מילונגה
מילונגה היא סוגה מוזיקלית, שמקורה באזורי הריו דה לה פלאטה של ארגנטינה ואורוגוואי. היא הייתה פופולרית מאוד בשנות ה-70 של המאה ה-19. המילונגה היא פיתוח של סגנון שירה מוקדם יותר, שנודע בשם "פאיאדה דה קונטרפונקטו". מקצב השיר, ברוב המילונגות, הוא 2/4, ומתאפיין בקצב מהיר ומלא חיים.
מילונגה היא "הבנרה נלהבת". ההבנרה המקורית התחלקה לארבע פעמות, במקצב שתיים-ארבע סטנדרטי, עם הטעמת סטקאטו על כל צליל. במעבר למילונגה, לעומת זאת, כל ארבעת הצלילים מתחזקים כיוון שהקצב מוכפל. חוזק הפעמה הראשונה מחליש את הפעמה הרביעית ומשווה למילונגה כמעט תחושה של ואלס: אחת-שתיים-שלוש (ארבע), אחת-שתיים-שלוש (ארבע).
מקצב ההבנרה איטי יותר, מפורש יותר, של אחת, שתיים, שלוש-ארבע. לפחות פסנתרן טנגו מודרני אחד גורס, שהפולקה השפיעה על האצת המילונגה.[1]
המילונגה בנויה על מקצב סינקופטי, המורכב משמונה פעמות עם דגש על הראשונה (לפעמים גם השנייה), הרביעית, החמישית והשביעית.
- 2/4 רגיל
[1] 2 3 4 [5] 6 7 8
- מילונגה
[1] 2 3 [4] [5] 6 [7] 8, לפעמים גם [1] [2] 3 [4] [5] 6 [7] 8
- טרסייו (ריתמוס) 332
[1] 2 3 [4] 5 6 [7] [8];
במשך הזמן, נוספו צעדי מחול ושאר השפעות מוזיקליות, מהן התפתח בסופו של דבר הטנגו.
בשנות ה-1890 כבר כתבו מלחינים בצורה מובנית, שניכר בה עדיין דמיון מסוים למילונגה או לטנגו אנדלוסי, ותהיה בהמשך לטנגו מפותח במלואו.[2]
אמנים עריכה
המוזיקאים האורוגוואים והארגנטינאים, הנודעים במילונגה שהלחינו ועיבדו, הם רוברטו פירפו, אנחל ד'אגוסטינו, פדרו לאורנס, אנחל ויולדו, פרנסיסקו קאנארו, רודולפו ביאג'י, חואן ד'אריינסו, אדגרדו דונאטו, גאבינו אסייאסה, אניבל טרואילו, לוצ'ו דמארה, דומינגו פדריקו, אנחל וארגאס, מריאנו מורס, אלפרדו סיטארוזה, פרנסיסקו לומוטו, אסטור פיאצולה וקרלוס די סארלי. אמנים אלה פעלו בשנים הראשונות של עידן הטנגו, תור הזהב שלו. להקת לוס מונלייטס הוציאה שיר בשם "מילונגה דה פלו לארגו" ("מילונגה לשיער הארוך") בתקליט הבכורה שלהם, "מונלייטס".
המלחין והפסנתרן הארגנטינאי פרננדו אוטרו ביסס רבות מיצירות התזמורתיות והקאמריות על מקצב זה[3] בכתיבה לתזמורת סימפונית, רביעיית מיתרים והרכבי ג'אז.[4]
קווין ג'והאנסן הוא אמן רוק ארגנטינאי בן זמננו, שהרפרטואר שלו כולל מספר רב של שירים, המשלבים מוזיקה עממית ומוזיקה פופולרית עם מקצבי מילונגה.
הערות שוליים עריכה
- ^ Robert Thompson. "Tango the Art History of Love" page 129
- ^ Tango! The Dance, the Song, the Story. Collier, Cooper, Azzi and Martin. 1995. Thames and Hudson, Ltd, p. 51. ISBN 0-500-01671-2
- ^ http://www.qonstage.com/2013a/01/fernando/
- ^ http://www.newmusicbox.org/articles/sounds-heard-fernando-otero-romance/