מקס ניוולי
מקס ניוולי (בגרמנית: Max Nivelli; 1 בינואר 1878 - 27 בפברואר 1926) היה מפיק קולנוע יהודי שפעל בברלין בתקופת רפובליקת ויימאר. היה בין הראשונים בתקופתו שעסק בנושאים הנוגעים לאנטישמיות ודעות קדומות. ניוולי מת בגיל צעיר (48) והספיק לפעול בתעשיית הקולנוע פחות מ-10 שנים. עם זאת, הוא הפיק 19 סרטים, רובם באורך מלא. סרטיו של ניוולי, כמו כל הסרטים באותה תקופה, היו סרטים אילמים בשחור-לבן וצולמו על צלולואיד. עד שנת 2020, רק סרטו האחרון "אחדות, צדק וחופש" אותר, שוחזר ועבר דיגיטציה.
 | |
| לידה |
1 בינואר 1878 קוז'ניצה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
27 בפברואר 1926 (בגיל 48) ברלין, רפובליקת ויימאר |
| שם לידה |
מנדל לוין |
| מדינה |
גרמניה |
| תקופת הפעילות |
מ-1918 |
| עיסוק | מפיק קולנוע |
| מקום לימודים |
קונסרבטוריון שטרן |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קורות חיים עריכה
מקס ניוולי נולד כמנחם (מנדל) לוין בפולין, בעיירה קוז'ניצה הסמוכה לגבולה המזרחי עם בלארוס היום, אז בתחומי האימפריה הרוסית. הוריו, שמואל וציפה לוין, היו יצרני ממתקים. בצעירותו היגר לברלין והחל לעסוק שם באותו התחום. בין השנים 1903 - 1911 היה מנדל לוין הבעלים ושותף בכמה חברות לייצור ריבות, ממתקים ושוקולד.
בשנת 1904 נשא לוין לאשה את הלנה קאופמן מרוזדז'ין (Rozdzień), היום שכונה בעיר קטוביץ שבפולין. לזוג נולדו שתי בנות - דורות'יאה ורגינה.
בשנת 1912 אימץ מנדל לוין את שם הבמה מקס ניוולי ("ניוולי" היה היפוך אותיות של השם "לוין"). הוא למד אופרה ב"קונסרבטוריון שטרן" הידוע בברלין,[1] הופיע בהפקות אופרה רבות ברחבי אירופה וגם לימד שירת סולו בגרמנית וברוסית בקונסרבטוריון בברלין.[2]
בשנת 1918 הקים מקס ניוולי עם שותפו ארוין קאמפף, את חברת הפקות הסרטים הראשונה שלו בשם Nivelli-Film Fabrikation. עוד באותה שנה הפיקה החברה 4 סרטים באורך מלא. בסרטו הראשון "נתיבות החיים", לקח ניוולי על עצמו גם את כתיבת התסריט ואף שיחק ושר בתפקיד זמר האופרה.
בשנה שלאחר מכן, נפרד משותפו והקים חברה חדשה בבעלותו בשם .Nivo-Film & Co.[3] במסגרת החברה החדשה הפיק ניוולי את הסרטים "המנודים" (הידוע גם בשם "רצח פולחני") ו-"אנושות משתחררת" בבימויו של יוזף דלמונט (Joseph Delmont), במאי הסרטים האוסטרי הנודע, עמו יפיק לימים סרט נוסף. סרטים אלו, נשאו אופי חברתי ופוליטי והיו מהחשובים בקריירה שלו.
כאמור, נהג ניוולי לחזור ולעבוד עם אותם במאים. מלבד עבודתו עם דלמונט, היה לו שיתוף פעולה פורה גם עם קארל בוסה (Carl Boese) עמו הפיק 4 סרטים, ביניהם "נוקטורנו של אהבה", על חייו של המלחין הפולני פרדריק שופן; וכן עם ארתור אולמן (Arthur Ullmann), עמו הפיק 2 סרטים. בהמשך הפיק את "סדרת אלבני" - 3 סרטים רומנטיים, כולם בבימויו של גוידו שמברג (פאריש) (Guido Schamberg - Parisch).
בשנות המשבר הכלכלי וההיפר-אינפלציה בגרמניה (1921–1924) איבד מקס ניוולי חלק ניכר מהונו ופנה לזמן מה לעסוק בתחומים נילווים לתעשיית הסרטים, בהם: יבוא, יצוא, הפצה והשכרה של סרטים ביחד עם שותף בשם ארתור גרגור.[4] כמו כן, ניהל בית קולנוע[5] (Lichtspiel Palmenhaus Kino) וגם היה חבר בדירקטוריון של חברה פולנית להפקה והפצה של סרטים שמשרדיה היו בוורשה (Paw Film).[6]
לאחר שהתאושש מהמשבר, הפיק ברצף 4 סרטים דוקומנטריים קצרים במסגרת חברת ההפקות הקיימת וכן הקים חברת הפקות חדשה עם שותף בשם ד"ר סאנדר קייזרמן שנקראה Nivelli Film Max Nivelli & Co.[7] החברה ניגשה מייד להפקת סרט נוסף בבימויו של יוזף דלמונט. הסרט, "אחדות, צדק וחופש", היה מבוסס על סרטם הקודם "אנושות משתחררת" ועשה גם שימוש בסצינות שצולמו לסרט זה. עוד בטרם הסתיימו צילומי הסרט,[8] מת לפתע מקס ניוולי מהתקף לב.[9][10]
בעיתונות המקצועית ספדו לו ותיארוהו כאדם מבריק, יצירתי ונמרץ וכן כאישיות פופולרית בין אנשי תעשיית הקולנוע הברלינאית.[11][12]
מסרטיו החשובים עריכה
"המנודים" (Die Geächteten), הידוע גם בשם - "רצח פולחני" (Der Ritualmord) עריכה
הופק בשנת 1919 ושווק כסרט המיועד לחנך את הצופים על הסכנות הכרוכות בתעמולה אנטישמית בכלל, ובעלילת דם בפרט. עם תום מלחמת העולם הראשונה, שטף גל מהגרים יהודים את מערב אירופה ובגרמניה התגברה האנטישמיות ושנאת הזרים. בעקבות כך עלתה לדיון ציבורי "השאלה היהודית" (die Judenfrage) במסגרתה נדון גם הנושא של יחסים אינטימיים בין גרמנים ליהודים, נושא שנחשב עד אז לטאבו.[13]
הסרט מתאר פוגרום הנערך בכפר שברוסיה הצארית. היעלמותה של ילדה מציתה שמועות על רצח פולחני שביצע ראש הקהילה היהודית ואלו מובילות לשרשרת התקפות כנגד היהודים. סטודנט רוסי המאוהב בבתו של ראש הקהילה, מצליח למנוע את סקילתו של האב. כאשר הילדה נמצאת בריאה ושלמה, נחשפת הקנוניה לטפול על היהודים את עלילת הדם, אולם זה מאוחר מידי עבור אהובתו שנפגעת פגיעה אנושה באחת ההתקפות ומתה. ראש הקהילה והסטודנט כאחד, נשבעים להילחם בדעות הקדומות שהובילו לטרגדיה הזו.[14]
הקרנת הבכורה של הסרט בברלין הייתה אירוע נוצץ בהשתתפות מבקרי קולנוע מכל העיתונים החשובים וכן נציגים ידועים מעולם הספרות והאמנות הברלינאי.[15] עם סיום ההקרנה נשמעו מחיאות כפיים רועמות.[16] בביקורות שהופיעו בעיתונים נרשם, בין השאר, כי הסרט הוא "יצירת מופת",[17] "אחד הסרטים הטובים ביותר שהופקו עד כה"[18] וכן "סרט שבו הגיבור הוא לא אדם ספציפי אלא אומה שלמה".[19] ההפקה כולה זכתה לתשבחות. במיוחד צוין מקס ניוולי שתואר כ"אבא" של הפרויקט, שבסרטו זה "הצליח להפיץ את חזונו לנאורות והכרה בחובה להילחם בדעות קדומות",[20] "ובכך הוא יכול להיחשב כאחד מיוצרי הסרטים המונומנטליים של תקופתו".[21] בתוך 6 שבועות מהקרנתו, זמן שנחשב אז לשיא, נמכר הסרט בכל העולם וכבר התקבלו הזמנות לרכישת סרטו הבא - "אנושות משתחררת".[22]
"אנושות משתחררת" (Die entfesselte Menschheit) עריכה
עיבוד משנת 1920 לרומן באותו השם מאת מקס גלאס (Max Glass). הסרט נכלל ברשימת הסרטים האנטי-בולשביקים של אותה תקופה. זהו סיפור המדמה את "מרד הספרטקיסטים" שאירע במציאות רק שנה אחת קודם לכן והיה ניסיון פוטש כושל בו ניסו מהפכנים בולשביקים להפיל את משטר רפובליקת ויימאר.
בסרט מתוארת התקוממות אלימה של פועלים המבקשים לנפץ את הסדר הקיים, התקוממות המובילה כמעט למלחמת אזרחים. הסרט שיקף את החשש הגובר של רוב הציבור מהקצנה פוליטית. בעוד הסרט מצולם, נערך ניסיון הפיכה נוסף - "הפוטש של קאפ", הפעם מצד קבוצה ימנית-קיצונית. לאור הנושא הרגיש והדאגה לשרידותה של הרפובליקה הצעירה, נקרא מקס ניוולי למשרד החוץ והתבקש לאפשר לנציגי המשרד לצפות בסרט לפני שחרורו לאקרנים. החשש היה כי הסרט ישפיע לרעה על תדמיתה של גרמניה בעולם. בחודש יוני 1920 אישרה הצנזורה את הקרנתו של הסרט אולם לאור רגישות הנושא החליטה חברת "ניבו-פילם" להמתין עם הפצתו והקרנת הבכורה נערכה רק בחודש נובמבר של אותה שנה.[23]
בהקרנה זו השתתפו אישי ציבור ונציגים של הממשלה. רוב הביקורות הכריזו על הסרט כהצלחה. הסרט כונה "מסמך היסטורי חשוב",[24] "אחד הטובים שנראו בשנים האחרונות",[25] "מרתק ומציאותי".[26] היו ששיבחו את האומץ שהפגינו יוצרי הסרט בכך שהעזו לטפל בנושא כה רגיש בתקופה בה פצעי המאורעות האחרונים עדיין טריים.[27] עיתונים שייצגו גישות סוציאליסטיות לעומת זאת, טענו כי הפועלים הוצגו בצורה שלילית מדי וכי כוונת הסרט הייתה לזרוע פחד בקרב האזרחים.[28] מבחינה אמנותית הסרט נחשב כפורץ דרך - בהפקתו השתתפו כ־17,000 איש[29] ונכתב כי נעשה בו שימוש אפקטיבי בתפאורות מרשימות ובעולם עשיר של דימויים אשר נתנו לסרט כיוון ותנופה.[30]
פילמוגרפיה עריכה
| שנה | שם הסרט
(גרמנית) |
שם הסרט
(עברית) |
שם במאי | קטגוריית
הסרט |
|---|---|---|---|---|
| 1918 | Lebensbahnen – Ein Sängerleben
|
נתיבות החיים - חייו של זמר | ארנסט זאקס | עלילתי |
| 1918 | Der Glückssucher
|
מחפש המזל | ארתור אולמן | עלילתי |
| 1918 | Die Gestohlene Seele
|
הנשמה האבודה | קארל בוסה | עלילתי |
| 1918 | Der Fluch des Nuri
|
הקללה של נורי | קארל בוסה | עלילתי |
| 1918 | Das Alte Bild
|
התמונה הישנה | ארתור אולמן | עלילתי |
| 1919 | Die Geächteten / Der Ritualmord
|
המנודים / רצח פולחני | יוזף דלמונט | עלילתי |
| 1919 | Nocturno der Liebe / Chopin
|
נוקטורנו של אהבה / שופן | קארל בוסה | עלילתי |
| 1919 | Die Tochter des Bajazzo / Das alte Lied
|
בתו של הליצן / השיר הישן | ארתור אולמן | עלילתי |
| 1920 | Die entfesselte Menschheit
|
אנושות משתחררת | יוזף דלמונט | עלילתי |
| 1922 | Dolores
|
דולורס | קארל בוסה | עלילתי |
| 1922 | Frauenschicksal
|
גורלן של נשים | גואידו שאמברג | עלילתי |
| 1923 | Das Spiel der Liebe
|
משחק האהבה | גואידו שאמברג | עלילתי |
| 1923 | Liebe und Ehe
|
אהבה ונישואין | לא ידוע | עלילתי |
| 1923 | Im Rausche der Leidenschaft
|
בלהט התשוקה | גואידו שאמברג | עלילתי |
| 1924 | Die Samland-Bäder
(Die ostpreußische Bernsteinküste) |
מרחצאות סמלאנד
(חוף הענבר בפרוסיה המזרחית) |
לא ידוע | דוקומנטרי
קצר |
| 1924 | Die Tannenbergfeier in Königsberg
|
הטקס של טאננברג בקוניגסברג | לא ידוע | דוקומנטרי
קצר |
| 1924 | Die Verfassungsfeier in Berlin
|
טקס החוקה בברלין | לא ידוע | דוקומנטרי
קצר |
| 1924 | Die Ehrengedenkfeier für die Toten Helden
|
טקס הזיכרון לגיבורים שנפלו | לא ידוע | דוקומנטרי
קצר |
| 1926 | Einigkeit und Recht und Freiheit
|
אחדות, צדק וחופש | יוזף דלמונט | עלילתי |
קישורים חיצוניים עריכה
מקס ניוולי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- מקס ניוולי: פורץ דרך בקולנוע ויימאר, 2020-07-01 (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Stern'sches Konservatorium der Musik, Berlin; student listings 1909-1910, 1910-1911
- ^ Dr. Richard Stern (1913–1914). Das Ochs-Eichelberg-Konservatorium - Was muss der Musikstudierende von Berlin wissen.
- ^ Editor - Maurice Kann, The Film Year Book - Annual Index of Motion Picture Industry, John W. Alicote, USA, Yearly Index of Film Companies 1920-1925
- ^ Dr. Busso Peus Nachf.e.K: Homepage, www.peus-muenzen.de, Stock page of "Foreign Film Corporation"
- ^ BERLIN Filmtheater Berlin, www.allekinos.com
- ^ Przewodnik Przemysłu i Handlu Polskiego (1926). מדריך לתעשייה ומסחר פולני.
- ^ Annual Index, Kinematograph Year Book, Kinematograph Publications Ltd, 1927
- ^ כתב עת "Der Film", 14-03-1926
- ^ כתב עת "Film Kurier", 02-03-1926
- ^ The Bridgeport Telegram from Bridgeport, Connecticut · Page 14, Newspapers.com
- ^ כתב עת "Der Montag", 01-03-1926
- ^ כתב עת "The Film", No. 10, 07-03-1926
- ^ Cynthia Walk, The Many Faces of Weimar Cinema (Edited by Christian Rogowski) - "Romeo with Sidelocks: Jewish-Gentile Romance...and Other Early Weimar Assimilation Films" - p. 84-101, Camden House, Rochester New York, 2010
- ^ Film program "Ritualmordet", from the Norwegian National Library – Nasjonalbiblioteket.
- ^ Berlin Newspaper, 1919, Kinematograph - Issue Nr. 665
- ^ Berlin Newspaper, 1919, B-Z am Mittag
- ^ Berlin newspapers, 1919, Berliner Börsenzeitung, Nationalzeitung
- ^ Berlin Newspapers, 1919, Neue Berliner 12-Uhr Zeitung, Der Film, Erste Internationale Filmzeitung
- ^ Berlin newspaper, 1919, Berliner Mittagszeitung
- ^ Berlin newspaper, 1919, Neue Berliner 12-Uhr Zeitung
- ^ German Film Magazine, 1919, Filmkunst
- ^ German Film Magazine, 1919, Kinematograph: Nr 679/80
- ^ Philipp Stiasny, The Many Faces of Weimar Cinema (Edited by Christian Rogowski) - "Humanity Unleashed: Anti-Bolshevism as Popular Culture in Early Weimar Cinema" - p. 48-66, Camden House, Rochester, New York, 2010
- ^ Berlin newspaper, November 21, 1920, Börsen Zeitung
- ^ Berlin newspaper, November 20, 1920, Acht-Uhr Abendblattl
- ^ Berlin newspaper, November 21, 1920, Berliner Allgemeine Zeitung
- ^ Berlin newspaper, November 23, 1920, Vossische Zeitung
- ^ Berlin newspaper, November 21, 1920, Vorwärts - Morgenausgabe
- ^ Berlin newspaper, November 20, 1920, Der Tag, Abend-Ausgabe
- ^ Berlin newspaper, November 22, 1920, B-Z Am Mittag