מכרות הצור הנאוליתיים בספיין
מכרות הצור הנאוליתיים בספיין (בצרפתית: Minières néolithiques de silex de Spiennes) שוכנים בעיירה ספיין שבעיר מונס בדרום בלגיה. מכרות צור ממחישים את התפתחותן של החברות הראשונות שנושבו במקום קבע, כאלף שנים לאחר תחילתה של תקופת האבן החדשה. החל באלף ה-5 לפנה"ס החלה התפתחות מהירה באורחות החיים, שהפכו למורכבים יותר, החלו הקמת יישובי קבע על פני הקרקע, והומצאו שיטות חפירה וכריה חדשות. המכרות בספיין הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 2000.
.jpg) | |||
| מראה במכרות | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידע כללי | |||
| סוג |
מכרה צור, אתר מורשת עולמית  | ||
| כתובת |
ספיין | ||
| מיקום |
מונס | ||
| מדינה |
 בלגיה | ||
| מידות | |||
| שטח |
172 הקטאר | ||
| קואורדינטות | 50°25′12″N 3°58′57″E / 50.419988888889°N 3.982575°E | ||
|
www | |||
  | |||
  | |||
.jpg)
היסטוריה עריכה
כריית צור במכרות בספיין החלה במחצית השנייה של האלף ה-5 לפנה"ס, ככל הנראה בין שנת 4400 ל-4200 לפנה"ס, ועובדה זו הופכת את המקום לבין העתיקים בסוגו באירופה. לפי ממצאים המשיך המקום והיה פעיל משך כל האלף ה-4 לפנה"ס ובמהלך מחצית האלף ה-3 לפנה"ס, דהיינו, עד סוף התקופה הנאוליתית. עם זאת, לא כל אזורי הכרייה תוארכו עדיין. במכרות נמצאו פריטים רבים המעניקים תמונה טובה של קבוצות בני האדם אשר עסקו בכרייה במקום. כלי חרס שנמצאו במקום סייעו לכך במיוחד.
הפריטים המוקדמים ביותר שנמצאו בסביבה הם שני כלי גילוף האופייניים לתרבות רובאנה (Rubané). הם מתוארכים למחצית השנייה של האלף ה-6 לפנה"ס, אך הם אינם יכולים לשמש כעדות לכך שהמכרות היו פעילים באותה עת, בין היתר מכיוון שנמצאו על פני הקרקע. רוב הממצאים שנמצאו במכרות עצמם, בפירים או בחדרי המלאכה אופייניים לתרבות מיכלסברג (Michelsberg) שהתפשטה על פני שטחים בצפון צרפת, בלגיה ובמערב גרמניה. תרבות זו פרחה בין השליש האחרון של האלף ה-5 לפנה"ס לבין אמצע האלף ה-4 לפנה"ס. ברי שכלי קדרות שנמצאו בתוך המכרות, הונחו במקום על ידי הכורים, לפני שהמחילות נסתמו.
ספיין המשיכה והייתה נושבת גם בתקופת הברונזה המאוחרת, בין המאה ה-8 לפנה"ס למאה ה-7 לפנה"ס, ובתקופת הברזל של תרבות לה טן השנייה. מתקופה זו נמצאו ממצאים המראים כי במקום המשיכו לייצר כלי צור.
האתר עריכה
גאוגרפיה עריכה
מכרות ספיין שוכנים במרחק של שישה ק"מ דרומית-מזרחית לעיר מונס. הם משתרעים על פני שתי רמות עשויות אבן גיר, הנפרדות זו מזו על ידי ערוץ נחל. הרמה הנמוכה מכונה "ספיין הקטנה" (Petit-Spiennes) או "זו שמעבר למים" (Pa d'la l'lau). גובהה 77 מטר מעל פני הים, ומכל צדדיה, למעט הצפוני, היא מסתיימת במצוק בגובה של עד 35 מטר שפונה אל הערוץ. בצידה הצפוני של הרמה, שבו ממוקמת העיירה ספיין, המדרון אינו תלול. הרמה מצידו האחר של הנחל דומה באופיה לזו שמולה, והיא מכונה "קאמפ אה קיו" (Camp à Cayaux). היא תלולה בצידה הדרומי והמערבי וגובהה המרבי מגיע ל-92 מטר פני הים.
הצור בספיין שוכן בכ-15 שכבות באדמת הגיר, שעשויות מ"חוטים" בקוטר של 10 עד 30 ס"מ. במקומות מסוימים מתחלפים חוטי חומר אלה בגושי צור באורך של מטר עד שניים, ובקוטר של מטר ויותר. ערוץ הנחל שהתחפר ברמה חשף את שכבות הצור וסייע לגילוין. חלק משטחן של הרמות מכוסה בשכבת אדמה, ובמקומות הגבוהים היא עשויה להגיע עד לעומק של חמישה עד שבעה מטרים, אולם דבר זה לא מנע מהתושבים הקדומים של ספיין לחפור ולחצוב בקרקע גם באזורים אלה.
כיום נראה האזור כאחו גדול שבו משולבים שדות, ובהם מפוזרות מיליוני פיסות צור, שהפכו את הקרקע לבלתי ראויה לעיבוד עד סוף המאה ה-19. עובדה זו העניקה לרמת "קאמפ אה קיו" את שמה, שמקורו בצירוף "Camp à Cayaux" ("שדה אבנים/חלוקים").
המכרות עריכה
האתר התת-קרקעי הוא מבוך ענק של חדרים המחוברים אל הקרקע על ידי פירים מאונכים. ספיין היא האתר הגדול מסוגו באירופה, ושטחה מוערך ב-100 הקטאר. אזור המכרות בקאמפ אה קיו הוא הגדול בין השניים. הפירים ערוכים בצורה בלתי סדירה ובמרחקים שונים זה מזה, והערכה היא כי באזור שוכנים בין 15,000 ל-25,000 פירים בסך הכל. שיטות כריה הצור היו שונות. נוסף לחפירת הפירים, החומר נאסף גם במקומות בהם נחשף על ידי ערוץ הנחל או בבורות פשוטים בעומק של מטרים ספורים. בספיין הקטנה נחפרו פירים במרחק ממוצע של כחמישה מטרים זה מזה, ומספרם הכולל מוערך בכ-5,000. גם בחלק זה נאסף החומר בכל השיטות.
קוטרם של הפירים נע בין 80 ל-130 ס"מ, ועומקם תלוי בעומקה של שכבת הצור האיכותי ביותר. בתחתית הפיר הוא הורחב לחדר שממדיו היו קטנים, וזאת הן מסיבות בטיחותיות (למנוע התמוטטות), והן כדי לנצל עד כמה שניתן את האור המגיע מלמעלה. כמויות עצומות של פסולת מראות כי כאשר הצור נחצב, הוא עובד על פני הקרקע סמוך לפתחו של הפיר, ולעיתים על גבי פירים שנסתמו. במקום נמצאו כל סוגי הפסולת האפשריים, החל בגושים בלתי מעובדים לחלוטין, גושים שעיבודם החל ופסק, וכלה בכלים בשלבים שונים של עיבוד וגימור. ממצאים אלה מספקים תמונה חיה של כל שלבי העיבוד, למעט שלב ההחלקה הסופי ("פוליש") שלא דרש מיומנות מיוחדת. נראה כי שלב זה נעשה במקום אחר, ועל כך מעיד מספרם הקטן של כלים ששימשו למלאכה זו וכן של מעט מאוד כלים במצב סופי. רוב הכלים שיוצרו בספיין היו גרזנים שנחצבו במידות קבועות ולהבים לכלי נשק. בנוסף יוצרו במקום סכינים, מספרים, איזמלים, כלים שיועדו לעבודת הכרייה עצמה ועוד.
בפינה הדרום-מערבית של "ספיין הקטנה" התגלו שרידי מעוז העשויים משני חפירים מעוגלים, המונחים האחד בתוך השני. המרחק ביניהם הוא של כחמישה עד עשרה מטרים, רוחבו של כל אחד מהם הוא ארבעה עד שישה מטרים, ועומקם הממוצע הוא כ-1.7 מטר. במתחם זה התגלו ממצאים התואמים את תרבות מיכלסברג, ולכן ברור שקיומו של המתחם חפף באופן חלקי לפעילותם של המכרות. עוד ברור כי המכרות המשיכו והיו פעילים כאשר המעוז ננטש. המעוז הוא ראיה נוספת להתפתחות האנושית בתקופה זו, ולתחילת המעבר למבנים חברתיים מורכבים יותר, ולהקמת "מקום יישוב" מתוכנן על פני הקרקע.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מכרות הצור הנאוליתיים בספיין- אודות המכרות
