מרי ספנסר ווטסון

מרי ספנסר ווטסוןאנגלית: Mary Spencer Watson;‏ 7 במאי 19137 במרץ 2006) הייתה פסלת אנגלייה. ווטסון נולדה בלונדון ובילתה את רוב חייה בדורסט וקיבלה השראה מצפייה בבונים החוצבים אבני פורבק, קרוב לבית משפחתה שם. את יצירותיה ניתן לראות בין היתר באוניברסיטת קיימברידג' ובקתדרלת ולס.

מרי ספנסר ווטסון
Mary Spencer Watson
Mary Spencer Watson by George Spencer Watson.jpg
לידה 7 במאי 1913
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 במרץ 2006 (בגיל 92)
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ווטסון נולדה בלונדון ובשנת 1923 עברה משפחתה לבית כפרי בדורסט. אביה היה האמן ג'ורג' ספנסר ווטסון ואמה, הילדה, הייתה רקדנית ופנטומימאית. אביה רכש את אחוזת דונשאי בגבעות האי פורבק, שהפכה לביתה של ווטסון למשך שארית חייה. המשפחה עיטרה את האחוזה בסגנון ארטס אנד קרפטס והשתמשה במבני החוץ שלה כסטודיו ולהפקות מחול ותיאטרון. אחוזת דונשאי היה הייתה ממוקמת ליד מחצבות אבן באזור. ווטסון הוקסמה מהבונים וחוצבי האבן שראתה חוצבים את אבן פורבק המקומית עם כלים מסורתיים והחליטה להיות פסלת.

ווטסון למדה במכללה העירונית של בורנמות' יום בשבוע במהלך 1929 ו-1930 כדי להכין תיק עבודות לבחינת הכניסה לאקדמיה המלכותית לאמנויות.[1] היא נדחתה על ידי האקדמיה והתקבלה לבית הספר לאמנות סלייד בלונדון במשך שנה לפני שהתקבלה לאקדמיה המלכותית לאמנויות בשנת 1932.[2] ווטסון למדה שם שלוש שנים במהלכן זכתה בכמה פרסים ופרסים.[3] כדי לקבל יותר ניסיון בגילוף היא נרשמה לבית הספר המרכזי לאמנות ועיצוב בשנת 1936 שם היו מוריה האמנים ג'ון סקאפינג ואלפרד טרנר.

בשנת 1937 הציגה ווטסון את תערוכת היחיד הראשונה שלה, המורכבת מחתיכות טרקוטה, שיש, עץ ואלבסט, בגלריית מנסרד בהיל'ס בדרך טוטנהאם קורט. מאוחר יותר באותה שנה בילתה שלושה חודשים בסטודיו בפריס של אוסיפ זאדקין, כיום מוזיאון זאדקין, שם גילפה מספר קומפוזיציות, כולל דמות בגובה שמונה מטרים. ווטסון חזרה לאנגליה בשנת 1938 ונשארה שם במהלך מלחמת העולם השנייה, אותה העבירה בעבודות חקלאיות בדונשיי מנור והוראה אמנות ופיסול בבתי ספר ברחבי דורסט.

 
כירון (1953), הארלו, אסקס

לאחר המלחמה, ווטסון קיבלה שכר, לעיתים קרובות עבור עבודותיה. אחת מעבודות אלו ממוקמת בהארלו, אסקס. ביקור ביוון בשנת 1953 עורר השראה ליצירת הפסל "המוזיקאי", גילוף אבן גדול של פורבק, שהוצג באקדמיה המלכותית לאמנויות בשנת 1955. לאחר סר אדוארד מאוף ראה את הפסל זה הוביל להזמנה של שתי עבודות נוספות לקתדרלת גילדפורד. בשנת 1958 ווטסון השלימה יצירה לאוניברסיטת קיימברידג'. סדרת תבליטים חיצונית של בניין הפקולטה לכימיה המתארת את זרועות האוניברסיטה וחמישה סמלי אלכימיה. "ארבעת סמלי האוונגליסטים" שלה, באבן פורבק, מובילים כעת לכניסה הצפונית של קתדרלת ולס.[4] ווטסון הציגה יחד עם החברה לאמנות יפה, בגלריה פוילס, באגודה הלאומית לציירים, פסלים וחרטים, עם המרכז לאמנות החדשה ומועדון האמנות הבינלאומי לנשים.[5][6] היא הציגה תצוגות יחיד בפלטר / סאנדס בבריסטול, במוזיאון מחוז דורסט ורטרוספקטיבה גדולה במוזיאון סאליסברי ודרום ווילטשייר, עם יצירות שהוצגו בקתדרלת סולסברי, בשנת 2004.[7]

במשך חמישים שנה עד מותה, ווטסון הייתה בקשר עם מרגוט ביינס שגרה באחוזת דונשאי עם ילדיה. ווטסון הורישה את הנכס לקרן לנדמרק, שלאחר ויכוח משפטי ממושך עם בתה של מרגוט, בטי ביינס, שיפצה את האחוזה והחלה לארח בה אירועים ציבוריים באפריל 2019.[8][9]

תערוכות נבחרותעריכה

 
ארבעה סמלים של האוונגליסטים, קתדרלת וולס
  • גלריית מנסארד, הילס, לונדון, 1937 (תערוכת יחיד ראשונה)
  • האגודה הלאומית לציירים, פסלים, חרטים, קדרים, 1940, 1947
  • האקדמיה המלכותית לאמנויות, לונדון, 1940–1934
  • מועדון האמנות הבינלאומי לנשים, 1947, 1950, 1951
  • האגודה לתערוכות אמנות ואומנות, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, 1950
  • מוזיאון מחוז דורסט, 1976, 1981, 1998 (תערוכת יחיד)
  • מרכז האמנות החדש, לונדון, 1985, 1989, 1990 (תערוכת יחיד)
  • מרכז אמנות חדש, רוש קורט, ווילטשיר, 1987–2004
  • פלטר סאנדס, בריסטול, 1988, 1990
  • פסטיבל אומנות השילוש של קוקהאם, 1994 (תערוכת יחיד)

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Frances Spalding (1990). 20th Century Painters and Sculptors. Antique Collectors' Club. ISBN 1-85149-106-6. 
  2. ^ James Mackay (1977). The Dictionary of Western Sculptors in Bronze. Antique Collectors' Club. 
  3. ^ University of Glasgow History of Art / HATII (2011). "Mary Spencer Watson (1913–2006)". Mapping the Practice and Profession of Sculpture in Britain & Ireland 1851–1951. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2019. 
  4. ^ Brian Morley (18 במרץ 2006). "Mary Spencer Watson". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2019. 
  5. ^ David Buckman (2006). Artists in Britain Since 1945 Vol 2, M to Z. Art Dictionaries Ltd. ISBN 0-953260-95-X. 
  6. ^ Grant M. Waters (1975). Dictionary of British Artists Working 1900-1950. Eastbourne Fine Art. 
  7. ^ "Mary Spencer Watson Sculpture Retrospective". BBC Wiltshire. 27 בנובמבר 2004. בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2019. 
  8. ^ Paul Lewis (14 ביולי 2008). "Actor loses court battle over £2.3m estate of mother's lesbian lover". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2019. 
  9. ^ Vanessa Thorpe (12 במאי 2019). "Arts and crafts masterpiece Dunshay Manor reopens after legal wrangle". The Observer. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2019.