משפחת פרנג'יפאני

משפחת פרנג'יפאני (נכתב גם כ - Frangipane, Freiapane, Fricapane או Fresapane) הייתה שבט פטריציאני רומאי רב עוצמה בימי הביניים.

סמל משפחת פרנג'יפאני, מכתב יד בסביבות 1700, כעת ב- Biblioteca Estense במודנה

היסטוריה

עריכה
 
טדאו צוקרי, עריפת ראשו של פאולוס הקדוש, 1558–1559, בקפלת פרנג'יפאני של סן מרצ'לו אל קורסו ברומא

משפחת פרנג'יפאני טוענת שמוצאה הוא ממשפחת הפלבאים הרומית של אניצ'י, אולם האזכור הראשון של המשפחה הוא רק משנת 1014, במסמך המתייחס למנזר פרפה. תעודת קלף של אוטו הראשון בארכיון פרנג'יפאני בקסטלו די פורפטו, בפריולי, מתוארכת ל-10 בינואר 973.

משפחת פרנג'יפאני נטלה חלק משמעותי במאבק בין האפיפיור גרגוריוס השביעי לקיסר האימפריה הרומית הקדושה היינריך הרביעי, ושלטו ברומא לזמן קצר בין 1107 ל-1108. בסכסוך בין משפחות אורסיני וקולונה הם תמכו באורסיני. הם הגיעו לשיא כוחם כשהצליחו לגרום לבחירתו של האפיפיור הונוריוס השני בשנת 1124. החל מ-1130 החזיקו בני משפחת פרנג'יפאני בקולוסיאום של רומא, אותו ביצרו ושהקנה להם שליטה אסטרטגית על הגישות לארמון הלטראנו, מעון האפיפיור, מצפון וממערב; המשפחה איבדה את השליטה בקולוסיאום למשפחת אניבלדי (Annibaldi) באמצע המאה השלוש עשרה.

בשנת 1268 בגד ג'ובאני פרנג'יפאני, אדון אסטורה, בקונראדין, הדוכס המתבגר משוואביה ואחרון שושלת הוהנשטאופן, שמצא מקלט במצודת טורה אסטורה לאחר תבוסתו בקרב טאגליאקוזו. פרנג'יפאני עצר אותו ומסר אותו לשארל הראשון שערף את ראשו.

למשפחה היו קרקעות בקמפניה הרומית מדרום לרומא, ביניהם אסטורה (אנ'), סיטרנה (אנ'), מרינו (אנ'), נינפה (אנ') וטרצ'ינה (אנ'), ומאוחר יותר גם בנמי.

שני ענפי המשפחה, צאצאי הרוזנים Damiani di Vergada Gliubavaz Frangipani (Frankopan) Detrico[דרוש תעתוק] בדלמטיה וקרואטיה וצאצאי הרוזנים Frangipani (Frankopan)[דרוש תעתוק] של Vegle, Modrussa ו- Vinodol בקרואטיה, והרוזנים פרנג'יפאני באיטליה, עדיין קיימים.

למשפחת פרנג'יפאני היו אחוזות בטרנצ'נטו ובפורפטו.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא משפחת פרנג'יפאני בוויקישיתוף