משקוף

המשקוף (באנגלית: lintel או lintol) הוא הקורה בחלק העליון של מסגרת התומכת בקיר שמעל דלת או חלון, ונשען על שתי תומכות או עמודים אנכיים.

משקוף סטרוקטורלי, התומך בקיר שמעליו

משקוף דקורטיבי בפריז

שימוש אדריכלי

בארכיטקטורה של תקופות שונות ותרבויות רבות, משקוף היה מרכיב בשיטת הבנייה "עמוד ומשקוף ". חומרי בניין רבים ושונים שימשו למשקופים. באדריכלות קלאסית המשקוף הוא האלמנט הנושא את העומס ומוצב מעל הכניסה ומכונה ארכיטרב. המשקוף הוא אלמנט מבני המונח בדרך כלל על עמודי אבן או עמודי אבן מוערמים, מעל פורטל או כניסה. דוגמה מהתקופה התרבותית ביוון המיקנית (בערך 1600–1100 לפני הספירה) היא "אוצר אטראוס " במיקנה שביוון. משקלו 120 טונות, בממדים משוערים 8.3 × 5.2 × 1.2 מ', והוא מהגדולים בעולם.

המשקוף עשוי לעיתים גם מעץ או מתכת ובינו לבין דופן הקיר אליו הוא מחובר קיים תפר מתוכנן או סדק שאותו נהוג לכסות בשלווניה.

שימוש דקורטיבי

השימוש בצורת המשקוף כאלמנט בנייה דקורטיבי מעל שערים, דלתות וחלונות, ללא תפקיד מבני, שימש במסורות וסגנונות אדריכליים של מרבית התרבויות במשך מאות שנים.

דוגמאות לשימוש נוי במשקופים נמצאים באולמות היפוסטיל במצרים העתיקה ובארכיטקטורה החציבה בסלע של מקדשים בודהיסטים במערות. מקדשי בודהיסטים פרהיסטוריים ואחריהם הודים לאחר מכן היו מבני עץ עם משקופי עץ נושאים עומס על פני פתחים. מקדשי המערה שנחפרו בסלע היו עמידים יותר, ומשקופי האבן המגולפים שאינם נושאים עומדים אפשרו שימושים נוי יצירתיים באלמנטים בודהיסטים קלאסיים. בעלי מלאכה מיומנים מאוד הצליחו לדמות את מראה העץ, לחקות את הניואנסים של מבנה עץ ואת גרגר העץ בחפירת מקדשי מערות מסלע מונוליתי. בדוגמאות בנייה הודיות בודדות, מסורת הארכיטקטורה של הוויסלה בין המאות ה-11 וה-14 הוציאה משקופי אבן לא מבניים מגולפים לפרטים באזור רמת דקאן הדרומית בדרום הודו. עידן האימפריה של הויסלה הייתה תקופה חשובה בהתפתחות האמנות והארכיטקטורה בתרבות הקנאדיגאן הדרומית. הוא זוכר בעיקר בזכות המנדאפות של המקדשים ההינדיים , המשקופים, ואלמנטים אדריכליים אחרים, כמו במקדש צ'נאקשווה.

תרבות המאיה באמריקה הייתה ידועה באומנות המתוחכמת והארכיטקטונית המונומנטלית שלה. עיר המאיה יאכצ'ילאן , בדרום מקסיקו של ימינו, התמחה בגילוף האבן של אלמנטים של קישוטי נוי בתוך משקופי אבן מבניים. המשקופים המוקדמים הקדומים ביותר נוצרו בשנת 723 לספירה. באתר הארכאולוגי של יאכצ'ילאן ישנם חמישים ושמונה משקופים עם חתיכות דקורטיביות המשתרעות על פתחי מבנים גדולים. בין גילופי המאיה שנחפרו ניתן למצוא שלושה משקופים לדלתות מקדש הכוללים סצנות עלילתיות של מלכה שחוגגת את משיחת המלך בידי אלוהים.

מקור השם בעברית

המילה "משקוף" מופעיה בתנ"ך רק פעמיים, שתיהן בספר שמות. ”וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף...”. ”...וְעָבַ֣ר יְהוָה֮ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁקֹ֔וף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְהוָה֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף׃”. כולם בהקשר סימון שתי המזוזות ומשקוף הבית בדמו של טלה, כסימון לבתי בני ישראל בעת מכת בכורות.