מערכת החלונות X

מערכת החלונות X גרסה 11 (הידועה בשמה המלא The X Window System, בקיצור X11 ובאופן לא רשמי Xwindows) היא מערכת חלונות המשתמשת לניהול ממשק משתמש גרפי, שנוצרה כחלק מפרויקט אתנה ב־MIT. המספר 11 הוא מספר גרסה. בגרסאות קודמות של X (למעט 10, לזמן קצר) כלל לא השתמשו. זוהי מערכת התצוגה הנפוצה ביותר במערכות לינוקס.

הפרוטוקול הוא פרוטוקול של שרת–לקוח. השרת אחראי להציג תוכן על המסך, ואילו לקוח היא תוכנית שרוצה להשתמש בתצוגה. הלקוח יכול לרוץ גם על מחשב שונה. פרוטוקול X11 מגדיר רק רמות נמוכות יחסית של החיבור. הוא לא עוסק בשאלות כמו מראה והתנהגות של חלונות. במערכות שמשתמשות ב־X11, הטיפול בכך הוא על ידי התוכניות עצמן, או בדרך כלל בספריות ערכת כלים כגון GTK+ ו־QT. כמו כן, הוא לא מספק ממשק גרפי במלוא מובן המילה, ובדרך כלל בנויים מעליו ממשקים, כגון KDE, GNOME ו־Xfce.

X נוצר במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בשנת 1984. הגרסה הנוכחית, X11, הופיעה בספטמבר 1987^[1]. בהמשך רוכז פיתוחו על ידי קונסורציום יצרני מחשב בשם קונסורציום X שהוקם מחדש בשם קרן X.org^[2]^[^{דרוש מקור: נדרשת סקירה היסטורית מלאה יותר. הארגון עבר תהפוכות מעניינות]}. המימוש הנוכחי זמין כתוכנה חופשית תחת רישיון MIT ורישיונות חופשיים דומים.

עקרונות

בשנת 1984 ניסחו בוב שיפלר (Bob Scheifler) וג'ים גטיס (Jim Gettys) את העקרונות המנחים של X^[^{דרוש מקור]}:

לא להוסיף פונקציונליות חדשה, אלא אם המממֵש לא יכול להשלים יישום אמיתי בלעדיה.
חשוב לקבוע מה מערכת היא לא, בדיוק כשם שקובעים מה היא כן. אין צורך לענות על כל צורכי האנושות, אלא לעצב את המערכת, כך שכל צורך נוסף ניתן לתמיכה הלאה.
הדבר היחיד שגרוע מהכללות מדוגמה אחת הוא הכללות ללא דוגמאות כלל.
אם בעיה אינה מובנת לחלוטין, עדיף לא לספק לה פתרון.
אם ניתן להשיג 90% מהתוצאה הרצויה ב-10% של עבודה, תשתמש בפתרון הפשוט יותר (ראו גם "גרוע זה טוב יותר").
בידוד הסיבוכיות כמה שיותר.
סיפוק מנגנון ולא מדיניות. בפרט, לגבי מדיניות ממשק המשתמש, שהוא אחריות הלקוח.

העיקרון הראשון שוּנה בעת העיצוב של X11 ל: "לא להוסיף פונקציונליות חדשה, אלא אם ידוע כי יישום אמיתי יצטרך אותה."

X באופן כללי שמרה על עקרונותיה. המימוש מפותח בראייה להרחבות ושיפורים, תוך שמירה על תאימות מרבית לפרוטוקול המקורי מ-1987.