משתמש:יעקב/שילוב טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט

שילוב טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט

הטיעון ליתרון לא הוגן

אחת ההתנגדויות המרכזיות נגד שילובן של טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בתחרויות נשים היא הטענה לפיה לטרנסג'נדריות ולאינטרסקסואליות יש יתרון לא הוגן על פני יריבותיהן הסיסג'נדריות, בגלל יתרונות ממוצעים במאפיינים פיסיולוגיים וביולוגיים של גברים מלידה על פני נשים מלידה, שהביאו מלכתחילה לקיום תחרויות נפרדות לנשים, והחשש שיתרונות קיימים גם אצל טרנסג'נדריות. סקירה של יתרונות אלו חילקה אותם לשלושה תחומים:

• אנתרופומטריה - מבנה השלד הממוצע ואורך הגפיים הממוצע של גברים הוא גדול משל נשים. הבדל זה מופיע בין השאר בגלל צפיפות מינרלים גבוהה יותר בעצמות. צפיפות המינרלים אינו משתנה בגלל טיפול הורמונלי ועל כן מבנה השלד וגודל הגפיים הממוצע של הטרנסג'נדריות הוא גדול מהממוצע של הסיסג'נדריות ודומה לזה של גברים.
• מסת שריר וחוזק - לגברים יש מסת שריר ממוצעת גבוהה משל נשים ב-30-100%. מסת השריר הגבוהה יותר מיוחסת לרוב לרמות גבוהות יותר של טסטוסטרון. טיפול הורמונלי להתאמה מגדרית מוריד את רמות הטסטוסטרון ואת מסת השריר ומחקרים בדקו את גודל הירידה. המחקר הראשוני בתחום פורסם על ידי גורין ועמיתיו בשנים 1999 ו-2004. במחקר זה נמצא שטיפול הורמונלי מוריד את מסת השריר של טרנסג'נדריות בכ-12%, שמהווה חלק משמעותי מההפרש של בין ממוצעי הגברים והנשים. אולם מאז נעשו מחקרים נוספים וסקירה של 12 מחקרים בתחום מצאה שהירידה במסת השריר מגיעה בממוצע לכ-5% בלבד. הירידה במסת השריר מופיעה בעיקרה בחודשים הראשונים של הטיפול ההורמונלי ולאחר שנה מתחילת הטיפול כמעט ואין ירידות נוספות.
• סיבולת - לגברים יש בממוצע רמות גבוהות יותר של המוגלובין בדם ונפח הריאות שלהם גדול יותר. אלו נותנים לגברים ייתרון מסויים על פני נשים בסיבולת לב ריאה. הטיפול ההורמונלי מוריד את רמות ההמוגלובין ואת יכולת נשיאת החמצן של טרנסג'נדריות, כך שלא ברור האם יש או אין יתרון לטרנסג'נדריות על פני סיסג'נדריות בסיבולת. מחקר שהשווה תוצאות בתחרויות ריצה של מספר טרנסג'נדריות לפני ואחרי המעבר מצא ירידה בביצועים בעקבות המעבר בערך בגודל של היתרון הממוצע של גברים לעומת נשים. אולם מחקר זה נעשה על מדגם מאוד קטן ועל פי דיווחים עצמיים, ועל כן היכולת להסיק ממנו היא מוגבלת.

העמדה הרווחת בעולם הספורט, ולפיה גופי הספורט מגבשים רגולציות בנושא שילוב טרנסג'נדרים ואינטרסקסואלים בספורט, היא שעיקר ההבדל בין הישגי גברים ונשים מקורה ברמות שונות של טסטוסטרון, אולם הקשר בין רמות גבוהות של טסטוסטרון לבין שיפור ביצועים בספורט טרם הוכח כהלכה, וייתכן כי הקשר בין טסטוסטרון לביצועים ספורטיביים הוא מורכב יותר מהאופן בו נהוג לתפוס אותו. מכיוון שטרנסג'נדריות המקבלות לאורך זמן טיפול הורמונלי הן בעלות רמות טסטוסטרון דומות לאלו של נשים, עולות טענות שאין למנוע מטרנסג'נדריות להשתתף בספורט נשים. מנגד, הביואתיקנית, קתרינה קרקזיס (Katrina Karkazis), טוענת כי טסטוסטרון הוא רק גורם אחד מני רבים המשפיע על הביצועים הספורטיביים, ולכן לבידודו כגורם המכריע - איך ערך רב.

הבדלים בין טרנסג'נדריות לסיסג'נדריות הם הבדלים ממוצעים ואינם מעידים בהכרח על קיומם של הבדלים בין טרנסג'נדריות לסיסג'נדריות העוברות משטר אימונים לספורט מקצועי. אין עדיין מחקרים משמעותיים המשווים את היכולות של ספורטאים שעברו התאמה מגדרית ליכולות לפני השינוי, ואין מחקרים המשווים את היכולות של ספורטאיות טרנסג'נדריות לספורטאיות סיסג'נדריות.

תומכי שילוב טרנסג'נדריות בספורט הנשים גם מעלים את הטענה שגם אם יש יתרון הממוצע של טרנסג'נדריות על פני סיסג'נדריות, ייתרון זה אינו שונה מהיתרונות של ספורטאיות מסויימות על פני אחרות בגובה, מבנה גוף ושלל מאפיינים אחרים, כמו היתרון של שחקני בייסבול שמאליים על שחקנים ימניים.

מדיניות ארגוני הספורט

לפי התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (ה-IAAF): "גברים בדרך כלל משיגים ביצועים טובים יותר מנשים בספורט משום שיש להם רמות גבוהות יותר של טסטוסטרון, וזו הסיבה המרכזית, מסיבות של הוגנות, להפרדה מגדרית בספורט". כדי לשמור על עקרון המשחק ההוגן, רוב ארגוני הספורט הבינלאומיים שומרים על הפרדה מגדרית ברוב ענפי הספורט, והפרדה זו נתפסת כחשובה במיוחד בספורט העלית, בו מונח הרבה על הכף מבחינת כסף, יוקרה, קריירה, יחסים בינלאומיים וכן הלאה.

לאורך השנים, גופי ספורט בולטים, לרבות הוועד האולימפי הבינלאומי וה-IAAF סירבו לשלב ספורטאיות טרנסג'נדריות ואינטרסקס בתחרויות נשים משום החשש שמצבן הביולוגי מעניק להן יתרון לא הוגן על פני ספורטאיות סיסג'נדריות. חוק נגד אפליה מינית, שנחקק בבריטניה בשנת 1975, קיבל את עמדת גופי הספורט והתיר הפרדה מגדרית בגלל השונות הביולוגית של נשים מגברים בספורט. גם החוק להכרה מגדרית שנחקק בפרלמנט הבריטי בשנת 2004, במטרה להגן על זכויות האדם של טרנסג'נדרים, קיבל את עמדת גופי הספורט והתיר להם שלא לשתף טרנסג'נדרים בספורט נשים מטעמי שמירה על עקרון המשחק ההוגן ושמירה על ביטחון הספורטאים.

בשנת 2015, קבע הוועד האולימפי הבינלאומי כי יש לאפשר לנשים טרנסג'נדריות להתחרות בקטגוריית הנשים, לאחר שנה אחת של טיפולים הורמונליים.