מנוף מים (קטרי קיטור)
מנוף מים לקטרי קיטור היה מתקן ששימש למילוי כמות גדולה של מים לדוד של קטר קיטור. קטרי קיטור צרכו כמויות גדולות של מים, לכן ברזי מים היו חלק חיוני בכל תחנת רכבת. מנופי מים היו ממוקמים בדרך כלל בקצה הרציף, כך שניתן היה למלא מים במהלך עצירה או המתנה בתחנה.
סקירה כללית עריכה
בדרך כלל, מנופי מים מורכבים מצינור פלדה זקוף בגודל של כ-8 to 12 אינץ' (0.20 to 0.30 מטרים) בקוטר עם צינור אופקי מסתובב המחובר לקצהו העליון כדי ליצור זרוע מסתובבת. הזרוע המסתובבת מתוכננת בדרך כלל להיות במצב המקביל למסילות כאשר אינו בשימוש. מנופי מים תוכננו לספק עד 10 מטר מעוקב (2,600 גלון) של מים לדקה.
אספקת מים עריכה
באזורים הררים, ניתן היה לסכור נחלים ונהרות ולהזרים מים על ידי כוח הכבידה אל מנוף המים. באזורים שטוחים מים היו נאגרים במיכל ליד המנוף ומוזרמים אליו. מיכלי מים יכולים להיות בנפח מ-190 מטר מעוקב (50,000 גלון) עד ליותר מ-757 מטר מעוקב (200,000 גלון). במקרים מסוימים השתמשו בבאר על מנת לספק את המים למיכל.
לפעמים, כאשר מים היו קשים, היה צורך לטפל בהם. כיוון שמים קשים גרמו להצטברות אבנית בחלק הפנימי של דוד הקטר. האבנית המצטברת על משטחי העברת חום יוצרת שכבת בידוד בין המתכת של תא שריפה ומי הדוד. זה גרם למתכת להתחממות יתר או לחלודה מוגברת, בלאי מוגבר ולבסוף לכשל.
מנופי מים בישראל עריכה
מנופי מים היו בשימוש רחב בארץ ישראל בתקופת קטרי קיטור. עם השלמת המעבר של רכבת ישראל לקטרי דיזל בשנת 1959 הופסק השימוש במנופי מים, והם, כמעט כולם, פורקו. היום בישראל נשארו מנופי מים בודדים והם נשמרים במסגרת שימור מורשת הרכבת.
רשימת מנופי מים שהשתמרו בישראל:
- מנוף מים של תחנת הרכבת יפו
- מנוף מים של תחנת הרכבת בתיר
- מנוף מים של תחנת הרכבת לוד (בסוף הרציף 1/2)
- שני מנופי מים של תחנת הרכבת חיפה מזרח (האחד בפינה הצפונית של מתחם מוזיאון הרכבת והשני מאחרי בניין אולם ב' בצד הדרום-מערבי של המתחם)
