ממלכת סטרת'קלייד
ממלכת סטרת'קלייד (Strathclyde, בברטונית: Ystrad Clud; באנגלו סקסונית: Strath-Clota: "עמק הקלייד") או בשמה הקודם אלט קלוד (Alt Clud: "סלע הקלייד") ודמרטון (Dumbarton: "סלע הבריטונים") או בכינוי המאוחר יותר ממלכת קאמבריה (Cumbria), הייתה ממלכה בריטונית-קלטית בימי הביניים אשר שכנה בדרום-מערב סקוטלנד וצפון-מערב אנגליה בין המאה ה-5 עד לתחילת המאה ה-11 כאשר אוחדה עם ממלכת סקוטלנד.
 ממלכת סטרת'קלייד במהלך המאה ה-10. | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| שפה נפוצה | קמבריה |
| עיר בירה |
דמברטון, מערב דנברטונשייר (עד 871) גובאן, גלאזגו |
| היסטוריה | |
| הקמה | סיום השלטון הרומי בבריטניה |
| תאריך | המאה ה-5 |
| פירוק | צירוף לממלכת סקוטלנד |
| תאריך | 1030 |
| ישות קודמת |
 בריטניה הרומית |
| ישות יורשת |
 ממלכת סקוטלנד |
| דמוגרפיה | |
| דת | נצרות קלטית |
  | |
סטרת'קלייד הייתה מהממלכות הבריטנויות החשובות והגדולות בצפון הקדום (בוולשית: Hen Ogledd), ומהאזורים הבריטונים המשמעותיים מחוץ לויילס. הממלכה עמדה אל מול הפלישות של הוויקינגים והגאלים מהמזרח, הפיקטים מהצפון והאנגלו-סקסונים מהדרום והתקיימה למשך כ-600 שנים עד שלבסוף אוחדה עם ממלכת סקוטלנד הגאלית. היא נוסדה סביב גבעה סלעית לצד שפך הקלייד ומכאן שמה הקדום "אלט קלוד" (סלע הקלייד), לאחר שבירתה נכבשה ונהרסה בפלישה ויקינגית מאירלנד, מרכז הממלכה עבר דרומה במורד נהר הקלייד לגובאן (כיום חלק מגלאזגו) ושמה שונה לסטרת'קלייד, סטרת' משמעו עמק נרחב, כלומר עמק הקלייד.
למרות שמרכז הכוח של הממלכה היה סביב נהר הקלייד ובעיקר בחלקו הצפוני סמוך לשפכו, הממלכה התרחבה לכיוון דרום ובשיאה הגיעה לחלקים בצפון אנגליה של ימינו. מצפון, גבולה נותר יציב יותר סביב רכסי ההרים של דרום ההיילנדס אל מול ממלכות הפיקטים מצפון והפלישות הוויקינגיות והגאליות לאורך האיים המזרחיים.
היסטוריה עריכה
הקלטים הבריטונים של הצפון עריכה
ערך מורחב – הצפון הקדום
במהלך השלטון הרומי בבריטניה, אזור עמק הקלייד ודרום-מערב סקוטלנד, שכן בין חומת אדריאנוס (122 לספירה) מדרום וחומת אנטונינוס (142 לספירה) מצפון כאשר האזור בין החומות היה נתון לסירוגין לשליטה רומית. על פי תיאור של תלמי בספרו "גאוגרפיה" מהתקופה, באזור שכן השבט הקלטי דמנוניי (Damnonii) שמשמעות שמו "השוכנים בעמק העמוק" (dumno: "העמוק"), ככל הנראה משום ששכנו בעמק הקלייד. לאחר עזיבת הרומאים את סקוטלנד ב-210 לספירה אין עדויות לשבט, אך כתבים מהמאה-5 מעידים על המשכיות בין הדמנוניי לבין ביסוס ממלכת אלט קלוד ובהמשך סטרת'קלייד.
מכתב של סנט פטריק למלך אלט קלוד מונה מספר את אבותיו מספר דורות אחורה כששמותיהם הם הטיות רומאיות של שמות קלטיים, מה שמעיד על כך שההממלכה הושפעה רבות מהשלטון הרומאי ושיתפה איתו פעולה, בדומה לאזורים אחרים בבריטניה הקלטית היכן ששבטים קלטים למעשה המשיכו למשול בדומה לרומאים גם אחרי עזיבת אלו את האי. פטריק נותן שם נוסף לממלכה, שייתכן שהיה קדום יותר, ממלכת דמברטון ("סלע הבריטונים") המתייחס אף הוא לסלע עליו שכנה בירת הממלכה וכיום טירת דמברטון. אחד המלכים הראשונים של הממלכה הוא קרטיק גולטיק (Guletic: "בעל האדמות") או בשמו הרומי קורוטיקוס שמלך עליה ככל הנראה במחצית השנייה של המאה ה-5, אחריו מלכו קנויד, דיפינוואל "הזקן", קלינוג, טוטגוואל, ורידארץ' "הנדיב" שמלך עד 614.
התבססות ממלכת אלט קלוד עריכה
בתחילת המאה ה-7 ממלכת דאל ריאטה בצפון-מערב סקוטלנד הייתה בשיאה. על פי דברי ימי ממלכת אירלנד וכתבים נוספים, ישנם מספר אזכורים למערכות בין ממלכת אלט קלוד לדאל ריאטה החל משנת 642 כאשר המלך אאוגיין הביס את אנשי דאל ריאטה והרג את מלכם דומנל ברק. במהלך המאה ה-7 נמשכו מערכות רבות בין הממלכות הפיקטיות מצפון-מזרח, דאל ריאטה מצפון מערב וממלכת נורת'מבריה האנגלית מדרום, בתקופה זו נורת'מבריה כבשה שטחים רבים בקרב ממלכות הצפון הקדום הברטוניות ואין עדויות למערכות משמעותיות גם אם ממלכת אלט קלוד.
בשנת 711 ולאחר מכן ב-717 דברי ימי ממלכת אירלנד מציין שתי מערכות משמעותיות בין אלט קלוד הבריטונית וממלכת דאל ריאטה. סביב אמצע המאה ה-8 המלך הפיקטי אויוס הראשון (Óengus I) ניהל לפחות שלוש מערכות לא מוצלחות כנגד ממלכת אלט קלוד. באחת מהמערכות ב-750, הפיקטים שיתפו פעולה עם אדברת' מלך נורת'מבריה כנגד הכוחות הבריטונים תחת המלך טודבור מאפ בלי בקרב שהתרחש במאגדוק (כיום סמוך לגלאזגו), הכוח התוקף הובס אך נורת'מבריה הצליחה לכבוש אדמות באזור אייר, ייתכן שמידי אלט קלוד.
שנתיים לאחר מכן המלך טודבור מת ובנו דומנאגוול השלישי ירש אותו, בשנת 756 עמד בראש כוח בריטוני אל מול פלישה פיקטית-נורת'מברית נוספת, בה הוטל מצור על בירת אלט קלוד, שככל הנראה ניצלה בזכות הסכם שנחתם עם דומנאגוול. צבאו של אדברת' הושמד בדרכו חזרה לנורת'מבריה, ייתכן שעל ידי הכוחות הבריטונים או הפיקטים. לאחר מכן ב-780 בירת אלט קלוד נכבשה (לא ברור על ידי מי) וב-849 יש עדויות לכיבוש דאנבליין (סמוך לסטירלינג של ימינו) שבשפך נהר הפורת' על ידי אנשי אלט קלוד.
התקופה הוויקינגית וממלכת סטרת'קלייד עריכה
בשנת 870 צבא ויקינגי מממלכת דבלין תחת אמלייב קונוג, פלש לממלכת סטרת'קלייד מכיוון הים והטיל מצור בן ארבעה חודשים על בירת אלט קלוד בדמרטון. הטירה הייתה בעלת חשיבות אסטרטגית רבה, שכן היא חלשה על פתח נהר הקלייד וכיבושה איפשר לוויקינגים גישה לפנים סקוטלנד כחלק מהמערכות שלהם נגד הפיקטים והאנגלים. בתום מצור ארוך נפלה הטירה לידי הוויקינגים, היא הושמדה ונבזזה, והויקינגים חזרו לאירלנד עם מאות שבויים מהמערכה וממערכות קודמות כנגד הפיקטים והאנגלים. מלך אלט קלוד, ארת'גל אפ דיוונוואל, שרד את המצור אך נהרג בשבי בדבלין או נרצח על ידי פיקטים כשנתיים לאחר נפילת דמברטון.
לאחר נפילת דמברטון, הבירה הועברה כ-19 קילומטרים במעלה הקלייד (מזרחה) לגובאן (כיום בגלאזגו) ושמה שונה לסטרת'קלייד, שינוי המבטא את המעבר משפך הקלייד לעמק הקלייד. ייתכן שלמשך מספר שנים דמברטון עצמה הפכה למעוז ויקינגי. בתקופה זו ישנן עדויות להתיישבות נורדית-גאלית בכמה אזורים ברחבי הממלכה בעיקר באזורי החוף בקרבת אייר, ולסירוגין הממלכה נכנסה ויצאה מחסות או שליטה של ממלכת סקוטלנד שהחלה לצבור כוח החל מהמאה ה-9. בתקופתו של אדוארד הזקן ולאחר מכן בנו אתלסטאן, ממלכת וסקס התרחבה לכיוון צפון במספר מערכות צבאיות. בקרב בורננבור ב-934 הביס אתלסטאן כוח משולב של אולף השלישי, מלך דבלין, קונסטנטין השני, מלך סקוטלנד ואווין מלך סטרת'קלייד, אך שתי הממלכות הצפוניות לא נכבשו על ידי אנגליה ונותרו עצמאיות.
בשלב מסוים לקראת המאה ה-10 הממלכה התרחבה באופן משמעותי לכיוון דרום, לאזור פנרית' (כ-30 ק"מ דרומית לקרלייל) והאזורים הצפוניים של אזור האגמים של ימינו. בתקופה זו של התרחבות לאזורי קאמבריה כונתה הממלכה במקורות מסוימים גם ממלכת קאמבריה. המלך דנמייל האגדי, המיוחס לדיוונוואל אב אווין, נהרג בקרב באזור גבעות דנמייל (הקרויות כך על שמו) ובמקום נמצא רוגם קבורה המיוחס לו. דנמייל נחשב במקורות למלך קאמבריה האחרון וכאמור מיוחס למלך סטרת'קלייד דיוונוואל, מקום נפילתו וקבורתו מצוי כיום מעט דרומית לאגם ת'רלמייר במרכז אזור האגמים שבצפון אנגליה.
בשנים האחרונות של המאה ה-10 הלכה ממלכת סטרת'קלייד ודעכה אל מול הכוחות הגוברים של האנגלים מדרום וממלכת סקוטלנד המאוחדת מצפון, ככל הנראה הייתה הממלכה נתונה לסירוגין לשליטה והשפעה אנגלית וגאלית (סקוטית) לאורך שנים אלו. לאחר מותו של דיוונוואל "מלך קאמבירה האחרון" ישנו תיעוד לעוד מספר מלכי סטרת'קלייד, בהם שלושת בניו, רידארץ' אפ דיוונוואל, מאל קוליום ואווין, אחריהם מלך אווין "האמיץ" שנחשב למלך האחרון של הממלכה. בנו של אווין האמיץ, שנקרא גם הוא מאל קוליום, מלך אחריו על סטרת'קלייד או על ממלכת אלבה (סקוטלנד). במהלך המאה ה-11 הפכה סטרת'קלייד לממלכת חסות של ממלכת סקוטלנד. לאחר הפלישה הנורמנית לבריטניה ב-1066 נכבשו אזורי קאמבריה (חלקי סטרת'קלייד הדרומיים) סביב 1093, ובמרכזן העיר קרלייל, שהפכה למעוז נורמני מרכזי.
בשנת 1107, ניתנה סטרת'קלייד, כחלק ממלכת סקוטלנד, לדייוויד הראשון (לימים מלך סקוטלנד וייתכן והיה מקורב לשושלת מלכי סטרת'קלייד) יחד עם התואר "נסיך הקאמברים", כך שאפשר לטעון שהוא למעשה שליט סטרת'קלייד האחרון. לאחר שירש דייוויד את הכס הסקוטי נראה כי סטרת'קלייד הפכה לחלק מלא מסקוטלנד ואין לה יותר אזכורים כיישות שלטונית נפרדת. במהלך השנים הביאו המערכות בין אנגליה לסקוטלנד לגיבוש הגבול בין הממלכות, אשר עבר מצפון לקרלייל, עם אזורי קאמבריה בצד האנגלי ואזורי עמק הקלייד בצד הסקוטי.
קישורים חיצוניים עריכה
- ממלכת סטרת'קלייד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ממלכת סטרת'קלייד באתר 'מלכי אנגליה'.
- אודות הממלכה באתר שבט דאלופ.