מרטין גוטפריד וייס
מרטין גוטפריד וייס (3 ביוני 1905 – 29 במאי 1946) היה המפקד האחרון של מחנה הריכוז דכאו. בנוסף, מאפריל 1940 עד ספטמבר 1942 פיקד על מחנה הריכוז נוינגמה, ומנובמבר 1943 עד מאי 1944 היה המפקד הרביעי של מחנה מיידנק.
 | |
| לידה |
3 ביוני 1905 Weiden in der Oberpfalz, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
29 במאי 1946 (בגיל 40) לנדסברג אם לך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
  | |
ביוגרפיה עריכה
וייס נולד בויידן, גרמניה. אביו עבד עבור חברת הרכבת הבאוורית. היו לו שתי אחיות והוא חונך כקתולי. לאחר סיום לימודי החובה שלו, החל ללמוד הנדסת מכונות בעיר לנדשוט. הוא סיים את לימודיו בשנת 1924 ועבד במשך שלוש שנים וחצי עבור חברת חשמל בבאווריה. בקיץ 1926 הצטרף לשורות המפלגה הנאצית וכן היה מהראשונים שהחלו לפעול לקידום האס אה והנוער ההיטלראי. לאחר מכן חזר לויידן והצטרף לאס אס.
איש אס אס עריכה
מאפריל 1933 וייס שירת במחנה דכאו, מנובמבר 1933 עד פברואר 1938 היה מהנדס המחנה. מחודש מרץ שובץ כשליש מפקד המחנה האנס לוריץ. בשנת 1934 נישא והביא לעולם שני ילדים.
באפריל 1940 קיבל פקודה להקים את מחנה הריכוז נוינגמה, ומנובמבר כיהן כמפקד של מחנה זה. אחד מיעדיו של מחנה נוינגמה היה להוות מחנה עבודה שיספק חומרי בניין להמבורג. כמו כן, מאפריל 1942 ועד יולי, פיקד על תת-מחנה ארבייטסדורף.
מפקד דכאו עריכה
החל מיום 1 בספטמבר 1942 וייס כיהן כמפקד מחנה הריכוז דכאו. זמן קצר לאחר מכן, אוסוולד פוהל ביקר בחריפות את פועלו וטען כי תנאי האסירים במחנה היו ירודים מדי. בתגובה, וייס שיפר במעט את התנאים ששררו במחנה. הוא העביר מספר קאפואים ממחנה נוינגמה לדכאו. לקח חלק באקציית 14f13, אקציה שהייתה חלק מתוכנית האותנסיה, ובה נרצחו 342 בני אדם במרכז המתה בהרטיים. וייס שירת במחנה דכאו עד ליום 31 באוקטובר 1943.
בעת שפיקד על מחנה דכאו, 35 אסירים נתלו למוות ו-18 אסירים נרצחו בירי. לפני שהועמד לדין, טען בתוקף כי אסירים אלו לא היו אסירי מחנה הריכוז אלא אסירי הגסטפו. הוא אמר שהם נידונו למוות על ידי היינריך הימלר והמשרד הראשי לביטחון הרייך. טענות אלו היו שקריות ואף הפרו את חוקי העונשין של הנאצים במחנות הריכוז.
מפקד מיידנק עריכה
וייס מונה לפקד על מחנה מיידנק לאחר שקודמו בתפקיד, הרמן פלורשטדט, הוצא להורג על ידי הנאצים לאחר שנמצא אשם במעילה ובגנבת רכוש וכספי האסירים. יומו הראשון של וויס כמפקד מיידנק היה 4 בנובמבר 1943. יום קודם לכן אירע במחנה טבח גדול ונורא. יותר מ-17,000 יהודים נרצחו באקציית ארנטפסט במהלך יום אחד. ישנם היסטוריונים הסבורים כי וייס נכח במחנה לובלין-מיידנק ביום הטבח, על מנת להתכונן לתפקידו החדש. ידוע כי ביומו הראשון כמפקד מיידנק היה אחראי על פינוי הגופות הרבות שהיו במחנה כתוצאה מהטבח ההמוני.
ב-18 במאי 1944, אוברשטורמבנפיהרר וייס קודם בדרגה. ב-1 בנובמבר 1944 הוא נשלח למחנה מוהלדורף. במחנה זה, ארגון טודט הקים 2 מפעלים תת-קרקעיים שתפקידם היה לייצר מטוסי קרב מדגם מסרשמיט Me 262 (מטוס הקרב הסילוני הראשון בעולם) בסיועם של עובדי כפייה ממחנה דכאו. מאחר שטייסי הלופטוואפה החלו לספוג אבדות קשות מול טייסי חיל האוויר הבריטי המלכותי, עובדי הכפייה נצטוו לפעול במרץ וביעילות. האסירים היהודים במפעלי המטוסים היו נתונים בסכנת המתה בגז אם תפוקתם הייתה איטית או לקויה. חלק מצאו את מותם מהעבודה במפעלים בעוד שאחרים מתו מטיפוס. אלו שהיו חלשים מדי מכדי לעבוד נשלחו למותם לאושוויץ. פועלו של וייס במוהלדורף אינו ברור, אך ידוע שמכל אנשי האס האס במחנה הוא החזיק בדרג הרם והבכיר ביותר.
באפריל 1945 וייס נכח במחנה דכאו. ב-28 באפריל וייס התייעץ עם שטנדרטנפיהרר קורט בכר כיצד עליו למסור את המחנה לידי האמריקאים, ביום שלמחרת נמלט מן המחנה.
משפט והוצאה להורג עריכה
וייס נלכד במינכן ביום בריחתו ממחנה דכאו, ה-29 באפריל 1945, על ידי קורפורל הנרי סנגר מגדודים התותחנים 292 של צבא ארצות הברית. הוא נשפט במסגרת משפטי דכאו שנפתחו ב-13 בנובמבר 1945. הוא נמצא אשם בפשעים נגד האנושות והוצא להורג בתלייה בכלא לנדסברג ב-29 במאי 1946.
