מקס לוטהולד
מקס לוטהולד (בגרמנית: Max Leuthold; 23 במאי 1863 – 5 במרץ 1934) היה גנרל-לויטננט סקסוני והרמטכ"ל האחרון של הצבא הסקסוני.
 | |
| מקס לוטהולד | |
| לידה |
23 במאי 1863 ארנברג, ממלכת סקסוניה   |
|---|---|
| פטירה |
5 במרץ 1934 (בגיל 70) דרזדן, גרמניה הנאצית  |
| השתייכות |
 צבא הקיסרות הגרמנית |
| תקופת הפעילות | 1876–1919 (כ־43 שנים) |
| דרגה | גנרל-לויטננט |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית המילואים ה-53 (הסקסונית ה-3) מפקד דיוויזיית הרגלים ה-192 (הסקסונית ה-8) מפקד קורפוס המילואים ה-12 (הסקסוני) מפקד הקורפוס ה-19 (הסקסוני ה-2) | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהראשית חייו
עריכהלוטהולד נולד ב-23 במאי 1863 בארנברג, שהייתה חלק מממלכת סקסוניה. ב-1876 הוא התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, ובאפריל 1880 הצטרף לרגימנט הרגלים ה-107. בשנת 1887 הוצב כמדריך בבית הספר הצבאי לירי בשפנדאו, ובמאי 1887 הועלה לדרגת אובר-לויטננט. מאוקטובר 1889, הוא למד באקדמיה הצבאית הפרוסית בברלין, ולאחר שסיים אותה ביולי 1892, הוא חזר לשרת ברגימנט הרגלים ה-107. באפריל 1893 הועלה לדרגת האופטמן והוצב במטה הכללי בברלין כנציג המטה הכללי של הצבא הסקסוני. לאחר מכן, ממרץ 1897, שירת שוב ברגימנט הרגלים ה-107 בלייפציג, שם פיקד על פלוגה. במרץ 1899 הוא הועבר למפקדת דיוויזיית הרגלים ה-32, אז בפיקודו של מקס פון האוזן, שם שירת עד פברואר 1901, אז עבר למפקדת דיוויזיית הרגלים ה-23. באפריל אותה שנה הועלה לדרגת מיור, וכמה חודשים לאחר מכן, בספטמבר, שוב הוצב במטה הכללי בברלין.
מאפריל 1904 שירת במטה הקורפוס ה-12 בדרזדן, ובנובמבר 1905 מונה למפקד גדוד גדוד היגר ה-13 (הסקסוני ה-2), שהוצב גם הוא בדרזדן. בספטמבר 1906 הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט, בעוד שנה לאחר מכן, בספטמבר 1907, הוא הפך לרארש מטה הקורפוס ה-19 שבסיסו בלייפציג. בספטמבר 1909 הוא מונה למפקד רגימנט הגרנדירים ה-100, ובמרץ 1910 הוא הועלה לדרגת אוברסט. במרץ 1913 הוא מונה לראש המטה הכללי של הצבא המלכותי הסקסוני, ולאחר מכן הועלה ביוני לדרגת גנרל-מיור.
מלחמת העולם הראשונה ואחריתו
עריכהבתחילת מלחמת העולם הראשונה, לוטהולד כיהן בתפקיד ראש מטה הצבא המלכותי הסקסוני. אולם ביולי 1915 הוא מונה למפקד דיוויזיית המילואים ה-53 (הסקסונית ה-3) בחזית המערבית, ולחם עימה בקרב שמפאן השני ובמהלך הקרב על הסום, שם ספגה אבדות כבדות. בנובמבר 1916 הועבר לוטהולד לחזית המזרחית עם דיוויזיית המילואים ה-53, שם ביולי 1917 השתתף בעצירת מתקפת קרנסקי ובהתקפת הנגד שבאה בעקבותיה. לאחר פריצת הדרך בזלוצ'וב על הסטריפה, הוא קיבל החלטה עצמאית לרדוף אחרי הכוחות הרוסיים עם כוחותיו. הוא מילא תפקיד משמעותי בשחרור גליציה המזרחית וקיבל את עיטור צלב המפקד של מסדר היינריך הקדוש מדרגה שנייה ב-30 באוגוסט 1917.[1]
במאי 1917 הועלה לדרגת גנרל-לויטננט, ובנובמבר הוחזרה הדיוויזיה לחזית המערבית, שם השתתפה במרץ 1918 במתקפת האביב. מאוחר יותר הוא פיקד על דיוויזיית הרגלים ה-192 (הסקסונית ה-8). הוא היה גם המפקד של קורפוס המילואים ה-12 (הסקסוני) מה-24 ביולי 1918 עד לפירוקו ב-23 בינואר 1919 ולאחר מכן הוביל את הקורפוס ה-19 (הסקסוני ה-2) עד ה-2 באוקטובר 1919.[2]
לוטהולד מת ב-5 במרץ 1934 בדרזדן ונקבר בבית הקברות הצפוני של דרזדן.
הערות שוליים
עריכה- ^ Der Königlich Sächsische Militär-St. Heinrichs-Orden 1736–1918. Ein Ehrenblatt der Sächsischen Armee. Wilhelm und Bertha von Baensch-Stiftung, Dresden 1937, S. 96.
- ^ Dermot Bradley (Hrsg.), Günter Wegner: Stellenbesetzung der Deutschen Heere 1815–1939. Band 1: Die Höheren Kommandostellen 1815–1939. Biblio Verlag, Osnabrück 1990, ISBN 3-7648-1780-1, S. 631.