פתיחת התפריט הראשי

קרטיקון

תקופה גאולוגית פרה-היסטורית בעידן המזוזואיקון
תור תת-תור גיל גיל במיליוני שנים
פלאוגן פלאוקן דן צעיר יותר
קרטיקון עליון מאסטריכט 66.0–72.1
קמפן 72.1–83.6
סנטון 83.6–86.3
קוניאק 86.3–89.8
טורון 89.8–93.9
קנומן 93.9–100.5
תחתון אלביאן 100.5–~113.0
אפטיאן ~113.0–~125.0
ברמיאן ~125.0–~129.4
הוטרוויאן ~129.4–~132.9
ולנגינאן ~132.9–~139.8
בריאסיאן ~139.8–~145.0
יורה עליון טיתוניאן עתיק יותר
חלוקה של תור הקרטיקון
על פי IUGS ,יולי 2012.
נוף מעידן הקרטיקון. בתמונה נראים סקולוזאורוס ודספלטוזאורוס תוקף עדר של ברכילופוזאורוסים.

קרטיקוןלטינית: creta - גיר) הוא התור המאוחר ביותר בעידן המזוזואיקון. הוא נמשך כ-80 מיליוני שנים, מ-145 מיליון שנה לפני זמננו (עם תום תקופת תור היורה) עד ל-66 מיליון שנה לפני זמננו (עם תחילת תור הפלאוגן). תום תור הקרטיקון מציין גם את הגבול בין עידן המזוזואיקון לעידן הקנוזואיקון. בתור הקרטיקון הגיעו הארכוזאורים לשיאם: הדינוזאורים שלטו ביבשה ונפוצו במגוון מינים וגדלים (הטיטאנוזאורים היו בעלי החיים היבשתיים הגדולים ביותר בכל הזמנים), הפטרוזאורים שלטו בשמיים ודמויי תנינאים הגיעו לממדי ענק.

תוכן עניינים

גאולוגיהעריכה

הקרטיקון מחולק לשתי תקופות, קרטיקון עליון וקרטיקון תחתון. במשך שנים היה מקובל לציין את סוף הקרטיקון בתאריך של 65 ואחר כך 65.5 מיליון שנה לפני זמננו, אך כיולים חדשים של שיטות התארוך הרדיומטריות שנעשו ב-2013 שינו אומדן זה לתאריך של 66 מיליון שנה לפני זמננו (66 משל"ז).[1]

תור הקרטיקון הוגדר לראשונה כתקופה גאולוגית נפרדת על ידי הגאולוג הבלגי Jean d'Omalius d'Halloy בשנת 1822, שבחן שכבות מאגן המשקעים של פריז. מקור המילה קרטיקון הוא במילה הלטינית creta שפורשה "גיר" שכן המשקעים הכילו כמות נכבדה של סלע אבן גיר (משקעים של סידן פחמתי מקונכיות של חסרי חוליות ימיים) שמאפיינים את תקופת הקרטיקון העליון ביבשת אירופה ובאיי בריטניה (כולל לדוגמה צוקי דובר הלבנים).

האקלים בתקופת הקרטיקוןעריכה

הקרטיקון התאפיין באקלים חם ויבש יותר מאשר היורה, ויערות הענק פינו את מקומם לערבות רחבות-ידיים עם צמחייה נמוכה, ובחלק מהאזורים למדבריות. רוב היבשות המרכזיות כבר נפרדו אחת מהשנייה, ובתחילת התור כיסו ימים רדודים חלק מהן (הידוע שבהם הוא הים הפנימי המערבי הרדוד שבמרכז אמריקה הצפונית).

בעלי חיים וצמחיםעריכה

בקרטיקון שגשגו הדינוזאורים וחיו בעדרים גדולים. בקרטיקון תחתון שגשגו הזאורופודים מקבוצת Macronaria שכללה את הברכיוזאוריים והטיטנוזאוריה. באמצע הקרטיקון, כ-90–100 מיליון שנה לפני זמננו, חיו הדינוזאורים הגדולים ביותר: ארגנטינוזאורוס, פטגוטיטאן, פוארטזאורוס, זאורופוסידון ופוטאלונגקוזאורוס. בקרטיקון עליון שגשגו האורניתופודים המתקדמים, בעיקר ההדרוזאוריים שהיו אוכלי צמחים יעילים. בשלהי תקופה זו הגיעו הצרטופסים לשיאם, כאשר התפתחו מהפסיטקוזאורים הקטנים והנפוצים והתפצלו למספר רב של מינים בעלי גולגולות עטורות "צווארון", קרניים וזיזים שונים ומשונים. קבוצות אוכלי צמחים נוספות היו אנקילוזאורים ופכיצפלוזאורים. בקרב התרופודים שגשגה בעיקר אינפרא-סדרה טטנורים והמשפחות קרכרודונטוזאוריים (בהם גיגאנוטוזאורוס הענק), טירנוזאוריים ומנירפטורים (בהם דיינוניכוס וולוצירפטור) כאשר שתי האחרונות כללו דינוזאורים מנוצים. הטורפים הקטנים, המנירפטורים, היו דינוזאורים בעלי נוצות ומהם התפתחו העופות. בין הדינוזאורים הידועים של הקרטיקון (ובכלל) נמנים הטירנוזאורוס רקס והטריצרטופס שחיו עד לסופו וגם נלחמו אחד בשני. הטריצרטופס הגדול החמוש בקרניים ועטרה גרמית היה אחד הדינוזאורים הנפוצים ביותר באמריקה הצפונית ואילו הטירנוזאורוס היה הטורף הגדול ביותר באמריקה הצפונית ובעל נשיכה מרסקת עצמות.

לצד הדינוזאורים חיו תניני ענק (הסרקוסוכוס והדיינוסוכוס), צבים, לטאות, ונחשים (דיניליסיה). יונקים קטנים ועופות קדומים. בסוף תור היורה ובתור הקרטיקון הופיעו הצמחים בעלי הפרחים.

סוף הקרטיקון וההכחדה הגדולהעריכה

הדעה המקובלת כיום טוענת כי עידן הקרטיקון הגיע לסיומו באחת, כאשר מטאוריט גדול פגע בכדור הארץ ויצר מכתש ענק. מכתש זה אותר, כנראה בחצי האי יוקטן שבמקסיקו, והוא מכונה מכתש צ'יקשולוב. כיום הוא מכוסה כולו. פגיעת המטאוריט העיפה כמויות אבק עצומות לשמים. האבק כיסה את עין השמש לכמה שנים וגרם לחשכה ולחורף ממושך. עקב כך, נגרמה הכחדה המונית הידועה בשם הכחדת קרטיקון-שלישון. באירוע זה נכחדו כ-50% מן המינים שחיו על פני כדור הארץ באותה תקופה, ויותר מ-80% מכלל היצורים ובראשם הדינוזאורים ששלטו ביבשה באותם ימים. בים נכחדו מרבית הזוחלים הימיים. נכחדו גם סוגי צמחים רבים. תאוריית המטאוריט המקובלת היום, זכתה לאישוש על ידי גילוי שיעור גדול של אירידיום בגבול K-Pg, אירידיום הוא יסוד מתכתי הנדיר בכדור הארץ אך נפוץ יותר במטאוריטים בחלל, אך עדיין לא ניתן לשלול שלהכחדה הגדולה תרמו גם שינויים באקלים.

העלמות הדינוזאורים פינתה גומחות אקולגיות. דבר זה איפשר התפתחות של היונקים בתקופת הפלאוקן. מיצורים קטנים דמויי חדף התפתחו היונקים לצורות רבות ומגוונות הדומות למה שאנו מכירים היום, וכמו כן התפתחו סוגי צמחים שונים, וכן העופות.

גלריהעריכה

 
נוף מגיל הקמפן בתור הקרטיקון בו נראים: כסמוזאורוס, לאמבאוזאורוס, סטירקוזאורוס, סקולוזאורוס (ייתכן שמדובר באאופלוצפלוס), פרוזאורולופוס, פנופלוזאורוס ועדר מרוחק של סטירקוזאורוסים. איור מאת ג'וליוס צ'וטוני.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה