מירון וובסי
מירון וובסי (ברוסית: Мирон Семёнович Вовси; 13 במאי 1897 קרסלבה, האימפריה הרוסית – 6 ביוני 1960, מוסקבה, ברית המועצות) היה רופא סובייטי ממוצא יהודי. הוא היה במרכז משפט הרופאים בשנת 1953. וובסי היה קרוב משפחה של השחקן שלמה מיכאלס ומדענים עקיבה יגלום ואיסאק יגלום.
 | |
| לידה |
1 במאי 1897 קרסלבה, לטביה  |
|---|---|
| פטירה |
6 ביוני 1960 (בגיל 63) מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות |
| ענף מדעי |
טיפול, רפואה פנימית, רפואה צבאית |
| מקום קבורה |
בית הקברות דונסקויה החדש |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מוסקבה |
| מוסדות |
Russian Medical Postgraduate Academy |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קורות חיים
עריכהמירון וובסי (נולד בשם מאיר וובסי) נולד בשנת 1897 במשפחה יהודית. אביו עסק בתחום עיבור עץ. בהמשך המשפה עברה לריגה בה וובסי למד בבית הספר.
אחרי סיום הלימודים וובסי החל לימודים באוניברסיטת טרטו, בעקבות מלחמת האזרחים ברוסיה הוא עבר למוסקבה בה סיים לימודי רפואה באוניברסיטת מוסקבה בשנת 1919. בואתה שנה הוא גויס לשורות הצבא האדום ושירת כרופא צבאי.
בשנת 1927 וובסי היה בהתשלמות בגרמניה. בשנת 1931 הוא מונה למנהל מחלקה פנימית בבית חולים במוסקבה.
וובסי עבד במספר מוסדות רפואה במוסקבה. בשנים 1941–1950 הוא היה הרופא הראשי של הצבא האדום.
וובסי היה עורך של מספר ספרים בתחום רפואה שפורסמו בברית המועצות. הוא היה בין הרופאים המובילים של בית החולים הקליני על שם בוטקין.
וובסי כתב מספר עבודות בתחום הרפואה. בשנת 1936 הוא סיים עבודת תואר שלישי ומונה לפרופסור.
בשנת 1941 הוא התכוון לנסוע ללטביה שסופח לברית המועצות ובה התגורר אביו וחברי משפחה נוספים. מסיבות שונות הנסיעה נדחתה וזה הציל את חייו. בימים הראשונים של פלישת נאצים לברית המועצות חברי משפחתו נרצחו בגטו דאוגבפילס.
בשנת 1953 בשיא המאבק נגד קוסמופוליטיות הוא נעצר והיה במרכז פרשת משפט הרופאים. לאחר פטירת יוסיף סטלין כל העצורים שוחררו והוחזרו לתפקיד בו כיהנו לפני המעצר.
על פעילותו בתחום הרפואה וובסי התקבל בשנת 1948 לאקדמיה למדעי הרפואה של ברית המעוצות. הוענקו לו מספר עיטורים (לרבות פעמיים עיטור לנין).
וובסי נפטר בשנת 1960 ונטמן בבית העלמין דונסקויה החדש.