ארתור קונאן דויל
סר ארתור קונאן דויל (באנגלית: Arthur Conan Doyle; 22 במאי 1859 – 7 ביולי 1930) היה סופר סקוטי, ידוע בעיקר בשל סיפורי הבלש הבדיוני שרלוק הולמס, אשר נחשבו לחידוש משמעותי בתחום הספרות הבלשית. הוא היה סופר פורה, שעבודותיו האחרות כללו סיפורי מדע בדיוני, רומנים היסטוריים, מחזות ושירה. קונאן דויל היה רופא בהכשרתו.
.jpg) | |
| ארתור קונאן דויל בינואר 1913 | |
| לידה |
22 במאי 1859 אדינבורו, הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| פטירה |
7 ביולי 1930 (בגיל 71) קרוובורו (אנ'), הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Arthur Ignatius Conan Doyle  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| לאום | בריטי |
| מקום קבורה |
Church of All Saints cemetery |
| מקום לימודים |
Stonyhurst Saint Mary's Hall, Stella Matutina, קולג' סטוניהרסט, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת אדינבורו |
| שפות היצירה | אנגלית |
| סוגה | ספרות בלשית, רומן היסטורי |
| יצירות בולטות | ספרי שרלוק הולמס |
| הושפע מ | אדגר אלן פו |
| השפיע על | אגאתה כריסטי וכותבי ספרות בלשית אחרים, אדגר רייס בורוז. |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Mary Louise Conan Doyle, Adrian Conan Doyle, Denis Conan Doyle, Alleyne Kingsley Conan Doyle, Jean Conan Doyle |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.conandoyleestate.com | |
| חתימה |
 |
  | |
"קונאן" הוא במקור שם אמצעי, אך בשנים מאוחרות יותר השתמש בו דויל כחלק משם משפחתו.
ביוגרפיה
עריכהארתור קונאן דויל נולד ב-22 במאי 1859 באדינבורו לזוג ממוצא אירי: צ'ארלס ומארי דויל. הוא נשלח לבית ספר ישועי בגיל תשע, וכאשר עזב את בית הספר בשנת 1875 נטש את הנצרות והפך לאגנוסטי.
מ-1878 ועד 1881 למד רפואה באוניברסיטת אדינבורו. לאחר לימודיו שירת כרופא אונייה בנסיעה לחוף מערב אפריקאי, ובשנת 1882 ביצע את התמחותו בפלימות' (עיר בדרום-מערב אנגליה). הוא השלים את הדוקטורט שלו בשנת 1885.
פעילותו הרפואית לא זכתה להצלחה גדולה. בזמן שהמתין למטופלים, החל לחבר סיפורים. התנסותו הספרותית הראשונה פורסמה במגזין מקומי באדינבורו לפני שהיה בן 20.
הוא עבר לגור בסאות'סי. יצירתו המשמעותית הראשונה הייתה "חקירה בשני", שפורסמה בעיתון חג המולד של שנת 1887, והציגה לראשונה את שרלוק הולמס, שדמותו עוצבה בהשראת פרופסור ג'וזף בל - מרצה באוניברסיטת אדינבורו. בזמן מגוריו בסאות'סי, בין השנים 1884 ו-1890, שיחק כשוער בקבוצת הכדורגל החובבנית AFC פורטסמות', שהתפרקה בשלהי המאה ה-19 ואינה קשורה למועדון הכדורגל פורטסמות' שנוסד רק ב-1898.
בשנת 1885 נישא ללואיזה הוקינס. היא סבלה משחפת, ומתה בפתאומיות בשנת 1906. בשנת 1907 הוא נישא בשנית, לג'ין לאקי, אותה פגש לראשונה בשנת 1897. הוא אמנם התאהב בה עם פגישתם, אך שמר איתה על יחסים אפלטוניים מתוך נאמנות לאשתו הראשונה. לקונאן דויל היו חמישה ילדים, שניים מאשתו הראשונה ושלושה מהשנייה.
בשנת 1890 למד רפואת עיניים בווינה, וב-1891 עבר לגור בלונדון כדי להתמחות בתחום זה. באוטוביוגרפיה שלו כתב שאף לא מטופל אחד עבר את סף דלתו. דבר זה נתן לו עוד זמן לכתיבה.
בנובמבר 1891 כתב לאמו: "אני חושב להרוג את הולמס... ולהיפטר ממנו אחת ולתמיד. הוא מסיט את דעתי מדברים חשובים יותר". בדצמבר 1893 אכן עשה זאת. קונאן דויל שילח את הולמס ביריבו הגדול פרופסור מוריארטי, ושניהם מצאו את מותם כשנפלו יחד במורד מפלי רייכנבאך. בעקבות הפצרות פומביות רבות (וכנראה גם תגמול נאה מהוצאת הספרים) החליט קונאן דויל להשיב את הולמס לחיים, עם ההסבר הלא משכנע שרק מוריארטי נפל אל התהום, אבל מכיוון שלשרלוק אויבים נוספים, תכנן להתחזות למת גם הוא.
בסך הכול הופיעה דמותו של שרלוק הולמס ב-56 סיפורים קצרים ובארבעה רומנים של קונאן דויל (כמו כן, הופיע ברומנים וסיפורים של סופרים רבים אחרים).
בעקבות מלחמת הבורים בדרום אפריקה בתחילת המאה ה-20, והגינוי הבינלאומי על ההתנהלות הבריטית, כתב קונאן דויל חוברת קצרה: "המלחמה בדרום אפריקה: הסיבה וההתנהלות", אשר הצדיקה את התנהלות בריטניה במלחמה זו ותורגמה בצורה נרחבת ביותר. קונאן דויל האמין כי חוברת זו היא שהקנתה לו את תואר האבירות בשנת 1902. בשנת 1900 כתב ספר ארוך יותר בשם "מלחמת הבורים הגדולה".
במהלך השנים המוקדמות של המאה ה-20, ניסה סר קונאן דויל להיבחר פעמיים לפרלמנט הבריטי, אך אף על פי שזכה לתוצאות הצבעה נאות - לא הצליח להיבחר.
קונאן דויל היה רודף צדק, וחקר בעצמו שני מקרים. החקירה הובילה לשחרורם ממעצר של אסירים שהורשעו על לא עוול בכפם.
במקרה הראשון, בשנת 1906, היה מעורב עורך דין בריטי ממוצא הודי בשם ג'ורג' אדאלג'י, אשר לכאורה כתב מכתבי נאצה והתעלל בבעלי חיים. המשטרה הרשיעה את אדאלג'י, על אף שההתעללויות נמשכו גם לאחר שנאסר. אירועים אלה היוו את הבסיס לספר "ארתור וג'ורג'" מאת ג'וליאן בארנס שיצא בשנת 2010.
חלק מתוצאות מקרה זה היו הקמתו של בית משפט לעתירות פלילים בשנת 1907, כך שפעולתו של קונאן דויל למען הצדק לא הסתיימה בעזרתו לאדאלג'י, אלא המשיכה הודות להיווסדו של מוסד לתיקון טעויות שיפוט קודמות.
במקרה השני היה מעורב אוסקר סלאטר, יהודי גרמני ומפעיל בית הימורים, שהורשע בשנת 1908 כי חבט בקשישה בת 82 באלה. מקרה זה עורר את סקרנותו של דויל בשל חוסר העקביות במקרה התביעה ותחושה פנימית שסלאטר הופלל.
לאחר מות אשתו לואיזה בשנת 1906, ומותם הטראגי של בנו, אחיו, שני גיסיו ושני אחייניו במלחמת העולם הראשונה, שקע קונאן דויל בדיכאון עמוק, ואיבד את משיכתו ליצירה. הוא הפך סקפטי, ומצא נחמה בספיריטואליזם ובהוכחתו המדעית, לכאורה, של קיום חיים לאחר המוות.
דויל היה לזמן מה חברו של הקוסם המפורסם הארי הודיני, מתנגד חריף לתנועה הספיריטואליסטית. למרות התעקשותו של הודיני על כך שמדיומים ספיריטואליסטיים מוליכים את הקהל שולל (וניסיונותיו שוב ושוב לחשוף אותם כרמאים), קונאן דויל עצמו השתכנע שהודיני היה בעל כוחות על-טבעיים. הודיני לא הצליח, ככל הנראה, לשכנע את קונאן דויל כי כל יכולתו מבוססת על פעלולי קסמים פשוטים, דבר שהוביל לאווירה מרירה בין השניים.
סר ארתור קונאן דויל מת מהתקף לב בשנת 1930, בגיל 71, ונקבר בחצר כנסייה בהאמפשייר שבאנגליה.
סופרים ויוצרים רבים שאבו השראה מן הדמויות פרי יצירתו של קונאן דויל שרלוק הולמס והעזר כנגדו ד"ר ג'ון ווטסון. הסופר ג'ון לה קארה, למשל, העיד כי את ההשראה לדמותם של גיבורו ג'ורג' סמיילי ושותפו פיטר גוילאם שאב מגיבוריו של קונאן דויל[1].
מספריו
עריכהשרלוק הולמס
עריכה- חקירה בשני - רומן אשר יצא לאור בשנת 1887. הספר עורר הדים רבים בקרב בני הקהילה המורמונית משום שהאשים אותם בפשעים כבדים. בישראל יצא הספר לאור בתרגום לעברית על ידי משה דור בהוצאת "מעריב לעם" בשנת 1960, ויצא שוב לאור בתרגומו של אוֹרי בלסם בהוצאת "מרגנית"-"זמורה ביתן מודן" בשנת 1989.
- חותם הארבעה - יצא לאור בשנת 1890. יצא לאור בעברית בתרגומו של שלמה ערב בשם "חותם הארבעה או תעלומת בית שולטו" בהוצאת צ'צ'יק בשנת 1951; בשם "סימן הארבעה" בתרגומן של שלומית קדם וחדוה גיל, בהוצאת לדורי בשנת 1982; ובשם "חותם הארבעה" בתרגומו של אוֹרי בלסם בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1983.
- כלבם של בני בסקרוויל - הופיע בשנת 1901 כסיפור בהמשכים בכתב העת סטרנד, ובשנת 1902 יצא לאור כספר. נחשב לטוב שבספרי שרלוק הולמס. יצא לאור לראשונה בעברית בתרגומו של אוריאל הלפרין (יונתן רטוש) בהוצאת אמנות בשנת 1929.
- עמק הפחד - יצא לאור בשנת 1914. יצא לאור בתרגומו לעברית של מיכאל הנדלזלץ בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1990.
- זיכרונותיו של שרלוק הולמס (1894).
- הקידה האחרונה (1917).
- הרפתקאות שרלוק הולמס קובץ סיפורים קצרים אשר יצא לאור בעברית בתרגומה של שלומית קדם, בהוצאת לדורי.
- שובו של שרלוק הולמס - יצא לאור בעברית (בשם "שרלוק הולמס מפענח תעלומות") בתרגומה של שלומית קדם, בהוצאת לדורי.
- ספר החקירות של שרלוק הולמס - הופיע בשנת 1927. יצא לאור בעברית בתרגומה של שלומית קדם, בהוצאת לדורי ובתרגומו של אורי בלסם בהוצאת זמורה ביתן, בשם ספר הפרשיות של שרלוק הולמס.
מהדורות סיפורי שרלוק הולמס בעברית שנמכרות בישראל
עריכה- שרלוק הולמס - הטוב שבטוב
- תעלומת עמק בוסקומב
- שרלוק הולמס - כל הסיפורים, הוצאת מחברות לספרות
המהדורה הכרונולוגית
עריכהמהדורה זו סידרה את הסיפורים הקצרים כך שיופיעו על פי זמן ההתרחשות של החקירה המתוארת בהם. כל סדרת הספרים הכוללת שמונה ספרים (ארבעה המוקדשים לסיפורים הקצרים, ועוד ארבעת הרומנים) תורגמה לעברית בעריכת יחיעם פדן וספריית מרגנית של הוצאת זמורה-ביתן באמצע שנות ה-80. אוספי הסיפורים הקצרים, לפי הסדר, הם (כל השמות נבחרו על פי שמות של סיפורים קצרים מאותו קובץ):
- פרשת הבלש הגוסס
- תעלומת עמק בוסקומב
- פרשת נזר התרשיש
- תעלומת הדמויות המרקדות (תרגם אורי בלסם)
רומנים היסטוריים
עריכה- החברה הלבנה (1891).
- הרפתקאותיו של מיכה קלארק (1888).
- האודיסאה של מיכה קלארק.
- סר ניגל.
רומנים אחרים
עריכה- העולם שאבד
- המקרה המוזר באוקספורד (תרגום חפשי).
- תעלומתו של סטארק מונרו (תרגום חפשי).
- הטרגדיה של נוסעי ה"קורוסקו" (תרגום חפשי).
- הרפתקה בבית הכפרי (תרגום חפשי).
- גרזן עם ידית כסופה (תרגום חפשי).
ראו גם
עריכה- ערכים בקטגוריה ספרי ארתור קונאן דויל
- שרלוק הולמס (סרט)
- שרלוק (סדרה)
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ארתור קונאן דויל- כתבי ארתור קונאן דויל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אריאנה מלמד, יש חיים אחרי המוות, באתר ynet, 3 בספטמבר 2004
- ארתור קונאן דויל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ארתור קונאן דויל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ארתור קונן דויל (1859-1930), דף שער בספרייה הלאומית
ארתור קונאן דויל, ברשת החברתית Goodreads- חיי ארתור קונן דויל יוצרו של הבלש שרלוק הולמס : גרסת סיפור הקומיקס וגרסת אוריאל אופק, באתר המולטי יקום של אלי אשד
הערות שוליים
עריכה- ^ ג'ון לה קארה, "הקדמה:אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בעולם, או למה אנחנו אוהבים את קולו של ווטסון", מתוך הספר "כלבם של בני בסקרוויל, ועוד סיפורים", מאת ארתור קונאן דויל, הוצאת אריה ניר, 2008, עמודים 8–9, "אין פלא אפוא שצימודם של הולמס ווטסון הוליד יותר חקיינים מכל צמד ספרותי אחר. דרמות שוטרים בנות- ימינו שואבות מהם בלי הפסק. הם אחראים בלעדיים כמעט לסרטי הצמד- חמד. המותחן המודרני היה אבוד בלעדיהם. בלי שרלוק הולמס, האם הייתי ממציא אי- פעם את ג'ורג' סמיילי? ובלעדי ד"ר ווטסון, האם הייתי נותן אי- פעם לסמיילי את העזר- כנגדו פיטר גילם? הייתי רוצה לחשוב שכן, אבל אני מטיל בכך ספק גדול".