משמר החופים (נוטרי החוף)

משמר החופים היה יחידת נוטרים יהודים וערבים שהוקמה בשנת 1942 על ידי משטרת המנדט הבריטי. מטרת היחידה הייתה להתריע על פלישה אפשרית של כוחות גרמנים או איטלקים לארץ ישראל דרך החוף. הנוטרים היהודים נערכו לאורך שתי גזרות חוף, מראש הנקרה עד עתלית, ומג'סר א-זרקא עד נבי רובין (אזור שפך נחל שורק). בשנת 1944, לנוכח מצבה הירוד של היחידה, היא צורפה לפלמ"ח במתכונת של שתי פלוגות, צפונית ודרומית. כשנה לאחר מכן, עם חלוף סכנת הפלישה, פירקו הבריטים את היחידה.

משמר החופים
פרטים
כינוי

נח"ץ (נוטרי חוף צפון)

נח"ד (נוטרי חוף דרום)
מדינה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי המנדט הבריטי
שיוך

משטרת המנדט

שיוך מוסווה:

עד ינואר 1944: ההגנה

מינואר 1944: פלמ"ח
סוג נוטרים (פלמ"חאים במסווה)
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות אפריל 194219441945
התמזגה לתוך הפלמ"ח (ינואר 1944, בחשאי)
פיקוד
מפקדים

מכבי מוצרי, הפלוגה הצפונית

יעקב סלומון, הפלוגה הדרומית

הקמת משמר החופים עריכה

 
קבוצת משמר החופים, כפר ויתקין, 1943

ההתפתחויות במלחמת העולם השנייה בשנים 1941 ו-1942 עוררו בקרב הבריטים ותושבי ארץ ישראל חשש מפני פלישת כוחות איטלקים וגרמנים לארץ, דרך החוף שהיה חשוף ברובו. הבריטים ביקשו להקים ולפרוש לאורך החוף יחידת משטרה, Coastal Watch, שתתריע על פלישה כזו ותהיה מורכבת מנוטרים ערבים ויהודים[1][2].

באפריל 1942 פנו הבריטים לסוכנות היהודית בבקשה לגייס נוטרים ליחידה זו, שכונתה בפי היישוב, "משמר החופים". הסוכנות היהודית ו"ההגנה" סברו שיחידה כזו יכולה לקדם גורם בעל אוריינטציה ימית ועודדו את הגיוס אליו. הסוכנות היהודית הטילה על "ההגנה" לארגן את הכוח במתכונת של "משטרת היישובים העבריים", כלומר ככוח שכפוף מבחינה פורמלית למשטרה הבריטית ולצד זאת כפוף בחשאי לפיקוד "ההגנה". היחידה שהוקמה מנתה כ־500 נוטרים יהודים ו-150 נוטרים ערבים[1].

500 הנוטרים היהודים פוזרו בשתי גזרות חוף, מראש הנקרה עד עתלית ומג'סר א-זרקא עד נבי רובין (אזור שפך נחל שורק). הנוטרים הערבים פוזרו בגזרה הצרה שבין הגזרות של הנוטרים היהודים, מעתלית ועד ג'יסר א-זרקא, ובגזרה שמדרום לנבי רובין ועד עזה.

פריסת הנוטרים לא הייתה אחידה. במקומות אחדים, כגון במחוז חיפה, העדיף מפקד המחוז הבריטי לארגנם במחנות לא ליד הים, מהם נשלחו לתצפית וסיורים בחוף. במקומות אחרים הם פוזרו בנקודות בחוף, ביחידות של כ-15 נוטרים[1].

מטה "ההגנה" הטיל על מפקדי הגלילים והנפות שלאורך החוף לשמור על הקשר עם הנוטרים ולאמנם, אולם הסידור לא עלה יפה, וגם ניסיון לשלבם בגדודי "משטרת היישובים העבריים" לא צלח. למצב זה הצטרפה העובדה שהנוטרים סבלו מיחס של הזנחה מצד הבריטים וממחסור בציוד ונשק. כל אלה הביאו למורל ירוד ביחידה[3].

הצירוף לפלמ"ח עריכה

 
מכבי מוצרי, מפקד הפלוגה הדרומית

יצחק שדה, שסייר במשמר החופים באביב 1943, התרשם לרעה ממצב היחידה והציע לשלבה בפלמ"ח. מ"כים וקציני פלמ"ח שצורפו בעקבות זאת ליחידה כמדריכים, והביאו לשיפור באימונים ובמצב הרוח של הנוטרים. בינואר 1944 החליטה "ההגנה", כי מפקדי הפלמ"ח יהיו מפקדי היחידה, וזאת בחשאי, במסווה של קציני סעד, המצורפים לקציני חיל הנוטרים[1].

במסגרת ההיערכות החדשה חולק משמר החופים לשתי פלוגות של הפלמ"ח, נוטרי חוף צפון (נח"ץ) ונוטרי חוף דרום (נח"ד). הפלוגה הצפונית, בפיקודם של מכבי מוצרי וסגנו, רחביה ברמן, מנתה 280 נוטרים וחלשה על גזרת החוף שמראש הנקרא ועד עתלית. אנשי הפלוגה שכנו בארבעה מחנות, בנהריה, בעיר גנים (קריית נחום), בבת גלים ובעתלית. מפקד הפלוגה פעל ממחנה עיר גנים וממשרד הקישור של הסוכנות היהודית לנוטרים בחיפה. הפלוגה הדרומית, בפיקודם של יעקב סלומון וסגנו דב דרומי, מנתה 154 נוטרים וחלשה על גזרת החוף שמג'יסר א-זרקא ועד נבי רובין. אנשי הפלוגה פוזרו ב-14 מוצבי תצפית, בין השאר בג'סר א-זרקא, בכפר ויתקין, בנתניה, בהרצליה בתל אביב, בבת ים ובנבי רובין[1].

פלוגות אחרות של הפלמ"ח נדרשו לשלוח מפקדים ומדריכים ליחידות החדשות, שבכל אחת מהן בהן הוקם בסיס אימונים מחתרתי, אליו הובא נשק לא לגאלי. רבים מאנשי הפלוגות נשלחו להכשרה צבאית בקורסים למ"כים ובקורסים מקצועיים ובשלב מאוחר יותר הם הוכשרו גם בהכרת חופי הארץ ובשיוט[2]. הפעילות התאפשרה, בין השאר, לנוכח הזנחה של היחידות מצד הבריטים[3][2]. מפקדי הפלוגות פעלו במעמד של מ"פ בפלמ"ח לכל דבר, וביוני 1944, הפלוגות השתתפו בכנס הראשון של הפלמ"ח[1].

 
יעקב סלומון, מפקד הפלוגה הדרומית

הפירוק עריכה

בסתיו 1944, עם השינויים בחזיתות מלחמת העולם השנייה וחלוף סכנת הפלישה לחופי הארץ, החלו הבריטים בפירוק משמר החופים והתהליך הושלם במארס 1945. רוב אנשי היחידה סיימו בכך את שירותם ומקצתם השתלבו במסגרות אחרות – ביחידות נוטרים אחרות, בבריגדה היהודית ובפלמ"ח[1].

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 פעיל, מ., זהר, א., רונן, ע., פלמ"ח - פלוגות המחץ של "ההגנה", 1941 - 1949, ישראל: משרד הביטחון והעמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי, 2008, עמ' 120-123, מסת"ב 978-965-05-1446-4
  2. ^ 1 2 3 גלעד, ז. (ע), כרך ראשון, ספר הפלמ"ח, תל אביב: ארגון חברי פלמ"ח, הקיבוץ המאוחד, 1953, עמ' 240-242
  3. ^ 1 2 סלוצקי, י., דינור, ב. (ע), כרך ג', חלק ראשון, ספר תולדות ההגנה, תל אביב: עם עובד, 1973, עמ' 417–418