מקספילד פאריש

אמן אמריקאי

מקספילד פארישאנגלית: Maxfield Parrish‏; 25 ביולי 1870 - 30 במרץ 1966) היה צייר ומאייר אמריקאי פעיל במחצית הראשונה של המאה ה-20. הוא ידוע בגווניו הרווים הייחודיים ובדימויים נאו-קלאסיים אידיאליים.

מקספילד פאריש
Maxfield Parrish
Maxfield Parrish, half-length portrait, standing, facing left LCCN92512611.jpg
לידה 25 ביולי 1870
פילדלפיה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 במרץ 1966 (בגיל 95)
ניו המפשייר, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • האקדמיה לאמנויות היפות בפנסילבניה
  • קולג' הוורפורד
  • בית הספר הייברפורד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 30 במרץ 1966 עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי האוורד פייל עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות The Gardener עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jean Parrish עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייועריכה

מקספילד פאריש נולד בפילדלפיה, פנסילבניה, לצייר ולחרט סטיבן פאריש ואליזבת בנקרופט.[1] שמו הפרטי היה פרידריק, אך מאוחר יותר הוא אימץ את השם מקספילד, שם נעוריה של סבתו מצד אמו, כשם אמצעי שלו, ולבסוף כשמו המקצועי.[2] הוא גדל בחברת קווייקרים. בילדותו החל לצייר להנאתו, גילה כישרון, והוריו עודדו אותו. בין השנים 1884 - 1886 לקחו הוריו אותו לאירופה, שם סייר באנגליה, איטליה וצרפת, נחשף לאדריכלות ולציורים הקלסיים, ולמד בבית הספר בפריז.

מאוחר יותר למד אדריכלות במכללת האפורפורד במשך שנתיים משנת 1888. להמשך השכלתו באמנות, בשנים 18921895 למד באקדמיה לאמנויות יפות של פנסילבניה אצל האמנים רוברט וונו ותומאס פולוק אנשוץ.[3] לאחר שסיים את לימודיו נסע פאריש למסצ'וסטס, שם הוא ואביו שיתפו סטודיו לציור. שנה לאחר מכן, בעידוד אביו, למד במכון דרקסל לאמנות, מדע ותעשייה.

קריירהעריכה

פאריש נכנס לקריירה אמנותית שנמשכה יותר מחצי מאה, ואשר סייעה לעיצוב תור הזהב של האיור והאמנות החזותית האמריקאית. במהלך הקריירה שלו, הוא ייצר כמעט 900 יצירות אמנות כולל לוחות שנה, כרטיסי ברכה וכריכות מגזינים.[4] עבודותיו המוקדמות של פאריש היו בעיקר בשחור לבן.[5]

הוא עבד במגזינים שונים כמו סקריבנר, וסנצ'רי. הוא אייר גם ספר ילדים בשנת 1897, "אמא אווזה" שנכתב על ידי פרנק באום . עד 1900, פאריש כבר היה חבר באגודת האמנים האמריקאים. בשנת 1903, נסע שוב לאירופה לביקור באיטליה.

פאריש קיבל עבודות רבות באמנות מסחרית עד שנות העשרים. האמנות המסחרית של פאריש כללה פרויקטים יוקרתיים רבים, ביניהם איור שירי ילדות של יוג'ין פילד בשנת 1904,[6] ויצירות מסורתיות כמו "לילות ערב" בשנת 1909.[7] "אוצר הזהב"- שירים ומילים בשנת 1911 ועוד ספרים.

 
השחר, 1922

פאריש הרוויח למעלה מ -100 אלף דולר לשנה עד 1910, כאשר ניתן היה לרכוש בתים ב -2,000 דולר.

בשנת 1910 קיבל פאריש משימה ליצור 18 ציורי קיר לחדר האוכל של בניין חברת הוצאת קרטיס. לקח לו שש שנים לסיים את הפרויקט המונומנטלי.[8] בשנת 1914, לפני השלמת ציורי הקיר, הזמין קרטיס את פאריש לתכנן ציור קיר ענק ללובי הבניין. אולפני טיפאני הזמינו ממנו פסיפס מזכוכית בשם "גן החלומות",[9] המהווה חלק מאוסף פנסילבניה באקדמיה לאמנות.

פאריש עבד עם מגזינים פופולריים לאורך כל שנות העשרים, כולל לייף. הוא גם יצר פרסומות עבור חברות כמו Wanamaker's, Edison-Mazda Lamps, Colgate ו- Oneida Besty. יצירת האמנות הידועה ביותר שלו היא "השחר" שהופק בשנת 1923. הוא כולל דמויות נשיות בסצנת נוף.

עבודות האמנות שלו הציגו לעיתים קרובות עירום אנדרוגיני בעולם של פנטזיה. הוא התפרנס מפוסטרים ולוחות שנה עם יצירותיו.[10] בשנים 1918 עד 1934 עבד פאריש על איורי לוח שנה עבור ג'נרל אלקטריק.[11]

לעיתים קרובות הוא היה בונה מודלים בקנה מידה קטן של הנופים הדמיוניים אותם הוא רצה לצייר, תוך שימוש במערכת תאורה, לפני שהחליט על תצוגה המועדפת לציור אותה הוא צילם כבסיס לציור .

טכניקהעריכה

אמנותו של פאריש מאופיינת בצבעים עזים; הצבע הכחול פאריש נקרא על שמו. הוא השיג זוהר בתוך הצבע באמצעות זיגוג. התהליך כלל יישום שכבות בהירות לסירוגין של זיגוג שקוף המופרדות על ידי לכה על גבי צבע בסיס. בדרך כלל השתמש פאריש בצבע כחול -לבן מונוכרומטי

 
שער הלייף, אוגוסט 1923

פאריש השתמש בטכניקות חדשניות רבות אחרות בציוריו. הוא היה מצלם דוגמניות לבושות בהדפסים גיאומטריים בשחור -לבן ומקרין את התמונה על בד הציור. טכניקה זו אפשרה לו להשיג ייצוג מדויק של עיוות ועיטוף. פאריש היה יוצר גם את ציוריו על ידי צילום תמונות, הגדלה או הקרנת חפצים. הוא היה חותך את התמונות האלה ומניח אותן על הבד שלו. מאוחר יותר הוא כיסה אותם בזיגוג שקוף. הטכניקה של פאריש העניקה לציוריו תחושה תלת ממדית חזקה.[12]

עבודותיו של פאריש ממשיכות להשפיע על תרבות הפופ. בשנת 2001 הוצג פאריש בסדרת חותמות הנצחה של משרד הדואר של ארצות הברית המכבדת מאיירים אמריקאים, כולל פאריש.

פרסומת הטלוויזיה משנת 1986 של השוקולד הלבן האלפיני של נסטלה, שכותרתה "חלומות מתוקים", הציגה ייצוגים של פאריש.[13]

בקליפ "You Are Not Alone" מ-1995, מייקל ג'קסון ואשתו ליסה מארי פרסלי מופיעים בעירום למחצה על רקע הציור "השחר" של פאריש.[14]

חיים אישייםעריכה

פאריש סבל משחפת במשך זמן מה בשנת 1900. בעודו חולה, גילה כיצד לערבב שמנים וזיגוגים ליצירת צבעים עזים.

בעת לימודיו בדרקסל, פגש פאריש את אשתו לעתיד, לידיה אמבלר אוסטין. בני הזוג נישאו ב -1 ביוני 1895 ועברו להתגורר בפילדלפיה. נולדו להם ארבעה ילדים. בשנת 1898 פאריש עבר עם משפחתו לקורניש, ניו המפשייר ובנה בית שזכה לכינוי מאוחר יותר "האלונים". הבית וסטודיו סמוך הוקפו בנופים יפים שהעניקו השראה לציורים של פאריש.

בשנים 1900 עד 1902 צייר פאריש באגם סראנאק שבניו יורק ובקסטל הוט ספרינגס הוט, אריזונה כדי לשקם את בריאותו.

פאריש פיתח דלקת מפרקים. הוא קיבל את המשימה האחרונה שלו בסוף שנות החמישים.

שנותיו האחרונות הוא היה בכיסא גלגלים.

הוא מת ב -30 במרץ 1966 בפליינפילד, ניו המפשייר, בגיל 95.

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מקספילד פאריש בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Maxfield Parrish, web.archive.org, ‏2016-02-18
  2. ^ Collections | National Academy Museum, web.archive.org, ‏2016-06-17
  3. ^ Adrienne Ruger Conzelman, After the Hunt: The Art Collection of William B. Ruger, Stackpole Books, 2002, מסת"ב 978-0-8117-0037-5. (באנגלית)
  4. ^ Maxfield Parrish | Collectors Weekly, www.collectorsweekly.com
  5. ^ 16 Aug 1974, Page 10 - The Morning Herald at Newspapers.com, Newspapers.com (באנגלית)
  6. ^ Eugene Field, Poems of Childhood, C. Scribner's Sons, 1904. (באנגלית)
  7. ^ "The Arabian Nights Book Illustrated by Maxfield Parrish Reissued"
  8. ^ Cutler (2007). Maxfield Parrish and the American Imagists.
  9. ^ The Dream Garden by Maxfield Parrish, a Philadelphia Landmark, www.freemansauction.com
  10. ^ Cutler. Maxfield Parrish and the American Imagists. Chartwell Books. pp. 435–437.
  11. ^ Jacobson, Aileen (2016-01-23). "The Art of Maxfield Parrish". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-08-06.
  12. ^ Maxfield Parrish Signed Autograph Signature framed with Vintage Print The Stage Manager, www.vintagememorabilia.com
  13. ^ Nestlé Alpine White "Sweet Dreams" Commercial 1986 - Maxfield Parrish, נבדק ב-2021-08-06
  14. ^ ‘You Are Not Alone’ Video Was Based on Maxfield Parrish’s ‘Daybreak’, MJJ-777, ‏2010-03-19 (בAmerican English)