תחנת הרכבת יפו

תחנת רכבת היסטורית הנמצאת צפונית ליפו

תחנת הרכבת יפו (קרויה גם "תחנת הרכבת מנשייה") היא תחנת רכבת היסטורית הנמצאת צפונית ליפו, והיא למעשה תחנת הרכבת הראשונה שהוקמה במזרח התיכון מחוץ למצרים ולטורקיה[1].

תחנות רכבת היסטוריות בישראל רכבת ישראל
יפו
התחנה בסיום בנייתה (1891), כשנה לפני חנוכת מסילת הרכבת יפו–ירושלים
התחנה בסיום בנייתה (1891), כשנה לפני חנוכת מסילת הרכבת יפו–ירושלים
מידע על הבנייה
חנוכת התחנה 26 בספטמבר 1892
סגירת התחנה 1948
מיקום
מיקום מצפון ליפו, בגבול שכונת נווה צדק
קואורדינטות 32°03′32″N 34°45′41″E / 32.05900929484527°N 34.761353731155396°E / 32.05900929484527; 34.761353731155396
מידע על התחנה
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain.png
 
תחנת הרכבת יפו
תחנת הרכבת יפו
P Rakevet.png למידע מקיף על רכבת ישראל עיינו גם בפורטל רכבת ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

התחנה פעלה בין השנים 18921948 כתחנת הקצה של מסילת הרכבת יפו–ירושלים. התחנה נסגרה בראשית מלחמת העצמאות, ולאחריה הועתקה תחנת הקצה של הקו לתחנת תל אביב דרום. התחנה נסגרה והמסילה בין שתי התחנות פורקה.

היסטוריהעריכה

התחנה פעלה כתחנת הקצה המערבית של מסילת הרכבת יפו–ירושלים, מאז נחנכה המסילה ב-26 בספטמבר 1892 (ואף קודם לכן, בנסיעות עד לוד) ועד ערב מלחמת העצמאות - למעט בזמן מלחמת העולם הראשונה, עת פירקו הטורקים את קטע המסילה בין יפו לבין תחנת הרכבת לוד. בימי פעילותה חצצה התחנה בין שכונת מנשייה הערבית (שנחרבה במלחמת העצמאות, ולאחריה גן צ'ארלס קלור) לבין שכונת נווה צדק היהודית.

הקו זכה להצלחה רבה למרות זמן הנסיעה הארוך ביחס לאורכה של המסילה (4 שעות), מאחר שהיא חסכה מהנוסעים את המסע המפרך בעגלה ממישור החוף אל הרי ירושלים, שהיה כרוך בתשלום מיסים לשלטונות ובתשלום דמי חסות לשודדים[דרוש מקור]. עד ערב מלחמת העולם הראשונה (1914) עברו בתחנה כ-183,000 נוסעים (בארץ ישראל היו באותה תקופה פחות מחצי מיליון נפש). בין הנוסעים המפורסמים נמנה גם בנימין זאב הרצל. בניגוד לקו "רכבת העמק", שזכה למעמד מיתולוגי בהיסטוריוגרפיה הארץ ישראלית, הקו בין יפו לירושלים לא נהנה ממעמד דומה ולמעשה נמחק מהזיכרון הקולקטיבי. בין הסיבות לכך אפשר לציין את העובדה שהקו תרם בעיקר להתפתחותו של היישוב הערבי באותה תקופה ושירת בעיקר נוסעים לא יהודים. בימי המנדט הבריטי, קו הרכבת, שעבר בעיקר דרך יישובים ערביים (יפו, רמלה, לוד) נתפס כפרויקט עוין לתנועה הציונית, שראתה בו כמונופול בריטי המבוסס על העסקת עובדים ומנהלים ערבים[2].

 
תחנת הרכבת, תצלום משנת 1892

ב-1905 בנתה משפחת הטמפלרים וילנד את ביתה, "וילה וילנד", במתחם התחנה, ולצידו נוסד המפעל המשפחתי לחומרי בנייה, שסיפק את החומרים לבניית הבתים בשכונות החדשות שנבנו מחוץ לחומות יפו[3]. המפעל התרחב והפך לספק מוביל של מלט ואריחים מקושטים לבניין העיר תל אביב. כאמור, במהלך מלחמת העולם הראשונה (תחילת 1915) פירקו הטורקים את אדני המסילה בין יפו ללוד והשתמשו בהם לסלילת המסילה המזרחית (טול כרם-קוסיימה). לאחר הסגת הכוחות הטורקיים מצפון לירקון, (סוף דצמבר 1917) והוצאתה של יפו מטווח הארטילריה הטורקית - התייצב הנדבך המערבי של קו שתי העוג'ות, והתאפשרה לצי הבריטי עגינה בטוחה בנמל יפו. לייעול השימוש בנתיב הלוגיסטי החדש שנפתח בפניהם סללו הבריטים מסילה צרה[4], בתחילה לציוד צבאי בלבד ומאוחר יותר אף לסחורות אזרחיות, שחיברה את הנמל לתחנת מנשייה דרך רחוב רזיאל. מסילה צבאית צרה נוספת נסללה צפונה, ממסעף הרכבת ללוד על הקו יפו-ירושלים, לימים תחנת הרכבת תל אביב בקרבת בית הדר של ימינו, ועד 'גבעת ג'נקינס', מזרחית לג'ליל. גם קטע המסילה הצרה עד לוד שוקם ותנועת הסחורות שבה אליו במהלך 1918. בראשית שנות ה-20 שידרגו הבריטים את הקו יפו-לוד-ירושלים לרמת קו תקני בעל רוחב פס של 145 ס"מ, ורכבות נוסעים שבו לנוע עליו.

במלחמת העצמאות הייתה תחנת הרכבת בקו החזית בין ערביי יפו ויהודי תל אביב, התחנה הושבתה ושוב לא הופעלה, ומסילת הרכבת שקישרה בינה לבין תחנת הרכבת תל אביב דרום פורקה בראשית 1950[5]. עם הקמת צה"ל, הפך מתחם התחנה לבסיס צבאי של הצבא הצעיר, ושימש לריכוז ולשיפוץ של נשק שלל. הבסיס ננטש בשנות ה-80 והמבנים בו הוזנחו. בחלק הדרומי של המתחם הוקם מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל המציג את תולדות אמצעי הלחימה בצה"ל.

מתחם "התחנה"עריכה

 
מתחם התחנה המחודש בלילה

במתחם התחנה נמצאים כ-25 מבנים בסגנונות בנייה מגוונים - ניתן להבחין במבנים מהתקופה העות'מאנית, באדריכלות טמפלרית ובמבנים מימי המנדט הבריטי. עד תחילת שנות האלפיים הם היו עדיין בחזקת צה"ל, חלקם עמדו בשיממונם, וחלקם עדיין שימשו את מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל. ראש העירייה, רון חולדאי פנה לצה"ל בבקשה שיעביר את המתחם לרשות עיריית תל אביב, לצורך שיקום ופיתוח[6].

ביוני 2002 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב, תוכנית עקרונית חדשה למתחם מנשיה ואזור תחנת הרכבת, הכוללת שטחים לטובת בנייה למגורים, שימור מבנים היסטוריים ופיתוח לתיירות[7].

בנובמבר 2005 החלה עיריית תל אביב, באמצעות החברה העירונית עזרה ובצרון, בשיקום מתחם תחנת הרכבת יפו. המבנים תועדו ושומרו על ידי משרדו של אדריכל אמנון בר אור. הפרויקט תוקצב ב-12 מיליון ש"ח[8], ובמסגרתו הוסב המתחם (כ-20 דונם) למוקד תרבות, בילוי ופנאי[9]. בספטמבר 2006, נבחר קבלן לשימור ושיפוץ 22 מבנים היסטוריים במתחם[10].

במרץ 2007, חתמה עיריית תל אביב על הסכם חכירה ל-10 שנים עם מינהל מקרקעי ישראל ורשות הפיתוח, בעלי הקרקעות במתחם. והוחל בשיווק המתחם ליזמים[11].

ביוני 2008, זכתה קבוצת ויתניה במכרז של עיריית תל אביב לביצוע עבודות להשלמת השימור והשיפוץ, השכרת המבנים לעסקים, וניהול המתחם. הקבוצה, כללה את חברת ויתניה (51%) ואת חברת פלורנטין א.מ נכסים והשקעות (49%), שבשליטת איש העסקים אבי מורדוך. קבוצת ויתניה גברה בהתמחרות על חברת אמות השקעות, שבשליטת אלוני חץ. המכרז היה מסוג בנה-הפעל-העבר, לתקופה של 10 שנים, עם אופציה ל-5 שנים נוספות, והיזם נדרש להשיב את הנכס לעיריית תל אביב בתום תקופת השכירות[12].

במרץ 2009, נפתח חלק מהמתחם לתערוכות מתחלפות והתקיים בו יריד אמנות צבע טרי[13]. באפריל 2010 נפתח המתחם המשופץ כולו לקהל הרחב. המתחם כולל מסעדות, חנויות, שוק אורגני ותערוכות[14].

בשנים הראשונות לאחר השקתו זכה "מתחם התחנה" להצלחה רבה, הוא פעל ב-85% תפוסה, הייתה עלייה בדמי שכירות, ואף שלמו לעסקים דמי פינוי שבין 300 ל-500 אלף שקל, על ידי עסקים חדשים שרצו להיכנס במקומם[15]. אולם בהמשך הייתה ירידה בפופולריות שלו, עסקים רבים נסגרו והתפוסה ירדה. באוגוסט 2020, המתחם חזר לרשות עיריית תל אביב, ומאז הוא מנוהל על ידי חברת אתרים העירונית[16].

ביוני 2021, אושרה להפקדה תוכנית בנייה חדשה למתחם וסביבתו. התוכנית כוללת בנייה של 640 יחידות דיור, 670 חדרי מלון ושטחים מסחריים, רובם בשטח מגרש החנייה בחזית המתחם ובשטח מוזיאון צה"ל שנסגר ב-2019[17].

מוצגים במתחם התחנהעריכה

בשטח המתחם הוצבו שני קרונות נוסעים היסטוריים בני יותר מ-100 שנים שהושאלו ממוזיאון הרכבת בחיפה, ושופצו על ידי הזכיינים הפרטים.

גלריהעריכה

מוזיאון בתי האוסףעריכה

במתחם מוזיאון בתי האוסף נמצאים מספר מתקנים ומבנים ששייכים לתחנת רכבת יפו: מגדל מים, ברז מילוי קטרים, סובב קטרים וכו'.

לקריאה נוספתעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מתחם התחנה
  2. ^ שפיר, רון, רגע גדול' או אפיזודה חסרת השפעה - קו הרכבת יפו-ירושלים: המחקר ההיסטורי וחלקו בעיצוב הזיכרון הקיבוצי הישראלי, אופקים בגאוגרפיה, גליון 86
  3. ^ השכונות הערביות עג'מי ומנשייה והשכונות היהודיות שקמו מסביב לנווה צדק, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות
  4. ^ 60 ס"מ רוחבה כאשר מסילת יפו-ירושלים, אף היא עדיין בגדר הקטגוריה של מסילות צרות, רוחבה 100 ס"מ
  5. ^ תל אביב פושטת צורה ולובשת צורה, מעריב, 2 במרץ 1950
  6. ^ רון פז, ‏מתחם הרכבת במנשיה: שימור בזווית שיווקית, באתר גלובס, 9 ביולי 2006
  7. ^ שרון קדמי, ‏ת"א: המקומית אישרה תוכנית עקרונית למתחם מנשיה, באתר גלובס, 23 ביוני 2002
  8. ^ ענת ג'ורג'י, תחנת הרכבת הראשונה של תל אביב תיהפך לאתר בילוי עוד כשנה וחצי, באתר הארץ, 27 באפריל 2006
  9. ^ עירית רוזנבלום, מתחילות עבודות שימור מתחם הרכבת יפו-תל אביב, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2005
  10. ^ רון פז, ‏שימור מתחם התחנה בדרום ת"א יוצא לדרך - ישווק כמתחם בילוי, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2006
  11. ^ רון פז, ‏עיריית ת"א תחכור את מתחם "התחנה" במנשיה - תוציא מכרז לשיווק המתחם, באתר גלובס, 18 במרץ 2007
  12. ^ יורם גביזון, ויתניה זכתה במכרז שיפוץ מתחם תחנת הרכבת בנווה צדק - תשקיע בשיפוץ 25 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 29 במאי 2008
    רון פז, ‏מוקד הבילויים הבא של ת"א: חברת ויתניה תשמר ותפעיל את מתחם התחנה במנשיה, באתר גלובס, 1 ביוני 2008
  13. ^ ליאורה קפלן, העיר תל אביב, תשכחו מהנמל: המתחם הבא של תל אביב יהיה בכלל ביפו, באתר הארץ, 18 ביוני 2009
  14. ^ נועם דביר, המתחם החדש של תל אביב: תחנת הרכבת במנשיה, באתר הארץ, 29 באפריל 2010
  15. ^ מיכל מרגלית, ‏מתחם התחנה בת"א: עלייה בדמי שכירות, 85% תפוסה, באתר גלובס, 7 בפברואר 2011
  16. ^ גילי מלניצקי, התחנה שהושקעו בה 25 מיליון שקל - אבל מעטים עצרו בה, באתר TheMarker‏, 11 בפברואר 2021
  17. ^ גיא נרדי, ‏רובע חדש בין נווה צדק ויפו: אושרה להפקדה תוכנית הבנייה במנשייה, באתר גלובס, 13 ביוני 2021