מרה

מרה
	מרה (חומר צהוב) בביופסיה של כבד בצביעת המטוקסילין-אאוזין אצל סובל מעימדון מרה (כולסטזיס)
שיוך	ישות אנטומית מסוימת
היווצרות	כבד
תיאור ב	אנציקלופדיית נוטל
מזהים
קוד MeSH	A12.200.087
מזהה MeSH	D001646
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0005388

ערך זה עוסק בנוזל עיכול. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מרה (פירושונים).

מרה (בלטינית: Bilis) היא נוזל המיוצר בכבד ומשמש בתהליך העיכול. המרה מופרשת מהכבד ונאגרת בכיס המרה, ממנו היא משוחררת בזמן עיכול של שומנים דרך צינור המרה אל התריסריון (תחילת המעי הדק), על מנת לעזור בפירוק המזון. נוזל המרה משתתף בתהליכי עיכול חשובים כגון פירוק טיפות שומן בשביל הגדלת שטח פנים במהלך תהליך העיכול. במרה ישנן מולקולות שלהן יכולות דטרגנטיות היוצרות תחליב עם טיפות השומן שבמזון. למעשה נוזל המרה גורם לחלוקת טיפות השומן מהמזון לטיפות מיקרוסקופיות ששטח פניהן גדול, ובכך מאפשרות גישה יעילה של אנזימים מפרקי שומנים (המומסים במים) אל מולקולות השומן (שאינן מתמוססות היטב במים עקב תכונותיהן ההידרופוביות).

המרה מורכבת ממים (85%), ממלחי מרה (10%), מרירית ופיגמנטים (3%) משומנים (1%), ממלחים אי-אורגניים ומכולסטרין. כשמה, טעמה מר. צבעה של המרה נקבע משני פיגמנטים עיקריים, בילירובין אשר צבעו צהוב, וצורתו המחומצנת בילוורדין אשר צבעה ירוק. כאשר הם מתערבבים הם יוצרים את צבעה החום של צואה. בגופו של אדם מבוגר מתווצרת בין 400-800 מיליליטר מרה ביממה. המרה היא בסיסית, בעלת pH 7.8 – 8.6, ולכן היא מסייעת בסתירת החומציות הרבה שקיימת בקיבה, בשלב של המעבר למעי. בנוסף למרה, צינור המרה מוביל לתריסריון גם אנזימים המיוצרים בלבלב.

מרבית (כ-95%) מיצי המרה ממוחזרים דרך וריד פורטלי לכבד ואינם מופרשים מהגוף, כאשר כ-5% מהם מופרשים בצואה.

ראו גם

ארבע הליחות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרה בוויקישיתוף

מרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.