פתיחת התפריט הראשי

משה מאור (נולד ב-1962) הוא פרופסור מן המניין במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ומופקד הקתדרה למנהל ציבורי ע"ש משפחת וולפסון; מייסד תחום החקר העוסק במדיניות בלתי-פרופורציונלית (תגובות יתר/חסר; בועות מדיניות, ומדיניות בלתי-פרופורציונלית יזומה), ומומחה בתחומי מוניטין של גופי ממשל, ופוליטיקה אירופית וישראלית.

משה מאור
משה מאור
לידה 27 במרץ 1962 (בן 57)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדע המדינה, מינהל ציבורי עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פרופסור, חוקר מדע המדינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

משה מאור, בן לצבי ורבקה מאור, נולד בתל אביב וגדל בפתח תקווה. הוא למד בבית הספר קפלן (ורבר) ובבית הספר התיכון אחד-העם, וניגן בתופים לאורך תקופת לימודיו.

לאחר השירות הצבאי למד לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, ולתואר שני במדע המדינה ותואר נוסף במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. את לימודי התואר השלישי במדע המדינה עשה בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE).

בשנים 1993-1996 כיהן כקצין מחקר (Research Officer) בבית הספר לכלכלה של לונדון; בשנת 1996 התקבל כמרצה בכיר למחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, בשנת 1998 הועלה לדרגת פרופסור חבר; בשנת 2006 התמנה כמופקד הקתדרה למינהל ציבורי ע"ש משפחת וולפסון, ובשנת 2012 קודם לדרגת פרופסור מן המניין.

מאור היה חבר במועצה להשכלה גבוהה[1], אך בפברואר 2016 נמנה עם ששת חברי המועצה (מתוך 19), שהתפטרו במחאה על כך ששר החינוך נפתלי בנט הדיח את פרופסור חגית מסר ירון מתפקידה כסגן יושב ראש המועצה.

כיהן במועצה הציבורית ובוועד המנהל של מרכז מורשת מנחם בגין, במועצה הציבורית של "אות המעסיק המתקדם" לקידום נשים בעבודה (התאחדות התעשיינים) וכן בוועד המנהל של מועצת הביטחון לישראל.

בשנת 2004 יצא לאור ספרו "דרך הימין החברתי" (בהוצאת מרכז מורשת מנחם בגין והוצאת הקיבוץ המאוחד) בו הוא מציג את תפיסת עולמו הכלכלית-חברתית-לאומית.

תחומי מחקרעריכה

מחקרו של מאור עוסק בין היתר בתחומים הבאים:

  • מוניטין של ארגונים ממשלתיים
  • דינמיקה של מדיניות ציבורית, תגובת יתר/חסר של מדיניות, בועות מדיניות ציבורית
  • ניהול מצבי חירום ושלטון מקומי
  • מנהל/ניהול ציבורי השוואתי
  • מפלגות ומערכות מפלגתיות.

מאור הוא מומחה ברפורמות בסקטור הציבורי במדינות ה-OECD, פוליטיקה בריטית, ופוליטיקה ביורוקרטית.

ספרים שכתבעריכה

  • חסמי כניסה לפוליטיקה הישראלית/ גדעון דורון ומשה מאור, פפירוס, 1989.
  • דרך הימין החברתי, מרכז מורשת מנחם בגין והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.
  • Political Parties and Party Systems: Comparative Approaches and the British Experience/ London, Routledge, 1997.
  • Parties, Conflicts and Coalitions in Western Europe: Organizational Determinants of Coalition Bargaining/ London, Routledge and LSE, 1998.

ספרים שערךעריכה

  • Comparative Public Administration Volume I: Analytical Frameworks and Critiques/ edited by Moshe Maor and Jan-Erik Lane. Aldershot, Dartmouth, 1999.
  • Comparative Public Administration Volume II: Comparative Research/ edited by Moshe Maor and Jan-Erik Lane. Aldershot, Dartmouth, 1999.
  • Parties, Elections and Cleavages: Israel in Comparative and Theoretical Perspective/ edited by Reuven Hazan and Moshe Maor. London, Frank Cass, 2000.
  • Developments in Israeli Public Administration/ London, Frank Cass, 2002.
  • Organizational Reputation in the Public Sector/ edited by Waeraas, A. and Maor, M. London: Routledge, 2015.

מחקרים עיקריים (2017-)עריכה

  • The Implications of the Emerging Disproportionate Policy Perspective for the New Policy Design Studies, Policy Sciences 50(3): 383-398, 2017.
  • Policy Entrepreneurs in Policy Valuation Processes: The Case of the Coalition for Environmentally Responsible Economies, Environment and Planning C: Government and Policy, 35(8): 1401–1417, 2017.
  • With J. Tosun, and A. Jordan. Proportionate and Disproportionate Policy Responses to Climate Change: Core Concepts and Empirical Applications, Journal of Environmental Policy & Planning, 19(6): 599-611, 2017.
  • Disproportionate Policy Response, In Oxford Research Encyclopedia of Politics. DOI: 10.1093/acrefore/9780190228637.013.168, 2017.
  • Rhetoric and Doctrines of Policy Over- and Underreactions in Times of Crisis, Policy & Politics, 46(1): 47-63, 2018.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה