פתיחת התפריט הראשי

מרגרט סקינידר

מהפכנית רפובליקנית אירית

מרגרט סקינידר (באנגלית: Margaret Skinnider; באירית: Mairéad Ní Scinneadora; ‏28 במאי 189210 באוקטובר 1971) הייתה פמיניסטית ומהפכנית ילידת סקוטלנד. היא נלחמה במהלך הפסחא עולה בדבלין כצלפית, בין היתר, והייתה האישה היחידה שנפצעה בפעולה. היא צוינה בשל אומץ לב שלוש פעמים באיגרות למטה ההתקוממות.[1][2]

מרגרט סקינידר
Margaret Skinnider
MargaretSkinnider1917.tif
לידה 28 במאי 1892
סקוטלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 באוקטובר 1971 (בגיל 79)
דבלין, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות גלאסנווין עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת לוחמת במרידת חג הפסחא
ידועה בשל פעילות רפובליקנית אירית
מקצוע מורה
השקפה דתית קתולית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

תחילת דרכהעריכה

סקינידר נולדה בסקוטלנד ב-1893 להורים אירים. היא הוכשרה כמורה למתמטיקה, והצטרפה לארגון הנשים הלאומניות האירי קומן נה מאן בגלאזגו, שם גם הייתה מעורבת בתנועה הסופרג'יסטית.[3] באופן אירוני, היא למדה לירות במועדון ירי[4] שבמקור נועד להכשיר נשים ליטול חלק בהגנה של האימפריה הבריטית.[5] במהלך ביקורים באירלנד הכירה סקינידר את המנהיגה הרפובליקנית קונסטנס מרקייביץ', ובהשפעתה, החלה להבריח נפצים וציוד להכנת פצצת לדבלין לקראת מרידת חג הפסחא של 1916. היא החביאה את הנפצים בכובעה, ועטפה חוטי הפעלה סביב גופה. יחד עם מדלן פרנץ'-מאלן, היא יצאה להרים סביב דבלין כדי לבצע ניסויים בדינמיט.

כשמרקייביץ' הראתה לסקינידר את שכונות העוני של דבלין, היא כתבה: "אני לא מאמינה שיש מקום גרוע מזה בעולם". הרחוב היה "מלא בשפכים וזבל", והבנייה "מלאה בחורים כאילו ספגה אש".[6]

מרידת חג הפסחאעריכה

בהתקוממות, פעלה סקינידר לסירוגין כגששת, קשרית (לעיתים לבושה כבן)[7] וצלפית. היא לקחה חלק בפעולה נגד הצבא הבריטי שהיה מוצב במכללה למנתחים בסנט סטיבן גרין, תחת פיקודם של הגנרל מייקל מאלין ומרקייביץ'. על פי הדיווחים היא הייתה צלפית מצוינת. היא נפצעה קשה כשהיא נורתה שלוש פעמים בעת שניסתה להצית בתים ברחוב הארקורט כדי לחסום את נסיגתם של החיילים הבריטים שהציבו מכונת ירייה על הגג של כנסיית האוניברסיטת.

עמיתתה בקומן נה מאן, נורה קונולי אובריאן, תארה בכתביה את התפקיד המרכזי ששיחקה סקינידר בקרב, כמפקדת יחידה שיצאה לתקוף קן צלפים. באוטוביוגרפיה שלה Doing my bit for Ireland ("עושה את חלקי עבור אירלנד") סקינידר תיארה את התפקיד שלה כצלפית בסנט סטפן גרין:

היה חשוך שם, ומלא בעשן ורעש היריות, אך היה טוב להיות במרכז העניינים. יכולתי להשקיף מעבר לראשי העצים, ולראות את החיילים הבריטים על גג בניין שלבורן. יכולתי גם לשמוע את יריותיהם נוקשות על גג ועל קירות המבצר שלנו... יותר מפעם ראיתי את האיש אליו כיוונתי נופל.

לגבי השתתפותה כאישה בפעולה צבאית היא כתבה:

המפקד מאלין הסכים לבסוף, אך כלל לא מרצון, מכיוון שלא רצה שאישה תישא בסיכון מסוג זה. תשובתי לטיעון זה הייתה שיש לנו את אותה הזכות לסכן חיינו כמו לגברים; שבחוקת הרפובליקה האירית, נשים במעמד שווה לגברים. בפעם הראשונה בהיסטוריה, למעשה, נקבעה חוקה המשלבת את עקרון השוויון

נשיא שין פיין לשעבר, ג'רי אדמס, ציטט את סקינידר בנאומו לכנס הארצי (Ard Feis) של המפלגה ב-2006.

לאחר פציעתה נעצרה סקינידר,[8] ואז אושפזה בבית חולים למשך מספר שבועות. בעת שהמתינה לטיפול, היא נמלטה, והצליחה לחזור לסקוטלנד.

פעילות לאחר ההתקוממותעריכה

סקינידר חזרה לדבלין מאוחר יותר באותה שנה, ומשם נמלטה מפני מעצר לארצות הברית. משם, היא גייסה כספים עבור המאבק הרפובליקני, וערכה הרצאות יחד עם נשים אחרות שנלחמו במרד הפסחא.[9] בעת שהותה בניו יורק כתבה ופרסמה את האוטוביוגרפיה שלה. ב-1917 חזרה לדבלין, וחזרה ללמד. במהלך מלחמת העצמאות האירית היא נעצרה ונכלאה בכלא קילנמן. יחד עם עוד עשרות נשים שנכלאו שם, היא מחתה על התנאים הקשים בהם הוחזקו האסירות, אשר לא הובא נגדן כל כתב אישום. במלחמת האזרחים היא שימשה כאחראית השכר של הצבא הרפובליקני האירי עד ששוב נעצרה ב-1923. בכלא, היא הייתה למנהלת הכשרת האסירות.[10]

המשך חייהעריכה

לאחר שחרורה מהכלא, היא עבדה כמורה עד יציאתה לגמלאות בשנת 1961. היא הייתה לנשיאת איגוד המורים הארצי בשנת 1956. היא המשיכה להילחם עבור זכויות נשים – מאבק שהוביל למדיניות העלאות שכר עבור נשים וגברים יחידנים ב-1949. היא הייתה חברה בוועדה המייעצת לאירועי 50 שנה למרידת 1916 בשנות ה-60.[11] בשנותיה האחרונות התגוררה בגלנגרי, במחוז דבלין. היא נפטרה ב-10 באוקטובר 1971 ונקברה ליד הרוזנת מרקייביץ' במתחם הפעילים הרפובליקנים בבית הקברות גלאסנווין, שבדבלין.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ http://www.labour.ie/download/pdf/seven_women_of_the_labour_movement1916.pdf
  2. ^ The Sisterhood of the Easter Rising The New York Times, March 16, 2016
  3. ^ "News". An Phoblacht. 
  4. ^ Eight Women of the Easter Rising The New York Times, March 16, 2016
  5. ^ "RootsWeb: IRELAND-L [IRELAND] Women of Ireland Series: Margaret Skinnider". Archiver.rootsweb.ancestry.com. 14 ביולי 2002. 
  6. ^ "An Phoblacht/Republican News". Republican-news.org. 24 באפריל 1916. אורכב מ-המקור ב-17 February 2012. 
  7. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-4 October 2008. 
  8. ^ "Political Theatre. - Indymedia Ireland". Indymedia.ie. 
  9. ^ "3.1.9 Nationalism 1916-17". Scoilnet.ie. אורכב מ-המקור ב-29 October 2013. 
  10. ^ "SEARC'S WEB GUIDE - Nora Connolly O'Brien (1893-1981)". Searcs-web.com. 
  11. ^ "Erskine Childers on Twitter".