פורדיזם
פורדיזם הוא מונח בשימוש נרחב כדי לתאר (1) את מערכת הייצור ההמוני שנוצרה בראשית המאה ה-20 על ידי חברת פורד או (2) את אופן הצמיחה הכלכלי האופייני לאחר מלחמת העולם הראשונה והסדר הפוליטי והחברתי הקשור אליו בקפיטליזם מתקדם, מונח שטבע אנטוניו גרמשי ככינוי גנאי למשטר הקורפורטיבי הקפיטליסטי בראשית המאה העשרים. גרמשי ביקש לתאר בביטוי "צורה אולטרה-מודרנית של ייצור ושל שיטות עבודה—כמו זו המוצעת על ידי המתקדמת ביותר מבין צורות העבודה האמריקניות, התעשייה של הנרי פורד".[1] במפעל ייצור המכוניות היילנד פארק של פורד במדינת מישיגן הונהג ייצור על פי עקרון הסרט הנע, כשכל פועל עוסק בייצור חלק קטן מן המכונית.[2]
רקע עריכה
הנרי פורד סייע לפופולריות של המשמעות הראשונה בשנות העשרים של המאה ה-20, והפורדיזם החל לסמן את המודרניות באופן כללי. בכלא בתקופת בין המלחמות, כתב הקומוניסט האיטלקי אנטוניו גרמשי במכשולים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים להעברת האמריקנים והפורדיזם ליבשת אירופה והדגיש את כוחה הטרנספורמטיבי הפוטנציאלי כאשר הוא נשלט על ידי עובדים ולא כוחות שמרניים. הערותיו של גרמשי היוו השראה למחקר על פורדיזם שלאחר המלחמה והמשבר שלו.[3]
במשמעותו השנייה, פורדיזם נותח לאורך ארבעה מימדים:
- ראשית, כפרדיגמה תעשייתית, היא כרוכה בייצור המוני של מוצרים סטנדרטיים על פס ייצור נע באמצעות מכונות ייעודיות ועבודה מיומנת למחצה.
- שנית, כמשטר צבירה (או צמיחה) לאומי, הוא כרוך במחזור וירטואוזי של ייצור המוני וצריכה המונית.
- שלישית, כדרך רגולציה, פורדיזם כולל (1) פשרה ממוסדת בין עבודה מאורגנת לעסקים גדולים, לפיה עובדים מקבלים זכויות ניהול בתמורה לעלייה בשכר, (2) תחרות מונופוליסטית בין חברות גדולות המבוססת על תמחור ופרסום בעלות פלוס, (3) הון פיננסי ריכוזי, מימון בגירעון וצריכה המונית מבוססת אשראי, (4) התערבות מדינה להבטחת תעסוקה מלאה ולהקמת מדינת רווחה, ו-5) הטמעת כלכלות לאומיות בסדר כלכלי בינלאומי ליברלי.
- רביעית, כצורה של חיים חברתיים, פורדיזם מאופיין בתקשורת המונים, תחבורת המונים ופוליטיקה המונים.
צורת הצמיחה הפורדיסטית הפכה לדומיננטית בקפיטליזם המתקדם במהלך השיקום שלאחר המלחמה, ולעתים קרובות מיוחסת לזכותו את הפריחה הארוכה שלאחר המלחמה. עם זאת, במהלך שנות ה-70, נטיות המשבר הבסיסיות שלה הפכו ברורות יותר.[4] פוטנציאל הצמיחה של הייצור ההמוני מוצה בהדרגה, והתגברה ההתנגדות של מעמד הפועלים לתנאי העבודה המנוכרים שלו; השוק של מוצרים בני קיימא לצרכן המוני הפך לרווי; שיעור רווח יורד חפף עם סטגפלציה; התפתח משבר פיסקאלי; הבינאום הפכה את הניהול הכלכלי של המדינה לפחות יעיל; לקוחות החלו לדחות טיפול סטנדרטי וביורוקרטי במדינת הרווחה; והדומיננטיות הכלכלית האמריקאית וההגמוניה הפוליטית היו מאוימים על ידי התפשטות אירופה ומזרח אסיה.[5] תופעות אלו הניעו חיפוש רחב טווח אחר פתרונות למשבר הפורדיזם, בין אם על ידי החזרת דינמיקת הצמיחה האופיינית שלו כדי לייצר משטר ניאו-פורדיסטי או על ידי פיתוח משטר צבירה פוסט פורדיסטי חדש ואופן רגולציה.[6]
מאפיינים עריכה
גרמשי טען כי הפורדיזם הוא השיטה שבאמצעותה מנסה הקפיטליזם להתמודד עם הנטייה האנדמית שלו, על–פי התאוריה המרקסיסטית, לנפילת שיעור הרווח. בכך ביקש גרמשי להסביר מדוע תורת הדלות הגוברת של מרקס לא התממשה ולא הביאה למהפכה הקומוניסטית במערב. לטענתו, מערכת הייצור הפורדיסטית פעלה תוך שילוב של כוח ושכנוע: לפועלים הוצע שכר עבודה ורמת חיים גבוהים יותר ועידוד לשמש קודם כל כצרכנים, ובתמורה היה עליהם לתפקד באופן מושלם כבורג צייתני בתוך מנגנון עבודה היררכי.[7]
מודל הייצור הפורדיאני היה שלב במעבר מעבודת בעלי מלאכה לייצור המוני של מוצרים פשוטים, אחידים וזולים יחסית, כך שלקבוצה רחבה בהרבה של אנשים התאפשר לרוכשם. תרומתו העיקרית של פורד כאן הייתה הדגש על סטנדרטיזציה, עם מרכיבים סטנדרטיים, הליכי ייצור סטנדרטיים, דרישות מיומנות נמוכות וסטנדרטיות מפועלים ומוצר סטנדרטי. לצורך כך, פיתח פורד את פס הייצור הנע, שבו המפעיל ביצע בכל פעם משימה פשוטה אחת, החוזרת על עצמה, כשהרכיב עובר ממנו אל הפועל הבא. שיטה יעילה זו אפשרה להגדיל במידה ניכרת את פוריות העבודה של הפועלים והביאה לצניחה במחיר המכונית מ-780 דולר בשנת 1910 ל-360 דולר בשנת 1914, שנה אחרי הפעלת פס הייצור.
בגלל המונוטוניות והדרישה לריכוז מלא בעת העבודה, הייתה תחלופת העובדים במפעלי פורד גבוהה מאוד,[8] דבר שגרם לו להפחית בארבעים אחוז את מספר שעות העבודה ולהגדיל את השכר לפועל פי עשרים וחמישה (השכר לפועל פשוט לפני כינון מפעלי פורד היה פחות מחצי דולר ליום).[9]
המכונית מודל טי של פורד הייתה הדגם המוכר ביותר של שיטת העבודה הפורדיאנית, אך בשנות השלושים כבר הועם זוהרה של השיטה נוכח שיטות ייצור ושיווק עדיפות של מתחרתה הגדולה של פורד, ג'נרל מוטורס. תחת הנהגתו של אלפרד פ. סלואן אורגנה ג'נרל-מוטורס במבנה הפוך לזה של פורד: עם כמה סדרות מודלים, משברולט ועד קדילק, ומבנה מנהלי מבוזר יותר, שבו המחלקות השונות בחברה תפקדו במובנים רבים כחברות עצמאיות. על פס הייצור, עם זאת, התנהלו שתי החברות באופן דומה למדי.
המודל הפורדיאני החל לשקוע בשנות השישים וביתר שאת משנות השבעים אחרי ששיטות ייצור חדשות, חלקן על פי מודלים שהגיעו מיפן, הפגינו את היתרונות שיש לייצור גמיש ו'רזה' יותר, שבו פועל הייצור ממלא מגוון תפקידים רחב. המונח המתאר את הכלכלה היום הוא לרוב פוסט-פורדיזם.[10][11]
היבטים תרבותיים של הפורדיזם בתקשורת עריכה
הפורדיזם כמערכת ייצור תעשייתית השפיעה גם על התפתחותם של אמצעי התקשורת. פורדיזם היה השיטה ההגמונית עד לסוף המאה העשרים לייצור תרבות באמצעות מוסדות תקשורת המונים. בתעשיית הטלוויזיה הקלאסית בעשורים הראשונים לקיומה היו קיימים במדינות רבות מספר מוגבל של ערוצים לאומיים, בעלי תכנים דומים זה לזה. תכנים אלו כללו בידור ושידורי חדשות. בעלי התוכן והערוצים היו אלו שקבעו את לוח השידורים ואת תוכן השידורים ללא צורך להתחשב באופן מהותי בהעדפות הקהל. ייצור תרבות פוסט פורדיסטי החל בטלוויזיה בשנות השמונים, כאשר פותחו טכנולוגיות שידור חדשות רב-ערוציות כמו שידור בכבלים ובלוויין. אמצעי הפצה אלו אפשרו את הפעלתם של ערוצים שונים, ששידרו תכנים מגוונים יותר לקהלים צרים יותר[12][13].
לקריאה נוספת עריכה
- Gramsci, Antonio. Selections from the Prison Notebooks. ed. Q. Hoare and G. N. Smith. New York: International Publishers, 1971.
קישורים חיצוניים עריכה
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "פורדיזם/פוסט-פורדיזם", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- פורדיזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Daniel Watson, Fordism: a review essay, Labor History 60, 2019-03-04, עמ' 144–159 doi: 10.1080/0023656X.2019.1537031
- ^ Simon Clarke, What in the F---’s Name is Fordism, London: Palgrave Macmillan UK, 1992, Explorations in Sociology, עמ' 13–30, ISBN 978-1-349-13526-4. (באנגלית)
- ^ Fordism | Definition, History, & Facts | Britannica Money, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ Andrew L. Friedman, Microregulation and Post-Fordism: Critique and Development of Regulation Theory, New Political Economy 5, 2000-03, עמ' 59–76 doi: 10.1080/13563460050001989
- ^ John Bellamy Foster, The Fetish of Fordism, Monthly Review 39, 1988-03-02, עמ' 14 doi: 10.14452/mr-039-10-1988-03_2
- ^ Adam Tickell, Jamie A. Peck, Social regulation after Fordism:regulation theory, neo-liberalism and the global-local nexus, Economy and Society 24, 1995-08, עמ' 357–386 doi: 10.1080/03085149500000015
- ^ John Cunningham Wood, Michael C. Wood, Henry Ford: Critical Evaluations in Business and Management, Taylor & Francis, 2003, ISBN 978-0-415-24826-6. (באנגלית)
- ^ Boyd Fisher, Methods of Reducing the Labor Turnover, The ANNALS of the American Academy of Political and Social Science 65, 1916-05, עמ' 144–154 doi: 10.1177/000271621606500114
- ^ Boyd Fisher, How To Reduce Labor Turnover, The ANNALS of the American Academy of Political and Social Science 71, 1917-05, עמ' 10–32 doi: 10.1177/000271621707100103
- ^ Stephen Wood, The Japanization of Fordism, Economic and Industrial Democracy 14, 1993-11, עמ' 535–555 doi: 10.1177/0143831X93144004
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Post-Fordism, Wikipedia, 2023-10-13 - ^ ליבס, תמר, 1943-2015., <תקשורת כתרבות (כרך ב')>., האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003, מסת"ב 965-06-0660-2
- ^ Gaetan Tremblay, The Information Society: From Fordism to Gatesism: The 1995 Southam Lecture, Canadian Journal of Communication 20, 1995-04-01 doi: 10.22230/cjc.1995v20n4a891