משתמשת:Shoshie8/איך זה להיות עטלף?

(ניסיון תרגום מהויקיפדיה האנגלית) "איך זה להיות עטלף?" הוא שמו של מאמר מאת הפילוסוף האמריקני תומאס נייגל, שפורסם לראשונה בשנת 1974 [פירוט בהערה, כולל פרסום נוסף]. המאמר מצביע על קשיים אחדים של התודעה, כולל חוסר הפתירות האפשרי של בעיית הגוף-נפש, גבולות האובייקטיביות והרדוקציוניזם, מגבלותיו של הדמיון האנושי ומה פירושו של דבר להיות בעל תודעה.

נייגל קובע שלאורגניזם יש מצבים מנטליים מודעים אם ורק אם יש משהו שהוא כמו להיות אורגניזם כזה. טענה זו קנתה לה מעמד מיוחד בחקר התודעה כאמת מידה למה זה להיות משהו. דניאל דנט, על אף התנגדותו הנחרצת לחלק מתוכן המאמר, כינה אותו כניסוי המחשבה המשפיע והמצוטט ביותר בתחום התודעה.

נייגל קורא תיגר על האפשרות להסביר את התכונה החשובה ביותר של התודעה ווהמאפיינת אותה באמצעות מטריאליזם רדוקטיבי (העמדה הפילוסופית שניתן לתרגם באופן מלא את כל ההצהרות על הנפש ועל מצבי נפש לאמירות על הפיזיות).

הוא פותח בהנחה שהתנסות מודעת נפוצה ביצורים רבים אם לא בכולם, ובראש ובראשונה ביונקים. נראה שכוונתו למשהו שמעבר לתפיסה חושית, שהיא ידועה ומקובלת. לדעתו, המשותף לכל היצורים הוא שלהתנסויות שלהם יש אופי סובייקטיבי. בניסוח שלו: "לאורגניזם יש מצבים נפשיים מודעים אם ורק אם יש משהו שהוא כמו להיות אותו אורגניזם".

המאמר טוען שהאופי הסובייקטיבי של התודעה חותר תחת הניסיון להסבירה באמצעים אובייקטיביים רדוקציוניים. שאי אפשר להסביר מצב תודעתי על ידי תיאור של תפקוד. מדובר בסוג של תופעה מנטלית שלא ניתן לצמצם למטריאליזם. לדבריו, על מנת להסביר תודעה מנקודת מוצא רדוקציוניסטית, חייבים לוותר על העיקרון של האופי הסובייקטיבי של החוויה - דבר שהוא אבסורד. כך גם מנקודת מבט פיזיקליסטית, מכיוון שהיא מחייבת שלכל חוויה של יצור בעל תודעה תהיה תכונה פיסיקלית תואמת. את זה בלתי ניתן להוכיח בשל האופי הסובייקטיבי הקשור לחוויה המודעת.

נייגל טוען כי כל חוויה סובייקטיבית קשורה לנקודת מבט יחודית ולכן היא לא אובייקטיבית. הוא נעזר במטפורה של עטלף כדי להבהיר את ההבחנה בין סובייקטיביות לאובייקטיביות: עטלפים הם יונקים ולכן מניחים שיש להם תודעה. הם נבחרו לשמש בדוגמה הודות לאיברי החישה המפותחים שלהם, השונים מאלה של בעלי חיים רבים. עטלפים נעזרים באיכון קולי לניווט ולתפיסת עצמים. תפישה זו אנלוגית לחוש הראיה של בני אדם - הן סונאר והן ראיה הם חוויות של תפישה. על אף שאפשר לדמיין איך זה יהיה לעוף, לנווט בעזרת סונאר, להיתלות הפוך ולאכול חרקים כעטלף, זה לא יהיה בהכרח כמו מהפרספקטיבה של העטלף עצמו.

נייגל טוען כי גם לו בני אדם היו יכולים להפוך בהדרגה לעטלפים, הרי שמכיוון שמוחותיהם לא עוצבו מלידתם כמו אלה של עטלפים, הם יוכלו רק לחוות את חיי העטלפים והתנהגותם אך לא את הלך הרוח שלהם.

לפי נייגל, זהו אופיו של ההבדל בין נקודת המבט האובייקטיבית לסובייקטיבית.

הוא גורס כי פעילותנו המנטלית היא מרכיב בחווייתנו שאין עליו עוררין. כלומר, כל פרט ופרט מכיר רק מה זה להיות הוא עצמו (סובייקטיביזם). אובייקטיביות דורשת מצב תפישה שונה, בלתי מוטה. לכן לדעתו, פרספקטיבה אובייקטיבית אינה אפשרית בבני אדם, הכבולים לחוויות סובייקטיביות.