מיכאיל טיכונראבוב

מהנדס סובייטי

מיכאיל קלאבדייביץ' טיכונראבוב (29 ביולי 1900 - 4 במרץ 1974), מהנדס ומדען חלל סובייטי וממפתחי הלוויין הראשון, הספוטניק 1.

מיכאיל טיכונראבוב
Михаил Клавдиевич Тихонравов
Mikhail Tikhonravov.jpg
לידה 16 ביולי 1900 (יוליאני)
ולדימיר, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 במרץ 1974 (בגיל 73)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדע הטילים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מהנדס, מהנדס אווירונאוטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקדמיית חיל האוויר הסובייטי על שם ז'וקובסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות המוסד לתעופה במוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מונחה לדוקטורט אנטולי בריקוב, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מיכאיל טיכונראבוב (במדים) עם עמיתו וידידו סרגיי קורוליוב, על רקע פסלו של ציולקובסקי

טיכונראבוב נולד בעיר ולדימיר במשפחת מורה. הוא סיים את לימודיו הגבוהים באקדמיית חיל האוויר הסובייטי על שם ז'וקובסקי בשנת 1925, והיה למהנדס מומחה בתחום תכנון כלי טיס. לאחר סיום לימודיו, עבד במספר תעשיות אוויריות ועד שנת 1931 עסק בפיתוח דאונים. לאחר מכן הקדיש את עצמו לפיתוחים בתחום הרקטי.

עבודה בתחום ההנעה הרקטיתעריכה

בפגישתו עם סרגיי קורוליוב (שהובילה לשיתוף פעולה צמוד), הפציר בו קורוליוב להוביל את הפיתוח של טילים בליסטיים עם דלק נוזלי שהסתיים בסופו של דבר במספר שיגורים מוצלחים. טיכונראבוב המשיך לעסוק בתחום זה עד שנת 1966, שנת מותו של קורוליוב. בשנת 1932 עסק בפיתוח המנוע הרקטי הדו-שלבי הראשון של ברית המועצות. בשנת 1933 ניהל את הפיתוח של הרקטה הסובייטית הראשונה עם מנוע היברידי (מנוע בו ההודף והמחמצן נמצאים בשני מצבי צבירה שונים). החל משנת 1938, עסק בחקר מנועים רקטיים עם דלק נוזלי וכן בפיתוח רקטות לצורך מחקר השכבות העליונות של האטמוספירה. כיוון שבסוף שנות ה-30 הופסקו העבודות בפיתוח של טילים בליסטיים עם דלק נוזלי, התרכז טיכונראבוב בפיתוחם של הרקטות במערכת הנשק קטיושה.

טיכונראבוב היה האיש שהציע לשלב את כוחם של מנועים רקטיים רבים, לשם יצירת הטיל הבליסטי הראשון שהיה בעל טווח ביניבשתי, R-7 סמיורקה. מטיל זה פותח המשגר החללי ששיגר את הלוויין ספוטניק 1. הצעתו נתקבלה בשלב ראשון בבוז ובלעג בקרב עמיתיו המדענים שכן באותה העת הדעה הרווחת הייתה כי לא ניתן להגיע לטווחים הגדולים מ-1000 קילומטר.

קבוצת טיכונראבוב וחלקו בלוויין ספוטניק 1עריכה

בשנת 1955, לאחר אישור הסובייט העליון למיזם הלוויין הראשון של ברית המועצות, הקים טיכנוראבוב קבוצה מצומצמת של מהנדסים צעירים שעבדו למען מימוש המיזם ובניית הלוויין שנודע כספוטניק 1. טיכונראבוב היה המהנדס העיקרי שביצע את עבודת התכן ללוויין, בהנהלת סרגיי קורוליוב. לאחר שיגור הספוטניק 1 וכן לווין עם בע"ח, קיבל טיכונראבוב (ביחד עם מספר מדענים אחרים) בשנת 1957 את עיטור לנין. רק בשנים האחרונות זוכה פעילותו של טיכונראבוב להכרה בעולם, בין היתר הודות למסמכים רבים שהיו שמורים בארכיונים סגורים ברוסיה, אשר נפתחו לעיון חוקרים, ובראשם היסטוריון החלל האמריקני פרופסור אסיף סידיקי, אשר העלה במחקריו ממצאים רבים המוכיחים כי הדמות המרכזית שעמדה מאחורי הספוטניק הייתה טיכונראבוב.

טיכונראבוב ומיזמי חלל לאחר הספוטניקעריכה

מיכאיל טיכונראבוב היה פעיל במיזמי חלל סובייטיים רבים, ובהם החלליות לחקר הירח מסדרת "לונה", פיתוח החללית המאוישת הראשונה ווסטוק והנגזרת שלה ווסחוד. בנוסף המשיך לעסוק במערכות הנעת חלל.

עיטוריםעריכה

מיכאיל טיכונראבוב זכה להוקרה רבה על ידי הממשל בברית המועצות, ובין העיטורים שהוענקו לו ניתן למנות את:

בנוסף, מכתש טיכונראבוב שעל כוכב הלכת מאדים, נקרא על שמו.

קישורים חיצונייםעריכה