משתמשת:Shoshie8/איך זה להיות עטלף 2.0
(בעקבות הויקיפדיה האנגלית ועוד) איך זה להיות עטלף הוא שמו של מאמר מאת הפילוסוף האמריקני תומאס נייגל, שפורסם לראשונה בשנת 1974 [פירוט בהערה, כולל פרסום נוסף].
המחבר קורא תיגר על האפשרות להסביר באופן מלא את כל ההצהרות על הנפש ועל מצבי נפש באמצעות אמירות על הפיזיות.
הוא פותח בהנחה שהתנסות מודעת נפוצה ביצורים רבים, ובראש ובראשונה ביונקים. נראה שכוונתו למשהו שמעבר לתפיסה חושית. לדעתו, המשותף לכל היצורים הוא שלהתנסויות שלהם יש אופי סובייקטיבי.
לטענת נייגל, האופי הסובייקטיבי של התודעה אינו עולה בקנה אחד עם הניסיון להסבירה באמצעים אובייקטיביים. כלומר, שאי אפשר להסביר מצב תודעתי על ידי תיאור של תפקוד. מדובר בסוג של תופעה מנטלית שלא ניתן לצמצם למטריאליזם. על מנת להסביר תודעה מנקודת מוצא רדוקציוניסטית, חייבים לוותר על העיקרון של האופי הסובייקטיבי של החוויה - דבר שהוא אבסורד. כך גם מנקודת מבט פיזיקליסטית, המחייבת שלכל חוויה של יצור בעל תודעה תהיה תכונה פיסיקלית תואמת. את זה בלתי ניתן להוכיח בשל האופי הסובייקטיבי הקשור לחוויה המודעת.
נייגל טוען כי כל חוויה סובייקטיבית קשורה לנקודת מבט יחודית ולכן היא לא אובייקטיבית. כדי להבהיר את ההבחנה בין סובייקטיביות לאובייקטיביות הוא נעזר במטפורה של עטלף: עטלפים הם יונקים ולכן מניחים שיש להם תודעה. הם נבחרו לשמש בדוגמה הודות לאיברי החישה המפותחים שלהם, השונים מאלה של בעלי חיים רבים. עטלפים נעזרים באיכון קולי לניווט ולתפיסת עצמים. תפישה זו אנלוגית לחוש הראיה של בני אדם - הן סונאר והן ראיה הם חוויות של תפישה. על אף שאפשר לדמיין איך זה יהיה לעוף, לנווט בעזרת סונאר, להיתלות הפוך ולאכול חרקים כעטלף, זה לא יהיה בהכרח כמו מהפרספקטיבה של העטלף עצמו.
נייגל טוען כי גם לו היו בני האדם יכולים להפוך בהדרגה לעטלפים, הרי שמכיוון שמוחותיהם לא עוצבו מלידתם כמו אלה של עטלפים, הם יוכלו רק לחוות את חיי העטלפים והתנהגותם אך לא את הלך הרוח שלהם.
הוא גורס כי כל פרט ופרט מכיר רק מה זה להיות הוא עצמו. אובייקטיביות דורשת מצב תפישה שונה, בלתי מוטה. לכן לדעתו, פרספקטיבה אובייקטיבית אינה אפשרית בבני אדם, הכבולים לחוויות סובייקטיביות.
ראו גם עריכה
- בעיית גוף-נפש
- סובייקטיביזם