גוטורם, מלך נורווגיה
גוטורם זיגורדסון (בנורדית עתיקה: Guthormr Sigurðarson, בנורווגית: Guttorm Sigurdsson; 1199 – 11 באוגוסט 1204) היה מלך נורווגיה במהלך מלחמת האזרחים הנורווגית מינואר 1204 ועד מותו. גוטורם היה נכדו של סבר, מלך נורווגיה והוא הוכרז כמלך על ידי אנשי הסיעה של סבו, ה"בירקביינר" (Birkebeiner) כאשר הוא היה בן ארבע בלבד. למרות שברור שלא הייתה לו שליטה על האירועים שהתרחשו סביבו, עלייתו לכס המלכות של גוטורם, תחת העוצרות של הוקון "המשוגע" (בנה של ססיליה, אחותו החורגת של סבר ובתו של זיגורד השני), הובילה לחידוש העימות בין סיעות הבירקביינר וה"בגלר" (Bagler), כשזו האחרונה זוכה לתמיכה צבאית של ולדמר השני, מלך דנמרק.
| לידה | 1199 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 באוגוסט 1204 (בגיל 5 בערך) טרונדהיים, נורווגיה  | ||||
| שם מלא | גוטורם זיגורדסון | ||||
| מדינה |
 נורווגיה | ||||
| מקום קבורה | קתדרלת נידארוס, טרונדהיים, נורווגיה | ||||
| שושלת סבר | |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
תקופת מלכותו של גוטורם באה לקיצה באופן פתאומי כאשר הוא חלה ומת לאחר שבעה חודשים על כס המלכות. על פי השמועות שנפוצו בקרב אנשי סיעת הבירקביינר, נגרמו מחלתו ומותו על ידי רעייתו של הוקון "המשוגע", כריסטינה, האשמה שהיסטוריונים מודרניים מפקפקים בה. בעקבות מותו של גוטורם התחדשו עימותים בעצימות נמוכה, עד שהושג הסדר בין הצדדים ב-1207 והממלכה פוצלה באופן זמני. למרות מעמדו כמלך, לא נכלל גוטורם ברשימות המלכותיות הרשמיות של נורווגיה.
רקע עריכה
גוטורם היה בנו הבלתי חוקי של זיגורד לווארד, בנו של המלך סבר. זהות אמו לא ידועה. זיגורד מת לפני אביו, שמת ב-1202 ואת כתרו ירש בנו הצעיר, הוקון השלישי. הוקון מלך עד ה-1 בינואר 1204. במהלך תקופת מלכותו הקצרה הוא הנהיג מדיניות של שלום ואיחוד מחדש בין סיעות הבירקביינר והבגלר, אך לאחר מותו קרס האיחוד בין שני הפלגים והחל שלב חדש במלחמת האזרחים הנורווגית. חלק מאנשי הבירקביינר היו ממורמרים ממדיניות הפיוס של הוקון כלפי הבגלרים, וייתכן שעקב כך נגרם מותו. בעקבות זאת הפך הוקון "המשוגע" להיות המנהיג המרכזי של סיעת הבירקביינר.
יום לאחר מותו של הוקון השלישי הכריזו הבירקביינרים על גוטורם כמלך בהתייעצות עם מרטין, הבישוף של ברגן. אחיינו של סבר, הוקון "המשוגע" מונה מידית להיות העוצר ומפקד הצבא. על פי הסאגות של הבגלרים, המלך הצעיר נטל חרב, הציב אותה לצדו של הוקון והושיט לו מגן. בהמשך הוא העניק להוקון את התואר רוזן, בהסכמת כל ראשי השבטים והוקון התיישב לצדו על כס המלכות. ישיבתו של הוקון על כס בגובה זהה לכסאו של גוטורם סימלה את מעמדו החזק בניגוד למקובל, שרוזן יושב על כס נמוך יותר מזה של המלך. אחיין אחר של סבר, פטר סטויפר ואיינר קונגסמג, בעלה של ססיליה, מונו להיות האפוטרופוסים של גוטורם.
מרידה ומוות עריכה
מינויו של הוקון "המשוגע" תאב המלחמה והשליטה (הבגלרים כינו אותו "הכלב המשוגע") לתפקידי מפתח, עוררו עימותים בשורות הבירקביינרים ולהחמרת היחסים עם הבגלרים. עליית כוחו של הוקון גרמה לבגלרים להאמין שאפסה התקווה לשלום על הבירקביינרים. לפיכך יצאו הבגלרים לדנמרק והתלכדו שם סביב לארלינג סטיינווג, בנו לכאורה של מגנוס החמישי, שב-1203 ניסו הבגלרים להכריז עליו כמלך. מרידתם זכתה לתמיכתו של ולדמר השני, מלך דנמרק, ששאף להשיב את השליטה הדנית על מחוז ויקן בנורווגיה.
ביוני הגיע ולדמר לוויקן בראש צי של 300 ספינות וארלינג ביצע מבחן על פי משפט האל בנוכחותו. בתמורה העניק ולדמר לארלינג 35 ספינות ויחד עם פיליפ סימונסון הוא נשבע אמונים לוולדמר. למרות שתביעתו של פיליפ לכתר נתמכה הן על ידי ולדמר והן על ידי הכנסייה, בסופו של דבר הכריזה סיעת הבגלר על ארלינג כמלך ועל פיליפ כעל רוזן ולקחה לעצמה במהירות את השליטה על ויקן. מנגד הוכרז גוטורם כמלך על ידי סיעת הבירקביינר באספת אצולה שהתכנסה בטרונדהיים באביב או בראשית הקיץ. בעוד הוקון עוסק בכינוס צבא ללחימה בבגלרים, חלה גורטורם לפתע וב-11 באוגוסט הוא מת. הוא נקבר בקתדרלת נידארוס שבטרונדהיים.
בגרסה רחבה יותר של הסאגה של הבגלר, נרמז שמחלתו ומותו של גוטורם נגרמו על ידי הנסיכה השוודית כריסטינה, שנישאה להוקון "המשוגע" זמן קצר לאחר מותו של גוטורם. היסטוריונים מודרניים מחשיבים את הטענה הזאת כמגוחכת, וטוענים שהיא קשורה לשמועות שנפוצו בשורות הבירקביינרים על מותו הפתאומי של הוקון השלישי כמה חודשים קודם לכן. אותם מקורות שהיו אחראים להפצת שמועות אלו טענו שהוקון השלישי הורעל לכאורה על ידי אלמנתו של סבר, המלכה מרגרטה, דודתה של כריסטינה. הצעתו של הוקון "המשוגע" לרשת את כס המלכות לאחר מותו של גוטורם, נדחתה, שכן אף אחד לא בטח בו והיו לו מתנגדים חזקים. מותו של גוטורם הוביל למלחמה בעצימות נמוכה בין יורשו, אינגה השני, לבין הבגלרים, עד שב-1207 הושג הסדר בין אינגה, הוקון והטוען לכתר החדש מטעם הבגלרים, פיליפ סימונסון, הסדר שבמסגרתו פוצלה הממלכה במשך כמה שנים.