרות על מלחמת אל-הסער ישירות בים, אלא במפלצות-ים. חתיתולוגים סבורים ששירות אלו הן האחרונות במחזור כומרבי. כמו בשירות הקודמות באותו מחזור, כומרבי אבי האלים הוא האנטגוניסט הזומם נגד אל הסער, אך בשירת חדמו ובשירת אֻלִִיכֻמִי חובר ים לכומרבי במזימותיו. יש חתיתולוגים הסבורים שגם שירת הים החתית היא חלק ממחזור כומרבי, אך אחרים ובהם איילי-דרשן סבורים ששירת הים החתית נבדלת בכך שבה ים לבדו הוא האנטגוניסט, ומאיים על כומרבי ועל כל שאר האלים יחד{{הערה|שם=איילי201667|איילי-דרשן (2016), עמ' 67-92}}.
שירת חדמו (מסומנת CTH 384 בספרות המחקר) ושירת אֻלִִיכֻמִי (CTH 345) הן ככל הנראה שני עיבודים חלופיים של אותה מסורת. בשתיהן מסופר על מפלצות ענק שנולדו לכומרבי ולאם עצומת גודל: חדמו – נחש ימי שנולד מבתו הענקית של ים, ואֻלִִיכֻמִי – סלע שנולד מסלע-אם ענק. לאחר שהתייעץ עם בן-בריתו ים, ייעד כומרבי לבניו אלו את הבסת אל הסער ואת המלכות על האלים. משגדלו הבנים למימדי ענק, ולא ניתן היה להסתירם עוד, סופר לאל הסער עליהם, והוא בכה וסירב להלחם בהם. כדי לסייע לו יצאה אחותו אנזילי לחוף הים וניסתה לפתותם. ניסיון זה כשל נגד אֻלִִיכֻמִי – סלע עיוור, חרש וחסר-תחושה – וככל הנראה צלח לפחות חלקית נגד חדמו, אשר התפתה לעלות לחוף לפני שהגיע לשיא גודלו, אך מנקודה זו בעלילה לא שרד המשך שירת חדמו. בשירת אֻלִִיכֻמִי גם אל מלחמה אחר – אשתבי – הוזמן על-ידי האלים להלחם באֻלִִיכֻמִי, ונכשל גם הוא. רק לאחר עזרתו של [[אאה]] אל החוכמה הצליח אל הסער לנצח את אֻלִִיכֻמִי, ושב להיות מלך האלים{{הערה|שם=איילי201667}}.
=== מלחמת אל הסער בנחש אילויינכה ===
{{הפניה לערך מורחב|אל הסער האנטולי#מלחמת אל הסער בנחש-דרקון אִילוּיׇנְקַה}}
שני נוסחים שונים של אגדה זו נמצאו בחפירות חתושה. היא נזכרת תכופות במחקרים על מיתוס מלחמת אל הסער בים, מאז מחקרו הראשון של אולברייט בנושא משנת 1936. הסיבה לכך היא שבאחד הנוסחים שוכן הנחש בים, ובכך הוא דומה לנחש חדמו. אך איילי-דרשן כללה ברשימתה המצומצמת של דוגמאות למיתוס את שירת חדמו, ולא כללה בה את אגדת אילויינכה. זאת משום שבאגדת אילויינכה, הים משמש רק כמקום מחייתו של הנחש, אך אינו נלחם או זומם נגד אל-הסער, ואף אינו מואנש.{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 94-96}}.
== עלילות בעל וענת: מלחמת בעל בים ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[עלילות בעל וענת]], [[בעל (אל)]], [[ים (אל)]]}}
{{חלונית
|כותרת = מתוך "[[עלילות בעל וענת]]"{{ש}}לוח KTU 1.2 IV, שורות 7-23
|רוחב = 28em
|תוכן = : ...ענה כותֿר-וחֿסיס: "הלא אמרתי
:לך, הו בעל הנשיא, שניתי, הו, רוכב ערבות: הנה אויבך
:בעל, הנה אויבך תמחץ, הנה תצמית צוררך.
:תיקח מלכותך לעולם, ממשלתך לדור ודור".
:עיצב כותֿר אלות ונקב בשמותיהן: "שמך, את,
:'יגרש'. 'יגרש' גרשי את ים, גרשי את ים מכסאו.
:את נהר ממושב ממשלתו. זנקי מידי בעל, כמו נשר
:מאצבעותיו, (ו)הלמי(ב)כתף ים הנשיא, בין ידי
:נהר השופט". זינקה האלה מידי בעל, כמו נשר
:מאצבעותיו, הלמה (ב)כתף ים הנשיא, בין ידי נהר השופט.
:(אך) ים עז, לא מך, לא רעדו פרקיו, לא השתנתה
:צורתו. עיצב כותֿר (שנית) אלות ונקב בשמותיהן:
:"שמך את 'אימר' - מררי (=סלקי) את ים, מררי את ים
:מכסאו, את נהר ממושב ממשלתו. זנקי
:מידי בעל, כמו נשר מאצבעותיו. הלמי (ב)קודקוד
:ים הנשיא, בין עיני נהר השופט, יתמוטט ים
:ויפול לארץ"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 121-122}}.
|מקור = תרגום לעברית: איילי-דרשן.
}}
סיפור מלחמתו של בעל בים ב"עלילות בעל וענת" נחשב לעיתים קרובות לדגם היסוד של מיתוס מלחמת אל הסער בים, במזרח הקדום כולו ובייחוד במיתוס הכנעני. עם זאת, איילי-דרשן סבורה שסיפור זה ייחודי מאוד בסגנונו לאוגרית ולסופר אלמלך השבני החתום עליו, ולפיכך אינו מייצג בהכרח את המוטיב בשאר המרחב הכנעני יותר מאשר הסיפורים החתיים-חוריים והמצרים. ייחודו של הסיפור מתבטא בין השאר בהיעדר סממנים מיתיים בתיאור האלים, והצגתם ה[[האנשה|מואנשת]] כנסיכים אנושיים המתעמתים על המלוכה{{הערה|איילי-דרשן 2016, עמ' 97-100}}.
{{חלונית
|כותרת = מתוך "[[עלילות בעל וענת]]"{{ש}}לוח KTU 1.3 III, שורות 37-42
|רוחב = 28em
|תוכן = :"מי האויב שהופיע לבעל? צר לרוכב ערבות?
:הלוא מחצתי את אהוב-אל, ים. הלא חסמתי את תנין, אסרתיו.
:מחצתי את נחש עקלתון, שליט ששבעה ראשים לו{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 147}}.
|מקור = תרגום לעברית: איילי-דרשן.
}}
הלוח הראשון (KTU 1.1) עליו כתוב הסיפור מקוטע מאוד, אך מן השורות ששרדו ניתן להבין כי ראש האלים [[אל (אל כנעני)|אל]] המליך את ים בנו, ותבע ממנו לסלק את בעל, מאחר שזה קילל את אל. מרכיב זה מזכיר את השירות החוריות-חתיות על היריבות בין אבי האלים כומרבי ואל הסער [[תשוב]]. בלוח זה מכונה ים "אהוב אל", בעוד שבעל מכונה "בן דגן", אף שבמקומות אחרים בשירת אוגרית נחשב בעל גם הוא לבנו של אל. ייתכן שהסופר מזהה את אל עם האל [[דגון|דגן]], אך איילי-דרשן מציינת כי שני אלי סער נוספים במזרח הקדום, תשוב החורי ודמרוס בכתבי [[פילון איש גבל]], נחשבו כבעלי שני אבות: אב ביולוגי ואב מאמץ שהיה אל הדגן{{הערה|איילי-דרשן 2016, עמ' 101-107}}.
האל הזוטר [[עשתר (אל)|עשתר]], כוכב השחר, נזכר פעמיים במחזור עלילות בעל: פעם אחת בלוח KTU 1.1 כאשר הציע את עצמו למלוכה במקום ים, ובלוח 1.6 KTU כאשר הומלך במקום בעל, ובשני המקרים הוא נכשל וירד מכסאו. עלילה זו מקבילה ככל הנראה לעלילת האל הזוטר אשתבי בשירת אוליכומי החורית-חתית, המוזמן על-ידי האלים להלחם בים ונכשל{{הערה|איילי-דרשן, (2016), עמ' 110-113}}.
בלוח השני (KTU 1.2) שרדו הטור הראשון והטור האחרון. בטור הראשון מסופר כי ים שלח שליחים לאספת האלים, אשר תובעים להסגיר לידיהם את בעל. לצידו של בעל עומדות ענת ועשתרת, ומונעות מבעדו להגיב באלימות ולפגוע בשליחי ים. שאר האלים כופפים את ראשם בפני שליחי ים, מה שניתן להתפרש כגרסה חצרנית מואנשת למוטיב המיתי של פחד האלים מן הים. בטור האחרון של הלוח השני מתוארת עזרת האל האומן [[כושר וחסיס|כושר-וחסיס]] לבעל. בכך מקביל תפקידו של כושר-וחסיס לתפקיד האל החכם [[אאה]] בסיפורים המסופוטמיים והחורים-חיתיים. בהמשך אותו טור מתואר הקרב המכריע בין ים לבעל, גם הוא באופן מואנש כקרב בין שני נסיכים, ניצחונו של בעל בזכות כלי המלחמה של כושר-וחסיס, והמלכתו של בעל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 119-123}}. עשתרת מיוצגת גם במקום זה, בקריאה "ים אכן מת! בעל ימלוך!"{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 124-126}}.
מרבית תוכנם של שני הלוחות הבאים (ככל הנראה) בסיפור, לוח KTU 1.3 ולוח KTU 1.4, מפרט על בניית היכלו של בעל ב[[הר קל|הר צפון]]<nowiki/>על-ידי כושר-וחסיס. בתום הבנייה זוכה בעל בכוחותיו ובהדרו השמימיים. בלוח זה מופיעות פעמים רבות בנות לווייתו של בעל: טלי בת רב ופדרי בת אור, שכאלות ה[[טל]] וה[[ערפל]] הן מתאימות לאפיונו כאל סער{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 127-138}}.
מאבק הבעל במפלצות הים זכה לעניין רב במחקר מיד עם פרסום שירת אוגרית, עקב הקשר למקרא. אך למעשה, בעלילות בעל ששרדו מובא מאבק זה כבדרך-אגב, וללא קשר מובהק למלחמתו בים. בלוח KTU 1.5 לועג האל [[מות]] לבעל, ומזכיר את מלחמת בעל ב'''לוויתן נחש בריח'''{{ביאור|אוגריתית: לתן בתֿן ברח. הכתיב כולל עיצורים בלבד וקשה לדעת כיצד בוטא. "בתֿן" אינו מקביל ל"נחש" בעברית אלא ל"פתן"}}, ב'''נחש עקלתון'''{{ביאור|אוגריתית: בתֿן עקלתן. גם כאן "בתֿן" מקביל ל"פתן"}}, וכן ב"שליט בעל שבעה ראשים" שלא ברור מיהו, אך ייתכן שהוא כינוי נוסף לנחש עקלתון. יצורים אלו, כפי שהעירו ליונשטם ואחרים, אף אינם מקושרים במפורש לים{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 143-146}}. בלוח KTU 1.3 מתפארת ענת כי מחצה את ים, חסמה את '''תנין'''{{ביאור|אוגריתית "תנן", ככל הנראה בוטא "תונאן"}}, מחצה את נחש עקלתון, את השליט בעל שבעה ראשים, ומספר דמויות נוספות שאינן מוכרות מן השירה האוגריתית ששרדה. לא ברור מדוע ענת מנכסת לעצמה את הריגת אלו שהמסורת האחרת מייחסת את הריגתם לבעל, וייתכן שהיא רק מתפארת בהתאמה לאפיון הלוחמני, האכזרי והגנדרני שלה במיתוס{{הערה|איילי-דרשן (2016) עמ' 146-149}}.
== פפירוס עשתרת: מלחמת סת בים ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[סת]], [[סת-בעל]], [[עשתרת]]}}
[[קובץ:400 Year stele Budge.png|שמאל|ממוזער|300px|שחזור מצבת השנה ה-400, שהקדיש [[רעמסס השני]] ל[[סת]] ב[[טאניס]]. סת נראה מצד שמאל בדמות האל הכנעני בעל, עם קרניים וסרט משתפל מכובעו.]]
פפירוס עשתרת הוא פפירוס מצרי המתוארך למחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס על פי אזכורו של פרעה [[אמנחותפ השני]]. הוא נקרא כיום על שם האלה הכנענית עשתרת, הנזכרת בו פעמים רבות. ואולם חלקו הגדול של הפפירוס לא שרד, ולפי מה שנותר בחלקים ששרדו מקובל במחקר שהוא הכיל סיפור מלחמה של אל הסער המצרי סת באל ים הכנעני. לפי תיאורו של האל [[פתח (אל)|פתח]] כראש האלים נראה שהפפירוס נכתב בעיר [[ממפיס (מצרים)|מוף]], בה שכנה אז מושבה של מהגרים מכנען שכונתה "רובע ה[[צור (לבנון)|צור]]ים"{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 23}}.
פפירוס עשתרת מעיד על השפעה כנענית חזקה על הפולחן והמיתולוגיה המצרית, שאף קדמה להשפעה הכנענית המוכרת היטב למחקר בתקופה הרעמססית. הבט אחד של השפעה זו הוא תיאור אלה כנענית טיפוסית, עשתרת, כבתו של ראש האלים המצרי פתח. הבט אחר של ההשפעה ניתן לראות באופיו של אל הסופה המצרי סת: באזור מצרים, שם סופות הן [[סופת חול|סופות חול]] ולא סערות גשם, הוא נתפס בדרך-כלל כאל דמוני, מפחיד ובלתי-אהוב. אך בתקופת כתיבתו של פפירוס עשתרת [[סת-בעל|זוהה סת עם בעל]], אל הגשם והסער הכנעני, ולפיכך ממלא סת בפפירוס עשתרת את תפקיד הגיבור האהוב והמציל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 33-36}}. האנטגוניסט בפפירוס עשתרת אף הוא אל כנעני שהתקבל במצרים באותה תקופה: האל ים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 24-25}}.
בחלקים ששרדו מן הפפירוס, הסיפור נפתח באספת אלים שבה מציעה אלת הקציר המצרית [[רננותת]] לשלוח מנחה לאל ים, הדורש להיות שליט האלים, כדי לרצותו. האלים בוחרים בעשתרת להביא את המנחה לים, ככל הנראה מתוך הנחה שיופיה ומיניותה יסייעו לפייס אותו. במעט ששרד מתיאור פגישת עשתרת וים, נראה שעשתרת אכן השתמשה במיניותה, שכן היא מתוארת כצוחקת ושרה עירומה לפני ים, וים מוסיף על דרישותיו שפתח ייתן לו את בתו עשתרת לאשה{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 32}}. מוטיב דומה של פיתוי האל ים על-ידי אשה יפה נמצא במקור מצרי מן התקופה הרעמססית, [[אגדת שני האחים]], שאף בה ניכרות השפעות כנעניות{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 46-51}}.
בחלקים נוספים ששרדו מתוך הפפירוס שוחזר שמו של סת בסמוך לפעלים רבים של לחימה, המעידים כנראה על מלחמתו בים. כמו כן שרד תיאור של ים כמי שמאיים לגאות ולהציף את היבשה כולה, מה שמסביר את פחדם של האלים האחרים ממנו.
מוטיבים דומים מתקופת הממלכה החדשה במצרים נמצאו בשלושה לחשים רפואיים, מ[[פפירוס הרסט]], [[פפירוס ברלין]] ו[[פפירוס ליידן]], המדמים את ריפוי המחלה להכנעת ים על-ידי סת או בעל. סת/בעל מתואר בהם כמכשף את הים, מרעים בקולו על ים, ונלחם בו ב[[חנית]]<nowiki/>ות עשויות עץ ממין כלשהו, אולי [[ארז]] או [[מילה (עץ)|מילה]]. המילים לחנית ולעץ בלחש הן מילים שאולות מכנענית{{הערה|איילי־דרשן (2016), עמ' 40-45}}.
== אנומה אליש: מלחמת מרדוך בתיאמת ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[אנומה אליש]], [[תיאמת]], [[מרדוך]]}}
{{חלונית
|כותרת = מתוך "אנומה אליש"{{ש}}לוח א', שורות 127-138
|תוכן = :ונאספו האלים בקרבה (=של תיאמת)
: זממו [[רוע|רעות]] על האלים בוראיהם...
:[זועמ]ים, זוממים, לא נחים יומם ולילה.
:[מת]נשאים לקרב, שואגים, רועמים,
:כוננו אסיפה, הביאו לידי קרב.
:האם חובורו, יוצרת כל,
:הוסיפה נשק ללא מתחרה, ילדה תנינים -
:שיני(הם) חדות... אכזריים,
:מילאה גופם חמה במקום דם
:הלבישה את הנחשים הנוראיים אימה,
:עיטרה ביראה, ודימתה (אותם) כאלים.{{הערה|שם=אד165|איילי-דרשן (2016), עמ' 165}}.
|מקור = תרגום לעברית: ש. שפרה ו[[יעקב קליין (אשורולוג)|י. קליין]].
}}
בניגוד לאלי-ים [[זכר]]יים במרבית המיתוסים הידועים, במסופוטמיה אלת הים הייתה [[נקבה|נקבית]]: תיאמת או בשמה המלא במיתוס "תיאמתום", מילה שב[[אכדית]] פירושה בפשטות "ים" אך [[מין דקדוקי|מינה הדקדוקי]] נקבה{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 156}}.
בדומה לסיפורי בריאה רבים אחרים פותחת האנומה אליש ב[[מיתוס מוצא#הגדרות|תאוגוניה]]: הופעתם/יצירתם של האלים עוד בטרם היות העולם: התגלמות המים המתוקים הזכרי אפסו והתגלמות המים המלוחים הנקבית תיאמת מהלו את מימיהם יחד, וכך הולידו את שאר האלים. תיאמת היא איפוא ישות מיטיבה במקורה: האם והיולדת הארכיטיפית. אך לפי המיתוס, כאשר נולד מרדוך וקיבל מ[[אנו]] אל השמים את רוחות השמים במתנה, "נדלחה" תיאמת והפכה לדמות מרושעת. היא מולידה צבא של מפלצות מטילות אימה: 11 תנינים ונחשי ענק. כמו כן היא יוצרת משרת/בן זוג בשם קינגו, ודורשת להפוך אותו לשליט האלים. דמותו של קינגו משנית מאוד בעלילת האנומה-אליש, ודרשן-איילי סבורה שהיא נדרשת רק משום שתיאמת היא נקבה, ומשום כך אינה יכולה לדרוש את השלטון על האלים לעצמה, כפי שעושה אל הים בכמה מן המיתוסים.
ראש האלים החדשים [[אנשר]] מבקש מן האלים [[אאה]] ואנו להילחם בתיאמת, אך הם יראים מכוחה ומסרבים -- מוטיב משני נפוץ בסיפורי מלחמת אל הסער בים. רק מרדוך מסכים לצאת לקרב, לאחר שקיבל הבטחה שיקודם לראש האלים אם ינצח. מרדוך מתכונן למלחמה ומצטייד בכלי-נשק: קשת, מרכבה ושריון, המסמלים את כוחות מזג-האוויר ורוחות השמיים, ומזהים אותו כאל סער{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 169-174}}.
{{חלונית
|כותרת = מתוך "אנומה אליש"{{ש}}לוח ד', שורה 135 - לוח ה', שורה 58
|תוכן = :נח האדון, בפגרה הסתכל,
:חילק את הנפל וברא נפלאות:
:פיצל אות לשניים כדג יבש,
:חציה שם (למעלה) וקירה (כ)שמיים
:מתח את עור(ה) והציב משמר,
:ציווה עליהם "מימיה בל תגיר"...
:יצר מעמד לאלים הגדולים,
:כוכבים בדמותם העמיד, מזלות.
:הודיע שנה, הגביל גבולות...
:פתח דלתות בשני צדי (השמיים),
:חיזק מנעולים בשמאל ובימין.
:בתוך (תיאמת) שם את עליות (השמיים),
:יצר את הירח, על הלילה הפקיד(ו).
:הועידו (להיות כ)עדי הלילה כדי להודיע ימים
:את הרוק של תיאמת [...]
:ברא מרדוך [...]
:אסף וקבץ לעננ[ים]
:את עליית הרוח, המטרת הגשם
:הקטרת הערפל (-הוא) ערמת ארסה של תיאמת
:הועיד לעצמו ולקח בידו.
:שם את קודוקודה (ו)שפך [...]
:מעין הבקיע, נמלא מים.
:בקע מעיניה פ[רת] וחידקל...
:חתם נחיריה, הותיר [...]
:שפך על שדיה [הר] רחוק,
:מבועים ניקב כדי להוביל הלאה את יובלי המים{{הערה|שם=אד165}}.
|מקור = תרגום לעברית: נגה איילי-דרשן.
}}
לפני הקרב מסופר שמרדוך נבהל בתחילה ממראה תיאמת, ואף זה מוטיב משני נפוץ בסיפורי מלחמת אל הסער בים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 174-177}}. אך מרדוך מתאושש, ולאחר שהוא נושא נאום על פשעיה של תיאמת נפתח הקרב ביניהם. מרדוך לוכד את תיאמת ברשת העשויה מארבעת רוחות השמים, ויורה חץ בקרביה. לאחר מותה הוא כולא את בני-בריתה ו-11 התנינים והנחשים, והורג את קינגו. כמו ב[[עלילות בעל וענת]] האוגריתי, גם באנומה אליש, מלחמתו של אל-הסער במפלצות הים רק מאוזכרת בתעודות ששרדו, ואיננה מפורטת ומודגשת כמו מלחמתו באלת הים עצמה{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 172-177}}.
ההבדל העיקרי בין אנומה אליש לשאר מיתוסים של מלחמת אל הסער בים (פרט למיתוס המקראי, המושפע מאנומה אליש) הוא הסיפור ה[[מיתוס מוצא#הגדרות|קוסמוגוני]] של בריאת העולם מגופת אלת הים המנוצחת. לפני האנומה אליש לא יוחסה יכולת הבריאה למרדוך, ולא לגיבורים ואלי-סער אחרים. תיאור הבריאה של אנומה אליש מסתמך על מוטיבים מסופוטמיים ממיתוסי בריאה עתיקים יותר, כמו הפרדת השמים והארץ, ועם זאת הוא מעדכן אותם: באנומה אליש ההפרדה מתייחסת למימיה של תיאמת ולא לחומר יבש. בהמשך האנומה אליש מתוארת גם בריאת האדם מדמו של קינגו, וזהו עדכון המיתוס של [[אתרחסיס]] בו נברא האדם מדמו של אל מורד אחר: ווה-אילו המורד באנליל{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 182-185}}.
ואולם ככלל, בריאת העולם ובריאת האדם מפריעות את הרצף העלילתי של האנומה אליש: לאחריהם חוזר הסיפור למוטיבים משניים הנפוצים במיתוסים של מלחמת אל הסער בים: האלים השמחים על ניצחון מרדוך (ולא על בריאת העולם) ממליכים אותו לראש האלים, ולבקשתו נבנה לו מקדש, שמעתה יהיה גם מקום אספת האלים. במשתה חנוכת המקדש קוראים האלים ב-50 שמות של מרדוך, חלקם שמות של אלים קודמים, ובאופן זה הואצלו תכונותיהם על מרדוך. השירה מסתיימת בפניית "והגדת לבנך" לדורות הבאים לשמור ולהעביר את הסיפור{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 185-191}}.
רבים מן ההיבטים של סיפור אנומה אליש מושפעים ומשחזרים את הסיפור השומרי הקדום יותר של הריגת המפלצת אנזו על-ידי האל הגיבור [[נינורתה]], סיפור שהיה לו ככל הנראה מעמד קלאסי במיתוס ובפולחן המסופוטמי. החוקרים מסכימים שמהלך זה היה חלק מביסוס הדומיננטיות ה[[בבל]]ית, שביטלה את הפנתאון השומרי הישן עם [[אנליל]], אל העיר [[ניפור]], כראש האלים, והמליכה במקומו את מרדוך האל הבבלי. ועם זאת יש באנומה אליש גם היבטים שונים וחדשים, מהם שרירותיים שקשה להסבירם, כמו השתנות תיאמת מדמות אהובה לשנואה, ותיאור הגיבור מרדוך כאל סער. מספר חוקרים של האנומה אליש ראו בכך עדות להשפעות של מסורות לא-מסופוטמיות, ובייחוד של סיפורי מלחמת אל סער בים שיובאו מתרבויות שבהן הים מילא תפקיד חשוב יותר מאשר במסופוטמיה, תרבות שהתרכזה מסביב לנהרות ולא לחוף הים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 191-195}}.
== במקרא ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[תהום (יהדות)]], [[בריאת העולם ביהדות ובאנומה אליש]]}}
מתקופת [[ממלכת ישראל|ממלכות ישראל]] ו[[ממלכת יהודה|יהודה]], במחצית הראשונה של [[האלף ה-1 לפנה"ס|האלף הראשון לפנה"ס]] ב[[ארץ ישראל]], לא מוכרות בתעודות ארכאולוגיות כתובות מובהקות של מוטיב מלחמת אל הסער בים. לפיכך המקור היחידי למיתוס מאזור זה ומתקופה זו הוא [[תנ"ך|המקרא]]{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 205-206}}.
=== הפולמוס והמלחמה ===
כבר בסוף [[המאה ה-19]], עם גילוי ופיענוח [[אנומה אליש]], ובראשית [[המאה ה-20]] עם גילוי ופיענוח [[עלילות בעל וענת]], הצביעו חוקרי מקרא כ[[הרמן גונקל]] ו[[משה דוד קאסוטו]]{{ביאור|מצוטטים על-ידי שמואל אפרים ליונשטם{{הערה|ליונשטם 1969}}}} על מוטיב של מלחמת האל המקראי בתהום, בים ובמפלצותיו. מוטיב זה נרמז לראשונה כבר בפסוק השני של התורה{{הערה|אריה איסר ומתניה זהר. (2010). '''והרעב כבד בארץ: שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא''', עמ' 24}}, וחוזר במקומות רבים נוספים. בעקבות גונקל וקאסוטו מסכימים היום חוקרי מקרא רבים{{הערה|שם=זקוביץ15}} שהמקרא [[פולמוס|מתפלמס]] עם האנומה אליש, עם מיתוס המלחמה בים באופן כללי, ועם מיתוס המלחמה במקרא עצמו, בעיקר באמצעות הדגשה כי אף הים ומפלצותיו נבראו על-ידי האל המקראי, ושהם ככלי-משחק בידו. כך "'''התנינים הגדולים'''" הם המין היחידי של יצורים הנזכר במפורש בשמו בעת בריאת בעלי-החיים ב[[ספר בראשית]] פרק א', וב[[תהלים ק"ד]] נכתב {{ציטוטון| מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' '''כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ''' מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת. שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן '''לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ'''}}. איילי-דרשן ואחרים מייחסים פולמוס זה בעיקר ל[[המקור הכהני|מקור הכהני]]{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 223-226}}. סיפור הבריאה הסדור, השלו וההרמוני בבראשית א' הוא, לדעת קאסוטו למשל, ניגוד מכוון לבריאה האלימה והכאוטית המתוארת באנומה אליש.
עם זאת, במקומות רבים במקרא, ובייחוד בשירה, כגון ב[[ספר תהלים]], ב[[ספר איוב]], ב[[ספר ישעיהו]] וב[[ספר חבקוק]], ישנם אף תיאורים ברורים ונמלצים של מלחמת האל בים וביצוריו:
{{ציטוטון|אַתָּה '''פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים''' עַל הַמָּיִם. אַתָּה '''רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן''' תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים. אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן|{{תנ"ך|תהלים|עד|יג|טו|קצר=כן}}}}
{{ציטוטון|בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' '''בְּחַרְבוֹ''' הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל '''לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ''' וְעַל '''לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן''' '''וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם'''.|{{תנ"ך|ישעיהו|כז|א|קצר=כן}}}}
{{ציטוטון|עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה' עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת '''רַהַב''' מְחוֹלֶלֶת '''תַּנִּין'''. הֲלוֹא אַתְּ הִיא '''הַמַּחֲרֶבֶת יָם''' מֵי תְּהוֹם רַבָּה הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים|{{תנ"ך|ישעיהו|נא|ט|י|קצר=כן}}}}
{{ציטוטון|ה' אֱלֹהֵי '''צְבָאוֹת''' מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ. אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם. אַתָּה '''דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ'''|{{תנ"ך|תהלים|פט|ט|יא|קצר=כן}}}}
רוב השמות הנזכרים במסורת המקראית של המלחמה: "ים", "תנין", "לוויתן", "נחש בריח", ו"נחש עקלתון", מקבילים לשמות הישויות בהן נלחמו בעל וענת לפי השירה האוגריתית. ואולם איילי-דרשן וחוקרים נוספים סבורים, בניגוד לקאסוטו, שהמקרא איננו ממשיך ישירות את המסורת האוגריתית, אלא שגם המקרא וגם המסורת האוגריתית הם ענפים מקבילים בספרות השמית-מערבית. סיוע לכך ניתן למצוא בביטויים האוגריתיים "לתן בתֿן ברח", המקביל בעברית ל"לוויתן פתן בריח" ולא ל"לוויתן נחש בריח", ו"בתֿן עקלתן" המקביל בעברית ל"פתן עקלתון" ולא ל"נחש עקלתון". היינו, בין אם השורש המקורי בביטויים אלו היה פ-ת-נ ובין אם נ-ח-ש, חל שינוי בענף אחד של המסורת שלא חל בענף האחר{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 208-210}}.
=== שחזור השירה העברית הקדומה ===
בעקבות ניתוח המוטיב בסיפורי המזרח הקדום, הוצע איפוא שגם ב[[הדת הישראלית הקדומה|דת הישראלית הקדומה]] הייתה שירה עתיקה של מלחמת האל המקראי בים, אשר לא נכללה במקרא במפורש, אך שרדה בו בהתייחסויות ובציטוטים מרובים{{הערה|שם=קלייןעולם|יעקב קליין, עולם התנ"ך: איוב, "בכחו רגע הים", מלחמת האל הבורא בים ובעוזריו, עמ' 146-148}}. איילי-דרשן שחזרה את מהלך השירה כך{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 208-228}}:
'''1. האל נלחם בים רכוב על מרכבת סוסים, כשבידיו קשת ומטות, בהם ביקע את הים: '''{{ציטוטון|הֲבִנְהָרִים חָרָה ה' אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה. עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ.|{{תנ"ך|חבקוק|ג|ח|ט|קצר=כן}}}}.
'''2. המים זרמו מן התהומות ומן העננים:''' {{ציטוטון|רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים זֶרֶם מַיִם עָבָר נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא. שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה|{{תנ"ך|חבקוק|ג|י|יא|קצר=כן}}}}.
{{ציטוטון|רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת. זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים|{{תנ"ך|תהלים|עז|יז|יח|קצר=כן}}}}.
'''3. האל ירה את חציו, רעמו וחניתו להאיר את הארץ:''' {{ציטוטון|לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ|{{תנ"ך|חבקוק|ג|י|יא|קצר=כן}}}}.
{{ציטוטון|אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ. קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ|{{תנ"ך|תהלים|עז|יח|יט|קצר=כן}}}}.
ב[[שירת דוד]] וב[[תהילים י"ח]] מופיע נוסח שונה במקצת, לפיו האל רכוב על [[כרוב (מיתולוגיה)|כרוב]] ולא על מרכבת סוסים: {{ציטוטון|(ותגעש) וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ. עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל, גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ. וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו. וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף, וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ, סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת, חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים. מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ, בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי אֵשׁ. יַרְעֵם מִן שָׁמַיִם ה', וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ. וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם, בָּרָק (ויהמם) וַיָּהֹם. וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם, יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל, בְּגַעֲרַת ה', מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ.|{{תנ"ך|שמואל ב|כב|ח|טז|קצר=כן}}}}. כמו בשירת חבקוק [[דימוי|מדומים]] הברקים לחיצי האל. בקטע זה גם בולט איפיונו של האל המקראי כאל סער: נשקו וכליו הם ברק ורעם, ערפל, רוח, ברד ועננים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 213-214}} .
'''4. האל הוסיף להלחם באויביו באמצעות מטותיו:''' {{ציטוטון|מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע עָרוֹת יְסוֹד עַד צַוָּאר סֶלָה. נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פרזו [פְּרָזָיו] יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר|{{תנ"ך|חבקוק|ג|יג|יד|קצר=כן}}}}.
'''5. לבסוף דרך האל במרכבתו בים, והמים התעכרו:''' {{ציטוטון|דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים|{{תנ"ך|חבקוק|ג|טו|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|בַּיָּם דַּרְכֶּךָ ושביליך [וּשְׁבִילְךָ] בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ|{{תנ"ך|תהלים|עז|כ|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם|{{תנ"ך|איוב|ט|ח|קצר=כן}}}}
לדעת [[יעקב קליין (אשורולוג)|יעקב קליין]]{{הערה|שם=קלייןעולם}} ואיילי-דרשן, בגרסה המקראית הקדומה הייתה תבוסת הים מבוא לבריאת העולם, בדומה לאנומה אליש, שבה תבוסת תיאמת מובילה לבריאת העולם על-ידי מרדוך המנצח. האל המקראי, בניגוד למרדוך, אינו בורא את העולם מגופתו של אל המים המנוצח. אך גם באנומה אליש מסופר שמרדוך כלא את המים העליונים בתוך בחלק העליון של גופת תיאמת, ושם עליהם משמר כדי שלא יוכלו לצאת.
'''6. האל סימן גבול לתהום ולים, ובכך איפשר ליבשה להופיע:''' {{ציטוטון|בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם. בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם. בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ|{{תנ"ך|משלי|ח|כז|כט|קצר=כן}}}}{{ביאור|בפרק ח' בספר [[משלי]] מצטט הסופר את החכמה שקדמה לכל בריאה, ומתאורו ניתן ללמוד על מסורת הבריאה שהכיר{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 219-220}}.}}. תיאורים דומים ישנם ב{{תנ"ך|תהלים|לג|קצר=כן}}: {{ציטוטון|בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת.... כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד}}, וכן ב[[שירת הים]] ב[[ספר שמות]]: {{ציטוטון|וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם}}. עוד ניתן למצוא הדים לכך בספר ירמיהו: {{ציטוטון|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ|{{תנ"ך|ירמיהו|ה|כב|קצר=כן}}}}
איילי-דרשן משחזרת חלק זה בסיפור בשבעה שלבים נוספים{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 223-228}}:
'''0. מצב היולי: המים מכסים את העולם לפני הבריאה:''' למשל {{ציטוטון|תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם.|{{תנ"ך|תהלים|קד|ו|קצר=כן}}}}
'''1. האל יצר את גבול העולם הגדול על המים:''' למשל {{ציטוטון|בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם. בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם. בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ|{{תנ"ך|משלי|ח|כז|כט|קצר=כן}}}}
'''2. האל כינס חלק מן המים בעננים, או סגר אותם בגבולם העליון בשמים:''' למשל {{ציטוטון|הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ|{{תנ"ך|תהלים|קד|ג|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר|{{תנ"ך|תהלים|קמח|ו|קצר=כן}}}}
'''3. חלק אחר מן המים אצר במחסנים מתחת לארץ:''' למשל {{ציטוטון|כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת.|{{תנ"ך|תהלים|לג|ז|קצר=כן}}}}
'''4. חלק נוסף מהמים הניס האל מעל פני הארץ למקום אחר:''' למשל {{ציטוטון|מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן.|{{תנ"ך|תהלים|קד|ז|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה|{{תנ"ך|ישעיהו|יז|יג|קצר=כן}}}}
'''5. האל סגר את המים בגבולם התחתון על פני הארץ...''' {{ציטוטון|וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם.|{{תנ"ך|איוב|לח|י|קצר=כן}}}}
'''6. וכך נחשפה היבשה:''' {{ציטוטון|וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ ה' מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ.|{{תנ"ך|תהלים|יח|טז|קצר=כן}}}}
בסיפור הבריאה הכהני השליו בבראשית א' מגיעה לשיא המגמה להעלים את מיתוס המלחמה בים מן הקוסמוגניה: האל מפריד את המים פעמיים ביום השני: למים עליונים ולמים תחתונים באמצעות רקיע (ולא "חוק"), ומקבץ את המים התחתונים למקום אחד כדי שתראה היבשה. תאור זה חוזר בכמה מקומות אחרים במקרא באופן פחות שליו. למשל ב[[תהילים קמ"ח]] מתואר הגבול כ"חוק" : {{ציטוטון| הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם. יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ. וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר. הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת}}, ובתהלים ק"ד, האידילי מאוד בסגנונו, המים עדיין "נסים מגערת" האל ובורחים מ"קול רעמו". לדעת איילי-דרשן, התאורים האחרים במקרא אינם עיבודים של בראשית א', אלא גם הם וגם בראשית א' הם עיבודים מקבילים של מיתוס המלחמה בים ובריאת העולם.
=== מוטיבים משניים של המיתוס במקרא ===
בניתוחה של איילי-דרשן למיתוסים מרחבי המזרח הקדום נמצאו מספר [[מלחמת אל הסער בים#תעודות ומוטיבים ספרותיים|מוטיבים משניים]] של המיתוס. את חלקם מאתרת איילי-דרשן גם במקרא.
==== פחד האלים מן הים ====
למשל, בפרק מ"א ב[[ספר איוב]] מתואר באופן מפורט {{ציטוטון|מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ}}, השולט בים: {{ציטוטון|יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה. אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה}}. כמו במוטיב משני נפוץ של מיתוס המלחמה בים, האלים יראים מפניו, וכלי-נשק אינם יכולים לו:
{{ציטוטון|מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ. מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה. יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה. לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ לוֹ אַבְנֵי קָלַע. כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן}}.
==== הר צפון ====
מוטיב משני נוסף הנפוץ במיתוסי מלחמת אל הסער בים במזרח הקדום הוא [[הר צפון]], המזוהה עם הר חזי בספרות החורית-חתית. איילי-דרשן מוצאת מוטיב זה גם במקרא{{הערה|שם==איילי2016240|איילי-דרשן (2016), עמ' 240-244}}, למשל:
{{ציטוטון|'''נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ''' תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה. צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם. מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ. חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ. עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ. בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם ובתובנתו [וּבִתְבוּנָתוֹ] '''מָחַץ רָהַב'''. בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלֲלָה יָדוֹ '''נָחָשׁ בָּרִיחַ'''.|{{תנ"ך|איוב|כו|ז|יג|קצר=כן}}}}
{{ציטוטון|אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם. אַתָּה '''דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב''' בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ. לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם. יג '''צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם''' תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ|{{תנ"ך|תהלים|פט|י|יג|קצר=כן}}}}
איילי-דרשן הציעה כי "צפון וימין" מקבילים להרים חזי ונמני, הנפוצים וקשורים לאל הסער בספרות החורית-חתית, ו/או לצפון ונני, מצודה הנזכרת בספרות האוגריתית{{הערה|שם==איילי2016240}}.
==== המלכת אל הסער המנצח ====
האנומה אליש המסופוטמית, כמו מיתוס האוגריתי של מלחמת בעל בים, קשרו את בניית המקדש או ההיכל לאל הסער עם המלכתו על האלים. גם עדויות למוטיב זה מוצאת איילי-דרשן במקרא{{הערה|איילי-דרשן (2016), עמ' 244-249}}:
{{ציטוטון|הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז. ב הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ. '''קוֹל ה' עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים'''. קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר. ה קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. ... '''וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד'''. ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב '''וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם'''.|{{תנ"ך|תהלים|כט|א|י|קצר=כן}}}}
פרק זה בתהילים דומה לקטעים מסויימים בשירה האוגריתית, ומספר חוקרי מקרא העריכו שעובד מתוך מזמור כנעני לבעל.
== לאחר תקופת המקרא ==
[[הספרים החיצוניים|הספר החיצוני]] [[תפילת מנשה]] פותח בפניה אל האלוהים: {{ציטוטון|אשר עשית השמים והארץ וכל צבאם, אשר אסרת את הים בדבר מצוותך, וסגרת וחתמת תהום בשמך הנורא והנכבד|תפילת מנשה, ב-ג}}.
[[חזון יוחנן]], בנבואה [[אפוקליפסה|אפוקליפטית]] על אחרית הימים, חוזה מלאך שירד מן השמים {{ציטוטון|ויתפוש את התנין את הנחש הקדמוני... וישליכהו אל תהום ויסגור עליו ויחתום|חזון יוחנן כ', ב-ג}}.
מקורות רבים בספרות [[חז"ל]] מספרים על מרד הים או "[[שר של ים (חז"ל)|שר של ים]]" בשעת הבריאה, ועל מלחמת ה' במרד והכנעתו: {{ציטוטון|בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם [כדי שתתגלה היבשה], אמר לפניו: ריבונו של עולם, די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, שנאמר "בכוחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב" (איוב כ"ו, י"ב).|תלמוד בבלי, בבא בתרא עד ע"ב}}.
[[רבי יוחנן]] זיהה את "התנינים הגדולים" בבראשית א' עם "לויתן נחש בריח" ו"לויתן נחש עקלתון" שבספר ישעיהו (בבא בתרא עד ע"ב). באותו מקום דרש [[רב (אמורא)|רב]] כי הקב"ה "סירס את הזכר" שבין התנינים "והרג הנקבה" כדי שלא יזדווגו זה עם זה ולא יחריבו את העולם בעוצמת המעשה. זיהוי חז"ל את "התנינים הגדולים" עם הלוויתן הביא למסורות רבות נוספות של ניצחון ה' על חיה זו, למשל שהוא הורגה ושומר את בשרה למאכלם של צדיקים לעתיד לבוא (תלמוד בבלי, בבא בתרא עה ע"א){{הערה|שם=זקוביץ15}}.
== לקריאה נוספת ==
* נגה איילי־דרשן (2016). '''ודורך על במתי ים: מלחמת אל הסער בים בספרות המזרח הקדום'''. ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק - ירושלים.
* ליונשטם, ש. א. (1969). מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו אל מיתוס הים במקרא. '''ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה''', 96-101.
== ראו גם ==
* [[כאוס (מיתולוגיה)#"מלחמה בכאוס"|מפלצות כאוס ו"כאוסקאמפף"]]
* [[מיתוסים של מבול]]
* [[פרוטו-הודו-אירופית#מיתוסים]]
== ביאורים ==
{{ביאורים}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מיתולוגיה]]
[[קטגוריה:פולקלור]]' |
האם השינוי בוצע דרך נקודת יציאה של רשת Tor או לא (tor_exit_node) | false |
זמן השינוי בתסדיר יוניקס (timestamp) | '1720215112' |
שם מסד הנתונים של הוויקי (wiki_name) | 'hewiki' |
קוד השפה של הוויקי (wiki_language) | 'he' |
