האיש מעוות-השפה
האיש מעוות השפה (אנגלית: The Man with the Twisted Lip) הוא אחד מ-56 סיפורי שרלוק הולמס הקצרים מאת ארתור קונן דויל. הוא פורסם לראשונה ב"סטרנד מגזין" בדצמבר 1891, והוא הסיפור השישי בספר "הרפתקאותיו של שרלוק הולמס", שפורסם בשנת 1892.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ארתור קונאן דויל  |
| איורים |
סידני פאג'ט |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
סיפור קצר |
| מקום התרחשות |
לונדון |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1891 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
חמישה חרצני תפוז |
| הספר הבא |
הרפתקת הכדכוד הכחול |
  | |
עלילה עריכה
לביתו של ד"ר ווטסון מגיעה בשעת לילה מאוחרת ידידה של אשתו בשם קייט ויטני ומבקשת את עזרתו במציאת בעלה אייזה ויטני דוקטור לתאולוגיה המכור לעישון אופיום ונעדר מהבית במשך יומיים, לאור המידע שבידה יצא ד"ר ווטסון למאורת אופיום הנמצאת בסמטת סוונדם במזרח לונדון שם נראה ד"ר ויטני באחרונה.
לאחר שמוצא ד"ר ווטסון את ד"ר ויטני הוא מגלה לפתע את ידידו שרלוק הולמס מחופש לזקן המעשן אופיום, על פי בקשת הולמס הוא שולח את ד"ר ויטני לבדו בכרכרה לביתו כשעמו פתק עבור אשתו המודיע לה כי נשאר בחברת ידידו, אחרי כמה דקות מצטרף הולמס לד"ר ווטסון ומסביר לו כי לדעתו חוסל אדם בשם נוויל סנט קלייר במאורה זו וגופתו הושלכה דרך דלת סתרים ברצפה בצדו האחורי של הבניין.
במהלך נסיעתם ללי, שם יפגשו את אשתו של נוויל, מספר הולמס לווטסון את פרטי הפרשה. נוויל סנט קלייר הגיע בשנת 1884 ללי וברשותו סכום גדול של כסף, הוא קנה בית גדול וניהל אורח חיים מפואר, בשנת 1887 נשא לאשה את בתו של בעל מבשלת השכר המקומית, מדי בוקר נהג לנסוע העירה לצורך עסקים אם כי לא היה לו עיסוק מוגדר.
ביום שני של אותו השבוע הקדים מר סנט קלייר לצאת מביתו וציין כי עליו לעשות שני סידורים וכי יביא קופסת קוביות לבנו. אשתו שבאופן מקרי הוצרכה לצאת אף היא אל העיר שמעה לפתע קול זעקה וראתה את בעלה בחלון הבית בו שכנה המאורה, מנפנף לה בידו ולאחר מכן נעלם בפתאומיות כאילו נמשך מאחור, כשנכנסה אל המאורה מנע ממנה בעלי המאורה, מלח הודי, מלעלות אל הקומות העליונות. היא פנתה למשטרה ובביקורם במקום לא מצאו נפש חיה פרט לנכה בשם יו בון שגר במקום, אך ברור היה שבעלה שהה במקום כי נמצאה שם קופסת קוביות מהסוג שהבטיח מר סנט קלייר לקנות לבנו. בחיפוש מעמיק יותר נמצאו כתמי דם על אדן החלון המשקיף אל אחד מרציפי הנהר, בין הרציף לחלון ישנה רצועה צרה היבשה בשעת השפל ומתכסה במים בשעת הגאות בגובה של מטר וחצי. כמו כן נמצאו בגדיו של מר סנט קלייר לבד ממעילו מאחורי וילון באחד החדרים.
המלח ההודי לא יכול היה להיות הרוצח מאחר שהופיע למרגלות גרם המדרגות שניות אחרי הופעתו של מר סנט קלייר בחלון, כך שהחשד נפל על הנכה שנכותו הסתכמה בצליעה בלבד, יו בון היה קבצן מצליח שהסתיר את קבצנותו במסווה של רוכל מוכר גפרורים, על שרוולו נמצאו כתמי דם אך הוא הצביע על חתך בקמיצתו כמקור הדם, הוא גם תלה בחתך זה את כתמי הדם שעל החלון ולא ידע להסביר את המצאות הבגדים בדירתו. בזמן השפל כאשר נחשפה רצועת הקרקע שבין החלון לרציף נמצא על גבה מעילו של מר סנט קלייר כשכיסיו מלאים במטבעות, מה שהעלה את החשד שאחרי שהשליך יו בון את מר סנט קלייר מבעד לחלון רצה להיפטר מבגדיו, והוא מילא את כיסי המעיל במטבעות פרי עבודת קבצנותו כדי שישקע במי הנהר, גם מיתר הבגדים היה מתפטר בדרך זו אם לא שבאו השוטרים.
כשמגיעים הולמס וווטסון לביתה של מרת סנט קלייר, היא מביכה את הולמס בשאלה האם סבור הוא שבעלה מת, והוא משיב לה שכן, האשה מפתיעה אותו כשהיא מודיעה לו על מכתב שהגיע מבעלה בה מודיע לה שהכל יסתדר ואין לה לפחד, היא מזהה את הכתב ככתב ידו של בעלה אף שהכתב שעל גבי המעטפה אינו שלו. הולמס חוקר את האשה על כמה פרטים בנוגע לבעלה ובנוגע למפגשם בסמטת סוונדם, ומעביר את הלילה בהרהורים אודות הפרשה.
בבוקר פונים הולמס וד"ר ווטסון למטה המשטרה שם מוחזק יו בון במעצר, לאחר שהם נכנסים לתאו כשהלה עדיין בשנתו משפשף הולמס את פניו עם ספוג רטוב שהביא עמו וחושף כי הקבצן אינו אחר מאשר מר נוויל סנט קלייר.
בסיפורו הוא מגלה כי היה שחקן תיאטרון ולאחר מכן עיתונאי, כאשר פרסם סדרת מאמרים על קבצנים בעיר הבירה נאלץ להתחזות לקבצן, להפתעתו גילה שסכום הכסף אותו הרוויח כקבצן היה גדול בהרבה משכרו כעיתונאי ובעקבות הסתבכות עם פרעון שטר חוב של ידיד עליו חתם ערבות חזר מר סנט קלייר לעבוד כקבצן תחת השם יו בון, הוא לא סיפר על כך לבני משפחתו כדי לא לביישם, ביום שני ראה לפתע את אשתו דרך החלון וקריאת הפתעה פרצה מגרונו והוא מיהר להתחפש שוב לקבצן תוך כדי ניסיון להסתיר את בגדיו המקוריים.
בהסכמת המפקח ברדסטריט התחייבה המשטרה להשתיק את העניין אם יתחייב מר סנט קלייר להפסיק בעבודתו כקבצן.
