משתמש:אריה רוקח/שניים אוחזין בטלית

שניים אוחזין בטלית הינה אחת ההלכות הממוניות הידועות ביותר ביהדות. הלכה זו, שמקורה במשנה, קובעת כיצד יש לחלק טלית הנמצאת במחלוקת בין שני אנשים. מובן, שלהלכה זו יש השפעות נרחבות מעבר לשאלת חלוקת הטלית. במשנה נקבעו כללים אשר הורחבו לאחר מכן למקרים נוספים, הקשורים בחלוקת רכוש.

ההלכה במשנה

המשנה הראשונה במסכת "בבא מציעא" דנה בשאלת חלוקת טלית, הנמצאת במחלוקת בין שני אנשים, וכך פוסקת המשנה

שניים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה, וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי זה יישבע שאין לו בה פחות מחצייה, וזה יישבע שאין לו בה פחות מחצייה, ויחלוקו. זה אומר כולה שלי, וזה אומר חצייה שלי האומר כולה שלי, יישבע שאין לו בה פחות משלושה חלקים, והאומר חצייה שלי, יישבע שאין לו בה פחות מרביע; זה נוטל שלושה חלקים, וזה נוטל רביע

אם כל אחד מהאנשים טוען שהטלית כולה שלו, תחולק הטלית שווה בשווה בין שני האנשים. אם ראובן – אחד מהאוחזים בטלית – טוען שהטלית כולה שלו, ואילו שמעון – האוחז השני – טוען שחצי הטלית שלו, ההלכה היא כי ראובן יקבל שלשה רבעים מהטלית, בעוד שמעון יקבל רבע בלבד מהטלית.

רש"י, פרשן התורה, המשנה והתלמוד מבאר את ההלכה במשנה. באורו של רש"י להלכה זו, הוא זה שנקבע ונצרב בזיכרון הקיבוצי של הלומדים לאורך כל הדורות, וזוהי אבחנתו: כאשר ראובן ושמעון טוענים לבעלות מלאה על הטלית, אין הבדל בין שניהם, לכן תחולק הטלית שווה בשווה.לעומת זאת, כאשר ראובן טוען לבעלות מלאה על הטלית, בעוד שמעון טוען רק לבעלות על חצי ממנה, הרי שמעון מוותר מראש על החצי השני של הטלית. חצי זה עובר בשלמותו לראובן. כעת המחלוקת היא על החצי שנותר, שעליו שניהם טוענים לבעלות מלאה. על פי הכלל הראשון, כל אחד מהם יקבל חצי של חצי טלית זו, כלומר רבע טלית.לבסוף, יש בידי ראובן שלשה רבעים מהטלית, בעוד שמעון זוכה ברבע מהטלית בלבד.

לקחים ומוסר השכל

מהלכה זו נלמד מוסר השכל חשוב מאד. מי שמוותר מראש על חצי טלית, נשאר ביד עם רבע טלית בלבד. מי שטוען לבעלות מלאה על הטלית, זוכה לבעלות על שלשה רבעים ממנה. מסקנה: כאשר הצדדים בטוחים בזכותם על הטלית, או כל דבר אחר השנוי במחלוקת, אל להם להצטנע ולערוך את הישובים של הצד השני. עליהם לטעון בכל מלוא כוחם בעד עמדתם. אם לא יעשו כן, יינזקו. נחיל את ההלכה למקרים הבאים:

1. נניח שערך הטלית הוא 100 שקלים. נניח כי ראובן תובע 30 שקלים, בעוד שמעון תובע 40 שקלים. איך תתבצע חלוקת הטלית?
   1. שניהם תובעים בסך הכל 70 שקלים. את היתרה, עד 100 שקלים יש לחלק שווה בשווה, כלומר 15 שקל לכל אחד. ראובן יקבל 45 שקלים, ושמעון יזכה ב 55 שקלים. דרך זו אינה מכילה שום אלמנט של הלכת "שניים אוחזין", אך דבר זה נעשה על ידי דרך ב.
   2. שמעון תובע סכום של 60 שקלים. היתרה מעבר לכך היא 40, המתחלקת שווה בשווה בין שניהם, וכל אחד זוכה ל 20 שקלים. הסכום בין תביעת ראובן לשמעון הוא 10 שקלים, והוא עובר בשלמותו לשמעון. הסכום שראובן תובע הוא 30 שקלים, הנמצא במחלוקת בין שניהם, וכל אחד זוכה ל 15 שקלים. בסופו של דבר, ראובן זוכה ל 45 שקלים, ושמעון זוכה ל 55 שקלים, בדיוק כמו ב דרך א. שוויון שתי התוצאות יכול להיחשב כהוכחה של נכונות הלכת :שניים אוחזין".
2. נניח מקרה אחר. ראובן תובע 30 שקלים. שמעון תובע 80 שקלים. אם נפעיל את דרך ב של המקרה הקודם, נגיע לתוצאה הבאה: ראובן יקבל 25 שקלים. שמעון יקבל 75 שקלים.
3. ראובן תובע 30 שקלים. שמעון תובע 120 שקלים.

לפני שפותרים, צריך להעמיד את תביעת שמעון על 100 שקלים, שזה הערך של הטלית. ראובן תובע אפוא 30 שקלים, בעוד שמעון תובע 100 שקלים. מיישמים את דרך ב, ומגיעים לחלוקה הבאה: ראובן מקבל 15 שקלים, בעוד שמעון זוכה ב 85 שקלים.

תובנה חדשה

אם מתבוננים היטב בכל התוצאות שבשלשת המקרים, מתגלים חוקים חדשים:

• חוק א - החלוקה היא כזו (אחרי שמקזזים כל תביעה לערך מקסימאלי של שווי הטלית), ששני התובעים מפסידים אותו סכום או מרוויחים אותו סכום. זה מאפשר בקלות לקבוע את ערכי החלוקה, בדרך חדשה, על פי הנוסחה הבאה:

החלוקה לראובן = (סכום תביעות מקוזזות – ערך הטלית) חלקי 2, ועוד ערך מקוזז של תביעת ראובן. החלוקה לשמעון = (סכום תביעות מקוזזות – ערך הטלית) חלקי 2, ועוד ערך מקוזז של תביעת שמעון.

• חוק ב - התבוננות בערכי החלוקה של מקרים שונים מראה בעליל כי לעולם כל צד מקבל לפחות את מחצית תביעתו.
• חוק ג - חוק זה נובע למעשה מחוק ב, והוא : במקרה ששני התביעות שוות או גדולות מערך הטלית, כל אחד מקבל את חצי הטלית.

מכאן נראה בעליל כי למעשה החלוקה היא שיויונית לחלוטין – כל צד מפסיד או מרוויח אותו סכום. וכן שכל צד מובטח לפחות במחצית תביעתו. יחד עם זאת, נקבעה דרך לחשב את ערך החלוקה לכל זוג תביעות אפשריות. כמו כן, מסתבר שאפשר כעת לפרש את המשנה שלא על פי רש"י, אלא בדרך אחרת, גם היא בעלת משמעות פנימית משלה, ועם אותם תוצאות.

לקריאה נוספת

• ישראל אומן , בעניין מי שהיה נשוי שלוש נשים, (בתוך) מוריה, שנה עשרים ושנים, גליון ג' ד'ד (רנה-רנו) טבת תשנ"ט.

קטגוריה:יהדות