פתיחת התפריט הראשי

מיו, מיו שלי

ספר מאת אסטריד לינדגרן

מיו, מיו שלישוודית: Mio, min Mio) הוא ספר ילדים מסוגת פנטזיה אפית מאת הסופרת אסטריד לינדגרן. הספר יצא לאור בשנת 1954 ותורגם למספר שפות (בהן עברית, ב-1972). בשנת 1956 זכה בפרס גרמני לספרות ילדים (Deutscher Jugendliteraturpreis).

מיו, מיו שלי
Mio, min Mio
Mio My Mio.jpg
כריכת הגרסה העברית של הספר
מידע כללי
מאת אסטריד לינדגרן
איורים אילון וויקלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור שוודית
סוגה ספרות ילדים
פנטזיה אפית
הוצאה
הוצאה מחברות לספרות
שנת הוצאה 1954
הוצאה בעברית
תרגום דניאל נחשול
פרסים
דויטשר יוגנדליטרטורפרייס עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001863639, 001863640
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

העלילהעריכה

העלילה מספרת את סיפורו של בוֹ וילֶם אולסון (המכונה "בוסי"), יתום שוודי כבן עשר הגדל עם הורים מאמצים מהם אינו זוכה לחום ואהבה. חברו היחיד, בֶּנקה, ואביו, מהווים עבורו דוגמה למשפחה חמה אוהבת ואידיאלית. יום אחד מתברר לבוסי שאינו ילד שוודי כלל אלא נסיך, בן מלך מ"ארץ מרחקים". הוא מגיע אל אותה ארץ ומתקבל באהבה ללא גבול על ידי אביו המלך המגלה לו ששמו למעשה מיו. אביו המלך, המתאפיין באפיוניו של אביו של בנקה, קורא לו "מיו, מיו שלי". החיים באי כרי הדשא שבארץ מרחקים מתוארים כאידיליה מושלמת. מיו מתוודע ליום-יום, נער-חבר (המאופיין במידה רבה כחברו בנקה) ומקבל במתנה סוס לבן, המסוגל גם לעופף, בשם מירמיס.

אט אט נודע למיו שעל הארץ מאיים אביר שחור מ"ארץ חוץ" בשם קטו (שאמירת שמו בלבד מחוללת קמילה בטבע והתקדרות עננים). קטו האביר חוטף ילדים ולכן שרוי עצב תמידי על אנשי הארץ. מיו מתוודע גם לנבואה לפיה הוא זה שאמור לצאת ולהלחם עם קטו.

מיו ויום-יום יוצאים למלחמה בקטו, ולאחר הרפתקאות מצליחים לנצח את האביר ולהחזיר את הילדים להוריהם, ועמם את השקט והאושר לממלכה.

הספר כפנטזיה אפית נוצריתעריכה

הספר ממלא במובהק מאפיינים של פנטזיה אפית. גיבורו הוא ילד יתום, הוא מעלה על נס את ערך החברות. בילדותו נודע לו שהוא למעשה נסיך ובעל תפקיד משמעותי בעולם מקביל, שיועד לו מכוחה של נבואה. הוא עושה שימוש בנשק קסום (חרב המבקעת אבן) ובגלימת רואה ואינו נראה. הוא מאויים על ידי כוח רשע אדיר ויכול לו.

אלמנט מודגש נוסף הוא ההקרבה עד מוות של אחת הילדות החטופות, הזוכה בעקבות הקרבתה לקימה לתחייה, בדומה לישו.

מאפיינים נוספיםעריכה

שפתו של הספר, במיוחד בחלקי ההרפתקה היא פיוטית וקסומה. משפטים וביטויים החוזרים על עצמם מקנים ללשון הסיפור קצב, בפרט קריאתו של המלך לבנו "מיו, מיו שלי".

ייחוד נוסף הוא התיאור הארוך והמפורט יחסית של הזמן הטוב והמאושר אותו מבלה מיו עם אביו (המלך) וחבריו בארץ מרחקים, ביחס לפנטזיות אפיות, ההרפתקה המאיימת מתחילה בשלב מאוחר יחסית.

עיבודיםעריכה

בגרסה האנגלית נקרא מיו כילד שוודי, קרל אנדרס נילסן ומכונה "אנדי", יום-יום נקרא בגרסה האנגלית פּוּמפּוּ.

בשנת 1987 הופק סרט בשם "מיו בארץ מרחקים" (Mio in the Land of Faraway) בקופרודוקציה רוסית-שוודית-נורווגית, עם כריסטיאן בייל כיום-יום (ובנקה) וכריסטופר לי כקטו האביר[1].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מיו, מיו שלי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^   "מיו, מיו שלי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)