נולד ב-1908, להוריו זליג ורוזה, שנרצחו בשואה, בוורשה פולין. הנייק, כך היה כינויו, היה חניך בקן "השומר הצעיר", משם סולק אחרי שהגן בלהט על זכות קיומה של שפת האידיש, לעומת חבריו, הבכירים לאחר מכן במפ"ם ("מפלגת הפועלים המאוחדת"), שדגלו בשפה העברית. כסוציאליסט, החל פעילות פוליטית בפועלי ציון שמאל. נישא לחברת נעוריו צשקה לבית סגל, וב-1929 עברו יחדיו ללמוד בצרפת. שם למד באוניברסיטת ליון כלכלה ומשפטים וסיים ב-1932 עם קבלת התואר דוקטור (אותו הוא הסתיר מאוחר יותר, כי לתושב חדש בארץ ישראל היה קשה להשיג עבודה עם תואר מיותר שכזה). ב-1934 הקימו בית בתל אביב. שם נולדו להם, ב-1939, דן, לימים אדריכל, וב-1944 מיקי, היסטוריון של ערים. הוא עבד בעיריית תל אביב עד 1939 כפועל עבודות ציבוריות ומאז ועד סוף שנת 1948, היה מנהל המחלקה הכלכלית ואחראי על אספקת מזון לעיר. תוך כדי כך, יחד עם זאב אברמוביץ, עמיתו ב"פועלי ציון שמאל" פרסם את הספר "שיעורים בכלכלה מדינית", תפיסה מרכסיסטית של הכלכלה. ספר ששימש רבים מהסטודנטים הראשונים לכלכלה בישראל. עם יסוד המנגנון הממשלתי נקלט במשרד העבודה כמנהל מחלקת איגוד שיתופי, ב-1961, כתוצאה מהתעסקותו בקואופרציה במשרד העבודה, חקר וכתב ספר "החברה האחרת - הקיבוץ במציאות החברתית והכלכלית" שפורסם על ידי ספריית פועלים ב-1961, ותורגם למספר רב של שפות, כולל אנגלית, צרפתית, ערבית, ספרדית, גרמנית ויפנית. הדגש בספר, בנוסף לניתוח הכלכלי-חברתי, התמקד בתהליכי הדמוקרטיה ההשתתפותית, בניגוד לדמוקרטיה הייצוגית על מכשלותיה הרבים ב-1962, עם הקמת משרד השיכון, ייסד וניהל שם את האגף הכלכלי-חברתי, שעסק במחקרים ובניתוחי המגמות ותגובות דיירים בשיכון הציבורי. כדובר מספר שפות נשלח לייצג את המשרד בכנסים בינלאומיים, ויצר שם קשרי עבודה שעזרו לו במחקריו ופעילותיו המקצועיות לאחר פרישתו משירות המדינה ב-1970. במישור המקצועי, ניתח את עלות מחיר דירה, במיקום נתון, על פי עלויות הבנייה, רווח היזם, ועלות המגרש, והגיע למסקנה שאין חלופה להוזלת שני המרכיבים הראשונים, אך עלות מחיר הקרקע היא בידי הרשויות. מכאן עסק, מקצועית, רק בנושא זה. בשנות השישים המוקדמות, ויליאם אלונסו (1933-1999) כלכלן ומתכנן אמריקאי יליד ארגנטינה, פיתח מודל שהסביר כי עליית ערך הקרקע תלוי במרחק ממרכז העסקים הראשי. מודל זה היה בשימוש הכלכלנים להסבר עליית מחירי הדירות, במיוחד במרכיב הקרקע. דרין סתר תיאוריה זו, שנתקבלה בעולם המערבי. בקופנהאגן נהוג היה, כבר אז, לפרסם אחת למספר שנים מפות בהן מצוינים ערכי קרקע לאותן חלקות. כאשר התבונן, דרין ואיתר עליה גדולה ביותר מהממוצע, בדק את הסיבה, ומצא שהעלייה נבעה מהחלטות מדינות. אם נקבעה מיקומה של תחנת רכבת, השפעתה על חלקות הקרקע שבסביבותיה עלו בצורה ניכרת לעומת הרחוקות יותר. ניתן להדגים זאת, על המציאות בישראל, על ידי בדיקת ערך הקרקע בראש העין, למשל, טרם אושרו שם שכונות המגורים החדשות, או מה יהיה ערך הקרקע למגורים בשדה דב לאחר פינוי שדה התעופה. הוא כתב על כך שני ספרים Land Policy & Urban Growth. Published by Pergamon Press. 1977 ואת הספרLand Policy in Planning ביחד עם נתנאל ליצ'פילד, ספר שפורסם בלונדון על ידי George Allen & Unwin. 1980 השניים יחד עם ארלו וולרי (אז מנכ"ל Lincoln Institute of Land Policy ליד אוניברסיטת הרווארד) ייסדו ב-1975 את המרכז הבינלאומי לחקר מדיניות קרקע (ICLPS); מרכז שפרסם כ-40 עלוני מידע וארגן 3 קונגרסים בינלאומיים. במקביל, בקרן קיימת לישראל, עם מנכ"ל הקרן, שמעון בן שמש, הקים ב-1971 את "המכון לחקר שימושי קרקע" שפרסם את כת העת "קרקע". באפריל 2018 יצא לאור גיליון מספר 77. חיים דרין היה אדם בעל מודעות פוליטית וחברתית עמוקה, שגילה סקרנות אינטלקטואלית כמעט בכל תחום של הפעילות האנושית. תחומים מגוונים אלה התמקדו, בסופו של דבר, ביחסים בין היהודים לערבים. כבר ב-1947 פרסם חוברת "עצמאות ופדרציה: הערות לבירור תוכניתנו המדינית", בה הציע פתרון לטריטוריה גיאוגרפית המאוכלסת בשני עמים. הרעיון היה הקמת שתי מדינות נפרדות המכוננות פדרציה. הוא אף הציע שיהיו סמכויות הנתונות בידי המדינות, בתיאום לסמכויות הנתונות בידי המשטר הפדראלי. לאחר הרצח בכפר קאסם, בנובמבר 1957, עם רבים אחרים מקצוות הקשת הפוליטית, היה בין מייסדי כתב העת "ניו אאוטלוק", במה לפרסום מאמרי דעה ופובליציסטיקה בנושאים הנמצאים על סדר היום הציבורי, הפוליטי והמדיני בישראל, בשפה האנגלית, כך שהקהל הבינלאומי יוכל להיחשף אליהם. בין הכותבים והתומכים של העיתון בתחילת דרכו היו: מיכאל אסף והרצל ברגר, חברי מערכת "דבר משה קול ויזהר הררי , מהמפלגה הפרוגרסיבית, יצחק זיו-אב, קורט בלומנפלד, יוסף ספיר וחיים לבנון , מהציונים הכלליים, האקדמיים מרטין בובר, שמואל הוגו ברגמן, שמואל אייזנשטדט וכן אנשי עסקים ותעשיינים שחלקם תרמו את ההון הראשוני להקמתו ביניהם אריך מולר מיסד "אתא" וגרשום שוקן עורך "הארץ" . הייתה זו האנרגיה של דרין וקשרי האנוש שיכלו לשלב קבוצה כה נפרדת של אישים למטרה אחת. חיים דרין כיהן כיו"ר ההנהלה עד לפטירתו. הארגון, בשנת 1963, אירגן סימפוזיון בינלאומי בתל אביב בנושא 'דרכים חדשות לשלום ישראל-ארצות ערב; בשנת 1969 אירגן סימפוזיון בינלאומי בקיבוץ גן שמואל, שבו גר אז עורך כתב העת, שמחה פלפן, בשנת 1979, ערך כנס בוושינגטון אליו הוזמנו נציגי אש"ף. במרץ 1989 ארגן יו"ר הנהלה החדש, דן דרין, בנו של חיים ויורשו בתפקיד, במשותף עם חנא סניורה, עורך העיתון המזרח ירושלמי "אל-פג'ר", כנס ישראלי-פלסטיני בהשתתפות עשרות אנשים משני הצדדים, אמריקאים, עיתונאים ורשתות טלוויזיה. זאת בניגוד לחוק (שהתקבל ב-1986 ובוטל ב-1993), שאסר על מפגשים עם נציגים פלסטינים. באותם ימים היה בתוקף "חוק המפגשים", שחוקק ב-1966 על ידי הממשלה בראשות שמעון פרס, שנועד לאסור מפגשים עם נציגי אש"ף. יעל לוטן, לטיף דורי, ראובן קמינר, אליעזר פיילר, ואייבי נתן הורשעו על הפרת סעיף זה, והאחרון אף ישב על כך בכלא. רק בתחילת 1993 בוטל סעיף זה. חיים דרין נפטר ב-1979 צעיר מדי. צשקה זוגתו המשיכה עד 1998. לילדיהם דן ואשתו רוני, מיקי ואשתו בריג'יט, נכדים שי, מאיה, גלה, אדית וגבריאל.