מיכאיל מיל

מייסדו של "מפעל המסוקים המוסקבאי ע"ש מ.ל מיל"

מיכאיל ליאונטיויץ' מילרוסית: Михаил Леонтьевич Миль; ‏22 בנובמבר 190931 בינואר 1970) היה מייסדו של "מפעל המסוקים המוסקבאי ע"ש מ.ל. מיל" (Московский вертолётный завод имени М. Л), כיום יצרנית מסוקי הקרב מיל. מפעל ו-OKB זה תכנן וייצר כמה מן המסוקים הסובייטיים הבולטים והנפוצים ביותר כגון מי-8, מי-24 ורבים אחרים.

מיכאיל מיל
Михаил Леонтьевич Миль
לידה 9 בנובמבר 1909 (יוליאני)
אירקוטסק, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 בינואר 1970 (בגיל 60)
מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי הנדסת אווירונאוטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Yudinskoe cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • Platov South-Russian State Polytechnic University
  • האוניברסיטה הפוליטכנית של טומסק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות מיל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
פיתוח מסוקים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

מיל נולד למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. סבו היה קנטוניסט שגויס מהעיר ליבאבה (כיום ליפאיה) שבלטביה והתיישב בסיביר אחרי 25 שנות שירות בצבא האימפריה הרוסית.

בגיל 12 זכה מיל הצעיר בפרס הראשון בתחרות דגמי דאונים. בשנת 1926 הוא נרשם לאוניברסיטה הפוליטכנית הסיבירית בעיר טומסק. באוניברסיטה זו לא היה מסלול למהנדסי מטוסים ומשום כך החליט לעבור ללמוד באוניברסיטה הפוליטכנית בנובוצ'רקאסק שברוסיה. ב-1932 התחתן עם חברתו הסטודנטית, שלמדה איתו באותה אוניברסיטה. לזוג נולדו ארבע בנות ובן.

בסיום הלימודים עבד כמהנדס במפעל לייצור מטוסים בעיר טגנרוג. לאחר מכן עבר למכון האווירו-הידרודינמי המרכזי, שם עסק בתכנון של אוטוג'ירו. בשנת 1939 מונה לסגנו של ניקולאי קמוב במפעל לייצור אוטוג'ירוים.

הקריירה במכון המרכזי לאווירודינמיקה עריכה

לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות התפנה לעיר בלביי שבהרי אוראל, שם המשיך לעסוק בתכנון מטוסים. בחורף 1941/1942 שהה בחזית (באזור מוסקבה) כמפקד צוות קרקע בטייסת שהפעילה את אוטוג'ירו (תחילה ניסו להפעיל אותן כתצפיתנים אוויריים לטווח אש ארטילרית. מהר מאוד התברר כי אוטוג'ירו לא מתאימים לכך וכלי טיס אלו הופנו למשימות הספקה). בקיץ 1942 שב מהחזית והמשיך במחקר ופיתוח של כלי טיס צבאיים. הוא סיים את התזה ב-1943, קיבל דוקטורט ב-1945, וב-1947 מונה לראש מעבדת המסוקים ב-TsAGI (המכון המרכזי לאווירודינמיקה), אשר אחר כך הפכה ל"מפעל המסוקים של מוסקבה ע"ש מ.ל. מיל".

תכנוני המסוקים של מיל העניקו לו פרסים מקומיים ובין-לאומיים רבים, ומסוקיו השונים קבעו 69 שיאים עולמיים. בין הפרסים הבולטים ביותר: מדליית הזהב בתערוכה הבינלאומית של בריסל (1958) עבור מסוק המי-4, פרס לנין (1958) ופרס סיקורסקי שקיבל לאחר מותו ב-1971 עבור המי-12 שהוכתר כמסוק רב העוצמה ביותר בעולם.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מיכאיל מיל בוויקישיתוף