מקס קולנשר

ד"ר מקס קולנשר (27 בספטמבר 1875 - 16 במרץ 1937) היה ממייסדי המפלגה הציונית בגרמניה ואחד מהאידאולוגים הראשיים שלה: התווה ויישם דרך לאומית וקהילתית בפוזן, ברלין וישראל, והקים את "בנק קולנשר לווינברג".

מקס קולנשר
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 27 בספטמבר 1875
פוזנן
פטירה 16 במרץ 1937 (בגיל 61)
תל אביב
עיסוק משפטן, בנקאי, איש ציבור

קורות חייםעריכה

גרמניהעריכה

קולנשר נולד בפוזנןקיסרות הגרמנית) ליוליוס קולנשר, סוחר תבואה. הוא התחנך בחינוך יהודי מסורתי. ב-1871 החל לימודי משפטים באוניברסיטאות ברלין, היידלברג וברסלאו. הוא אמנם הוסמך לדוקטורט, אך נמנעה ממנו האפשרות להמשיך באקדמיה מאחר שליהודים לא הורשה להמשיך במסלול זה, ולכן עבר לשוק הפרטי.

אחרי קונגרס אוגנדה החל בפעילות ציונית והשתתף בכל הקונגרסים הציונים מאז. ב-1905 ניסח, יחד עם קרל ירמיאס, רעיונות להקמת מפלגה בהסתדרות הציונית, בדומה לציוני ציון "המזרחית", שתחתור למדינה יהודית-ציונית ברוח הציונות המדינית של הרצל. הדבר גרם להתנגשות עם "התאחדות ציוני גרמניה" ולכן השעו את הקמת המפלגה.

קולנשר ראה בפעילות קהילה, את מוקד העשייה הציונית מחוץ לארץ ישראל, והגשים בפוזן ואחר כך בברלין את קריאתו של הרצל לציונים "לכבוש את הקהילות". לדעתו על היהודים לקבל שוויון זכויות מלא, אך בכל זאת לא להשתלב באופן כללי באוכלוסייה, על מנת לא לאבד את הזהות היהודית. זאת בניגוד לגישת "היה יהודי בביתך וגרמני בצאתך".

ב-1918 עמד בראש "המועצה הלאומית של יהודי פוזנן", וכשליחה כנציג הקהילה היהודית בממשלה העצמאית של פוזנן. היה בכך מעין תקדים של הכרה ביהודים כלאום. פוזנן של אותם ימים הייתה מוקד לוויכוח היכן יעבור הגבול בין גרמניה לפולין, וקולנשר שאף לנייטרליות, על אף שהיו קולות רבים בקרב היהודים לתמוך בצד הגרמני, וקולנשר הבין ששני הצדדים מחזקים את כלכלתם על חשבון היהודים[1].

ב-1920 עבר לברלין, שם שימש בחלק מהזמן מנהיג הקהילה היהודית. ככזה המשיך בבניית "קהילת העם" כגורם נגד להתבוללות המקדם את הכשרת הנוער לידיעת השפה העברית ולעלייה לארץ ישראל. כלומר הגדרת המטרה אינה רק איסוף תרומות למען אלו היושבים בארץ ישראל, אלא להיות חלק מהם.

ארץ ישראלעריכה

קולנשר ואשתו בטי סיירו בארץ ישראל ב-1928 ואף רכשו אדמות בעין זיתים ובחיפה. ב-1933 עלתה משפחת קולנשר לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב, על פי המלצתו של מנחם אוסישקין ידידו. גם בתל אביב המשיך בפעילות ציבורית והקים את "איחוד" - קהילה דתית-לאומית של יוצאי גרמניה. "איחוד" הקימה רשת שירותי דת אלטרנטיביים כחברה קדישא, בית כנסת וארגון חתונות ובר-מצוות.

ב-1934 הקים עם גאורג לווינברג[2] את "בנק קולנשר לווינברג" (Kollenscher Lowenberg), שהיה חלק מתופעה רחבה של הקמת בנקים על ידי יוצאי גרמניה[3]. הבנק, בשדרות רוטשילד 13[4], עסק בשירותים בנקאיים בעיקר לעולי העלייה החמישית "היקים" כמו מימון הקמת חברת עסיס והקמת מאפיית "דגניה". כמו גם טיפול בעניינים שנבעו מהסכם העברה שנחתם בין השלטון הנאצי למוסדות הציונים.

מקס קולנשר ואחיו ליאו היו מהוגי הרעיון להקמת לשכת החליפין לניירות ערך[5].

ב-1935 סייע בהקמת "התאגדות ציונים אקדמאים בארץ ישראל".

אחרי מותו (ב-1937) פורק הבנק, וקהילת "איחוד" מוזגה עם קהילת "שיבת ציון" והוקם בית כנסת שפועל עד היום ברוח תפישתו של קולנשר.

לקריאה נוספתעריכה

  • אלדד קולנשר, ד"ר מקס קולנשר - מנהיג ציוני, משפטן ובנקאי (1875-1937), הוצאת המשפחה
  • אברהם ברקאי ופול מנדס פלור, תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה, מרכז זלמן שזר, כרך ד, עמ' 93–95

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אליהו שטרן, האם השפיע נסיון העבר על תגובת מנהיגי הישוב כלפי שואת יהודי אירופה, משואה קובץ שנתי כרך ט"ו, אפריל 1984
  2. ^ נולד ב-1891 בפוזן
  3. ^ הבנקאות בחיפה - בנקים עם אוריינטציה גרמנית, ב"חיפה מבלי לקום מהכורסא"
  4. ^ לידו עמד בנק יעקב יפת - עוד מיוצאי גרמניה שהקים בנק.
  5. ^ גד ליאור, אן זי - פון אינן, מגזין OpenU - מגזין למנהלים -גליון מס' 7 סתיו חורף 2009, האוניברסיטה הפתוחה, גד ליאור, "מר חסון צועק בגרמנית בתוך חדר קטן בלב תל אביב": כך נולדה הבורסה בישראל, באתר ynet, 12 במרץ 2021