סטושי קוןיפנית: 今敏 ;‏ 12 באוקטובר 196324 באוגוסט 2010)[1] היה במאי, אנימטור, תסריטאי ואמן מאנגה מהעיר קושירו, הוקאידו ביפן וכן חבר באגודת יוצרי האנימציה היפנית[2]. הוא בוגר המחלקה לעיצוב גרפי של האוניברסיטה לאומנות מסשינו.

סטושי קון
今敏
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 12 באוקטובר 1963
קושירו, הוקאידו, יפן
פטירה 24 באוגוסט 2010 (בגיל 46)
טוקיו, יפן
מדינה יפן
תקופת הפעילות 1984–2010 (כ־26 שנים)
עיסוק אנימטור, במאי קולנוע, תסריטאי, אמן מאנגה
מקום לימודים Musashino Art University
פרסים והוקרה
http://konstone.s-kon.net/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נעוריו עריכה

סטושי קון נולד ב-12 באוקטובר 1963[3]. בעקבות עבודת אביו עברה משפחתו לסאפורו, שם קון למד והתחנך מכיתה ד' ועד כיתה ח'. קון היה בן כיתה וחברו של אמן המאנגה שיהו טוקיזאווה. כשהיה בתיכון שאף קון להיות אנימטור. בין יצירות האנימה האהובות עליו היו חלוצי החלל, [4]Future Boy Conan, Mobile Suit Gundam וגם Domu: A Child's Dream של קטסוהירו אוטומו[5]. קון סיים את לימודיו במחלקה לעיצוב גרפי באוניברסיטה לאומנות מסשינו ב-1982. במהלך לימודיו צפה בסרטים זרים רבים והתעניין בספריו של יסוטקה טסושי[6].

קריירה מוקדמת עריכה

קון עבד כאמן מאנגה לראשונה כשלמד באוניברסיטה עם המאנגה טוריקו (1984), וזכה במקום שני בתחרות "טסויה שיבה" של מגזין ‏Young[7][8]. לאחר מכן עבד כעוזרו של קטושירו אוטומו[9].

לאחר סיום לימודיו באוניברסיטה ב-1987, כתב קון את המאנגה החד פעמי קאיקיסן (1990). כן כתב את התסריט לסרט של קטסוהירו אוטומו, World Apartment Horror. ב-1991 עבד כאנימטור על סרט האנימציה Rojin-Z. קון עבד כמפקח אנימציה על מספר סרטים, בהם Patlabor2: The Movie של ממורו אושיי. לאחר מכן, ב-1994, הוא עבד על המאנגה Seraphim: 266,613,336 Wings עם אושיי. ב-1995 היה קון התסריטאי, אנימטור ומנהל אמנותי של הסרט הקצר Magnetic Rose, שהיה הסרט הראשון בטרילוגיית הסרטים הקצרים של קטסוהירו אוטומו, "זיכרונות".

עבודתו כבמאי עריכה

ב-1993 כתב קון את התסריט והיה מפיק שותף על הפרק החמישי של האנימציה JoJo's Bizarre Adventure. ב-1997 לעבוד על סרטו הראשון Perfect Blue (המבוסס על הרומן בעל אותו השם של ישיקאזו טקוצ'י)[10].

לאחר Perfect Blue, שקל קון להפוך את הרומן של יסוטקה טסוסו פפריקה לסרט הבא שלו. אך התוכניות הללו נעצרו לאחר שחברת ההפצה שאיתה עבד פשטה את הרגל[11]. ב-2002 יצא הסרט השני של קון, Millenium actress. הסרט קיבל ביקורות חיוביות וזכה להצלחה מסחרית; כן זכה במספר של פרסים. Millenium Actress היה הסרט הראשון שבו סוזומו הירסוואה, שקון היה אוהד שלו, היה המלחין.

ב-2003 יצא סרטו השלישי של קון, Tokyo Godfathers. ב-2004 הוציא קון את סדרת הטלוויזיה Paranoia agent, ובה 13 פרקים; הסדרה נוצרה משפע של רעיונות לסיפורים שקון הרגיש שהיו טובים אבל לא התאימו לאף אחד מהפרויקטים הקודמים שלו[12].

ב 2006, יצא הסרט פפריקה, לאחר תכנון והפקה שארכו מספר שנים. לאחר פפריקה הצטרף קון לממורו אושיי ומאקוטו שינאקי, ויחד יצרו ב-2007 את הפקת הטלוויזיה של HNK בשם Ani*Kuri15, עבורה יצר קון את הסרט הקצר Ohayō[13]. באותה שנה תרם קון להקמת אגודת יוצרי האנימציה היפנית, שבה היה גם חבר.[14]

חודשיו האחרונים עריכה

לאחר Ohayō, החל קון לעבוד על סרטו הבא. במאי 2010 אובחן עם סרטן הלבלב. הוא החליט להעביר את הזמן שנותר לו בביתו. זמן קצר לפני מותו, הוא חיבר מודעה קצרה שהועלתה לבלוג שלו על ידי בני משפחתו. בהודעתו הסביר שבחר שלא לפרסם את מחלתו, חלקית בגלל מבוכתו על גופו הכחוש. לפיכך ההודעה על פטירתו התקבלה בהלם נרחב, בעיקר מפני שבהופעותיו הציבוריות האחרונות הוא לא הראה שום סימן למחלה.[15] קון מת ממחלתו ב-24 באוגוסט 2010 בגיל 46[16][17]. לאחר מותו הוספד קון בטיים מגזין. גם דארן ארונופסקי כתב הספד לקון, שהודפס ב-Satoshi Kon's Animation Works, ספר יפני אודות קריירת האנימציה שלו.[18][19]

נכון ל-2013, סיום העבודה על Dreaming Machine נשאר במצב בלתי ברור עקב בעיות מימון, ורק 600 מתוך 1500 השוטים כבר הוכנו.[20]

רעיונות מרכזיים עריכה

כשנשאל על התעניינותו בדמויות נשים, ענה קון שיותר קל לו לכתוב על נשים מכיוון שהוא לא יכול להכיר את הדמויות באותה הדרך שהוא מכיר דמויות גבריות, ושהוא "יכול להטיל את האובססיה שלי על הדמויות ולהרחיב את ההיבטים אותם אני רוצה לתאר"[21]. סוזן ג' נאפייר מציינת, בהקשר למסגרת ההתייחסות עד ל-Tokyo Godfathers, למשרות שהנושא של ביצוע אמנותי הוא מכנה משותף ביצירותיו לדעתה רעיון המבט הגברי הוא נושא יותר חשוב. נאפייר מראה את האבולוציה בשימוש של קון במבט הגברי מהיבטיו המוגבלים והשליליים ב-Magnetic Rose ו-Perfect Blue, דרך מבט שיתופי ב-Millennium Actress ומסתיים בסוג חדש של מבט ב-Tokyo Godfathers המלא באי ודאות ואשליה.

דין דהבלואה ציין ש"סטושי קון משתמש במדיום הציור לבחון סטיגמות חברתיות ואת נפש האדם, להטיל אור על המורכבויות של האדם בדרכים שאולי לא היו מצליחות בלייב אקשן. חלק גדול מיצירתו הוא מחוספס, אינטנסיבי ולעיתים אף מסוייט. קון לא נרתע מנושאים בוגרים או מאלמנטים שדרך כלל משמשים בלייב אקשן בסרטיו, והסרטים שלו תמיד נמצאים במרחב בין קריקטורה והלום האמיתי.[22]

יצירות עריכה

פילמוגרפיה עריכה

תסריטאי / אנימטור עריכה

  • World Apartment Horror - 1991
  • Roujin Z - 1991
  • Hashire Melos! - 1992
  • Patlabor 2 - 1993
  • JoJo's Bizarre Adventure - 1994
  • Memories (Magnetic Rose) - 1995
  • Detatoko Princess - 1998

במאי עריכה

  • Perfect Blue - 1997
  • Millennium Actress - 2001
  • Tokyo Godfathers - 2003
  • Paranoia Agent - 2004
  • Paprika - 2006 פפריקה
  • Good Morning - 2008
  • Dreaming Machine - בוטל ב 2018[23]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה