מילכה צ'יזיק

אמנית ישראלית

מילכה צ'יזיק (19376 במאי 2011) הייתה אמנית ומרצה לעיצוב בבצלאל האקדמיה הלאומית לאומנות ועיצוב. יצירותיה הוצגו בתערוכות בישראל ושאר העולם.

מילכה צ'יזיק
מילכה צ'יזיק, 1990
מילכה צ'יזיק, 1990
לידה 1937
פלשתינה (א"י)
פטירה 6 במאי 2011 (בגיל 74 בערך)
לאום ישראלית
תחום יצירה ציור, הדפס

קורות חייה עריכה

מילכה נולדה בשנת 1937 לברוך צ'יזיק ("הקטן") ולצביה לבית פורטוגלי בארץ ישראל, במשפחה בת שלושה ילדים. גדלה במושב נחלת יהודה. למדה בבצלאל בשנים 1958–1962. היא זכתה במלגת לימודים והמשיכה בלימודיה בתחומי הציור, הדפס אמנותי: תחריט וליתוגרפיה, וציור לטקסטיל באקדמיה לאמנות של מינכן, גרמניה בשנים 1962–1965. בשנת 1966 הצטרפה לצוות המורים בבצלאל והייתה מרצה במחלקות: אומנות, עיצוב גרפי, עיצוב תעשייתי במשך כארבעים שנה. בדרך ההוראה המיוחדת לה ניתן לזהות מספר עקרונות ייחודים לה ולדרך המחשבה שלה. בעיקרון ההפתעה - הסינקטיקה שהיא יצירת חיבורים מפתיעים, מסקרנים, הרפתקה משותפת של רעיונות מתקשרים. בעיקרון זה בא לידי ביטוי עקרונות החשיבה של תחום החינוך לאמנות והיצירתיות שהאמינה בהם. מכשירים אלו היוו כלים דידקטיים משמעותיים בדרך ההוראה שלה ובעזרתם תרמה להתפתחותם ועיצוב דרכם האמנותית והיצירתית של רבים מתלמידיה.[1]

בעבודותיה, כדוגמת "שבט ג'בליה, הר משה, סיני" (1979) או "אמא שלי - סנטה קתרינה" (1980), בולטת נוכחותו של המוזר, המרתיע והמאיים אבל המושך והמסקרן. דרך היצורים, החיות והבובות, היא מנסחת רגשות אנושיים על מצבו של האדם. ביצירתה של מילכה נוכחותו של המוזר, עשויה להתגלם בדמות אחת או בהתרחשות כולה. נוכחות זו מזכירה במידת מה את דמותו הנפוצה של העיוור בתיאטרון ובדרמה, שתפקידו להיות דווקא היחיד שרואה את האמת. בדומה לו, מנסחת יצירתה של מילכה (על היצורים, החיות והבובות שבה) רגשות אנושיים על מצבו של האדם. על מרכיב זה ביצירתה כתבה מילכה: “אני חיה את העולם הקיים. אין צורך ליצור אותו מחדש. ייחוד היצירה האמנותית הוא באפשרות ליצור עולם שאינו בנמצא. שלא כחלום, זהו האמצעי הבלעדי ליצור מצבים מתוך העולם הקיים שאין לחוות אותם, ואפשר לחוש אותם במשהו דרך החושים, דרך התפיסה”.[2]

עיזבונה של צ'יזיק נמצא בהמוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס. אוסף גדול מיצירותיה נמצא בסדנת ההדפס ירושלים.

תערוכות ופרסומים עריכה

יצירותיה הוצגו בתערוכות:[1]

  • במינכן (1963, 1964, 1980)
  • בניו יורק (1969)
  • אמסטרדם (1969)
  • ירושלים (בבית האומנים ובמוזיאון ישראל בשנים 1967–1969, 1970-1973, 1980-1990).
  • "חיית החושך", אורי אורלב, מילכה צ'יזיק, עם עובד 1976
  • "הביתה", בית האמנים בירושלים, אוגוסט - אוקטובר 2014.

מבחר מאמרים עריכה

  • "פקסימיליה לא רק מכשיר", חוברת "כמעט אלפיים", מס' 6, 1995.
  • "אידיאל היופי באומנות", חוברת "כמעט אלפיים", מס' 3, 1994.
  • "גלים ומים באמנותו של גאודי", חוברת "כמעט אלפיים", מס' 2, 1994.
  • "חתך הזהב", "לדעת", רבעון של מכון ויצמן למדע, 1989.
  • "לפני הנייר", "לדעת", רבעון של מכון ויצמן למדע, חוברות מס' 1 ו- 2, 1988.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה