פתיחת התפריט הראשי

מפלגת העובדים ההונגרית

מפלגה פוליטית

מפלגת העובדים ההונגריתהונגרית: Magyar Dolgozók Pártja - MDP) הייתה המפלגה הקומוניסטית שהנהיגה את הונגריה (מ-1949 - הרפובליקה העממית ההונגרית) בשנים 1956-1948. המפלגה הוקמה רשמית על ידי "מיזוג" בין המפלגה הקומוניסטית ההונגרית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית. בראשה עמד עד שנת 1956 מתיאש ראקושי בתוקף תפקידו כ"מזכיר כללי" (בין 1953-1948) ואחר כך "המזכיר הראשון" (בין 1956-1953). בשנת 1956 הוחלף ראקושי לחודשיים על ידי ארנו גרה ואחר כך, בימי המרד ההונגרי, על ידי יאנוש קאדאר שניצח יחד עם אימרה נוג' על הפיכתה ל"מפגלת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית".

מפלגת העובדים ההונגרית
Magyar Dolgozók Pártja
Logo of the Hungarian Working People's Party.svg
מדינה הרפובליקה ההונגרית
הרפובליקה העממית ההונגרית
מנהיגים "מזכירים ראשונים":
מתיאש ראקושי (1956-1948)
ארנו גרה (1956)
יאנוש קאדאר (1956)
תאריך ייסוד 12 ביוני 1948
תאריך פירוק 31 באוקטובר 1956 עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות מרקסיזם, מרקסיזם-ליניניזם, סטליניזם
מטה Akadémia utca 17 (רח' האקדמיה 17), בודפשט
מיקום במפה הפוליטית שמאל קיצוני
ארגונים בינלאומיים קומינפורם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נסיבות הקמתהעריכה

ב-1945 כבשו הצבא הסובייטי בברית עם הצבא הרומני, שהפך באוגוסט 1944 לבעל בריתו, את הונגריה מידי כוחות גרמניה הנאצית ומידי הצבא ההונגרי של משטר פרנץ סלשי. בעקבות הכיבוש הסובייטי המפלגה הקומוניסטית יצאה מן המחתרת ונכנסה לממשלה החדשה. בבחירות הפרלמנטריות החופשיות שהתקיימו בהונגריה ב-4 בנובמבר 1945 זכתה המפלגה הקומוניסטית ב-16.9% מהקולות. אפילו בבחירות הפרלמנטריות שאורגנו שוב ב-31 באוגוסט 1947 ושהתנהלו בתנאים פחות חופשיים, עדיין השיגה המפלגה רק 22.3% מהקולות. באמצעות משרד הפנים והמשטרה החשאית AVH ובעזרת הכובש הסובייטי (בהתחלה במסגרת "ועד כוחות הברית") ריכזה המפלגה הקומוניסטית בידיה כוח גדול בהרבה מאשר ייצוגה בפלרמנט החדש.

באמצעות "שיטת הסלאמי" - פיצול הדרגתי של כוחות המתנגדים, רדיפתם המשפטית של הפוליטיקאים הדמוקרטים והאנטיקומוניסטים, הגלייתם וגירושם, הצליחה המפלגה הקומוניסטית לנכס לעצמה את כל מוסדות השלטון. בשנת 1948 נותרה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית המפלגה היחידה ששמרה עדיין עצמאות מסוימת. לכאורה איחוד בין שווים, המיזוג התחולל כתוצאה מלחצים עצומים שהופעלו על הסוציאל-דמוקרטים מצד הקומוניסטים ומצד הכובש הסובייטי.

ברית המועצות והמפלגה הקומוניסטית השלטת שלה דרשה שבהונגריה, כמו כארצות אחרות במזרח אירופה, תתמזג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית עם המפלגה הקומוניסטית בשם סיסמת "איחודה האורגני" של תנועת הפועלים כ"חזית שנכפתה" כביכול "מלמטה", על ידי המוני העם.[1] המפלגה החדשה הפכה למעשה להמשך ישיר של המפלגה הקומוניסטית.

ב-12 ביוני 1948 כונסו בו זמנית הקונגרס הרביעי של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית והקונגרס ה-37 של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית. ב-13-14 ביוני התקיים בבודפשט קונגרס האיחוד בין שתי המפלגות. לאיחוד קדם סילוקם משורות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של החברים ששמרו על עצמאות מחשבתית והעזו לא להתיישב עם הקו הקומוניסטי, ביניהם קארוי פייר, אנה קטלי, אימרה סליג, פרנץ סדר, אגושטון ולנטיני, אימרה גיירקי ואחרים, שבהמשך סבלו מנחת זרועה של "דיקטטורת הפרולטריון" בגרסת "הדמוקרטיה העממית".

במרץ 1948 התקיים הקונגרס ה-36 של המפלגה הסוציאל-הדמוקרטית שבו הוכרז המרקסיזם-לניניזם כאידאולוגיה היחידה של המפלגה ואושרה ההחלטה להתאחד עם המפלגה הקומוניסטית. במאי 1948 פורסמו הצעות ההחלטות והאמנה העתידית של המפלגה המאוחדת.

קונגרס האיחוד בחר בהנהגת מפלגת העובדים. כיושב ראש המפלגה נבחר הסוציאל-דמוקרט לשעבר ארפאד סאקאשיץ', כמזכיר כללי - מתיאש ראקושי, וכסגנים של המזכיר הכללי - יאנוש קאדאר, גיירג' מארושן ומיהאי פרקש. מנהיג המפלגה היה איפוא מתיאש ראקושי עד שנת 1956, קודם כ"מזכיר כללי" (עד 1953) ואחר כך כ"מזכיר הראשון" שלה. ביולי 1956 הוא הוחלף באישורן ואף לחצם של הסובייטים, על ידי ארנה גרה שכיהן למשך שלושה חדשים. בעיצומם של אירועי המרד ההונגי ב-1956 הוחלף גרה על ידי יאנוש קאדאר שהחזיק בתפקיד 6 ימים עד לפיזור המפלגה.

המשטר בהנהגת מפלגת העובדיםעריכה

הקמת מפלגת העובדים ההונגרית ציינה את סופו של תהליך התחזקות השלטון הקומוניסטי בהונגריה, שהוכרזה "רפובליקה עממית". בבחירות לאספה הממלכתית ב-15 במאי 1949 זינקו מפלגת העובדים והמפלגות הקטנות בנות בריתה במסגרת "חזית העצמאות העממית ההונגרית" ל-95.6% מהקולות. בהמשך בוטלו כל המפלגות הקטנות הנ"ל - המפלגה העצמאית של החוואים הקטנים, המפלגה הלאומית של האיכרים, המפלגה הדמוקרטית העצמאית ההונגרית, והמפלגה הרדיקלית ההונגרית. מפלגת העובדים נותרה המפלגה היחידה. בינואר היא ערכה "בדק בית" וסילקה כ-300,000 חברים - "יסודות בלתי מהימנים" - משורותיה.[2]

המפלגה הובילה תהליך של הקמה מואצת של תעשייה כבדה, קולקטיביזציה כפויה של החקלאות, הרחקת הכנסייה הרומית-קתולית ושאר מוסדות הדת מן החיים הציבוריים, הלאמת כל ענפי הכלכלה. אורגנה "תחרות סוציאליסטית" בייצור ותנועה סטחאנוביסטית.

בו זמנית, לפי הדגם הסובייטי הסטליניסטי, התחיל דיכוי וטרור נגד המתנגדים הפוליטיים וגם בתוך המפלגה. אנשים רבים נאסרו או גורשו על רקע מוצאם החברתי מן הערים. בשנת 1949 הגיע הדיכוי בפנים המפלגה לשיא עם משפט הראווה נגד שר החוץ לאסלו רייק, הוא בעצמו קומוניסט קנאי, ומקורביו, שהואשמו בהאשמות הזויות כסוכני האימפריאליזם ובוגדים. בשנת 1950 נאסרו ארפאד סאקאשיץ' וגיירג' מארושן, ובמאי 1951 - יאנוש קאדאר ושר החוץ גיולה קאלאי. אחרי הצלחת תוכנית כלכלית תלת שנתית ובקשר למלחמת קוריאה התכנס בשנת 1951 הקונגרס השני של מפלגת העובדים. בקונגרס נעשתה רוויזיה של מספרי תוכנית החומש הראשונה וחלק מהאינדיקטורים הוגדלו פי כמה. במחיר של מאמצים רבים ובסיוע מברית המועצות נבנו בהונגריה 65 מפעלי תעשייה, נוסדו ענפי תעשייה חדשים, נסללו דרכים חדשות, תעלות וערים חדשות - כגון סטלינווארוש ("העיר סטלין" -כיום דונהאויווארוש, קומלו ואורודלאן. עם זאת המצב הכלכלי החל להידרדר: עלתה עלות התפוקה, התחבורה לא עמדה במשימות, עלו המחירים וירד השכר במשק. הנהגת מכסות חובה לאספקה חקלאית למדינה פגעה בתפוקה, גרמה לירידה ביבולים ולמחסור במצרכים.

כישלון תוכניות התיעוש והשינויים בברית המועצות בעקבות מותו של סטלין איפשרו במליאת הוועד המרכזי של המפלגה שהתכנסה ב-27-28 ביוני 1953 מתיחת בקורת על מנהיגותו של מתיאש ראקושי. נערכו חילופי גברי לפי דגם ההנהגה הסובייטית וראקושי ויתר על התפקיד השני שלו, של ראש הממשלה לטובת אימרה נאג'. הוא נשאר בכל זאת מנהיג המפלגה תוך שינוי שם תפקידו מ"מזכיר כללי" ל"מזכיר ראשון". נאג' ומצדדיו תפסו עמדות חשובות בהנהגת המפלגה. הוחלט על מתן חנינה, הופסקו המאסרים הפוליטיים וגירושם של אזרחים על רקע מוצאם סוציאלי. אימרה נאג' הפסיק את בנייתם של מפעלים רבים בענף התעשייה הכבדה והחליט להשקיע יותר בתעשייה הקלה וענף המזון, כמו כן החליט על הקלות בלחץ על האיכרים, הורדת מחירי המצרכים והתעריפים.

ההגבלות על התיעוש הכבד וההרפיה בקולקטיביזציה משכו בקורת עזה מצד ראקושי וחסידיו. המחנה של ראקושי קיבל זריקת עידוד מביקורו בהונגריה של ראש הממשלה הסובייטי גאורגי מלנקוב. במרץ 1955 גינתה מליאת הוועד המרכזי של מפלגת העובדים את המדיניות של אימרה נאג'. ב-14 באפריל באותה שנה הוא סולק מכל תפקידיו בפוליטביורו ובוועד המרכזי ואחר כך סולק מראשות הממשלה. מתיאש ראקושי לקח שוב בידיו את השליטה במפלגה ובממשלה.

אולם חשיפת פשעי הסטליניזם וגינוי פולחן אישיותו בברית המועצות וההתמרמרות בקרב העם כלפי המשטר הביאו להחלשת כוחה של המפלגה השלטת. בכל רחבי המדינה התרבו הדיונים הפוליטיים והחל גל של רהביליטציה של קרבנות הדיכוי מהשנים 1948-1953. ראקושי "שוחרר" מתפקידו כמזכיר ראשי של המפלגה והוחלף בארנה גרה. עם זאת המתח במדינה נשאר באוויר ובאוקטובר 1956 הביאה מורת הרוח בעם לפריצת המרד. בעיצומו של המרד ב-23 באוקטובר התחולל ארגון מחדש של הנהגת מפלגת השלטון אימרה נאג' הוחזר לזירה הפוליטית ולראשות הממשלה. בפוליטביורו החדש נכנסו אנטאל אפרו, גשפר שאנדור, ארנה גרה, אנדארש הגדיש, יאנוש קאדאר, אימרה נאג' עצמו וזולטאן סאנטו. בבוקר 25 באוקטובר 1956 גם ארנה גרה הוחלף ביאנוש קאדאר בתפקיד מזכיר ראשון של מפלגת העובדים. ב-28 באוקטובר 1956 הוקמה נשיאות (פרזידיום) של המפלגה בהנהגת קאדאר. היא כללה את אנטאל אפרו, קארוי קיש, פרנץ מיניך, אימרה נאג' וזולטן סאנטו. במקביל חסידי אימרה נאג' החלו בהקמת מפלגה "קומוניסטית לאומית" שתיקרא "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית".

ב-30 באוקטובר 1956 הודיע אימרה נאג' ברדיו על ביטול השיטה ההחד-מפלגתית במדינה. נשיאות מפלגת העובדים ההונגרים החליטה על ביטול מפלגתה. בו זמנית התקבלה החלטה על הקמת מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית

החל מנובמבר 1956 המפלגה התארגנה מחדש תחת השם הזה מסביב לחוג של אימרה נאג'. עם זאת החל מ-4 בנובמבר 1956, יום דיכוי המרד על ידי הצבא הסובייטי, עברה המפלגה הקומוניסטית בשמה החדש להנהגתו של יאנוש קאדאר שנהנה מתמיכתה המלאה של ברית המועצות.

מזכיר כללי של מפלגת העובדים ההונגריתעריכה

המזכירים הראשונים של מפלגת העובדים ההונגריתעריכה

יושבי ראשעריכה

הקונגרסים של מפלגת העובדים ההונגריתעריכה

  • 13 - 14 ביוני 1948 - הקונגרס הראשון או "קונגרס האיחוד" בו הוקמה מפלגת העובדים ההונגרית
  • 28 בפברואר - 2 במרץ 1951 - הקונגרס השני של המפלגה - העלה את המטלות של תוכנית החומש הראשונה (1954-1950)
  • 24 - 30 במאי 1954 - הקונגרס השלישי של המפלגה - בדק את תוצאות תוכנית החומש הראשונה ואישר את המשימות שנקבעו לתוכנית החומש השנייה (1959-1955)

מספר החבריםעריכה

  • 1948 - 1 מיליון
  • 1949 - 900,000
  • 1950 ינואר - 828,659[3]
  • 1956 - 860,000[4]

בטאון המפלגהעריכה

בטאון המפלגה היה העיתון "סאבאד נפ" (Szabad Nép -"העם החופשי?).

לקריאה נוספתעריכה

  • Jörg K.Hoensch A History of Modern Hungary, Longman, London, NY 1988
  • Miklós Molnár - Histoire de la Hongrie, Perrin, Paris 2004

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ J.K.Hoensch עמ' 187
  2. ^ J.K.Hoensch עמ' 190
  3. ^ M.Molnár עמ' 389
  4. ^ M.Molnár עמ' 399