משרד הרשות המבצעת של נשיא ארצות הברית
משרד הרשות המבצעת של נשיא ארצות הברית (באנגלית: Executive Office of the President of the United States, בראשי תיבות: EOP או EOPOTUS) מורכב מצוותים של נשיא ארצות הברית וצוותי עזר המדווחים לנשיא. מנהל משרד הרשות המבצעת הוא ראש סגל הבית הלבן. כמות אנשי סגל הבית הלבן עלתה בצורה משמעותית משנת 1939.
 דגל משרד הרשות המבצעת של נשיא ארצות הברית | |
 | |
| חותמת משרד הרשות המבצעת של נשיא ארצות הברית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית  |
| סוכנות אם | הממשל הפדרלי של ארצות הברית |
| סוכנות בת |
המועצה לאיכות הסביבה |
| תאריך הקמה | 1939 |
| מנהל | ראש סגל הבית הלבן, רון א. קליין |
| מטה מרכזי | הבית הלבן |
| עובדים | כ-4,000 |
| האתר הרשמי | |
  | |
היסטוריהעריכה
ב-1939, במהלך כהונתו השנייה של פרנקלין דלאנו רוזוולט, הונחו היסודות לסגל הבית הלבן המודרני. בהתבסס על ההמלצות של ועדה נשיאותית שהורכבה ממומחים בתחום מדע המדינה ומינהל ציבורי, רוזוולט הצליח לקבל את אישור הקונגרס למהלך. השינוי כלל את יצירת משרד הרשות המבצעת, אשר דיווח ישירות לנשיא. המשרד כינס תחתיו שתי תת-יחידות: משרד הבית הלבן ולשכת התקציב, שהחלה לפעול עוד ב-1921 והייתה במקור חלק ממחלקת האוצר של ארצות הברית לפני שעברה לחסות משרד הרשות המבצעת. החל משנת 1970 שונה השם ל"משרד הניהול והתקציב". בתחילה היה הגידול בצוות מתון יחסית, אך הדבר הניח את היסודות לצוותים גדולים ומורכבים יותר במהלך כהונותיהם של יורשיו של רוזוולט.
מאמציו של רוזוולט בנושא ראויים לציון, בניגוד לאלה של קודמיו בתפקיד. במהלך המאה ה-19 היו לנשיאים משאבי סגל מוגבלים. לתומאס ג'פרסון היה שליח אחד ומזכיר אחד לרשותו, שניהם קיבלו שכר על ידי הנשיא באופן אישי. רק ב-1857 הקונגרס אישר תקציב (2,500 דולר) על מנת להעסיק פקיד אחד. עד כהונתו של יוליסס ס. גרנט (1869-1877), גדל הסגל לשלושה. עד 1900, כלל סגל הבית הלבן "מזכיר לנשיא", שני עוזרי מזכיר, שני פקידים, קצרן ו-7 אנשי סגל נוספים. תחת כהונתו של וורן הרדינג, גדל הסגל ל-31, אף על פי שרובם היו פקידים. בכהונתו של הרברט הובר, נוספו שני מזכירים נוספים לנשיא באישור הקונגרס, אחד מהם יועד להיות דובר הבית הלבן של הובר. בשנים 1933–1939, הורחבו עוד יותר היקף הסמכויות והמדיניות של הממשל בתגובה לשפל הגדול. רוזוולט נעזר בצוות מומחים שהיו כפופים ישירות אליו, אך מכיוון שלבית הלבן היה מחסור תקציבי ליצור תקנים חדשים, הם מונו לתפקידים בתוך סוכנויות ממשלתיות שונות ומשם קיבלו את משכורתם.
מ-1939 ועד היום, המצב השתנה באופן דרמטי. יחידות חדשות הוקמו בתוך משרד הרשות המבצעת, חלק בעקבות חקיקת חוקים וחלק בעקבות צו נשיאותי. חלק מהיחידות החשובות ביותר הן מועצת היועצים הכלכליים (1946), המועצה לביטחון לאומי (1947), משרד נציב הסחר (1963), המועצה לאיכות הסביבה (1970), המשרד למדיניות מדע וטכנולוגיה (1976), משרד המנהלה (1977) והמשרד הלאומי למדיניות בקרת סמים (1989). תחת כהונתו של ג'ורג' ווקר בוש נוספו יחידות נוספות כמו המשרד לביטחון המולדת (2001), שבהמשך הפך למשרד בקבינט. קשה למצוא הערכות מדויקות לגבי גודל התקציב של משרד הרשות המבצעת. רבים מאנשי הסגל של המשרד "מושאלים" ממחלקות אחרות וסוכנויות פדרליות, והוצאות התקציב לרוב נזקפות באותן מחלקות אחרות, לדוגמה חלק מהוצאות משרד הצבא של הבית הלבן מגיעות מסגל מחלקת ההגנה. הערכות מדברות על 2,500-2,000 עובדים במשרד הרשות המבצעת עם תקציב של 300–400 מיליון דולר.
מבנה ארגוניעריכה
הסגל הבכיר במשרד הרשות המבצעת מכונה "עוזר לנשיא", הסגל ברמה השנייה מכונה "סגן עוזר לנשיא" והסגל ברמה השלישית מכונה "עוזר מיוחד לנשיא".
בכירים מעטים מאוד במשרד הרשות המבצעת נדרשו לאישור המינוי בסנאט, על אף הדרישות הגבוהות מתפקיד זה. מינוי סגל הליבה של הבית הלבן אינו מצריך את אישור הסנאט. הסגל של משרד הרשות המבצעת מנוהל על ידי ראש סגל הבית הלבן.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של משרד הרשות המבצעת של נשיא ארצות הברית (באנגלית)
