מינהל התעופה האזרחית של סין
מינהל התעופה האזרחית של סין, לשעבר המינהל הכללי של התעופה האזרחית של סין, היא רשות התעופה הממשלתית שפועלת תחת משרד התחבורה של הרפובליקה העממית של סין. תפקידה לפקח על התעופה האזרחית ולנהל חקירת תקריות תעופה.[1] כרשות התעופה האחראית על סין, היא מסכמת הסכמי תעופה אזרחיים עם רשויות תעופה אחרות, כולל אלה של אזורי המינהל המיוחדים בסין המסווגים כ"אזורי טיסה פנים מיוחדים".[2] היא הפעילה באופן ישיר את חברת התעופה שלה, שהייתה מונופול התעופה של סין, עד 1988. מטה הסוכנות ממוקם במחוז דונגצ'נג, בייג'ינג.
 | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
הרפובליקה העממית של סין  |
| סוכנות אם |
Ministry of Transport of the People's Republic of China |
| סוכנות בת |
Chinese Academy of Civil Aviation Science and Technology |
| תאריך הקמה |
1949 |
| תאריך פירוק |
1987 |
| מטה מרכזי |
רובע דונגצ'נג |
| http://www.caac.gov.cn | |
  | |
המינהל אינו חולק את האחריות של ניהול המרחב האווירי של סין עם הוועדה הצבאית המרכזית על פי התקנות בחוק התעופה האזרחית של הרפובליקה העממית של סין (中华人民共和国 民用 航空法).
היסטוריה עריכה
מינהל התעופה האזרחית הוקם ב-2 בנובמבר 1949, זמן קצר לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין, לניהול כל התעופה הלא צבאית במדינה, וכן לספק שירותי טיסה כללית ומסחרית (בדומה לאיירופלוט בברית המועצות). תחילה הוא נוהל על ידי חיל האוויר של צבא השחרור העממי.
בשנת 1963, סין רכשה שישה מטוסי וויקר וויסקונט מבריטניה, ובעקבות זאת רכשה בשנת 1971 ארבעה מטוסי הוקר סידלי טרידנט מחברת פקיסטן איירליינס. באוגוסט 1971 רכשה חברת התעופה שישה Trident 2Es ישירות ממפעלי ווקר סידלי.[3] המדינה גם הזמינה שלושה מטוסי קונקורד. עם ביקורו של ניקסון בסין בשנת 1972, הורתה המדינה על רכישצ 10 מטוסי בואינג 707. בדצמבר 1973 ננקט צעד חסר תקדים של הלוואת 40 מיליון ליש"ט מהבנקים המערביים למימון רכישת 15 מטוסי טריידנט נוספים. מטוסי איליושין Il-62 שנבנו ברוסיה שימשו לנתיבי טיסה בעלי טווח ארוך בשנות השבעים והשמונים.
בשנת 1980 חברת התעופה הממשלתית הועברה לשליטה ישירה של מועצת המדינה.
בשנת 1988 CAAC איירליינס (חברת התעופה הממשלתית) התחלקה למספר חברות תעופה אינדיבידואליות, שכל אחת מהן נקראה על שם אזור בסין שבה היה מרכז שלה. מאז, המינהל פועל כסוכנות ממשלתית בלבד ואינה מספקת עוד שירותי טיסה מסחריים.
במרץ 2008 הפכה המינהל לחברה בת של משרד התחבורה החדש שנוצר ושמה הסיני הרשמי הותאם מעט כדי לשקף את היותו לסוכנות כפופה למשרד. שמו הרשמי באנגלית נותר "מינהל התעופה האזרחית של סין".
ב-11 במרץ 2019, המינהל היה הרשות הראשונה לתעופה אזרחית שהקימה מסוף לקליטת מטוסי בואינג 737 MAX. לאחר מכן, מרבית רשויות התעופה בעולם הצטרפו למהלך, כולל הסוכנות לבטיחות תעופה של האיחוד האירופי למחרת.[4][5]
כיום מהווה המינהל מחלקה ממשלתית המיועדת בעיקר לפיקוח על שוק התעופה.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מינהל התעופה האזרחית של סין- האתר הרשמי (בסינית)
- האתר הרשמי (ארכיון)
- מרכז פיקוח הטיסה (באנגלית) / (בסינית)
- סין - תעופה אזרחית
- המכון לניהול תעופה אזרחית בסין, המכון לבטיחות תעופה אזרחית (בסינית)
הערות שוליים עריכה
- ^ [1] (אורכב 03.05.2020 בארכיון Wayback Machine)
- ^ הציטוט בחוזה אומר "הסדר שירותי אוויר בין היבשת לבין האזור המינהלי המיוחד של הונג קונג" המכונה שירות פנים-לאומי כ"בית מקומי המנוהל באופן מיוחד"
- ^ Tridents for China, Flight International, 2 September 1971, p. 348
- ^ "EASA suspends all Boeing 737 Max operations in Europe". European Union Aviation Safety Agency. 2019-03-12. נבדק ב-2019-09-18.
- ^ Isidore, Chris. "Boeing desperately needs to get the 737 Max back in the air. Getting it approved will be hard". CNN. נבדק ב-2019-09-18.