מיכל פרי

אמנית ישראלית ומשוררת ושראלית

מיכל פרי היא ציירת ישראלית-אמריקאית, משוררת ואמנית רב תחומית. פרי פרסמה שני ספרי שירה.

מיכל פרי
לידה 1959 (בת 65 בערך)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכון אבני עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.michalperry.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

מיכל פרי נולדה בירושלים ב-1959. (באנגלית: Michal Perry, בעבר הציגה בשם נעוריה מיכל צדקה, באנגלית: Michal Sedaka או Michelle Sedaka) אביה הוא הבלשן יצחק צדקה[1] והאם רינה צדקה[2] (1939–2019), עורכת ספרותית. בשנים 19761980 למדה במכון אבני לאמנות. בשנים 19902004 חיה ועבדה ברובע הסוהו בניו יורק. במהלך התקופה ניהלה את גלריה קלארפלד-פרי לאמנות בניו יורק (1990–1994) ואת המרכז הניו יורקי של מוזיאון האמנים הבינלאומי (2000–2004).

אמנות עריכה

ציורים מסדרת "שדה שושנים" אלו ציורים גדולים, אקספרסיביים ומופשטים, כתמי צבע אדום מצוירים במקצב שחוזר על עצמו, מזכירים בצורתם שושנים. מרקם הצבע הוא בשרי ונותן תחושה של עור פצוע ומדמם. הציורים במגוון האלמנטים המנוגדים שבהם מאפשרים ביטוי למצבי תודעה וקיום שונים, שבהם עונג וכאב, יופי וכיעור, חרדה ושלווה, צמיחה וקמילה, חיים ומוות באים כולם לידי ביטוי.

כמו כן מוצגים בתערוכה טקסטים שמיכל מכנה "סקיצות של מחשבות מידיות" – כל מה שעובר בראשי ברגע נתון – ללא צנזורה – והתוצאה היא בדים ארוכים כתובים בכתב ידה בצפיפות, בצבע שמן שחור, מזכירים בצורתם מגילות וכמה ציורי כתב קטנים ואינטימיים בשמן או דיו על ניר. ציורי הכתב בדומה לציורי השדות המופשטים מעוררים ברקמתם הפלאסטית והתכנית את תחושת הפצע המדמם. הכתיבה מקפלת בתוכה רבדים של משמעות ומודעות עצמית שבה גולשת מיכל צדקה פרי בקלילות למצבי תודעה שונים כמו המעבר ממציאות פנימית למציאות חיצונית. "אני יושבת על הרצפה המכחול ביד, יום סגרירי וגשום, רוח חזקה. יום שישי היום – סוגר שבוע נוסף. בעולמי הפנימי הזמן הוא אחד". (מתוך "מגילות של כלום" מ. פרי)

במאמר "ללא עור", על ציוריה וסדרת העבודות "מגילות של כלום", כתב ההיסטוריון ומבקר האמנות גדעון עפרת: "...וכשהיא יוצרת ב־2000 את "מגילות של כלום", אותן יריעות טקסטואליות ארוכות – "קירותיה" היו למין חומות הפרדה שגרפיטי בלתי מפוקח משורבט עליהן. היא, זו שבנתה את החומה, היא שמסמנת עליה את כתב פריצתה, קריסת החומה. בה המכחול חורש, חורט, עורם, ובה הצבע גם נמרח ביד ובורא מיני טופוגרפיות של עור מצולק ושבע-קרבות.

המקרים בהם מומר העור הגופני ב"עור מילולי": "ה'אני-עור' איבד את הישענותו הביולוגית על העור. במקומה, באמצעות השיחה, הדיבור הפנימי וההסמלה הנובעת מכך, ואומנם, עריכה ראשונית של ה"דיבור" האינסופי די בה כדי לחלץ את הדואליות של חרדת מוות ושל קריאה נואשת לאהבה: "...כשהייתי בכיתה ב' כתבתי ביומן שלי, ילדים תחכו עד סוף היומן. ...אני עצובה [...] את מי זה מעניין שאת עצובה או שמחה ועוד בכיתה ב'? [....] מוזר, הכול ייפסק פתאום כשאמות, כל השטויות, הכול ייפסק בשנייה [...] מדמיינת את עצמי מתה – זה מפחיד [...] מה יותר חזק מלהעביר דקה של מחשבות לא מבוקרות, כמו אדם – דקה לפני המוות [....] אין לי הרבה במה להיאחז...אנו מציינים לעצמנו: מיכל פרי יוצרת אנלוגיה בלתי מודעת בין ה"יומן" העכשווי שלה, כאישה בשלה, לבין יומנה מכיתה ב', גיל 7.

זרם-התודעה של ה"מגילות" רחוק להיות אפוא "מגילות של כלום": זהו זרם רגרסיבי המאחד את אוקיינוס הדם עם אוקיינוס האהבה ותולה הָא בהָא. "זה כמו להיות בחדר סגור ורק השריטות על הקיר", היא כותבת ומאחדת את מושג הקיר הכולא של ציוריה עם העור השרוט במונחיו של אנזייה. שבדידותה וחרדותיה של האמנית מסגירות גירוש מגן-העדן של מגע העור הראשוני (זה של האם והתינוקת), חיפוש נואש אחר תחליף לאהבת האם הנעדרת, ויותר מכל, המרת העור הגופני הפגוע – ובעצם, ציוריה של מיכל פרי כחיסול עצמי של עורה – ב"עור מילולי" של הטקסטים האינסופיים. אין היא "כותבת בעור", כי אם כותבת את העור." "זהו מאמר על ייסורים ועל גאולה של מי שמוכיחה בבדיה "כי הדם הוא הנפש" ("דברים", י"ב, 23). במסורת העינויים המדממים של תומרקין, גרשוני ואביבה אורי, אך בגרסה מופשטת אקספרסיוניסטית. וכאן סוד "הנשגב" בציוריה של מיכל פרי: שבגודלם הרב, בתעצומות הרגש המבוטאים בהם ובסערות הצבע המתגעשים, "נופיה" עולים מדרגת ה"יפה" לדרגת "הנשגב" במובנו הרומנטי-גרמני העמוק: במקור הקאנטי, נזכיר, עסקינן בחוויית אובדנה של ההכרה העצמית הסופית מול אינסופיותו הכובשת של הטבע, אך גם אישושו העצמי המוגדל של האני בזכות איתור האינסופיות בתוככי תבונת האני. מבחינתו של קאנט, זוהי חוויית ההשתחררות מתלותו של האני בטבע וגילוי חירותו היוצרת הרוחנית של האני הבורא עולם."

ספרים עריכה

  • "בין אור לאור" - שירים, בהוצאת ארגמן מיטב, אפריל 2022.
  • "מגילות של כלום", שירים ומונולוגים מזרם התודעה, פורסם כחלק מתערוכת יחיד בבית האמנים בתל אביב בשנת 2008.

ביקורת וראיונות עריכה

מיצירתה עריכה

תערוכות עריכה

תערוכות יחיד עריכה

  • "מגילות של כלום", גלריה לאמנות, אוצרת דניאלה טלמור, בית האמנים, תל אביב (2009)
  • "ציורים", גל-און גלריה לאמנות, אוצרת דניאלה טלמור, תל אביב (2009)
  • "שוחה באוקיינוס אדום", גלריה פרמידה, אוצרת שרלי משולם, חיפה (2007)
  • "נופי תודעה", מוזיאון לאמנות בוקה-ראטון, אוצרת "'בלייזר מ. וונדי,"' בוקה-ראטון, פלורידה קטלוג[4] (2003).
  • "שלמה", גלריה לאמנות תיאטרון גבעתיים, אוצר דורון פולק (2002).
  • "שלמה", גלריה לאמנות תיאטרון ירושלים, (2002).
  • "שלמה", גלריה לאמנות בית אבא חושי, חיפה (2002).
  • "שלמה", גלריה לאמנות בית יד לבנים, טבריה (2002).
  • "מגילות של כלום", מייצג סטודיו, ניו יורק (2001)
  • "תנועות", לוס אנגלס, קליפורניה (קטלוג) (2000)
  • "ציורים", מוזיאון האמנים הבינלאומי, אוצר ריצ'רד וואשקו, לודז', פולין (1996).
  • "ציורים מופשטים", קליפורניה גלריה קארטיו-טומפסון, בוורלי הילס, לוס אנג'לס, קליפורניה (קטלוג) (1995).
  • "הכתובת על הקיר", גראדק, מוזיאון לאמנות מודרנית, זאגרב, קרואטיה (קטלוג) (1994).
  • "הכתובת על הקיר", הגלריה הלאומית, פלובדיב, בולגריה (1994).
  • "ציורים," גלריה מבט, תל אביב (1994)
  • "שלמה", גלריה קלרפלד-פרי, ניו יורק, ניו יורק (קטלוג)[5] (1993).
  • "אנשי ניו יורק", גלריה קלרפלד-פרי, ניו יורק, ניו יורק (קטלוג) (1991).
  • "פורטרטים", גלריה לאמנות תיאטרון ירושלים (1985).
  • "מיכל צדקה – ציורים," מוזיאון בית יד לבנים פתח תקווה (1985)
  • "ציורים," גלריה הסמטה, יפו-תל אביב (1982)

תערוכות קבוצתיות נבחרות עריכה

  • "זכרונות ילדות", גלריה ארליך, תל אביב (2008)
  • "הביקור בסטודיו" "The studio visit", גלריה אקזיט ארט, ניו יורק (2006).
  • "פנים", גלריה פרמידה, חיפה (2006).
  • "נוף אנושי", מוזיאון חיפה לאמנות, 2005
  • "טרור TerrorVision", גלריה אקזיט ארט Exit Art,[6] ניו יורק, ניו יורק (2004).
  • "עבודות נבחרות", גלריה ביקט, ראלי, נורס קרולינה (2004).
  • "תערוכה שנתית בין לאומית", המכון לאמנות סאן דיגו, קליפורניה (2004).
  • "תערוכת קיץ", גלריה לאמנות אליין בקר, בוקה ראטון, פלורידה (2003).
  • "חתונות", ואדי ניס נאס, חיפה (קטלוג) (2001).
  • "מארקר אמנות ושירה בוונציה", פרויקט רחוב, הבינאלה בוונציה, איטליה (קטלוג) (2001).
  • "שכנים", גלריה לה מאמא, ניו יורק, ניו יורק (2000).
  • "האדמה היא פרח", מוזיאון בידגוש לאמנות, בידגוש, פולין (2000).
  • "דושאמפ תערוכה נודדת", ארצות הברית, גרמניה ופולין (2000).
  • "אבן לשלום", תערוכה נודדת (קטלוג) (2000).
  • "מקומי", מוזיאון יד לבנים, פתח תקווה (1995).
  • "משטח סימבולי", גלריה לאמנות קלרפלד-פרי, ניו יורק (1995).
  • "אמנים לשלום", מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב (1995).
  • "משטחים גדולים", גלריה מבט תל אביב (קטלוג) (1994).
  • "ארט אומי", ארטיסט רזידנסי, אומי, ניו יורק (קטלוג) (1994).
  • "ניו יורק, עיר ביום-עיר בלילה", הנוך גלריה לאמנות, ניו יורק, ניו יורק (1992).
  • "פורטרט עצמי", גלריה לאמנות קלרפלד פרי, ניו יורק, ניו יורק (1992).
  • "מערב, אמנות והחוק", תערוכה נודדת, וושינגטון,נורס קרולינה, קליפורניה, סן פרנסיסקו (קטלוג)
  • "גוף ופנים", גלריה לאמנות קלרפלד פרי, ניו יורק, ניו יורק (1991).
  • "גלריה אלון", ירושלים (1986).
  • "פסטיבל עכו לתיאטרון אחר", פרויקט אמנות (1982).

לקריאה נוספת עריכה

  • ברקת דודו, "איים של דם", עכבר העיר חיפה, ע. 47, מארס 2007
  • פלג-רותם חגית, חמש תחנות התרבות של מיכל צ. פרי, גלובס, ע.24, 14 מארס 2007
  • מארק-רייך יורם, "סוהו, ואדי סאליב", ידיעות חיפה והצפון, כתבה, מארס 2007
  • משולם שרלי, שוחה באוקיינוס אדום, מאמר לתערוכה, מארס 2007
  • "'בלייזר מ. וונדי"', ""נופי תודעה – השפה הציורית של מיכל צדקה פרי""[3] מאי 2003
  • גורג בולגה, מאמר פתיחה לקטלוג התערוכה "נופי תודעה" מאי 2003
  • ורדה צ'צ'ק, הבית והעיר, מגאזין את. כרך 508,ע. 148-152, מאי 2003
  • פלורידה אינטרנשיונל מאגזין, הכתובת שעל הקיר. ע. 127 אפריל 2003
  • "'דונלד קספיט,"' "בציוריות כותבת על הקיר"[3],מאמר לקטלוג, מאי 2003
  • לוזה סיסליה, ארטא פארטה מספר44 ע. 122, יוני 2003
  • מיילס מייקל, ניו טיים פלם ביץ, פלורידה תמונה 30 אפריל 2003 ע. 22 ביקורת לתערוכה
  • ראסל קנדיס, סיטי לינק, פלורידה, בקורת לתערוכה, תמונה ע. 69 30 אפריל
  • שצאוון גרי, האמן ועבודתו. הפאלם ביץ פוסט, בקורת לתערוכה, תמונה,ע. 44, 4 אפריל 2003
  • שצאוון גרי, תבניות מופשטות, הפאלם ביץ פוסט, בקורת לתערוכה, ע.21, מאי 2003
  • שצאודל מאט, סיפורים, סאווס פלורידה סאן-סנטיאל, בקורת לתערוכה, ע.31, אפריל 2003
  • סתיו סוניה, בקורת תערוכה, עולם האשה, ע. 25, מרץ 2003
  • "'האנט דויד"', מאמר "מגילות של כלום", "Scrolls of Nothing" by David Hunt"[3] נובמבר 2001
  • הגוייש פוסט, מגילות חדשות, נובמבר 2001
  • מארק-רייך יורם, ידיעות חיפה, ביקורת לתערוכה, מאי 2001
  • "'ריצרד וויין"', וודסטוק בגבול, "ארט אין אמריקה", ע. 55 מאי 2001
  • קרן אוחיון, מציירים ובוכים, מעריב אמריקה, כתבה, 8 דצמבר 2000
  • מיכל צדקה פרי, תערוכה ישראלים ופלשתנאים, ניו יורק ארט מגאזין, כתבה, דצמבר 2000
  • "'דונלד קאספיט"', בדידותו של שלמה, "אפריון כתב עת לספרות ואמנות", כתבת שער, אוקטובר 2000
  • "'מארק כהן דניאל"', "ניו יורק ארט מגאזין"[3], הדנמיות של החלקיקים בציורים של מיכל צדקה-פרי, מאמר, ע. 48-50,14 נובמבר 2000
  • ערן רוני, מעריב, ביקורת, ע. 48, 14 ספטמבר,
  • לוין אנגלה, גרוסלם פוסט, ביקורת לתערוכה ספטמבר 2000
  • מעריב היום, ע.8, 12 יולי 2000
  • "'רוברט מורגן"', המובטחות של מיכל צדקה-פרי, מאמר לקטלוג, דצמבר 2000
  • סווסה אלברט, קול העיר ירושלים, ציוריה של מיכל צדקה-פרי, בקורת לתערוכה, עץ 21, נובמבר 2000
  • עירת רוטם, מעריב סגנון, ע. 18-21, כתבה, 6 ספטמבר 2000
  • "'רוברט מורגן,"' "זהר מתוחכם בתבניות מודולריות", קאבר מאגזין, בקורת לתערוכה, ע. 34 מארס 1997
  • גאד טלי, סידרה אדומה, עבודות אחרונות. מאמר לקטלוג 1995
  • דארקו גאלבן, כתיבה אישית, מאמר לקטלוג, יוני 1994
  • דאנילוב בוריס, "עבודותיה של מיכל צדקה-פרי", מאמר לקטלוג, מאי 1994
  • דקל דוד, "כותבת רגשות על הקיר", ישראל שלנו, מאמר, ע. 10, 27 דצמבר 1994
  • "'רוברט מורגן"', "ראיה אבסטרקטית", מאמר לקטלוג[3], ספטמבר 1994
  • "'קספיט דונלד"', "כותבת בציוריות על הקיר", מאמר לקטלוג, יוני 1994
  • מונדי יוסף,"בגלריות", מעריב אמריקה, 13 מאי 1994 ע. 21
  • רבי יצחק, מעריב אמריקה, כתבה 20 מאי 1994 ע. 33-35
  • "'דונלד קספיט"', ""בדידותו של שלמה"", מאמר קטלוג לתערוכה[3], 1993
  • גריט הנרי, ארט אין אמריקה, ביקורת לתערוכה, נובמבר 1993
  • רז רבקה, ידיעות אמריקה, ביקורת לתערוכה, 4 יוני 1993 ע. 6
  • "'וויט גף"', ""מנציחים את הבדידות"", קבאר מגאזין, ביקורת לתערוכה, ע. 18 מאי 1993
  • ניו יורק ניוסדיי, "רישומים", 21 פברואר1991 עמוד שלם ע. 47
  • גריט הנרי, אנשי ניו יורק, מאמר לקטלוג, אוקטובר 2001
  • גוייש פרס, "רישומי עפרון", בקורת לתערוכה, אוקטובר 1991
  • "'מקגאוורן אדם"', קאבר מגאזין, בקורת לתערוכה, גיליון 6, אוקטובר 1991
  • קול ירושלים, פורטרט עצמי," השבוע בגלריה אלון", ע.16, 1 ינואר 1986
  • עמנואל בר-קדמא, "כשראיתי את התמונה, רציתי לבכות", בקורת לתערוכה, ידיעות אחרונות, ע. 25, 24 מארס 1985
  • גל נעמי, קול ירושלים, כמו חלום, בקורת לתערוכה, ע. 21, 14 יוני 1985
  • רונן מאיר, ג'רוזלם פוסט, בקורת לתערוכה, ע. 7, יוני 1985
  • בר-קדמא עמנואל, ידיעות אחרונות, "פנים חדשות", בקורת לתערוכה

וידאו ארט עריכה

  • "מה שראיתי", 4:20 דקות, על אסון התאומים, 2001, הוצג בתערוכה טרור-וויז'ן, אקזיט-ארט ניו יורק.
  • "הביקור בסטודיו", 5:54 דקות, הוצג בתערוכה ""הביקור בסטודיו"", אקזיט ארט, ניו יורק, ניו יורק, ינואר 2006
  • "אפטר שמונה", 21:13 דקות הוצג בתערוכה: "זכרונות ילדות", גלריה ארליך, תל אביב, מארס 2008

סרטים דוקומנטריים ותוכניות טלוויזיה עריכה

  • בתוכנית של פאולה וליאון מיכל פרי על אסון התאומים ו"מגילות של כלום"
  • "רד הד", חצי שעה תוכנית טלוויזיה על התערוכה אנשי ניו יורק
  • "מטב צפון", חצי שעה תוכנית על התערוכה שלמה 2000
  • "נברמור פרודאקשן", תוכנית טלוויזיה על מיצג סטודיו "מגילות של כלום", 2002

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מיכל פרי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יצחק צדקה, באתר "סימניה"
  2. ^ רינה צדקה, באתר "סימניה
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 מאמרים
  4. ^ מוזיאון בוקה-ראטון, קטלוג התערוכה
  5. ^ גלריה קלרפלד-פרי, ניו יורק, שלמה, קטלוג התערוכה
  6. ^ רבקה רז, תערוכות ניו יורק טרמינל
  7. ^ "שוחה באוקיינוס אדום" באתר מגזין את
  8. ^ קריסטל אמנות ותקשורת‏, מיכל צ. פרי מציגה: שוחה באוקיינוס אדום, באתר וואלה!‏, 13 בפברואר 2007
  9. ^ חגית פלג רותם, ‏5 5 תחנות התרבות של > מיכל צ. פרי, באתר גלובס, 13 במרץ 2007
  10. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ

    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים
    מיכל צ. פרי שקיעות הפוכות, באתר הארץ
  11. ^ קטלוג התערוכות