צילה דראפקין

צילה דראַפקין (באנגלית: Celia Dropkin‏; 5 בדצמבר 1887 – 18 באוגוסט 1956; ידועה גם כ"ציליה" או כ"סיליה") הייתה משוררת יידיש, שכתבה גם ברוסית.

צילה דראפקין

ציליה דראפקין (מימין) לצד אחותה, בשנות ה-30
לידה	5 בדצמבר 1887 בוברויסק, האימפריה הרוסית
פטירה	17 באוגוסט 1956 (בגיל 68) ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית, האימפריה הרוסית
מקום קבורה	Mount Lebanon Cemetery
שפות היצירה	רוסית, יידיש

ביוגרפיה

צילה דראַפקין נולדה בשנת 1887, בעיר בוברויסק, שבבלארוס. דראַפקין קיבלה בילדותה חינוך דתי מסורתי, אך בנעוריה למדה גם השכלה כללית ועזבה את הדת (הצטרפה לחוגי חיים רחבים יותר מבלי להגביל את עצמה לראיה דתית-אורתודוקסית). בתום לימודיה עבדה כמורה, בוורשה, לעת קצרה. בשנת 1907 נקלעה לעיר קייב שבאוקראינה, שם נספחה אל חוג מעריצותיו של הסופר אורי ניסן גנסין. בהשפעתו של גנסין החלה דראַפקין לכתוב שירה ברוסית. השיר "והיה כי ישוב מנודו ובא אל ארצי" נכתב רוסית באותה תקופה על ידה, תורגם לעברית ועוּבּד בידי גנסין, הוכנס לסיפורו הגדול "אצל" ללא ידיעתה, והפך לנכס צאן ברזל של הספרות העברית.

צילה דראַפקין הצטרפה לתנועת הבונד, ובעיר הומל נישאה לחבר הבונד שמעיה דראפקין. בשנת 1912 הוכרחה המשפחה הצעירה להגר לאמריקה, בשל רדיפות המשטרה הצארית.

בהגיעה לניו יורק הצטרפה צילה דראַפקין לחוג משוררי היידיש, ופיתחה קריירה ענפה של עיתונאות, סיפורת וסיפורים בהמשכים, שנדפסו בעיתונות היידיש באמריקה ובתפוצות. אולם את עיקר כוחה נתנה לשירתה. שיריה נגעו בנושאים רבים, מבעד לנקודת התצפית הנשית. כך למשל, היא הייתה אם לשישה ילדים, ושיריה בנושא היו גלויים ואמיצים.

שירתה מצטיינת בהבעה נשית ארוטית, גלויה וחריפה, שהקדימה את עידן השירה הנשית המודרנית. שיריה תורגמו לאנגלית, בין השאר, גם בידי המשוררת והחוקרת קתרין הלרשטיין. אחדים משיריה גם הולחנו והושרו. שירה המפורסם ביותר באנגלית נקרא "גבירת הקרקס", שנכתב במקורו ביידיש, ותורגם לאנגלית בכמה גרסאות על ידי כמה משוררים. בשירה זה ממשילה דראַפקין את חייה ואת חיי האשה, לחייה של גבירת הקרקס, הנישאת מעל קהלה ומתנסה בפחדי מוות ותקווה לחיים.

צילה דראַפקין לא פרסמה שירים רבים בחייה, ומהדורה כוללת של שיריה ביידיש נדפסה לאחר מותה. המהדורה כונסה ונערכה בידי בני משפחתה. שיריה תורגמו למספר שפות, ביניהן אנגלית, פולנית וגרמנית, וכן מבחר נרחב משיריה וסיפור פרי עטה בתרגומו לעברית של בנימין הרשב הופיעו ב"סימן קריאה" בחוברת 12/13 (1981). חומרים אלה, יחד עם שירים רבים נוספים בתרגומו של מנחם פרי ומאמרים שלו על חייה ועל שירתה, הופיעו ב-2019 בספר 'ונשיקתי תהיה רוצחת' (הספריה החדשה).

על שירתה של צילה דראַפקין, ועל חייה, נכתבו מאמרים רבים, ביידיש, באנגלית ובעברית. דראַפקין עסקה גם בציור. היא למדה ציור במנהטן וציירה בצבעי שמן. בשנת 1959 הוציא בנה את ציוריה שנכללו בספר שיריה בכרך נפרד בשם: בילדער פון "אין הייסן ווינט".

ספרה

• אין הייסן ווינט, לידער, ציליע דראַפקין, ניו יאָרק, 1935

ספרים ומאמרים על יצירתה

• זכרונות צילה לוין-דראפקין על א.נ. גנסין, תרגם מכתב-היד ביידיש והוסיף מבוא והערות שלמה צוקר, נדפס באורי ניסן גנסין, מחקרים ותעודות, 1986
• ונשיקתי תהיה רוצחת, ציליה דראפקין. מבואות, הארות וביוגרפיה: מנחם פרי. הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019.

קישורים חיצוניים

• כתבי צילה דראפקין בפרויקט בן-יהודה
• מידע על צילה דראפקין בקטלוג הספרייה הלאומית
• ציליה דראפקין: שלושה שירים, בתרגומו של ה. בנימין, באתר הספריה החדשה
• זכרונות צילה לוין-דראפקין על א.נ. גנסין. תרגם מכתב היד ביידיש והוסיף מבוא והערות שלמה צוקר
• קתרין הלרשטיין, צילה דראפקין, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• תמר מרין, "השיר הגנוב": לאה גולדברג מתכתבת עם גנסין (ועם ציליה דראפקין) בספרה "מכתבים מנסיעה מדומה, בתוך: מכאן; כתב עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, כר' ט"ז, מרץ 2016, עמ' 54-31
• גילי איזיקוביץ, המשוררת האירוטית שניסתה להתאבד בעזרת צמותיה בעקבות אהבה נכזבת, באתר הארץ, 17 במרץ 2019
• צביה ליטבסקי, צמח עם דם וחיים: על "ונשיקתי תהיה רוצחת" לציליה דראפקין, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 27 ביוני 2019
• מנחם פרי, ציליה לוין, גנסין, ציליה דראפקין, מתוך: 'ונשיקתי תהיה רוצחת' (הספריה החדשה, 2019), באתר אקדמיה
• מנחם פרי, דרך דראפקין בשיר, מתוך: 'ונשיקתי תהיה רוצחת' (הספריה החדשה, 2019), באתר אקדמיה
• ציליה דראפקין בתרגום מנחם פרי ובנימין הרשב, ‏ולצִמאונךָ אמוֹר די, בְּשָׁדַי, בְּשָׁדַי ..., הו! 16, מרץ 2018, עמ' 377–387
• צילה דראפקין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ציליה דראפקין (1888-1956), דף שער בספרייה הלאומית