מרי מקלוקלן

מרי מקלוקלן (באנגלית: Mary McLoughlin; ‏1900 או 1901 – 1956), פעלה כשליחה במרידת חג הפסחא בדבלין, אירלנד, ב-1916.

רקע עריכה

מרי מקלוקלן נולדה בשכונת פועלים בדבלין, אחת מששת ילדיהם של פטריק וכריסטינה מקלוקלין.[1] פטריק ("רוגי") היה בין המייסדים של איגוד עובדי התחבורה, ולאחר מכן איגוד העובדים הכללי, ומעורבות באיגודי פועלים הפך לעיסוק של רבים מבני משפחות גם בדורות המשך.[2] המשפחה הייתה לאומנית בהשקפותיה, אך אחיה הבכור, דני, הצטרף לפני מלחמת העולם הראשונה לצבא הבריטי, כנראה כמעשה מרידה נגד הוריו, נפצע במהלך שירותו, והתעוור. אחיה שון, לעומת זאת, המשיך בדרכי המשפחה הלאומניות, והיה חבר בפיאנה ארין (תנועת הנוער הלאומנית שיסדה קונסטנס מרקייביץ'), בליגה הגאלית (התנועה לתחיית השפה והתרבות האירית אשר הוצאו מהחוק על ידי הבריטים), ומאוחר יותר הצטרף גם לאחווה הרפובליקנית האירית (התנועה הפוליטית הלאומנית האירית). הוא היה לאחד הגיבורים של מרידת חג הפסחא, לאחר שמונה על ידי ג'יימס קונולי למפקד הכללי ומחליפו לקראת סיום ההתקוממות, מה שזיכה אותו בכינוי "המפכ"ל הילד" ("the boy commandant general"). שון המשיך גם אחרי המרידה בפעילותו הפוליטית, והיה גם פעיל קומוניסטי ידוע באנגליה מאוחר יותר. אחיה הצעיר, פטריק, הצטרף ל-IRA במהלך מלחמת העצמאות האירית (1919-1921); אחותה ואחיה הצעירים ביותר - כריסטינה וכריסטי - המשיכו את דרכי אביהם בתנועת העובדים.

מרידת הפסחא עריכה

מקלוקלן הייתה רק בת 15 בפרוץ המרידה, אך כחברה בקלאן נה גאל – ארגון "הצופות" של האחווה הרפובליקנית האירית, שמטרתה הייתה הכשרה צבאית לחברותיו – היא ביקשה למלא תפקיד במרי. בימים שלפניו, היא סייעה יחד עם בנות נוער אחרות בהעברת תחמושת מבית לבית.[3] וביום שני ה-24 באפריל 1916, היום בו פרצה ההתקוממות, היא התייצבה יחד עם נערות אחרות מן הארגון לשירות כוחות המרידה.[4] בהובלת מפקדתן מיי קלי, הנערות, שחזרו מפעולה בגבעות הסמוכות, הגיעו קודם לבניין מכללת המנתחים בסנט סטיבן, שהוחזק בידי המורדים. שם הם פגשו את מרקייביץ', וביקשו שתחלק להן תפקידים. חלק מהנערות, רק בנות 12, ופחדו מהקרב והלכו הביתה. מקלוקלן נשלחה להביא תחמושת מביתו של אחד המורדים, ומשם פקדה עליה המפקדת שלה להתייצב במטה המרידה, בבית הדואר המרכזי.[5]

משם, מפקד השטח הכללי ג'יימס קונולי שלח אותה לבדוק מה מצב הלוחמים במוצבים האחרים, ולנסות למצוא להם אוכל, אך אלו אמרו שהם צריכים עוד תחמושת. היא יצאה לפעולה יחד עם ג'וליה גרנן ואליזבת אופרל, כשהן מחביאות את התחמושת בבגדיהן התחתונים, מתחת לשמלותיהן. ביומיים שלאחר מכן היא המשיכה לחפש ללוחמים אוכל, שכן מצבם התחיל להיות קשה, ורבים המשיכו בקרבות ללא אוכל במשך ימים שלמים. יחד עם הסופרג'יסטית הידועה האנה שיהי-סקפינגטון, היא בילתה את מרבית היום בסחיבת שקי תפוחי אדמה מבית הדואר למכללת המנתחים.[6]

ביום השלישי של המרידה היא נלקחה לג'וזף פלנקט, שנתן לה פתק, והזהיר אותה לא להיתפס עמו, ולבלוע אותו לעת הצורך. היא פגשה אז גם את המפקד העליון של המרידה, פטריק פירס, ששם ידיו על ראשה ובירך אותה בדרכה. את הפתק היה עליה להעביר למפקד בג'ייקובס מיל, תומאס מקדונה, אך מי שלקח את המסר היה ג'ון מקברייד. ביום הרביעי של המרד הגיע אחיה שון למפקדה בדואר, וסיפר לה שאמם מחפשת אותה ולא יודעת מה עלה בגורלה. היא המשיכה במשימתה, והעבירה מסר שני לג'ייקובס מיל. ברחוב, היא מצאה אקדח, והמשיכה בדרכה כשהיא חמושה. היא החליטה ללכת בדרך הארוכה, וכך לעצור בדרך בביתה ולהרגיע את דאגותיה של אמה. אך אמה נעלה אותה בחדר כדי לשמור עליה. אך מרי רצתה להביא את הנשק שבידה למפקדה בדואר, ונמלטה מהחלון.[7]

כשהגיעה לבית הדואר, פגשה ילד מפיאנה ארין, ובצחוק, הפנתה אליו את האקדח. גבר מבוגר נזף בה על כך קלות, ואמר שכך הוא איבד את התנועה בזרועו. היא הופתעה לגלות שזהו טום קלארק, אף הוא ממנהיגי המרד. כשנכנסה לבניין, היא מסרה את האקדח הישר לידיו של קונולי, שהודה לה באומרו ש"לא היו ידיים ראויות יותר לשמור על אקדח זה". למחרת, היא חזרה לפעול כשליחה. מרכז העיר כבר היה הרוס, והמרידה הייתה כמעט בסיומה. במפעל ג'ייקובס מיל, נתנו לה סרבל עבודה כדי להסתיר את מדיה, כדי שלא יעצרו אותה חיילים. אך כשיצאה, זה בדיוק מה שקרה - וחייל לקח אותה, להגנתה, לביתו של חייל אחר. מכיוון שסירבה להחליף בגדיה, הם חשדו בה. למחרת, יום שבת, היא נלקחה בפני שופט שחקר מה מעשיה באזור זה, והיא ענתה שהיא בדרכה חזרה מבית הספר. היא קיבלה מסמך מעבר לחזור הביתה, אך הלכה במקום זאת לבניין בית המשפט שהיה בידי המורדים, ושם גילתה שהמרידה הגיעה לסיומה. כשניסתה לחזור הביתה, גילתה שמשפחתה הופנתה יחד עם משפחות אחרות מאזור הקרבות, והצטרפה אליהם באולם בית הספר בה שכנו.[5]

אחרי המרידה עריכה

מרי מקלוקלן הייתה בין כאלפיים מורדים אשר בשנות ה-1950 הגישו עדות לגבי קורות ההתקוממות של 1916 ללשכה לתולדות הצבא האירית. הארכיון של הלשכה מהווה את האוסף הגדול ביותר של תמונות, עדויות ומסמכים לגבי המרד. כשהגיע הזמן לחתום על הצהרתה, היא הייתה כבר על ערש דווי, וחברה מסרה הצהרה לגבי עדותה במקום זאת.

מקלוקלן נפטרה כעבור זמן קצר, בשנת 1956, בגיל 56 (בערך).

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Seán Mcloughlin, The Forgotten ‘Boy Commandant’, The Nationalist, January 7, 2015
  2. ^ Brothers in Arms, Irish Echo, February 17, 2011
  3. ^ Mary Spring Rice, Elsie Mahaffy And Domestic Space", Mcdiarmid, Lucy, At Home in the Revolution: What Women Said and Did in 1916, Royal Irish Academy, Dublin, 2016, pp. 41–68"
  4. ^ Remembering the forgotten female heroes of the 1916 Rising, Irish Independent, April 21 2016
  5. ^ 1 2 Witness Statement of Mary McLoughlin, Bureau of Military History
  6. ^ Extract from Dublin 1916: The Siege of the GPO, The Irish Times, Apr 4, 2009
  7. ^ New look at women of 1916, Irish Echo, March 16, 2016