פלאוניקטיס
פלאוניקטיס (שם מדעי: Palaeonictis; מילולית: "סמור עתיק", מאחר שבעבר נחשב לסוג של לוטרה) הוא סוג נכחד של יונק ממשפחת האוקסינודונים, שבסדרת הקראודונטים, אשר התקיים בין סוף הפלאוקן לתחילת האאוקן שלפני 55 עד 34 מיליון שנה, באמריקה הצפונית, בה התגלה בויומינג ובקולורדו ובמערב אירופה, בה התגלה בבלגיה, אנגליה וצרפת ונמצאו צפונה עד לאי אלסמיר שבעבר היה חמים בהרבה. הסוג הוגדר ב-1842 בידי החוקר הצרפתי הנרי מארי דוקרוטאי דה בלנוויל (אנ'). ידועים ארבעה מינים מסוג זה.
 פלאוניקטיס
| |
|---|---|
 גולגולת של פלאוניקטיס מהמין Palaeonictis occidentalis | |
| תקופה | |
| סוף פלאוקן-תחילת אאוקן 55–34 מיליון שנה לפני זמננו | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | קראודונטים |
| משפחה: | אוקסינודונים |
| סוג: | פלאוניקטיס |
| מינים | |
| |
| שם מדעי | |
 Palaeonictisבלנוויל, 1842 | |
| |
מאפיינים עריכה
הפלאוניקטיס דמה מעט גרגרן, גודלו נע בין גודל של קויוט, לגודל פומה ואף של דוב כשלמין הגדול שבהם, Palaeonictis peloria הייתה לסת באורך 20 ס"מ והוא היה גדול טורפי התקופה בה חי. הוא היה בעל מערכת לסתות קצרות רחבות ושיניים רחבות מגודלות בקדמת הלסת שפנו כלפי חוץ, ומהזכירו מעט לסתות צבוע. לסתות אלה הותאמו לנשיכה מרסקת עצמות וכנראה הותאמה לאכילת נבלות.
אוכלוסיית הפלאוניקטיס האמריקאית נכחדה עם תחילת האאוקן. באירופה הם שגשגו עד סוף האאוקן והמין האחרון שחי בסוג זה, Palaeonictis gigantea התקיים עד לפני 34 מיליון שנה מהיום יחד עם שאר משפחת האוקסינודונים. ככל נראה ההכחדה התרחשה עקב תחרות מצד טורפים חדשים כמו הנימרווידיים והמיאקויים שהחלו להתפתח אז. לעומתם ההאינודונטים המשיכו לשגשג עד המיוקן.
קישורים חיצוניים עריכה
- פלאוניקטיס, באתר GBIF (באנגלית)