מרי פיטרס פיזר
מרי פיטרס פיזר (באנגלית: Mary Peters Fieser; 27 במאי 1909 – 22 במרץ 1997) הייתה כימאית אורגנית אמריקאית, הידועה בעיקר בעקבות הספרים שכתבה והמולקולות שהיא סינתזה. האגודה האמריקנית לכימיה העניקה לה את מדליית גרוון-אולין בשנת 1971, והרווארד פתחו מעבדה לכימיה על שמה בשנת 1966.
 | |
| לידה |
27 במאי 1909 אצ'יסון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
22 במרץ 1997 (בגיל 87) בלמונט, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
כימיה אורגנית |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
אוניברסיטת הרווארד |
| פרסים והוקרה |
מדליית גרוון-אולין (1971) |
| בן או בת זוג |
לואיס פיזר (1932–1977) |
  | |
קורות חיים עריכה
מרי נולדה בקנזס, ובגיל צעיר משפחתה עברה לגור בפנסילבניה, שם גדלה עם אחותה רות. אביה היה פרופסור לאנגלית באוניברסיטת קרנגי מלון שבפנסילבניה, ואימה ניהלה חנות ספרים.[1] מרי ורות למדו יחד בתיכון פרטי לבנות, ולאחר מכן בשנת 1926 הלכו שתיהן ללמוד במכללת ברין מאר, שם מרי הכירה את לואי פיזר, פרופסור לכימיה, אשר לימד את רוב הקורסים של מרי. מרי סיימה את לימודיה בברין מאר עם תואר ראשון בכימיה בשנת 1930.[2]
באותה שנה, לואי פיזר עבר לעבוד באוניברסיטת הרווארד ומרי החליטה לעבור איתו ולהמשיך שם את לימודיה בכימיה. באותן השנים, אוניברסיטת הרווארד לא אפשרה לנשים ללמוד אצלם, ולכן מרי נאלצה להירשם ללימודים שלה באוניברסיטה קרובה, אוניברסיטת רדקליף, על מנת לקחת את הקורסים בהרווארד. היא הייתה אחת מארבע הנשים היחידות שלמדו כימיה ברדקליף בשנים אלו.[1] אחד הפרופסורים שלה, גרגורי בקסטר, לא נתן לה להיכנס למעבדות עם הגברים, ובמקום לעבוד במעבדה הייתה צריכה לבצע את הניסויים שלה לבד, ללא השגחה ועזרה, במרתף נטוש בבניין סמוך.[3]
מרי הבינה שלא תוכל להצליח בתנאים אלו לבד כאישה, והתחתנה עם לואי פיזר בשנת 1932 בשנה בה קיבלה את התואר השני שלה בכימיה. השניים עבדו וחקרו יחד שנים רבות, ומרי יכלה לחקור בצורה בטוחה ונוחה במעבדה של לואי. אחרי שהתחתנה, מרי אמרה "אני יכולה לעשות את כל הכימיה שרק ארצה, כבר לא משנה מה פרופסור בקסטר חושב עלי". השניים עבדו יחד עד מותו של לואי פיזר בשנת 1977, ופרסמו 35 מחקרים, 8 ספרים, וסדרת ספרי לימוד של כימיה אורגנית.[2]
פעילות מחקרית עריכה
בשנים הראשונות של עבודתם, מרי ולואי פיזר התמקדו בכימיה של קינונים וסטרואידים. הם פיתחו סינתזות של ויטמין K וקורטיזון. בנוסף, במלחמת העולם השנייה מרי חקרה תרופות חדשות למלריה, זאת לאחר שהפלישה היפנית ב־1942 חיסלה תשע עשיריות מההיצע העולמי של כינין, תרופה למלריה שהשתמשו בשנים אלו. בעקבות העבודה של מרי, היא ולואי פיתחו גם סינתזה של לפינון, תרופה יעילה חדשה למלריה.[2]
מרי ולואי פיזר ידועים בעיקר בזכות הספרים הרבים שכתבו. הספר הראשון שכתבו יחד ב-1944, "כימיה אורגנית", הצליח מאוד ברחבי העולם כספר לימוד לאוניברסיטאות, ושימש כספר לימוד במדינות רבות ותורגם רבות. כימאים משבחים את ספרי הלימוד של הפיזרים על מקוריותם כמו גם על מצוינותם ועל הכתיבה הכוללת של מאמרים, ניסויים וגרפים. בשנת 1967 מרי ולואי התחילו לפרסם את סדרת הספרים החדשה שלהם, "ריאגנטים לסינתזה אורגנית". השניים פרסמו 6 כרכים לפני מותו של לואי פיזר. מרי המשיכה לפרסם את הסדרה עם שותפים שונים.[1][2][3]
מרי פיזר עבדה כמעט 30 שנה בהרווארד ללא תשלום, מכיוון שבאותו זמן אוניברסיטת הרווארד לא שילמה לנשים עבור עבודתן, אף לאחר שהוענק לה תואר עמיתת מחקר של הרווארד.
מרי המשיכה לעבוד, לחקור, ולפרסם מאמרים וספרים עד גיל 80. בשנת 1971 האגודה האמריקנית לכימיה העניקה לה את מדליית Garvan-Olin.[2][3]
בשנת 1966 הרווארד פתחה מעבדת לכימיה על שם מרי ולואי פיזר, ובנוסף, בשנת 2008 פתחו מלגת פוסט-דוקטורט על שם מרי פיזר לתמיכה של נשים ומיעוטים בכימיה.[1]
מרי נפטרה במרץ 22, 1997 בבלמונט מסצ'וסטס. לזוג לא היו ילדים.[1]
קישורים חיצוניים עריכה
- מרי פיטרז פיזר באתר studocu (בספרדית)