מנגרובים הוא שמה של קבוצה פרפילטית הכוללת מספר מיני צמחים ממספר משפחות שונות שהמשותף להם הוא היותם עצים, שיחים, ושרכים כגון האקרוסטיכום הזהוב (אנ') הגדלים במי-ים או במים מליחים לאורך חופים. המנגרובים גדלים באקלים טרופי או סובטרופי, בין קווי הרוחב 30° צפון ו-30° דרום.

עצי מנגרובים בפוארטו ריקו.
נופה עולמית של צמחית המנגרובים
קוף חוטמני על מנגרוב .Sonneratia sp, בורנאו
עץ מנגרוב ממין Avicennia germinans במים רדודים באזור Islamorada, Florida
שרך מנגרוב ממין Acrostichum aureum מאזור Rio Suarez
מבנה של שורשים בצמחיית מנגרובים, בנגלאלדש

יערות המנגרובים הם מערכת אקולוגית ייחודית, היושבת על התפר שבין הים והיבשה. המנגרובים יוצרים חורשות צפופות של שורשים וענפים, וסביבתם מהווה בית גידול למינים רבים של בעלי חיים, כגון תנין הים וסרטנים. הם גדלים בדרך כלל בחופים רדודים, בביצות מלחה או בשפכי נהרות.

המנגרובים נמנים עם מספר משפחות צמחים שהבולטת בהם היא Rhizophoraceaeסדרת המלפיגאים). קיימים כ-110 מינים, מתוכם רק 54 הם מנגרובים אמיתיים החיים רק בחורשות מנגרובים. מכלל השטח המיוער על פני כדור הארץ, רק 0.39% מיוער על ידי צמחיית מנגרוב.[1]

בישראל לא קיימת צמחיית מנגרובים, אך בראס מוחמד שבחצי האי סיני, ובמיוחד בנבק שמצפון לשארם א-שייח', קיימות חורשות של המין אביסניה ימית (Avicenia marina).

ניתן לראות במנגרובים דוגמה לאבולוציה מתכנסת,[2] שכן מינים שונים ממשפחות שונות אימצו טקטיקות הישרדות דומות באקלים דומה.

בחופי פנמה נמצא שמנגרובים יחד עם שוניות של אלמוגים משמשים כבתי גידול לאוכלוסיות של דגים.[3]

פיזיולוגיה של הצמח עריכה

המנגרובים הם צמחים בעלי תכונות ייחודיות, המאפשרות גדילה בסביבתם הטבעית, המסוגלים להתקיים בסביבה מלוחה, דלת חמצן ושרויה בקרינת שמש חזקה במרבית ימות השנה.

המנגרובים פיתחו מספר פתרונות להתמודדות עם הסביבה העוינת:

  • סביבת מים מלוחים: יכולתם לשרוד במי-ים מלוחים נובעת ממנגנונים תוך-תאיים המאפשרים סילוק המלח. בשורשיהם קיימות ממברנות מיוחדות המסננות את מי-המלח. בסוגים שונים של מנגרובים אפורים (אנ') כגון Avicennia marina קיימות בעלים בלוטות המפרישות מלח. מינים אחרים אוגרים את עודפי המלח בעלים ומשירים אותם בבוא העת.[דרוש מקור] צמחי המנגרוב בעלי יכולת לנהל את משק המים שלהם בסביבה מלוחה באמצעות מספר מנגנונים.[4]
  • סביבה דלת חמצן: חלק מהשורשים הם שורשי אוויר, הנחשפים במהלך שפל ומספקים חמצן. שורשים אלה נראים כמו קשיות, המזדקרות לגובה של בין 30 סנטימטרים ל-3 מטרים. לפיכך המנגרובים משגשגים באזורים שבהם הגאות והשפל משמעותיים. שורשים אחרים משמשים להזנה.[דרוש מקור]
  • מחסור במים מתוקים: היעדר נגישות למים פיתח במנגרובים מנגנונים לחיסכון במים. פתיחת הפיוניות בעלים מצומצמת למינימום, והעלים אינם פונים לכיוון השמש למזעור ההתאיידות. נראה שגם הגשמים התכופים באזורים הטרופיים מסייעים לשמירה על משק המים של הצמח.

אקולוגיה עריכה

הגנה בעת צונאמי עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מנגרובים בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Mangroves: The Survivors, The Marine Diaries, ‏2018-07-23 (באנגלית בריטית)
  2. ^ Shaohua Xu, Ziwen He, Zixiao Guo, Zhang Zhang, Gerald J. Wyckoff, Anthony Greenberg, Chung-I Wu, Suhua Shi, Genome-Wide Convergence during Evolution of Mangroves from Woody Plants, Molecular Biology and Evolution, 2017-01-12, עמ' msw277 doi: 10.1093/molbev/msw277
  3. ^ Heather A. Stewart, Jennifer L. Wright, Matthew Carrigan, Andrew H. Altieri, David I. Kline, Rafael J. Araújo, Novel coexisting mangrove-coral habitats: Extensive coral communities located deep within mangrove canopies of Panama, a global classification system and predicted distributions, PLOS ONE 17, 15 ביוני 2022, עמ' e0269181 doi: 10.1371/journal.pone.0269181
  4. ^ Ruth Reef, Catherine E. Lovelock, Regulation of water balance in mangroves, Annals of Botany 115, 2015-02-01, עמ' 385–395 doi: 10.1093/aob/mcu174