שירה

אמנות העוסקת ביצירה ספרותית אסתטית
המונח "פואטיקה" מפנה לכאן. לערך העוסק בספר מאת הפילוסוף אריסטו, ראו פואטיקה (אריסטו).

שִׁירָהאנגלית: Poetry) היא סוגה של אמנות, הבאה לידי ביטוי כיצירה ספרותית, בה נעשה שימוש בתכונותיה האסתטיות של השפה, זאת בנוסף למשמעות המילולית או במקומה. שימוש זה עשוי לכלול כתיבה בשורות קצוצות (בניגוד לפרוזה); עיסוק במצלול, במשקל, פזמון חוזר וחריזה; כתיבה בשפה ציורית (פיגורטיבית); וטכניקות ספרותיות נוספות, שאינן נפוצות בפרוזה ובסוגים אחרים של ספרות.

אירוע הקראת שירה בארצות הברית, 2009

הגדרות לשירה וגבולות התחום עריכה

לאורך השנים נעשו ניסיונות רבים להגדיר בצורה מפורשת יותר מהי שירה, ולהבחין אותה מסוגים אחרים של ספרות, כגון פרוזה או מסה, שכן שירה אינה סוגה ספרותית במובן המקובל של המילה. קשה, ואולי אף בלתי אפשרי, למצוא כללים פורמליים שכל היצירות המוגדרות כ"שירה" עונות עליהם וקשה אף יותר למצוא תכנים תמטיים שבהם עוסקת השירה.

ניסיונות מוקדמים לשׂרטט את גבולות השירה, למשל בידי אריסטו בספרו "פואטיקה", התמקדו בשימוש בדיבור ליצירת אפקטים דרמטיים, קומיים ורטוריים. מאוחר יותר התמקדו הניסיונות בהדגשת הגורמים הסגנוניים בשירה, כגון חריזה ומשקל כהבדלים בינה לבין פרוזה, אך בשירה מודרנית ננטשו רבים מגורמים אלו לטובת אחרים, כך שההבדלה בין שירה לפרוזה באופן זה אינה מספקת.

במאמרו "בלשנות ופּוֹאֵטִיקָה"[1] הגדיר הבלשן רומן יאקובסון את השירה: ”מבע שבו הפונקציה הפואטית היא הדומיננטית – משיכת תשומת הלב למבע השירי כתכלית לעצמה”; כלומר השירה, בניגוד לטקסטים אחרים, באה בראש ובראשונה להבליט את החומר המילולי שבה, ולא רק להצביע על המציאות שהמילים מתארות. המסמנים לא רק מורים על המסומנים, קרי על האובייקטים בעולם, אלא בעיקר על עצמם.

דרך אחת לעשות כך היא בלשונו של יאקובסון: ”השלכת עקרון הדמיון על ציר הרצף לצורך יצירת שוויון ערך כתחבולה הבונה את הרצף”. ובמילים פשוטות, אם ניקח את הדוגמה: "דני אכל תפוח", נראה כי כל אחת משלוש המילים לקוחה משדה סמנטי אחר. "דני" - שם פרטי; "אכל" - פעולה; "תפוח" - מאכל; הפעלה של פונקציה פואטית על הטקסט תיצור לדוגמה את המשפט: "סעדיה סעד סעודה", שבו למרות שכל מילה באה משדה סמנטי אחר, השורש סע"ד מחבר אותן.

הגדרה נוספת לשירה סיפק קולרידג', המשורר הרומנטי והפילוסוף האנגלי, שחי בסוף המאה ה-18: ”השירה היא מיטב המילים במיטב סדרן”. ההוגה הצרפתי ז'אק מאריטן הגדיר את השירה באופן שונה: ”השירה היא אש אשר מדבירים אותה בידיים הלובשות כפפות של היגיון.”

אמילי דיקנסון, המשוררת האמריקאית בת המאה ה-19, תיארה במכתבה לעורך הספרותי תומאס היגינסון כיצד היא מזהה שיר: ”אם אני קוראת ספר ומרגישה כפור בכל גופי עד כי שום אש לא תוכל לחממני, אני יודעת שזהו שיר. אם אני חשה תחושה פיזית, כאילו הסירו ממני את קדקודי, אני יודעת שזהו שיר. האם יש דרך אחרת להגדיר "שיר"?” (תרגום: לאה גולדברג).

הפילוסוף מיכאל אברהם טוען בסדרת מאמרים[2] כי הגדרת השירה היא זו: ”שירה מביעה משהו לא דרך המשמעות הליטרלית של המילים. זאת לעומת [...] "פרוזה טהורה", שהיא טקסט שעניינו העברת מידע דרך משמעותן הפשוטה של המילים”.

בנוסף, עורך אברהם הבחנה בין שירה וספרות, בכך ש”הספרות משתמשת בסיטואציות כדי להשיג את מטרתה, בעוד השיר לא. אם בשירה יש מסלול של שני שלבים בלבד שמוביל מהכותב והטקסט שלו אל הקורא: טקסט ← תובנות/תחושות, הרי שבספרות יש מסלול תלת-שלבי: טקסט ← עובדות/אירועים ← תובנות/תחושות”[3]. לדבריו, ההגדרה שהציע אריסטו מתייחסת לספרות בכלל, ולא למושג "שירה" כפי שהוא נתפס בימינו.

מנגד, חוקרים אחרים טוענים כיום כי המבדיל שירה מצורות ספרות אחרות הוא דווקא האופן בו אנו קוראים אותה. משמעות הדבר היא שאם נתקל ביצירה מסוימת, ונאמין שהיא שירה, אנו נקרא אותה ככזו. אם נקרא את אותה יצירה תחת הרושם שהיא פרוזה, למשל, אנו נקרא אותה אחרת.

שירה אינה חייבת להיות קצרה (אם כי קיימים ז'אנרים של שירה קצרה כהייקו) או ארוכה. כיום אמנם מקובל לחשוב על שירה כעל יצירה קצרה בשורות קצוצות, אולם בתקופות אחרות נכתבה שירה בעלת היקף רחב יותר (למשל רפואות האהבה לאובידיוס) ואף שירה "בפרוזה" (כמו חלקים מסוימים בשירתם של דוד אבידן, שארל בודלר, ארתור רמבו ואחרים).

מול האמור לעיל, שירה נתפסת כיום כיצירה קצרה, בשורות קצוצות, שעושה שימוש הן בתכונותיה הצליליות של הלשון (על ידי מצלול, משקל וחריזה, למשל) והן בתכונותיה הפיגורטיביות (על ידי דימויים ומטפורות וכן הלאה). הגדרה זו, כאמור, אינה ממצה, והיא מוציאה אל מחוץ לתחום השירה יצירות רבות הנחשבות "שיריות".

נהוג להבדיל בין שירה לפזמון. פזמון הוא שיר שנועד להיות מלווה על ידי לחן ומהווה יצירה מוזיקלית שלמה, והוא לרוב ברור לקורא מהקריאה הראשונה. שירה, לעומת זאת, כוללת רבדים רבים שניתן לנתחם ולגלות בהם כוונות ורבדים נוספים. ישנם גם שירים שהולחנו אף על פי שלא נועדו לכך.

פואמה עריכה

פואמה (Poiema) (מיוונית: "יצירה"), היא תבנית ספרותית המציינת שיר ארוך, על פי רוב בחרוזים.

מסוגי הפואמות:

משוררים עבריים כתבו בצורת הפואמה, בהם יהודה לייב גורדון, שאול טשרניחובסקי, חיים נחמן ביאליק, יונה וולך, אורי צבי גרינברג ויעקב כהן.

מונחים עריכה

מושגי יסוד עריכה

  • שיר - יצירה ששייכת לז'אנר השירה.
  • טור - שם לשורה בשיר.
  • רגל - היחידה הבסיסית בשיר, מורכבת מצירוף מסוים של הברות מוטעמות ולא-מוטעמות. בכל טור מספר רגליים.
  • בית - מספר שורות היוצרות יחד יחידה בשיר, בדרך כלל מופרדת מקודמותיה ומהבאות אחריה בשורה רווח.
  • חרוז - שתי מילים, אשר סופיהן נשמעים דומה ויוצרים אפקט של לשון נופל על לשון. דוגמה לחרוז: תָּפַל - נָפַל.
    • חרוז זכרי - חרוז, שבו המילים החורזות הן בהטעמה מלרעית;
    • חרוז נקבי - חרוז, שבו המילים החורזות הן בהטעמה מלעילית;
    • חרוז פנימי - חריזה בין שתי מילים בתוך אותו טור, ולא בין שני טורים. לדוגמה: "מליצתי בדאגתי הדופה, ושמחתי באנחתי דחופה..." ("מליצתי" / שלמה אבן גבירול)
  • משקל - מאפיין חשוב של השירה, שמתקיים בה מימים ימימה, ונוגע בשמירה על מבנה קבוע של הברות, הטעמות או שניהם בכל טור. בשיטות שונות יש לו משמעות שונה: בשיטה הסילבית יש להקפיד על מספר הברות שווה בכל טור בשיר, ואילו בשיטה הסילבו-טונית יש להקפיד בעיקר על סדר מסוים של הברות מוטעמות ולא-מוטעמות, והמשקל נקבע לפי סוגי הרגליים ולפי מספרן בכל טור.

אמצעים אמנותיים עריכה

אמצעים פיגורטיביים עריכה

  • דימוי - בדימוי משווים דבר אחד למשנהו באופן ישיר. לדוגמה: "המלך יושב בקריית דמפרלין / שותה את יינו האדום כדם" (מתוך הבלדה "סר פטריק ספנס")
  • מטפורה (השאלה) - במטפורה החשוב ביותר הוא ההשאלה, כלומר תכונה של חפץ אחד "מולבשת" על חפץ אחר. אנו משתמשים במטפורה גם בחיי היום-יום, כמו בצירוף "לב שבור".
  • מטונימיה - ייצוג שלם על ידי חלק האופייני לו. הצירוף "רודף שמלות", כאשר "שמלות" מציינות נשים, הוא דוגמה מחיי היום-יום למטונימיה.
  • סינקדוכה - אמצעי אמנותי קרוב למטפורה - דבר מיוצג על ידי פרט קטן ממנו ולהפך. לדוגמה, כאשר "הבחור מבקש את ידה של הבחורה" - אמנם הוא מבקש את כולה, אך ידה היא סינקדוכה.
  • סינסתזיה - ערבוב שני חושים בביטוי אחד. לדוגמה, "אוויר מתוק", כאשר המילה "אוויר" קשורה לחוש הריח והמילה "מתוק" קשורה לחוש הטעם, לדוגמה הפסוק התנ"כי: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן" (שמות, כ', ט"ו) - "רואים" "קולות", וכן הפסוק וּמָתוֹק הָאוֹר (קהלת, י"א, ז')
  • הגזמה (היפרבולה) - תיאור מופרז, מעבר לאמת הגלויה, שנועד להעצים את האובייקט המתואר, ובכך ליצור רושם על הקוראים/השומעים. משמש גם ביום-יום, למשל במשפט כמו 'אמרתי לך כבר מיליון פעם...'
  • אנטונומזיה - שם פרטי שמציין מושג כללי, כגון "ביאליק" במקום "המשורר הלאומי" במשפט: שייקספיר הוא הביאליק האנגלי.

אמצעים מצלוליים עריכה

  • אונומטופיה - מילה או צירוף מילים שצלילן מחקה את משמעותן. המילה 'רשרוש' מחקה את צליל הנייר המרשרש.
  • אליטרציה - חזרה על צליל או צירוף צלילים במספר מילים קרובות, כמו בצירוף 'גד גדוד יגודנו'.
  • אסוננס - חזרה על אותו מבנה תנועות עם עיצורים שונים.
  • קונסוננס - חזרה על אותו מבנה עיצורים עם תנועות שונות.

אמצעים אחרים עריכה

  • אוקסימורון - צירוף מילים שיש בו סתירה פנימית. לדוגמה: "שתיקה רועמת", "יין העצב", "חתן גלמוד", "פגישה לאין קץ" וכדומה.
  • אנאפורה - פתיחת מספר שורות באותה מילה.
  • אפיפורה - סיום מספר שורות באותה מילה.

מבני שירה עריכה

  • סונטה (שיר זה"ב) - שיר בן 14 שורות עם מבנה חריזה נוקשה.
  • אוקטבה - שיר או בית בן 8 שורות עם מבנה חריזה קבוע.
  • ססטינה - שיר של 39 שורות עם מבנה חריזה וסדר מילים נוקשה מאוד.
  • ססטט - שיר או בית בן שש שורות.
  • קטרן - בית בן ארבע שורות.
  • מרובע - צורה שירית בת ארבע שורות, שמקורה בפרס הקדומה.
  • טרצינה - מבנה של שיר שבנוי בבתים בני שלוש שורות כל אחד עם שיטת חריזה ייחודית.
  • קופלט - מבנה בן שתי שורות (חרוזות לרוב).
  • דיסטיכון - שתי שורות שאינן חרוזות, במשקל קבוע ונוקשה.
  • חמשיר - שיר בן חמש שורות עם משקל וחריזה נוקשים.
  • אקרוסטיכון - שיר, שהאותיות הראשונות של שורותיו יוצרות מילה או אף משפט.
  • פנטום - שיר בעל מספר בלתי מוגבל של בתים בני ארבע שורות, המאופיין בחזרה על שורות שלמות בין הבתים.
  • האיקו - שיר קצרצר המכיל שלוש שורות בנות 5, 7 ו-5 הברות (או יחידות זמן, במקור היפני).
  • וילאנל - שיר בן 19 שורות - חמישה בתים בני שלוש שורות ובית בן ארבע שורות. השורה הראשונה של הבית הראשון חוזרת בשורה האחרונה בבתים 2 ו-4, וכשורה הלפני האחרונה בבית האחרון. השורה האחרונה בבית הראשון חוזרת כשורה האחרונה בבתים 3, 5 והאחרון.

סגנונות שירה עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מתוך סמיוטיקה, בלשנות, פואטיקה, מבחר מאמרים של רומאן יאקובסון, הוצאת המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר והקיבוץ המאוחד, 1986, עמ' 166-138
  2. ^ באתרו "הרב מיכאל אברהם, שו"ת ומאמרים", טור 110, להרחבה ראו שם טורים 107 - 113
  3. ^ באתרו, טור 111
  4. ^ חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובנס, ספר שני, כרך א', הוצאת מוסד ביאליק ודביר, תל אביב, תשכ"א
  5. ^ הגיספנומטור, באתר gispanomator.laaz.co.il (ארכיון)
  6. ^ המחוללתרמן - מחולל שירי אלתרמן אוטומטי, באתר altermanator.herokuapp.com (באנגלית)(הקישור אינו פעיל, 18.1.2024)